בחירת מנהיג חדש לתנועת "אחראר א-שאם": בצל מאבקים פנימיים / ד"ר אלי גליה

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%94ארגון "אחראר א-שאם", ארגון המורדים הסלפיסטי הנחשב לגדול מבין ארגוני המורדים הסורים, הודיע שלשום (29 בנובמבר) על מינויו של עלי אל-עמר ("אבו עמאר") למנהיגו החדש. אל-עמר, סורי מהעיירה תפתנאז מצפון לאידליב, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו, החליף את מהנד אל-מצרי ("אבו יחיא אל-חמאוי"), שסיים כהונה בת שנה רוויית אירועים ותהפוכות במלחמת האזרחים הסורית. קודם למינויו החדש שימש אל-עמר סגנו של אל-חמאוי ויד ימינו. בדברים ראשונים שנשא אל-עמר לאחר בחירתו, הוא אמר ש"ארגונו מושיט יד לכל ארגוני המורדים האחרים, ללא יוצא מהכלל, כדי להשלים ולמצות את המאמצים לאיחוד ולמיזוג בין הארגונים השונים… שהרי המהפכה היא משימתה של האומה כולה, בשיתוף פעולה של העם כולו עם ארגוניו הצבאיים… עד לשחרורה של סוריה מהכיבוש הזר".

מינויו של עלי אל-עמר נקבע לאחר כמה סבבים של התייעצויות, שערכה מועצת השורא של הארגון, בת 22 החברים. אלא שתהליך בחירתו גרם לזעזוע בצמרת הארגון, בעקבות חילוקי דעות פנימיים, חוליה נוספת בשרשרת של זעזועים פוליטיים מתמשכים. חילוקי הדעות הפנימיים, שהינם במידה רבה חסרי תקדים, הגיעו לשיאם בשבת האחרונה, בעת שנערך ניסיון נוסף למצוא מחליף מוסכם לאל-חמאוי. על סמך מידע שזלג מדיוני "המועצה" אל פעילים ואל מובילי דעה ברשתות החברתיות, חבריה נחלקו לשני מחנות, שכל אחד מהם פעל למינוי מועמדים משלו.

המחנה "השמרני", הרדיקלי יותר בדעותיו והמקורב לחוגי הסלפיה-ג'האדיה בתנועה, שאף למנות את אבו ג'אבר א-שיח' (מפקד התנועה בעבר), או את אבו סאלח א-טחאן, האחראי הצבאי שלה. מנגד, פעל המחנה "הרפורמיסטי" למינויו של אל-עמר, שביטא במידה רבה סוג של המשכיות. בעקבות חילוקי הדעות באשר לזהות היורש, הודיעו שמונה חברים במועצת השורא על השהיית חברותם במועצה, לאחר שהתברר להם כי קצרה ידם מלהביא לבחירתו של אחד משני מועמדיהם. השמונה הודיעו באופן לקוני, כי צעדם זה התבקש "לנוכח המבוי הסתום אליו הם הגיעו בכל הנוגע לפתרון המשברים שהצטברו בתנועה מזה יותר משנה". המאבק הפוליטי החריף בין שני המחנות לווה בהאשמות הדדיות, כאשר כל צד האשים את הצד השני בהשתלטות מכוונת על מוסדות הארגון ובהרחקת אנשיו מהם. זאת ועוד, בעוד שהמחנה "השמרני" יוצג בידי הדור הוותיק יותר של ה'אחראר', הואשמו "המהפכנים, הרפורמיסטים", בני הדור הצעיר יותר, בכך שהם חותרים לשנות את פני התנועה.

אלא שחילוקי הדעות הפנימיים בתוך "אחראר א-שאם" לא החלו עם בחירתו של אל-עמר, ושורשיהם נטועים עמוק עוד בתקופתו של אל-חמאוי, עד כי הובע חשש, שהם עלולים להביא לפיצול התנועה. אבו מוחמד א-סאדק, אחד משמונת החברים שהשהו את חברותם במועצת השורא, אף הגדיל ואמר, כי "קריעת 'אחראר א-שאם' לשני חלקים עדיפה על הישארותה תחת הנהגה שאיננו רוצים בה". אל-חמאוי, שפעל לחזק את האגף המדיני בתנועה ולפתוח אותה כלפי שאר גורמי הכוח בזירה הסורית ובזירה האזורית, הואשם בידי המחנה "השמרני" – שכל פעילות מדינית היא לצנינים בעיניו – בעשיית ויתורים שפגעו בעקרונות התנועה ובמבנה הרעיוני שלה.

המנהיג החדש: עלי אל-עמר
המנהיג החדש: עלי אל-עמר

זאת ועוד, "השמרנים" הלינו, כי עמיתיהם "המהפכנים" החלו להישלט בידי חוגי "האחים המוסלמים" ואף לממש רעיונות "איחוואנג'יים", בהשפעת המדינות תומכות "האסלאם הפוליטי", טורקיה וקטר. משום כך, הם הואשמו בכישלון השיחות שהיו אמורות לסלול את הדרך למיזוג בין "אחראר א-שאם" לבין "ג'בהת פתח א-שאם", לאחר שזו הודיעה בסוף חודש יולי על התנתקותה (לפחות מבחינה דקלרטיבית) מארגון "אל-קאעדה". חברי המחנה "המהפכני", מנגד, האשימו את מתחריהם "השמרנים" בניסיונות השתלטות אגרסיביים על מוסדות התנועה, והריסת דרך הפעולה "המתונה" שלה, שעל יסודותיה היא הוקמה, באמצעות אימוץ רעיונות של תנועת "אל-קאעדה", עניין אשר מוסיף גם הוא "לסבלו של העם הסורי", בראייתם, ומאיים לבקע את התנועה. וכל זאת, בניגוד גמור לקווי הפעולה שהתוו מייסדי "אחראר א-שאם", אשר רובם חוסלו ב- 2014.

כאמור, המאבק הפוליטי הפנימי, הבין-דורי, שליווה את בחירתו של אל-עמר, לא נוצר בחלל ריק, והוא מהווה המשך ישיר לשני משברים אחרים אותם חוותה תנועת "אחראר א-שאם" במהלך הקיץ האחרון: האחד, ניסיון ההפיכה הכושל של אבו סאלח א-טחאן בחודש יוני, שבעקבותיו הוחלט להזיזו מתפקידו (אליו הוא הושב לאחר מכן). השני, פרישתם של כמה בכירים שרעיים מהארגון בחודש ספטמבר, בעקבות הפַתְוָה (פסק הלכה) שהוציאה מועצת השורא, ואשר התירה לחימה בדאע"ש בריף הצפון מזרחי של חלב לצד ארגוני "צבא סוריה החופשי" והצבא הטורקי, וזאת על בסיס שני עקרונות: ההכרח להילחם בדאע"ש, והצורך בהימצאותו של ארגון אסלאמיסטי דומיננטי באזור עתיר כוחות העוינים את המהפכה, כדוגמת הכורדים.

במבט כולל ניתן להתרשם, שתנועת "אחראר א-שאם" הצליחה לדלג מעל המכשולים הפנימיים שאותם היא חוותה מאז שנת 2014, בעיקר בזכות איתנות ארגונית ומבנה מוסדי יציב המבוסס, בין היתר, על עקרון ההיוועצות, אלא שחילוקי הדעות הפנימיים האחרונים עלולים לא רק להחליש אותה, אלא אף להשפיע לרעה על שאר כוחות המהפכה והאופוזיציה הסורית, לנוכח המצב המידרדר של מעוזי המורדים במזרח העיר חלב ובע'וטה המזרחית של דמשק, וכן הדשדוש המתמשך באזורי חמאה ורמת הגולן. בשלב זה עדיין לא ידוע מה מתכוונים לעשות שמונת חברי מועצת השורא, שהשהו את חברותם בה, אך ברור לכל, כי לפתחו של מנהיג "אחראר א-שאם" החדש, עלי אל-עמר, עומדים אתגרים רבים, החל מאיחוי הקרע הפנימי בתנועתו, דרך הגברת שיתופי הפעולה ושאלת המיזוג עם קבוצות המורדים האחרות וכלה ב"הפלת משטרו של אסד", אליה חותרים כל ארגוני המורדים, שהרי "המהפכה נמשכת".

ד"ר אלי גליה – חוקר וכותב על מימדיה השונים של מלחמת האזרחים בסוריה. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בביוגרפיה של ג'ורג' חבש, מייסד "תנועת הלאומיים הערביים" ו"החזית העממית לשחרור פלסטין"