בנבכי המלכוד – לשחק לידי החמאס / פרופ' עוזי רבי

החמאס משחק על כל הקופה. הוא מאמין שבין אם בדרך של הסלמה ובין אם בדרך של הסדרה, יוכל בסיוע לחץ בינלאומי להגיע למצב של שינוי משמעותי בעזה (נמל, שדה תעופה, הקלות משמעותיות אחרות). המצב לפיו הוא נתון בין לבין הינו הגרוע ביותר עבורו. מסקנה נוספת שהחמאס הגיע אליה היא כי ככל שסכנת העימות תגבר, כך יגבר הסיכוי להניע גורמים רבים יותר להסדרה. זו הסיבה שהחמאס אינו מנסה עוד להשתמש בטיעון השחוק כי "ארגוני קצה 'סוררים' אחראים לירי מעזה". הארגון חי בתוך משוואה חדשה הגורסת כי גרירתה של ישראל לעימות צבאי עשויה מבחינתו להוליד הסדרה מיוחלת ולסלול דרך לשיפור משמעותי במצב התשתיות והכלכלה בעזה.

וישראל? ראשה בצפון, ואין היא מעוניינת בעימות בדרום. לא צריך להיות מומחה כדי להבין זאת. החמאס קלט זאת מזמן. זאת ועוד, ישראל מתייחסת לשלטון החמאס בעזה כרע במיעוטו והפלתו לא מובאת כלל בחשבון. הלהג האחרון בדבר הקמת רציף נמל בקפריסין עבור העזתים ופרויקטים אחרים לשיקומה של עזה רק מחזקים אצל החמאס את הרושם כי הוא בדרך הנכונה. פתאום כולם עוסקים בעזה ולא באבו מאזן, מעבר רפיח נפתח סוף סוף אחרי ארבע שנים. לא ייפלא, לכן, שבאחת ההודעות האחרונות הודיע דובר החמאס כי "ההצעות הישראליות אינן מספקות". האזרחים הישראלים וגופות החללים שבידיו מגבירים את תאבונו ונוטעים בו תחושה שישראל המתלבטת סחיטה יותר ויותר.

הדילמה בעניין מבצע צבאי קיימת ומובנת, אך ההתנהלות הישראלית לא נכונה, ודאי שלא ברמה התודעתית והפסיכולוגית. דיבורים ריקים בדבר נחישות ועוצמה נשמעים כגרוטסקה מוחלטת מול אמצעי לחימה פרימיטיביים, אך יעילים, של מפריחי עפיפונים. פגיעה ברכב נטוש של מפקד חוליית עפיפונים בעזה נענית ב-13 פצמ"רים מטעם החמאס. מה נלמד איפה מ"צוק איתן"? לא הרבה, מעט מאוד.

במזרח התיכון הכלל ברור. רוע יש לגדוע באיבו, שכן אם לא הוא הופך לגרוע ביותר. מה גם שבמקרה זה הרע יודע כי לא יאונה לו רע, שכן "בעל הבית שפוי ואינו יכול להשתגע". כיוון שכך, החמאס בראי עצמו נהנה מחסינות בלתי נגמרת המאפשרת לו לשחק במפתחות ההסלמה וההרגעה כרצונו. כך נהפכו היוצרות והחמאס, ארגון טרור מפיוזי, גורר את ישראל לעימות שאליו היא נכנסת כשידה על התחתונה.

הופיע לראשונה בעמוד הפייסבוק של פרופ' עוזי רבי, ומתפרסם כאן באישורו