איך חילקו את הים הכספי / ד"ר יבגני קלאובר

מנהיגי רוסיה, איראן, אזרבייג'ן, קזחסטן וטורקמניסטן חתמו ב- 12 באוגוסט על הסכם להסדרת החופים והקרקעית של הים הכספי – הסכם שפרשנים פוליטיים רבים רואים בו הסכם היסטורי. נשיא קזחסטן, נורסולטן נזרבייב, גם הוא כינה את ההסכם כהיסטורי. ההסכם נחתם בעיר הנמל הקזחית אקטאו. למרות שרק חלק קטן מפרטי ההסכם נחשפו לקהל הרחב; ועל אף שנשיאה של איראן, חסן רוחאני, הצהיר כי יידרשו הסכמים נוספים כדי לתחום בין המדינות את חלוקת שדות הגז והנפט, המהווים את סלע המחלוקת העיקרי – בכל זאת מדובר באירוע אשר מלמד אותנו שיעור נוסף על חלוקת הכוח באיזור. המחלוקת בנושא הגז והנפט התגלעה מיד לאחר נפילתה של ברה"מ. למדינה הסובייטית היו הסכמים ברורים ומוגדרים היטב עם האיראנים, אלא שעם נפילת ברה"מ והקמתן של מדינות ריבוניות חדשות באזור הכספי, נוצרה התנגשות אינטרסים בין הגבולות החדשים והשאיפות/הנטיות הפוליטיות, ובמיוחד האנרגטיות, של איראן. ההסכם קובע, כי פני הים הכספי ייחשבו כשטח של מים בינלאומיים, בעוד שהחופים והקרקעית, כמו גם משאבי הטבע, יחולקו בין המדינות לשטחים טריטוריאליים. בנוסף, התגלעה מחלוקת באשר לשמו של הים הכספי: האם מדובר באגם הכספי או בים הכספי? מחלוקת זו נפתרה חלקית, לאחר שהצדדים הסכימו לקרוא לאגם/ים הכספי בשם "מאגר המים". השם "מאגר המים" מאפשר לרוסיה ולאיראנים להתחמק מהנורמות הבינלאומיות של השייט הימי המוגנות על ידי האו"ם. במידה והים הכספי אינו נחשב כים, או אז חוקי השייט הבינלאומיים אינם חלים עליו.

מה האיראנים רצו בים הכספי?

נדרשו 20 שנה כדי להגיע לפשרה כלשהי, מכיוון שאיראן התנגדה להצעה לחלק את שטח הקרקעית בהתאם לרוחב קו החוף של כל מדינה, מאחר וקו החוף שלה הינו הצר ביותר. האפשרות של חלוקת הים הכספי לחמישה אזורים שווים הייתה מספקת את האיראנים. אופציה נוספת שהייתה יכולה להשביע את האינטרס האיראני היא לאו דווקא חלוקה לאזורים שווים, אלא חלוקת הרווחים הנגזרים מהפקת הנפט והגז, כשתהליך ההפקה עצמו נתון למאמץ משותף של כל המדינות באזור. עד כה אף אחת משכנותיה של איראן לא הסכימה להצעות אלה. בינתיים שלוש מדינות – רוסיה, קזחסטן ואזרבייג'ן – חילקו ביניהן את הים הכספי, וזאת בלא מסגרת-על מחייבת, שתכלול גם את האיראנים. נקודת מחלוקת נוספת בין איראן לאזרבייג'ן הינה חלוקת המים הטריטוריאליים בים הכספי. האיראנים טענו באחרונה שהתגלו מצבורי גז משמעותיים חדשים בים הכספי, וכבעבר הם ערערו על קביעת הגבול הימי בין שתי המדינות. בנוגע לחלוקת מקורות הים הכספי, אזרבייג'ן העדיפה את העמדה הרוסית על פני זו של איראן, בהסכם חלוקה עתידי. האזרים רואים ברוסיה כערבה לביטחונם בסכסוך עם שכניהם הארמנים. אזרבייג'ן היא אף הקונה הגדולה של הנשק הרוסי. יכולתה של אזרבייג'ן לפעול כנגד רוסיה מוגבלת עד מאוד, עקב מיקומם של שני בסיסים רוסיים על אדמת ארמניה, בת בריתה של רוסיה ואויבתה של אזרבייג'ן.

רוסיה – הזוכה הגדולה: האמנם?

רוסיה נראית כמאוכזבת ביותר עקב חתימת הההסכם. לרוסיה היה חשוב להבטיח שלא תתקיים נוכחות של מדינה שלישית באזור. ההסכם עומד להגביל במיוחד את הסינים, אשר סמכו על כינונם של קווי מסחר דרך הים הכספי. ההסכם מגביל את יכולתן של המעצמות הגדולות להתערב בענייני הים הכספי, והמחלוקת בין חמש המדינות תהיה נתונה אך ורק לשחקנים החתומים על ההסכם. הרוסים זקוקים לים הכספי למטרות אסטרטגיות: המעורבות הרוסית בסוריה כללה ירי מדויק של טילי שיוט, אשר התבצע מספינות בים הכספי ומהצוללת רוסטוב על הדון שבים התיכון. רוסיה דוחקת הצידה את הסינים מהים הכספי – אקט שמקנה לה יתרון אסטרטגי עצום בהמשך מעורבותה הפעילה במזרח התיכון. יתר על כן, ההסכם פותח עבור הרוסים ערוץ נוסף למו"מ עם ארה"ב. לזו האחרונה מספר בסיסים הממוקמים בים הכספי. מצד אחד, ההסכם אוסר על נוכחות של "מדינות שלישיות" (third state), אך מצד שני אינו אומר דבר לגבי הנוכחות האמריקנית – מצב העשוי להוות פתח למו"מ עם וושינגטון. רוסיה מבקשת לשריין את המרחב הימי של הים הכספי עבור "שייטת הים הכספי" (Caspian Flotilla). הבסיס המרכזי של השייטת, הנחשבת כשייטת-העילית, נמצא באסטרחן, כלומר בים הכספי. בסיסי המשנה של השייטת נמצאים במחצ'קלה ובכספייסק – מיקום המעניק לרוסיה עליונות צבאית באזור.

חיוכים באקטאו: פסגת הים הכספי, 12 באוגוסט (תמונה: אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
חיוכים באקטאו: פסגת הים הכספי, 12 באוגוסט (תמונה: אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

עם כל זאת, אין זה נכון לראות את רוסיה כמנצחת הבלתי מעורערת בסיטואציה המתוארת. הקרמלין מתנגד להקמת צינור הגז הטרנס-כספי (TCGP, Trans-Caspian Gas Pipeline) או ל"צינור הגז אקטאו-באקו", צינור גז הממוקם תחת הים הכספי, המחבר את קזחסטן לאזרבייג'ן ומקשר בין קזחסטן לשווקים באירופה. הקרמלין מתנגד אף לבניית צינור מקשר בין טורקמניסטן ואזרבייג'ן, זאת עקב החשש שהגז האזרי יגיע בדרכים עקיפות לשווקים באירופה ובעולם. ההסכם שנחתם באקטאו בשבוע שעבר אינו עוצר את הפרויקטים האלה, וכך טרם נמצא פתרון למחלוקות הגיאו-פוליטיות הישנות. עם זאת, ההסכם מעניק לכל אחת מחמש המדינות החתומות עליו אפשרות בלעדית לעכב את בניית צינורות הגז והנפט באמצעות הבקרות הסביבתיות. על פי ההסכם, כל מדינה תעריך את הסיכונים הסביבתיים אשר כרוכים בפרויקטים של נפט וגז, ותאפשר בהתאם את העברת הצנרת. מדובר בפרוצדורה ביורוקרטית מורכבת, שבפועל תאפשר לרוסיה לעכב את הפרויקטים המתחרים לאור הטענה שהם אינם ידידותיים לסביבה.

החששות של האיראנים והרוסים לגבי טורקמניסטן

מבחינה גיאוגרפית, טורקמניסטן מחוברת לאיראן. ארה"ב מעוניינת להקים בסיסים בטורקמניסטן על מנת להתקרב לאפגניסטן. האיראנים חוששים מהנוכחות האמריקנית בטורקמניסטן, ועל כן מתגמשים בהסכם לגבי סעיפים רבים – כל זאת על מנת להרחיק את האמריקנים. כאן נוצרה הבנה עמוקה בין הרוסים לבין האיראנים ביחס לארה"ב – וזו אפשרה התגברות על כמה סוגיות, שהיוו נושא שהיה שנוי במחלוקת. האיראנים והרוסים רואים בטורקמניסטן מדינה מתחרה, מכיוון שזו מעוניינת, מזה שנים רבות, להעביר את הגז שלה לאירופה שלא דרך קזחסטן ורוסיה.

פרשנות

פרשנים רבים רואים בחתימה על ההסכם צעד חשוב בדרך להסדרת היחסים בין חמש המדינות הכספיות, בנוגע לחלוקת הטובין של המאגר. חלק מהפרשנים קראו לאקט זה חתימה על החוקה של הים הכספי, זאת מכיוון שמעתה כוננה מסגרת נורמטיבית וליגאלית אחת אשר חלה על כל ה"שחקנים". נשיא קזחסטן, נורסולטן נזרבייב, הצהיר כי לא יאפשר נוכחות צבאית של מדינות שלישיות בים הכספי – דבר העלול להגביל את האינטרס של ארה"ב לכונן בסיסים צבאיים בים הכספי. הפרשנים הסקפטיים יותר טוענים, כי "החתימה על ההסכם היא אבן דרך חסרת תקדים בתולדות האזור, אך הדגישו כי השפעתו המיידית על מגזר האנרגיה תהיה מוגבלת", וזאת מכיוון שהאיראנים לא יצאו שבעי רצון. נשיא איראן, חסן רוחאני, אמר כי יידרשו הסכמים נוספים על מנת להסדיר את הסטטוס של הים הכספי. גם אזרבייג'ן אינה מרוצה מהאופן שבו יחולקו כמה שדות נפט וגז בינה לבין איראן וטורקמניסטן. זו הסיבה לניסוח המעורפל של ההסכם, בנוסחו הסופי. למעשה, כולם מרוויחים מההסכם, בשעה שרוסיה יוצאת המרוויחה הגדולה. זאת מכיוון שעבורה תישמר העליונות הצבאית באיזור, ושנית, היא תוכל לעכב את היווצרות פרויקטים מתחרים של גז לאירופה.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית