ביקור שר החוץ הרוסי במזרח התיכון כשיעור בגאופוליטיקה / ד"ר יבגני קלאובר ‏

כניסתה של רוסיה למלחמת האזרחים הסורית ב-30 לספטמבר 2015 מהווה נקודת מפנה במדיניות החוץ הרוסית במזרח התיכון. בקרב פרשנים פוליטיים רבים קיימת הנחה, הקובעת כי רוסיה אינה מעוניינת להתערב בתהליכים אזוריים במזרח התיכון, לבד מאלה הקשורים ישירות לסוגיות הביטחון הלאומי שלה. הקרמלין מצדיק את מעורבותו בסוריה באמצעות אידיאולוגיית "המלחמה המונעת" (preventive war) המתנהלת רחוק מגבולות המדינה. יחד עם זאת, לאחרונה ניתן לומר כי לרוסיה יש אינטרס להשפיע בזירות רבות במזרח התיכון, מלבד הזירה הסורית. מאמר זה בוחן את דפוסי המעורבות הרוסית במזרח התיכון בתקופה הנוכחית, באמצעות סקירת ביקורו של שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב באזור בסוף החודש שעבר. בשונה מההסבר הרווח – הגורס כי השיקול הכלכלי הוא שמנחה באופן בלעדי את פעילותם של הרוסים במזרח התיכון – אני מייחס חשיבות רבה יותר לגורמים פוליטיים על פני הגורמים הכלכליים. שיקולים פוליטיים – כמו בניית בסיס אמון בקרב המנהיגים במזרח התיכון, התנגדות להגמוניה האמריקנית באזור, וגם אינטרסים ביטחוניים – כל אלה מסבירים את דפוסי המעורבות של רוסיה במזרח התיכון. הגורמים הכלכליים רק משלימים את התמונה.

איחוד האמירויות הערביות

על רקע החשש הגובר בעולם הסוני מההתעצמות האיראנית, שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב (Sergei Lavrov) הגיע לפגישה עם נשיא איחוד האמירויות הערביות והאמיר של אבו דאבי – ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן (Khalifa bin Zayed Al Nahyan). מאז שרוסיה הגבירה את נוכחותה הצבאית ומעורבותה במלחמת האזרחים בסוריה, היא מנסה לבנות קשרי ידידות עם איחוד האמירויות הערביות, וזאת בניסיון לטרפד ולמנוע את היווצרותה של קואליציה סונית אחידה – נאט"ו מזרח תיכוני חדש – ברוח חלומו של הנשיא טראמפ בביקורו הראשון באזור בסוף חודש מאי. הסוגיה האיראנית, המטרידה את איחוד האמירויות הערביות ולמעשה את כל העולם הסוני, עמדה במרכז סדר היום של הפגישה, שהתקיימה על רקע כשלונותיהם של הסעודים להשליט סדר בתימן והדאגה מהחרפת המשבר המתחולל סביב קטר.

מבין כל המונרכיות של המפרץ, איחוד האמירויות הערביות מצטיירת כבן הברית הלהוט ביותר של רוסיה. המגזין International Policy Digest  קרא ליחסים האלה "Friends with Benefits". רוסיה זקוקה לקשר עם איחוד האמירויות הערביות על מנת לאזן את ההשפעות הסעודיות בתימן. בשעה שהקואליציה הסעודית בתימן סופגת כשלונות רבים, איחוד האמירויות מנהלת שם מערכה אוטונומית בנפרד מהקואליציה הסעודית. במרץ 2015 הצטרפה איחוד האמירויות בלהט רב לקואליציה הערבית בתימן בראשות סעודיה, על מנת להילחם במורדים החות'ים השיעים הנתמכים על ידי איראן. באותה עת החות'ים השתלטו על הבירה צנעא, וגירשו את הנשיא התימני עבד ראבו מנסור האדי (Abd Rabbuh Mansur Hadi). יורש העצר של נסיכות אבו דאבי, השייח' מוחמד בן זאיד אאל נהיאן, המכהן כמפקד הכוחות המזוינים של איחוד האמירויות, החליט בשנה שעברה לפרוש מהקואליציה הסעודית, כששר החוץ האמירותי אישר כי מבחינת ארצו "המלחמה בתימן הסתיימה". הנסיך מוחמד בן סלמאן, שר ההגנה הסעודי וכיום גם יורש העצר של הממלכה – בהיותו אחראי על המערכה של סעודיה בתימן – הוביל קו תקיף נגד איראן. הוא היה מי שקבע כי "אין אפשרות לדיאלוג עם השכנה והיריבה השיעית, שמבקשת לדבריו להשתלט על המקומות הקדושים לאיסלאם", וכי "אנחנו (הסעודים) המטרה העיקרית של המשטר האיראני". מבחינתו של מוחמד בן סלמאן, ההצלחה במערכה הסעודית היוותה כרטיס כניסה לכס המלוכה. הבעיה נעוצה בחוסר יכולתו לגבש קואליציה סונית איתנה בתימן, בעוד ש"שחקנים" אחרים – ביניהם איחוד האמירויות הערביות – נשרו ממנה. הרוסים החשיבו את נטישת הקואליציה הסונית בראשות הסעודים כהזדמנות, והציעו במה חילופית, זו שתכלול את איחוד האמירויות הערביות. מכך משתמעת, למעשה, התחשבות באינטרסים של איראן.

כווית

בדרכו לאיחוד האמירויות הערביות ולקטר, סרגיי לברוב נחת בכווית. דוברת משרד החוץ הרוסי הצהירה, כי במהלך הפגישות האלה ידונו בעיקר במשבר הקטרי, בו מעורבות סעודיה, בחריין, מצרים ואיחוד האמירויות הערביות. כווית כוננה יחסים דיפלומטיים עם ברה"מ במרץ 1963, שנתיים לאחר הכרזת עצמאותה. יחסי כווית-ברה"מ הוגדרו באמצעות הזיקה הסובייטית לעיראק, כשהעיראקים העלו תביעות טריטוריאליות רבות כלפי כווית. עבד אל-כרים קאסם (Abd al-Karim Qasim) – אשר שימש כראש ממשלת עיראק מ-14 ביולי 1958 עד הפלתו בהפיכה צבאית ב- 9 בפברואר 1963 – היה מקורב לסובייטים בשנים אלו. ברה"מ לא הכירה בהפיכה שהדיחה אותו, והיחסים בינה לבין עיראק הידרדרו. כדי לאזן את המשטר החדש בעיראק, התקרבה מוסקבה לכווית, וב- 1963 חתמה עמה על שורה של הסכמים משמעותיים. כווית הכירה ברוסיה ב-28 לפברואר 1991, ומאז יחסי הידידות נמצאים במגמת עלייה. בשנת 2015 פגש הנשיא פוטין את האמיר הכוויתי, סבאח אל-אחמד אל-ג'אבר א-סבאח (Sabah Al-Ahmad Al-Jaber Al-Sabah), והשניים חתמו על הסכמי שיתוף פעולה בתחומים רבים. במהלך הביקור הנוכחי של לברוב בכווית, שרי החוץ התחייבו להמשיך לפתח את היחסים הבילטרליים בין שתי המדינות ולהרחיב את ההסכמים לשיתוף פעולה שנחתמו ב-2015. ההצעה הרוסית לכווית ברורה למדי: כווית תשחק תפקיד מכריע בפתרון המשבר הקטרי – בתמיכת הרוסים – וזאת במגמה למנוע מסעודיה להיות השחקן המכריע בסכסוכים האזוריים. למעשה הרוסים מנסים לשלוף שחקנים כמו כווית מהקואליציה הסונית בראשות הסעודים, על מנת להפגין נוכחות.

קטר

עד ה-2 לאוגוסט 1988 לברית המועצות לא היו יחסים דיפלומטיים עם קטר, זאת בשל העובדה שקטר היוותה באותה תקופה מדינת לוויין של סעודיה. הקונסוליה הדיפלומטית של ברה"מ הוקמה בדוחה בנובמבר 1989, והקונסוליה הדיפלומטית הקטרית הוקמה במוסקבה באותו חודש. הנשיא פוטין ביקר בקטר ב-13 לפברואר 2007, והאמיר דאז של קטר, חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני (Hamad bin Khalifa Al-Thani) קיבל אותו בארמונו בדוחה.

הביקור של לברוב בקטר התנהל בצילה של פרשיית ריגול אשר פגעה ביחסים שבין מוסקבה לדוחה, זאת בעקבות הידיעה כי "האקרים רוסים גרמו למשבר במפרץ". רשת CNN האמריקנית דיווחה בתחילת חודש יוני אודות חקירה שמתנהלת בקרב גופי המודיעין בארה"ב; לפי הדיווחים הראשוניים, "האקרים רוסים פרצו למחשבי סוכנות הידיעות הלאומית בקטר ושתלו ידיעות 'פייק ניוז' שלאחר מכן תרמו ליצירת המשבר בקרב מדינות המפרץ". בשעה שהרוסים הכחישו את ההאשמות בדבר מעורבותם במשבר הקטרי, האמריקנים שלחו צוות של סוכנות ה-FBI לדוחה, על מנת לסייע בחקירה. פרשנים רבים האשימו את הקרמלין במשבר שהתחולל סביב קטר, ואשר החל ב-23 במאי כאשר מישהו פרסם דיווח חדשותי בסוכנות הידיעות הלאומית במדינה, בו צוטט שליט המדינה, השייח' תמים בן חמד אאל ת'אני, בנאום שהיה ביקורתי כלפי ארה"ב וסעודיה ופייסני למדי כלפי האיראנים.

האינטרסים הרוסיים התנגשו באינטרסים הקטריים בסוריה. הקטרים – יחד עם הטורקים, תוך כדי תמיכה בתנועת "האחים המוסלמים" – סייעו לקבוצות שונות במהלך מלחמת האזרחים הסורית לחדור לשטח הסורי. קטר – ששוכנעה כי תזכה לגיבויה של טורקיה – גרמה להסלמה בסוריה, לדידם של הרוסים, זאת מכיוון שהטורקים והקטרים מימנו חמושים שנלחמו בצבא אסד. הקטרים והטורקים קידמו, במערכה הסורית, מטרה המנוגדת בעליל לאינטרס הרוסי. הקטרים רצו לקדם פרויקטים אנרגטיים משותפים עם טורקיה, המצריכים מתיחת צינורות בתוך שטח סוריה. רוסיה מנסה לנצל כעת את עקשנותה של דוחה, שאינה מוכנה להיכנע לדרישות האולטימטום הסעודי, ולהציע במה דיפלומטית אלטרנטיבית בהשתתפותה. קטר מפגינה נכונות ללכת בעקבות ההצעה של כווית ולפתוח במו"מ עם בחריין ואיחוד האמירויות הערביות. הסעודים חוששים מהתרחיש המדובר, ומבקשים מהאמריקנים לסייע להם לפתור את המשבר הקטרי, אחרת לרוסיה יהיה היתרון של "מי שבא ראשון". הסעודים אינם מוכנים עדיין לפתוח בדיאלוג ישיר עם קטר, אבל חוששים כי הרוסים ינקטו במהלך.

דיון

הצלחת האסטרטגיה החדשה של רוסיה במזרח התיכון ניכרת ביצירת מנוף אפקטיבי, שהשפיע על המאמץ הסעודי לבלימת ההתעצמות האיראנית באמצעות הוצאת שחקנים מהקואליציה הסונית, זאת עד לרמה שהכעיסה את הסעודים. ייתכן שהחשש הסעודי מהמעורבות הרוסית השפיע אף הוא על עצם העובדה שסרגיי לברוב, למרות ששהה באזור, לא "קפץ" לבקר את המלך הסעודי. עם זאת, האסטרטגיה הזו טרם הביאה לתוצאות הרצויות, מאחר והמונרכיות הסוניות לא העניקו לרוסים את תפקיד המתווך האזורי. הסעודים נלחצו מהביקור, והטלפון שקיבל המלך הסעודי מהנשיא טראמפ היה, ככל הנראה, לצורך הרגעת המונרך ומניעת מעורבות היתר של הרוסים באזור. לא במקרה טראמפ הציע סיוע נוסף במאמץ משותף לסיים את המשבר עם קטר. הנשיא האמריקני מודאג לא רק מההתקרבות של קטר לאיראנים, אלא גם מהיווצרות של הציר המרובע מוסקבה-אנקרה-דוחה-טהראן, אשר עלול לתת מכת מוות לקואליציה הסונית בראשות הסעודים המגובה על ידי האמריקנים. גורמים אמריקניים רשמיים מסרו לא פעם, בהודעותיהם לעיתונות ולרשתות הטלוויזיה, כי מטרתה של רוסיה הינה לגרום להעמקת הקרע בקואליציה הסונית בראשותם של הסעודים, כל זאת באמצעות המעורבות ההולכת ומתעצמת של הקרמלין במשברים האזוריים.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית