ארדואן פגש את פוטין: סולחה? / ד"ר יבגני קלאובר

תמונה קלאובר מוקטןהתדרדרות היחסים בין רוסיה לטורקיה החלה ב- 24 לנובמבר 2015, בעקבות הפלת המטוס הרוסי סוחוי-24 על-ידי צבא טורקיה. לאחר שרוסיה הודיעה על הקפאת פרויקט צינור הגז "הזרם הטורקי" (Turkish Stream), כחלק מהפעלת שורה של סנקציות נגד אנקרה, התדרדרו היחסים ביתר שאת. בחודשים הראשונים של 2016, מוסקבה הטילה שורה שלמה של הגבלות על הסחר עם טורקיה, ואלה נועדו להרתיע את רג'פ טאיפ ארדואן ולרסן את שאיפותיו לבנות מחדש את האימפריה העות'מאנית. לפי נתוני אי-פי (AP), ב- 2014 – לפני הטלת הסנקציות – התנהל בין שתי המדינות סחר הנאמד בהיקף של כ- 31 מיליארד דולר[1].

לאחר שורה של תקריות מינוריות[2], ממשלת טורקיה הודיעה ב- 31 לינואר 2016, כי מטוס קרב (נוסף) של רוסיה, מדגם סוחוי-34, חדר למרחב האווירי של המדינה. דוברת משרד ההגנה הרוסי הצהירה כי מדובר ב"תעמולה חסרת בסיס". בהודעת משרד החוץ הטורקי נאמר, כי הטייס הוזהר מספר פעמים, וכי אקט החדירה לתחום האווירי מהווה סימן ברור לכך שמוסקבה אכן יוזמת הסלמה. שני אירועים אלה הובילו כמה פרשנים בתחום להסיק כי העולם מתדרדר לעבר – לא פחות! – ממלחמת עולם שלישית. היחסים בין טורקיה לרוסיה לא היו בשפל כזה מזה כמה עשרות שנים; והנה נשיא טורקיה ארדואן נסע בשבוע שעבר לסנט פטרבורג "לעשות סולחה".

לנשיא הטורקי תמיד היה קשה לבלוע את "הצפרדע הרוסית", אשר מחזקת בעקביות את בשאר אסד – באמצעות תגבור נוסף כעזרה לכוחותיו בלחימה על חלב. כאשר הרוסים נכנסו לסוריה בספטמבר 2015, הצהיר ארדואן כי "הנוכחות המתוגברת של הכוחות הרוסיים בסוריה הינה מהלך מסוכן". יחד עם זאת, לאחר פגישתו הקודמת עם פוטין בספטמבר 2015 בטקס חנוכת מסגד במוסקבה[3], ולקראת הפגישה בין נשיאי ארה"ב ורוסיה בשנה שעברה, טען ארדואן במפתיע כי אסד עשוי דווקא להיות חלק מהפתרון. במהלך 2016 ארדואן עמד לצד המורדים הסוניים בסוריה, והעביר להם נשק ומשאבים. לפני ההפיכה הכושלת של ה- 15 ליולי, ארדואן שוב לא שלל את האפשרות לפיה אסד יהווה חלק מהפתרון. במילים אחרות: בכל הנוגע לעתידו של אסד, ארדואן חוזר ומשנה את עמדתו. לפיכך, בהקשר זה, אין לדעת מה תהיה עמדתה של טורקיה בנושא הסורי לאחר פגישת פוטין-ארדואן.

סולחה? פוטין וארדואן בפגישתם בשבוע שעבר (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
סולחה? פוטין וארדואן בפגישתם בשבוע שעבר (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

טורקיה, החברה בנאט"ו, שבה וביקשה לא אחת מהאמריקאים ליצור בצפון סוריה שטח מפורז. במוסקבה הבינו מזמן, כי אזור מפורז צבאית בשטח סוריה ישמש את טורקיה להמשך הניסיון ל"הצלת" דאע"ש, כמו גם לתמיכה ב"גלגול הנוכחי" של "ג'בהת א-נוסרה" וב"אחראר א-שאם" – וכל זאת במגמה להחליש את אסד. ארדואן, כאמור, ניסה לא פעם לשכנע בתהליך ז'נבה את ממשל אובמה כי האזור המפורז בשטח סוריה חיוני למערב, וניסה להציג אותו ככלי במאבק נגד דאע"ש, כשהלכה למעשה אזור זה משמש אותו במאבקו כנגד הכורדים ובחיזוק הטורקמנים במלחמת האזרחים הסורית. האיחוד הכורדי-דמוקרטי בסוריה – גוף המאחד ארגוני כורדים שונים, אשר מוגדרים על ידי ארדואן כארגוני טרור – שלח באמצע אוקטובר 2015 את נציגיו למוסקבה, כדי לדון בהגברת שיתוף הפעולה בין הצדדים. צעד זה הכעיס מאוד את ארדואן. יצוין, כי נציגי הכורדים לא הוזמנו להפגנת התמיכה בארדואן שהתקיימה בשבוע שעבר (ב- 7 לאוגוסט) באיסטנבול – הפגנה בה מיליון טורקים צעדו עם שלטים "ארדואן, אתה מתנה מאלוהים"[4].

לאור ההתפתחויות שחלו בשנה האחרונה, וביניהן ההפצצות הטורקיות של השטח הסורי, רוסיה טענה בשלב מסוים כי טורקיה מתכננת פלישה מאסיבית לשטח סוריה. לטענת דוברת משרד ההגנה הרוסי, מסקנה זו התבקשה לאור הצעדים בהם נקטה טורקיה בשנה האחרונה לאורך גבולה עם סוריה. עם מינויו של ראש הממשלה החדש בינאלי ילדרים, ופיטוריו של אהמט דבוטאולו (המתון יותר בשאלת הכורדים), אין היום בממשלה הטורקית גורם שיהיה מסוגל להבהיר לארדואן את כובד מכלול הסכנות הטמונות באי שיתופם של הכורדים בתהליך המדיני בסוריה. האוטונומיה הכורדית כבר קיימת, דה-פקטו, בדרום טורקיה ובצפון סוריה, והמשך ההתנגדות הכורדית האלימה ימשיך לרוקן את תהליך ז'נבה מכל תוכן ולערער את המצב הבטחוני במדינה. בשעה שארדואן מנהל נגד הכורדים מאבק אלים, רוסיה רואה בכורדים את בני בריתה, וסביר להניח כי פוטין – בפגישתו עם ארדואן – העלה את הנושא הכורדי ודרש ממנו להתגמש בנושא שיתופם בתהליך המדיני בסוריה.

האירופאים והאמריקאים מתרחקים מארדואן

יחסי ארה"ב-טורקיה התדרדרו במהירות בעקבות הצעדים בהם נקט הנשיא ארדואן לאחר נסיון ההפיכה הכושל ב- 15 ליולי. טורקיה תובעת מארה"ב את הסגרתו של איש הדת פתהוללה גולן, אותו מאשים הנשיא הטורקי באחריות לנסיון ההפיכה, ובית משפט באיסטנבול הוציא נגדו צו מעצר. פעילים טורקיים החתימו כבר למעלה מ- 72 אלף איש על עצומה בדרישה להסגיר את גולן[5]. אם העצומה המיועדת לנשיא ארה"ב תגרוף בחודש הקרוב יותר ממאה אלף חתימות, הבית הלבן יהיה חייב להגיב עליה, וזאת בהתאם לחוק האמריקאי המחייב להעלות לדיון בקונגרס כל עצומה מסוג זה ברגע שתצבור יותר ממאה אלף חתימות. בינתיים, הנשיא אובמה יצר קשר עם ארדואן, ואף הציע לו עזרה בחקירת נסיון ההפיכה[6]. אלא שהאמריקאים אינם ממהרים להסגיר את גולן, המכחיש כל קשר להפיכה, והם דורשים מטורקיה להציג ראיות ממשיות למעורבותו בתכנונה. הגנרל האמריקאי ג'וזף ווטל, ראש הפיקוד המרכזי של ארה"ב, אמר כי "ההפיכה הכושלת עשויה לשבש את היחסים של ארה"ב עם אחת השותפות המרכזיות שלה בנאט"ו"[7]. למרות שדובר הפנטגון פיטר קוק ניסה לתקן את האמירות החריפות של ווטל, ברור לכולם כי יחסי טורקיה-ארה"ב מתקררים.

מתקררים: נשיא ארה"ב אובמה (במרכז), ולימינו ארדואן (נובמבר 2015, Pete Souza, wikicommons, public domain)
מתקררים: נשיא ארה"ב אובמה (במרכז), ולימינו ארדואן (נובמבר 2015,
Pete Souza, wikicommons, public domain)

לא רק האמריקאים מתרחקים מארדואן. האירופאים מוטרדים מאוד באשר למצבה של הדמוקרטיה במדינה הטורקית. בראיון שפורסם בעיתון "בילד" (Bild), הפוליטיקאי הגרמני כריסטיאן לינדר, מנהיג המפלגה "הדמוקרטית החופשית", פירט את הצעדים השונים בהם נוקט נשיא טורקיה מאז נסיון ההפיכה. הוא תיאר את מעשיו של ארדואן ככאלה המזכירים את צעדיו של היטלר לאחר "הצתת בניין הרייכסטאג על ידי הנאצים בשנת 1933"[8]. גם מנהיג הימין הקיצוני באוסטריה, הנס כריסטיאן שטראכה, השווה את השימוש שעושה ארדואן בנסיון ההפיכה לאופן בו עשה היטלר שימוש בשריפת הרייכסטאג, כתירוץ לחיסולם של יריבים פוליטיים[9]. אוסטריה אף דרשה בתחילת החודש לבטל את המו"מ לצירופה של טורקיה לאיחוד האירופי, זאת מכיוון שארדואן סולל בבטחה את דרכה של טורקיה לדיקטטורה[10].

האירופאים מודאגים ממהלכיו של ארדואן, המשתמש בנסיון ההפיכה כתירוץ ל"קונטרה רבולוציה": הם עוקבים אחר מבצעי ה"טיהור" שהוא עורך במוסדות המדינה, כמו גם בצבא, בבתי המשפט ובאוניברסיטאות. האירופאים עמדו לצידה של טורקיה בתקופת החרפת היחסים עם רוסיה. בתקופת המשבר הקשור למטוס סוחוי-24, הזהיר מזכ"ל נאט"ו ינס סטולטנברג את רוסיה והצהיר כי עליה "לכבד לחלוטין" את המרחב האווירי של חברות הברית. "אני קורא לרוסיה לנהוג באחריות", אמר סטולטנברג בהצהרה, "עליה לנקוט בכל אמצעי כדי להבטיח, שהפרות של המרחב האווירי של חברות נאט"ו לא יקרו שוב. תקריות דומות הראו עד כמה התנהגות כזאת היא מסוכנת"[11]. היום מנהיגי נאט"ו אינם ממהרים לגנות את רוסיה, זאת מתוך התובנה שארדואן עלול לדרדר אותם למלחמה מיותרת ומסוכנת; הם אף דואגים ליידע אותו על כך.

ארדואן מצידו "מחזיר" לאירופאים מנה אחת אפיים (אם לא יותר): לאחר האולטימטום, לפיו "ישחרר את הברז" ב"צינור" הפליטים הסוריים לאירופה כבר בחודש אוקטובר הקרוב, הוא ממשיך לגנות את האירופאים. בשבוע האחרון הוא איים, שבמידה ואירופה לא תבטל את משטר הוויזות האוסר את כניסתם החופשית של אזרחי טורקיה למדינות אירופה, הסכם הפליטים (="הברז") עליו חתמו אנקרה והאיחוד יהיה בסכנה. ארדואן הצהיר: "טורקיה היא היחידה שזוכה ליחס כזה. יותר משלושה מיליון פליטים נמצאים בשטחנו, ודאגתה הגדולה ביותר של אירופה היא פן יגיעו לשטחה"[12]. ביטול משטר הוויזות תוכנן לתחילת הקיץ, וכעת, על חוסר הוודאות הקשור למשאל העם בבריטניה, נוספת – לטעמם של בכירי האיחוד – "צרה חדשה", והם זועמים על ארדואן המנסה לקבור הלכה למעשה את הדמוקרטיה בארצו, ויתר על כן, להחיל מחדש את עונש המוות.

הטורקים אף טורחים לנגח באופן נקודתי את אוסטריה: בתגובה להיסוס שפשה בקרב האוסטרים באשר לכניסתה של טורקיה לאיחוד, אמר שר החוץ הטורקי מבלוט צ'בושאולו כי אוסטריה צריכה להסתכל על עצמה וכי היא "בירת הגזענות הרדיקלית"[13]. בסוגיית השנאה כלפי "האירופאים המתנשאים", ארדואן יכול למצוא בפוטין שותף; פוטין עצמו סובל מהסנקציות האירופאיות ומגינויים חוזרים ונשנים של "אירו-ביורוקרטים".

הגז הרוסי על סדר היום

רוסיה מעוניינת לנשל את אוקראינה מתוואי מעבר הגז לאירופה. נכון להיום, רוסיה מספקת גז לאירופה באמצעות מספר צינורות: "הזרם הצפוני" (Nord Stream), "יאמל" (Yamal), "טראנס-בלקאן" (Trans-Balkan), "סויוז" (Soyuz), "ברטסטבו" (Bratstvo), ו"הזרם הכחול" (Blue Stream). בינואר 2015, רוסיה וטורקיה חתמו על תוואי "הזרם הטורקי" (Turkish Stream) – שאמור היה לעבור מתחת לים השחור, ולספק גז טבעי מרוסיה לטורקיה, ומשם לאירופה. לפי תוואי ההסכם, אמורים היו להיבנות ארבעה צינורות עם קיבולת של 63 מיליארד מ"ק BCM. עוד, בהתאם לאותו הסכם, צינור הגז הראשון היה אמור להתחיל לפעול כבר בדצמבר 2016[14]. הצינור היה אמור להתפרס בשטח הרוסי על חוף הים השחור, לעבור דרך הכפר קייקוי (Kiyikoy) בצד הטורקי של הים השחור, ומשם להגיע לעיירה איפסילה (Ipsila), באזור הגבול שבין טורקיה ליוון. לפי התוכנית, חברת "גזפרום" (Gazprom) הייתה אמורה למכור גז לאירופאים מאיפסילה הטורקית, הממוקמת קרוב לגבול עם יוון. בשיחות ב- 9 לאוגוסט, סוגיית "הזרם הטורקי" נדון בראש רשימת הנושאים שעל סדר היום בין פוטין לארדואן.

האיחוד האירופי חושש מפני העסקה, העלולה להחיות את "הזרם הטורקי". לפי בריסל, "הזרם הטורקי" יחזק את יכולת התמרון של מוסקבה, שהרי הוא יעקוף את אוקראינה מדרום ויצמצם את מחיר המעבר עבור הרוסים, זאת תוך כדי החלשתה של אוקראינה. "הזרם הטורקי" יחזק את התלות האירופאית בגז הרוסי, ובמיוחד ב"גזפרום", העומדת להיות יצואנית הגז המובילה לאירופה. לדברי בכיר באיחוד האירופי, "הקשר המתהדק בין רוסיה לטורקיה עלול להוות בעיה, אם רוסיה תוציא את אוקראינה מהמשחק"[15]. האוקראינים מבינים היטב את האיום הטמון ב"זרם הטורקי": הבעלים של החברה האוקראינית למעבר האנרגיה, אנדריי קובולב (Andrey Kobolev), שרואיין לערוץ הטלוויזיה האוקראיני, ביקש לטרפד את "הזרם הטורקי" העתיד להעביר את הגז הרוסי לבולגריה, סרביה ומדינות אחרות במרכז אירופה, בשל היותו "סכנה עבור אוקראינה"[16]. האירופאים חוששים גם מכך ש"הזרם הטורקי" יגרום להפלתם של הפרויקטים הקיימים של מעבר הגז לאירופה מאזור הים הכספי – אותם פרויקטים בהם הם שולטים ביד רמה. מעבר הגז הרוסי לאירופה הוא כלי מיקוח מרכזי של אוקראינה ב"משחקי הגז" עם הרוסים[17]; כשגרמניה שולטת על מעבר הגז והאוקראינים עומדים לצידה כנגד רוסיה, כל מקור חדש של הגז הרוסי שיבוא מהכיוון הטורקי ייראה כאיום עבור האירופאים. פוטין מבין זאת היטב; הוא עומד להשתמש ב"קלף הטורקי" על מנת להרתיע את אירופה, ואולי אף לגרום לה להתגמש בעתיד בנושא הסנקציות.

הרוסים דנו כבר עם הטורקים בעניין פרויקט "הזרם הטורקי" במהלך העשור האחרון, וכעת לשני ראשי המדינות לא נשאר אלא לחתום על המסמך המהותי. שר האנרגיה הרוסי אלכסנדר נובק (Alexander Novak) ושר הכלכלה הטורקי ניהאט זייבקי (Nihat Zeybekci) נפגשו בסוף החודש שעבר כדי לדון בפרטי ההסכם. נובק אמר שכעת מדובר בבניית שני צינורות שמטרתם להוביל גז לטורקים לצריכה עצמית, כמו גם בייצוא למדינות אירופה[18]. עקרונית, הטורקים היו מסתפקים בצינור אחד לצריכה פנימית, אך נראה שפוטין ילחץ על בניית שני צינורות; הזרם הנוסף ישמש את רוסיה לייצוא הגז שלה לאירופה בצינורות "עוקפי-אוקראינה". בהקשר זה חשוב לומר כי בולגריה הודיעה, יום אחד לפני המפגש בין פוטין לארדואן, על הפשרת הפרויקט של בניית צינור גז לאירופה[19]. הצנרת, שתוכננה לשמש בפרויקט המוקפא הקרוי "הזרם הדרומי" (South Stream), נמצאת כבר בוורנה שבבולגריה, ומחכה לשעתה. יצוין, כי האיחוד האירופי הורה לבולגריה להקפיא פרויקטים אלו כחלק מהסנקציות נגד רוסיה, אלא שבולגריה עשתה כעת צעד בכיוונה של רוסיה דווקא – דבר שיש לו השלכות גיאו-פוליטיות. לפי דעתי, בולגריה קיבלה הנחיה מוושינגטון להפשיר את הפרויקט, כשמטרת וושינגטון בכך היא לערער את היציבות הכלכלית ברוסיה, הנדרשת להשקיע בו-זמנית הון עתק בשני פרויקטים; רוסיה, הסובלת מסנקציות כלכליות, לא תעמוד בנטל זה של בניית שני הפרויקטים. המערב – ובמיוחד גרמניה, הנהנית מעצם העובדה שהגז הרוסי מועבר דרך אוקראינה – שואף להקטין את הקיבולת של "הזרם הטורקי" ולאזן אותו עם הפרויקט המקביל – "הזרם הדרומי".

בשנות ה- 90 עלה חשש, לפיו טורקיה מנסה להשיג פצצות, ידע וטכנולוגיה גרעיניים מהרפובליקות לשעבר של ברית המועצות. לפי עמיר רפפורט, עמי רוחקס-דומבה וטל ענבר, "לטורקיה יש מחצבים של אורניום ותוריום – חומרי הגלם המשמשים להכנת פצצה"[20]. בשנת 2014 הממשלה הטורקית חתמה עם הרוסים על פרויקט לייצור אנרגיה אטומית לצורכי שלום, והוסכם לפתח כור גרעיני באתר "אקויו" (Akkuyu). ההסכם נחתם כבר בשנת 2014, אך לאחר פגישת פוטין-ארדואן נרשם כבעל חשיבות אסטרטגית. המשמעות היא, שרוסיה לא תשלם מיסים על הציוד שיוכנס לתוך שטח טורקיה, וכי רוסיה תגזור נתח מהרווחים של הכור כשיתחיל למכור חשמל. ההתקדמות בפרויקט הגרעיני הטורקי לא יכולה שלא להוביל אותנו לשאול את השאלות הבאות: (1) תוך כמה זמן ירצו הטורקים להשיג פצצה גרעינית משלהם? ו- (2) לאור ההתהוות של משולש גיאו-פוליטי חדש בין רוסיה-טורקיה-איראן – מה יהיה מקומה של ישראל בתוך המשולש הזה?

[1] Leonid Homeriki (01/12/2015) How Russia’s Sanctions against Turkey will Affect both Economies, in RBH, Russia Behind the Headlines.
[2] Editor (24/11/2015) Russo-Turkish Tensions since the Start of the Russian Air Campaign, in ISW (Institute for the Study of War).
[3] סוכנות הידיעות (23/09/2015) נחנך מסגד ענק: ארדואן ואבו מאזן במוסקבה, בתוך Ynet.
[4] סוכנות הידיעות (23/09/2016) מיליון טורקים הפגינו: "ארדואן, אתה מתנה מאלוהים", בתוך Ynet.
[5] חיים בוזגלו (27/07/2016) גולן: "ארדואן מנסה לסחוט את ארצות הברית" בתוך כל הזמן.
[6] Editor, (19/07/2016) Obama Talks to Erdogan, Offers Help after Failed Coup, in Al-Jazeera.
[7] מיסי ריין (31/07/2016) אחרי ההפיכה: ארה"ב מנסה לשקם את יחסיה עם טורקיה, (Washington Post), בתוך Ynet.
[8] רויטרס (07/08/2016) באירופה מחריפים את הטון כלפי ארדואן: "פועל כמו המפלגה הנאצית", בתוך וואלה-ניוז.
[9] Nick Gutteridge (06/08/2016) Far-right Chief Compares Coup against Turkey's Erdogan to Hitler's Reichstag Fire, in Sunday Express.
[10] סוכנות הידיעות (04/08/2016) "בדרך לדיקטטורה": אוסטריה דורשת לבטל את המו"מ לצירוף טורקיה לאיחוד, בתוך וואלה-ניוז.
[11] סוכנות הידיעות (30/01/2016) מטוס רוסי הפר את המרחב האווירי של טורקיה, בתוך NRG.
[12] קרן בן מרדכי (08/08/2016) נשיא טורקיה ארדואן תוקף בחריפות את האיחוד האירופי, בתוך גלגלץ.
[13] סוכנות הידיעות (06/08/2016) ועכשיו – טורקיה נגד אוסטריה: "בירת הגזענות", בתוך Ynet.
[14] אמנון פורטוגלי (27/04/2015) ייצוא הגז מישראל וצינור הגז הרוסי-טורקי-יווני 'הזרם הטורקי', בתוך עבודה שחורה.
[15] Editor (02/08/2016), EU Fears Revival of Turkish Stream Pipeline, in Vestnik Kavkaza.
[16] Editor (28/07/2016) EU Could Block Turkish Stream Construction, in Novinite.Com.
[17] Editor (28/07/2016) EU Could Block Turkish Stream Construction, in Novinite.Com.
[18] Kostis Geropolos (29/08/2016) Russia Wants EU Gas Pipe Inroads Backing Nord Stream, in New-Europe.
[19] Slav Okov (08/08/2016) Bulgaria May Restore Russian Gas Pipeline, Nuclear Plant, in Bloomberg Markets.
[20] עמיר רפפורט, עמי רוחקס-דומבה וטל ענבר (16/07/2015) אחרי איראן: האם טורקיה בדרך לפתח נשק גרעיני? בתוך NRG.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית.