אוקראינה נוקמת ברוסיה במזרח התיכון / ד"ר יבגני קלאובר

מבוא

מאז 2014, עת נעשתה אוקראינה "קלף מיקוח" בין ארה"ב לרוסיה בזירה הגאו-פוליטית, אנו שומעים מהפרשנים הפוליטיים שארה"ב תהיה מוכנה לוותר לרוסים על חצי האי קרים, ובתמורה רוסיה תסיר את תמיכתה במשטר אסד – מה שיאפשר לכוחות הסוניים והפרו-מערביים לנצח במלחמת האזרחים הסורית. בנוסף, לא פעם נשמעת הטענה כי חצי האי-קרים מהווה "מטבע פוליטי", הניתן להמרה תמורת מדיניות חוץ זו או אחרת בהתנהלות במזרח התיכון. עצם העובדה, שבמהלך שלוש השנים האחרונות רוסיה ואוקראינה נעשו אויבות ממש, אינה יכולה שלא להשפיע על מדיניות החוץ האוקראינית, וזאת בניסיון לטרפד את מהלכי הרוסים ולבלום אותם בחזיתות אחרות. אוקראינה, שנקלעה לסיטואציה גאו-פוליטית מורכבת והפכה לקלף מיקוח בין ארה"ב לרוסיה, מעוניינת להעלות את מחיר הלחימה בסוריה עבור הרוסים, ואף לסבך את רוסיה בזירות נוספות במזרח התיכון. כך הרוסים "נכנסו לחרדה": אוקראינה, הנתמכת על ידי ארה"ב, מספקת נשק לאויבים של משטר אסד. מתברר, כי ארה"ב סיפקה לאחרונה לאוקראינה כלי נשק קטלניים, והיא בונה בסיס ענק הממוקם בצמוד לגבול שבין אוקראינה לרוסיה. הפרשנים הישראליים מתמקדים בתפקידה של רוסיה במזרח התיכון, אך יש לראות גם את הצד השני של המטבע הרוסית-אוקראינית. הנוכחות האוקראינית במזרח התיכון אינה אלא השתקפות של המשחק הגיאו-פוליטי הנוכחי. תיאור ההתנהלות האוקראינית במזרח התיכון מבהיר עבורנו שאלות כמו "מי נגד מי בשכונה". מערכת הבריתות של אוקראינה במזרח התיכון נועדה לשמר את שלמות המדינה הצעירה כאינטרס לאומי עליון, ולכן היא מעוצבת באופן שיאזן את האינטרסים של רוסיה באוקראינה ובזירה שלנו.

ארה"ב ורוסיה סוחרות באוקראינה תמורת אזורי השפעה במזרח התיכון

מצבה הבינלאומי של אוקראינה בעייתי ביותר. בסוף חודש יולי חתם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על החקיקה שזכתה לרוב גורף בקונגרס, אשר תקשה עליו להסיר את העיצומים מרוסיה, צפון קוריאה ואיראן. כמה שבועות קודם לכן ניסו טראמפ ופוטין לשקם את היחסים ביניהם, וטראמפ אף סירב לקבל את מסקנותיהן של סוכנויות המודיעין האמריקני שקבעו כי הקרמלין פעל על מנת לסייע לו להיבחר. הוא קרא לקונגרס לא להשתמש בסנקציות הללו כדי לנסות ולפתור את הסכסוך באוקראינה באמצעות מאמצים דיפלומטיים, אך נבחרי הציבור האמריקניים התעקשו להעניש את רוסיה בגין פעילותה באוקראינה ובסוריה: ברוב של 419 קולות (מול 3) הם הטילו עליה חבילת סנקציות חדשה וקשה ביותר – וכל זאת בגין הפרת הסדר הבינלאומי. צפי מגן, חוקר רוסיה בכיר ב-INSS, טען כבר ב-2014 כי "הנהגתה [של רוסיה] מחפשת דרך לצאת בכבוד, ואולי אף להרוויח הישגים כלכליים ומדיניים, משני המשברים הנמצאים בראש סדר היום הבינלאומי – אוקראינה והמזרח התיכון". הסכסוך בין רוסיה למערב החמיר לאחר סיפוחו של חצי האי קרים ב-2014. רוסיה, כדרכה, האשימה את המערב בהפלת המשטר הפרו-רוסי באוקראינה ב-2014 ובסכסוך האתני המתמשך במזרח המדינה שהתפתח מיד לאחר מכן. הפסקת האש באוקראינה שברירית מאד, ועדיין קיימת סכנת הסלמה באזור הבדלני דונבס (Donbas). עקב סיפוחו של חצי האי קרים על ידי הרוסים ובגלל הנוכחות הרוסית במזרח אוקראינה, קייב התנתקה ממעגלי ההשפעה הרוסים הפוליטיים והכלכליים. יתר על כן, אוקראינה מעוניינת לבלום את רוסיה לא רק בתוך שטחה (דונבס), אלא גם להחליש אותה בשאר החזיתות, ביניהן החזית המזרח תיכונית.

ההיסטוריה של אוקראינה במזרח התיכון

המזרח התיכון הינו איזור בעל חשיבות רבה עבור אוקראינה. כבר בשנות עצמאותה הראשונות, דהיינו במהלך שנות ה-90 המוקדמות, האוקראינים התעניינו במקורות האנרגיה במזרח התיכון. לדברי סרגיי אוסיקה (Serhiy Osyka) – איש משרד החוץ האוקראיני, שבעבר (בין השנים 1994-1995) עבד במשרד הכלכלה האוקראיני – בעקבות המחסור במשאבי אנרגיה, משרדו יתמקד בפיתוח קשרים עם מדינות מזרח התיכון. נשיאה הראשון של אוקראינה, לאוניד קרבצ'וק (Leonid Kravchuk, כיהן מ-5 בדצמבר 1991 עד לפיטוריו ב-19 ביולי 1994) ביקר במצרים, תוניסיה, טורקיה ואיראן. ב-12 לינואר 1993 הגיע קרבצ'וק לביקור רשמי לישראל, במהלכו נאם בכנסת. הקונפליקט עם רוסיה, אשר התפתח ב-2014 לסכסוך אלים, הוביל לירידה במסחר בין אוקראינה לבין המזרח התיכון – על כך מדווחים, ובקול נכאים, עורכי האתר הרשמי של משרד החוץ האוקראיני. עם זאת, האתר מדגיש את החשיבות העצומה של פיתוח קשרי חוץ עם מדינות באזורנו, מבחינתה של אוקראינה. מאמצים פוליטיים רבים נעשו על ידי המערב במגמה לשלב את אוקראינה במשפחת המדינות האירופאיות ולצרפה לאיחוד האירופי ולנאט"ו, ולכן רוב המאמץ הדיפלומטי של אוקראינה הופנה לפיתוח קשרים עם שכנותיה – בלרוס והמדינות הבלטיות. היום, אוקראינה "עם הפנים" לעבר נאט"ו, והסכסוך עם רוסיה רק זירז עוד יותר את התהליך.

להחליש את רוסיה: נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו (אתר נשיא אוקראינה, CC BY 4.0)
להחליש את רוסיה: נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו (אתר נשיא אוקראינה, CC BY 4.0)

לאוקראינה קשר הדוק למזרח התיכון:

(1) גבול משותף עם טורקיה – הסכם קוצ'וק קאינרג'ה (Treaty of Küçük Kaynarca), שנחתם בבולגריה ב-21 ביולי 1774 בין האימפריה העות'מאנית לבין האימפריה הרוסית , קבע את הגבול בין שתיהן. עד לחתימת הסכם זה, אזור דרום אוקראינה היה שייך לאימפריה העות'מאנית, כך שניתן לטעון כי חלקים מאוקראינה, מבחינה היסטורית, היו חלק מהמזרח התיכון.

(2) פניה של אוקראינה לאירופה ולמערב, כך שיהיה עליה לפתח מדיניות בנושא ההגירה, ברגע שתיאלץ לקבל תכתיב מצד האיחוד האירופי לפתוח את גבולותיה לפליטי סוריה, עיראק ומדינות אחרות.

(3) באוקראינה יש מיעוט מוסלמי, שמקורו בתזוזת גבולות – תולדה של המלחמות בין האימפריה הרוסית לאימפריה העות'מאנית. מבחינת המקור האתני שלהם, הטטרים הם צאצאיהם של שבטים מונגוליים, אשר פלשו במאה ה-13 לאירופה מאסיה המזרחית והמרכזית ומסיביר. באירופה הטטרים התמזגו עם אוכלוסייה דוברת טורקית. השפה הטטרית שונה כיום מהשפה המונגולית ומזכירה את השפה הטורקית. במאה ה-13 הגיעו הטטרים לשיא התפשטותם הטריטוריאלית, כאשר כבשו חלקים של הונגריה וגרמניה תחת הנהגתו של באטו חאן, נכדו של ג'ינגיס חאן.

(4) לאוקראינה סכסוך עם רוסיה על מקורות האנרגיה, ומלחמת גז ביניהן מאיימת על האספקה לאירופה. במציאות בה נוצר קושי רב לייבא גז מרוסיה ומטורקמניסטן, אוקראינה מתייחסת למדינות המפרץ ולאיראן כאל ספק אנרגיה אלטרנטיבי.

(5) אזרחים אוקראינים רבים עובדים במזרח התיכון, כולל בישראל. גם מספרם של מבקשי המקלט מאוקראינה עולה בהדרגה: לפי דיווח של "גלובס", "רק ארבעה אזרחים אוקראינים הגישו ב-2013 בקשות למקלט מדיני בישראל, אולם שנה לאחר מכן עלה המספר ל-51, ב-2015 הוא טיפס ל-703 וב-2016 הוא רשם זינוק נחשוני ללא פחות מ-6,680 בקשות מקלט". אנשים אלה, סביר להניח, יהפכו עם הזמן לקבוצת לחץ בחברה האזרחית בישראל, אשר תדרוש להתרחק מרוסיה ולהפסיק לגבות את העשייה של הנשיא ולדימיר פוטין בארגונים בינלאומיים. האוקראינים, במילים פשוטות, מתכוננים לבלום את פוטין – וזאת… דווקא מתוך ישראל. יש להדגיש, כי מספרם של האוקראינים במדינת ישראל הולך וגדל. בשנת 2016 ישראל חתמה על הסכמי בנייה חדשים שנועדו להביא כוח אדם נוסף מאוקראינה.

זאת ועוד: אזרחים רבים שמוצאם במדינות המזרח התיכון לומדים ועובדים באוקראינה. סטודנטים רבים מהמזרח התיכון מצאו את עצמם מרותקים באוקראינה במהלך הסכסוך. אוקראינה, שמצביעה על הפתיחות של מערכת ההשכלה שלה כלפי אומות אחרות, מעוניינת לספק ביטחון לסטודנטים שבאים ללמוד באוניברסיטאות שלה. אוקראינה צריכה את הקול המזרח תיכוני אשר נתקל בקורבנות הסכסוך האוקראיני-רוסי, על מנת שיספר לעולם על מעשי הזוועה ופשעי המלחמה (מזווית הראייה האוקראינית) אותם ביצעו הרוסים. רשת "אל-ערביה" דיווחה בדצמבר 2014 על סטודנטים לרפואה ממדינות ערביות שנקלעו לסכסוך האלים במזרח אוקראינה.

אויבי רוסיה במזרח התיכון מפגינים אהדה כלפי אוקראינה

סעודיה – לסעודים חשבון ישן עם הרוסים: בנוסף לתחרות על השווקים לייצוא הנפט והגז, הסעודים תמכו בבדלנים הצ'צ'נים (מוסלמים סונים) בסוף שנות ה-90, במהלך מלחמת צ'צ'ניה הראשונה והשנייה. בשנת 2014 העיתון הסעודי Saudi Gazette יצא בביקורת נוקבת כלפי מוסקבה, ואף האשים אותה בהאשמות חמורות של ברוטליות ותוקפנות כלפי אוקראינה. סעודיה תמכה בהחלטה הפרו-אוקראינית 68/262 של העצרת הכללית של האו"ם, אשר אומצה ב-27 במרץ 2014 בעקבות תוצאות ההצבעה בפתיחת המליאה ה-80 של המושב ה-68 של העצרת. החלטה זו תמכה בשלמותה של אוקראינה, ולא הכירה בסיפוח קרים על ידי הרוסים. בשעה שהסעודים הצביעו בעד אוקראינה, נציגי איחוד האמירויות הערביות (UAE), יחד עם סולטנות עומאן (Oman), החליטו להימנע מהצבעה. בין מאמרי ביקורת רבים המגנים את רוסיה ותומכים באוקראינה, פורסם מאמר נוסף ב- Saudi Gazette, כשגם בו נטען כי פוטין מנסה להחיות את האימפריה הסובייטית, וכי התוקפנות שלו כלפי אוקראינה הינה תגובה ל"הפניית הגב" של קייב כלפי הרוסים ולפנייתה של אוקראינה לעבר מערב אירופה. עיתון מזרח תיכוני אחר, Khaleej-times, טען כי רוסיה משחקת באש, וכי הבחירה שלה לתמוך בטרוריסטים קיצוניים היא מסוכנת ושגויה. הסעודים לא רק דיברו – הם גם עשו: במרץ 2017, על מנת לעצבן את רוסיה, הם קנו מאוקראינה מערכת טילים מתקדמת מסוג "גרום-2" (Grom -2). בקיץ 2016, במהלך מסיבת עיתונאים של המפעל הכימי בפבלוגראד (Pavlograd Chemical), נחתמה שורה של הסכמים בין אוקראינה לסעודיה לפיתוח מערכות הטילים המתקדמות. הרוסים יודעים היטב, שהנשק שמגיע לידי הסעודים מועבר למורדים הסוניים בסוריה, ואלה נלחמים כנגד צבא אסד אשר כידוע מקבל גיבוי ממוסקבה. כך, רוסיה מוצאת את אוקראינה בחזית הסורית. מערכות "גרום-2" פותחו על מנת להתחרות במערכות "איסקנדר" (Iskander) הרוסיות, ולמרות שפרויקט ספציפי זה הוקפא זמנית, אוקראינה מראה לרוסים שהיא "רכשה קלפים" למיקוח עצמאי מולם.

לעצבן אותו: פוטין (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
לעצבן אותו: פוטין (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

עיראק – לאחרונה, יזמים עיראקיים מנסים להשקיע בתעשיות הכימיות האוקראיניות, כמו גם בתעשיית גידול עופות. בדומה למדינות אחרות במזרח התיכון, עיראק תלויה בייבוא ירקות ובשר, ולכן רואה את אוקראינה כספקית מזון פוטנציאלית שתסייע לה להתמודד עם תופעת המחסור. היקף הסחר בין אוקראינה לעיראק מסתכם ב-450 מיליון דולר לשנה. אך מספרים אלה גדלים והולכים: רק ברבעון הראשון של 2017 אוקראינה ייצאה לעיראק סחורות בשווי 200 מיליון דולר.

לסיכום:

התחרות הגאו-פוליטית משתקפת במזרח התיכון. המאבק בין רוסיה לארה"ב מוליד אויבים חדשים לרוסיה לא רק בקרב שכנותיה, אלא גם במזרח התיכון. מערכת הבריתות המסועפת משתנה לנגד עינינו בעקבות כניסתה של אוקראינה למשחק האזורי. אוקראינה מתקרבת לסעודים ומנהלת איתם מאבק בחזית משותפת כנגד הרוסים. הסעודים מחזירים לאוקראינים את החוב בהצבעות פרו-אוקראיניות ואנטי-רוסיות באו"ם.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית