ארדואן מפנה גב לרוסיה: טורקיה תסייע לאירופה לייבא גז טבעי מאזרבייג'ן / ד"ר יבגני קלאובר

צינור הטנא"פ (TANAP, Trans Anatolian Natural Gas Pipeline), שבנייתו החלה ב-12 ביוני, אמור לעבור דרך שטחה של טורקיה ולאפשר מעבר של גז מאזרבייג'ן לאירופה. התקנתו תהווה איום משמעותי על כלכלתה של רוסיה, שמספקת בימים אלה כשלושים אחוזים מהגז הטבעי שמגיע לאירופה. צינור טנא"פ עוקף-רוסיה הינו הפרויקט שמתחרה ב"זרם הטורקי" (פרויקט שאמור להוביל את הגז הרוסי לטורקיה ומשם לאירופה), והוא יעבור דרך גאורגיה וטורקיה ויחבר את אירופה לשדה הגז שאח דניז (Shah Deniz) הממוקם על חוף הים הכספי באזרבייג'ן. טנא"פ נושא בחובו משמעות גיאו-פוליטית, מאחר והוא עשוי להפחית את התלות האירופית בגז הרוסי, וכך צפוי ליצור פגיעה קשה בכלכלתה של רוסיה, שאינה מצליחה להתאושש ממשטר הסנקציות המערביות. לפיכך הפרויקט עשוי להפוך את טורקיה למרכז אנרגיה (hub) ויאפשר לה לשלוט, הלכה למעשה, בתנועת הגז לאירופה. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הצהיר כי בזכות הטנא"פ "טורקיה עשתה צעד משמעותי לכיוון החזון שלה להפוך למרכז של קווי האנרגיה באזור". לאור כל  זאת אין זה מפתיע, שארדואן קרא לפרויקט בשם "דרך המשי של האנרגיה" (Energy Silk Road). ארדואן, שבעת האירוע היה בשיאה של מערכת הבחירות, הביא לבוחריו, שוב, הישג פוליטי אדיר; הצינור שכנע טורקים רבים להצביע שוב לטובת הנשיא המכהן.

האירופים והאמריקנים אוהבים את הפרויקט

בטקס מפואר – שנערך ב-12 ביוני באזור אסקיסהיר (Eskisehir) שבמרכז טורקיה (שם יעבור הצינור) – הכריזו ארדואן, נשיא אזרבייג'ן אילהאם אלייב, נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו, נשיא סרביה אלכסנדר ווּצ'יץ' ונשיאה של קפריסין הטורקית, מוסטפה אקינג'י, על התחלת עבודות בניית הצינור הטרנס-אנאטולי – טנא"פ (TANAP). הפרשנים רואים בטנא"פ "אחד הפרויקטים השאפתניים של השנים האחרונות, שתכנונו החל לפני כ-15 שנה", ועם סיומו ב- 2020 הוא עשוי לשנות לא רק את שוק האנרגיה האירופי, אלא אף את המפה הגיאו-פוליטית של המזרח התיכון כולו. לא במקרה, לטקס הפתיחה הגיעו ראשי מדינות, שרים ובכירים בחברות אנרגיה ממדינות שונות. הפרויקט זכה גם לאהדה מיוחדת ולתמיכה מצד ארה"ב והאיחוד האירופי. סגן הנשיא של המועצה האירופית, מארוס ספוביץ' (Maros Sefcovic), שיבח את התכנית ואמר שהצינור "ישפר את הביטחון האנרגטי של האיחוד האירופי". סנדרה אודקירק (Sandra Oudkirk) ממחלקת המדינה האמריקנית שיבחה אף היא את הפרויקט ואמרה כי הוא יהיה רווחי עבור טורקיה, אירופה ואזרבייג'ן. ארה"ב מעוניינת להקטין את השפעתה של רוסיה באירופה, ועל כן היא מעודדת פרויקטים שיעקפו את רוסיה, ואשר יקטינו את התלות האנרגטית של אירופה בגז הרוסי. יצוין כי בממשל טראמפ, הלכה למעשה, האינטרסים האנרגטיים קודמים לדאגה לזכויות אדם: ארה"ב תומכת בפרויקט האזרי על מנת לאזן את רוסיה תוך שהיא מתעלמת מהעובדה שבאזרבייג'ן מתקיימת הפרה בוטה של חירויות פוליטיות ושל הפרוצדורות הדמוקרטיות. האוקראינים, שגם הם מחפשים מקורות אלטרנטיביים לגז הרוסי, שיבחו את הפרויקט, והנשיא פורושנקו אמר כי אוקראינה מתכוונת להצטרף לטנא"פ בעתיד הקרוב ולשאוב את הגז האזרי. כבר עכשיו ישנן תכניות להרחיב את הפרויקט לאוקראינה, דרך בולגריה ורומניה. עצם ההצטרפות של נשיא אוקראינה לטקס הפתיחה מעידה על כך שהפרויקט הוא בעל חשיבות פוליטית רבה, בנוסף לחשיבותו הכלכלית.

על הפרויקט

עלות פרויקט הובלת הגז הטבעי מוערכת בכ-8.5 מיליארד דולר. הצינור, שאורכו כ-1,850 ק"מ, יתחבר לצינור דרום-קווקז (SCP, South Caucus Pipeline) אשר מוביל גז משאח דניז שבאזרבייג'ן דרך גאורגיה לטורקיה, עד לסופו בחלקה האירופי של טורקיה, ובהמשך יתחבר למערכת הגז האירופית בגבול עם יוון (TAP, Trans Adriatic Pipeline). המערכת אמורה לספק כ-16 מיליארד מ"'ק של גז, שמתוכם שישה מיליארד מ"ק ייועדו לצריכה פנימית של טורקיה ועשרה מיליארד מ"ק לטובת מדינות אירופה. הפרויקט אמור להתחיל להזרים גז לצינור הטרנס-אדריאטי (TAP) לקראת 2020. היעד הסופי – להזרים את הגז האזרי לאיטליה, דרך אלבניה ויוון.  המערכת תתחיל מהפקת 2 מיליארד מ"ק של גז כבר בשנה הבאה, והיא תגדיל את נפחה עד ל-6 מיליארד מ"'ק של גז עבור הצריכה הפנימית של טורקיה כבר ב-2020. רוב המניות שהושקעו בפרויקט (58%) שייכות לחברה האזרית "סוקאר" (SOCAR). חברת האנרגיה הטורקית "בוטאס" (BOTAS) מחזיקה ב-30% של המניות, בעוד החברה הבריטית "בריטיש פטרוליום" (BP) מחזיקה ב-12% מכלל המניות. בעתיד, הפרויקט עשוי להיות אטרקטיבי גם למדינות כמו טורקמניסטן ואיראן, המעוניינות אף הן לייצא את הגז שלהם לאירופה.

מתקררים? ארדואן ופוטין (תמונת ארכיון, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
מתקררים? ארדואן ופוטין (תמונת ארכיון, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

התגובה הרוסית

הרוסים יוצאים מגדרם: בדצמבר 2014 חתם ארדואן עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על הסכם להקמת צינור "הזרם הטורקי" (Turkish Stream) להעברת הגז הרוסי לאירופה דרך טורקיה. הסכם זה נוצר לאחר הקפאת פרויקט "הזרם הדרומי" (South Stream) – צינור גז מרוסיה לאירופה דרך הים השחור – עקב התנגדות מצד האיחוד האירופי. הרוסים הגיבו לטקס הפתיחה של טנא"פ בהודעה של שר החוץ, סרגיי לברוב, כי רוסיה מקווה לתחרות הוגנת בין אזרבייג'ן, טורקיה ורוסיה. רוסיה הידקה לאחרונה את יחסיה עם אוסטריה וגרמניה, וחתמה על מספר הסכמים לאספקת גז לאירופה, על רקע החיכוכים האחרונים בין קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. המחלוקת הגרמנית-אמריקנית נוצרה עקב החלטתו של טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין עם איראן ולהטיל מכסים גבוהים על יבוא של פלדה ואלומיניום. צעדים אלו גרמו לאכזבה רבה באירופה ודחפו את מרקל לשתף פעולה בצינור הרוסי החדש "Nord Stream II". שטפן מייסטר, מומחה לרוסיה במועצה הגרמנית ליחסי חוץ בברלין, הצהיר כי "טראמפ מקרב את האירופאים לרוסים", וכי "זה משחק הישר לידיו של פוטין".

דיון

יחסי רוסיה וטורקיה ידעו עליות ומורדות: ההחרפה במצב היחסים בין רוסיה לטורקיה התרחשה לאחר הפלת המטוס הרוסי על ידי חיל האוויר הטורקי בנובמבר 2015. בעקבות התקרית החמורה הודיעה רוסיה כי היא עלולה לשנות את עמדתה בכל הנוגע לשאלה הכורדית. הרוסים ידעו תמיד – עוד בזמן קיומה של ברית המועצות – ללחוץ על טורקיה באמצעות תמיכתם בכורדים. הטורקים הבינו זאת היטב, ופעלו לנטרל את קלף המיקוח הרוסי על ידי מניעת הקמתו של האזור אוטונומי-כורדי בצפון סוריה – אזור שכינונו היה אמור להגביר, באופן בלתי נמנע, את השאיפות הבדלניות של הכורדים בטורקיה. יש לזכור, כי מאז הפרת הפסקת האש בין ה-PKK לכוחות הביטחון הטורקיים נהרגו מאות כורדים, וכך הסכסוך האלים – שבמהלכו נהרגו 40 אלף בני אדם מאז 1984 – שב ופרץ. הכוחות הכורדיים נלחמו בדאע"ש בעיראק ובסוריה – פעילות שהפכה אותם לבעלי ברית פוטנציאליים של רוסיה. ברית זו עלולה לערער, וביתר שאת, את היציבות בטורקיה, משום שהיא מחזקת את המיעוט הכורדי בשאיפתו לעצמאות. כך, היציבות האתנית השברירית בטורקיה מהווה קלף מיקוח חשוב בידי פוטין. טורקיה, המקווה לזכות בתמיכת נאט"ו, ממשיכה לספק נשק וציוד צבאי למורדים הטורקומנים, כמו גם לצבא סוריה החופשי הפועל בסוריה, ואלה נתפסים על ידי רוסיה, גם הם, כ"טרוריסטים" הפועלים להפלת שלטונו של הנשיא בשאר אל-אסד. במידה וטורקיה תתרחק מרוסיה ותזניח את "הזרם הטורקי", הרוסים עלולים לשוב ולהעניק את תמיכתם לכורדים, במגמה ללחוץ על טורקיה.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית