האבטלה במצרים מתחילה לרדת, אבל עדיין מאד גבוהה, בעיקר בקרב אקדמאים / נתנאל אברמוביץ

האם יש דבר כזה יותר מדי אקדמאים? אם תשאלו את המצרים, הם כנראה יגידו שכן. עם 4 מיליון מובטלים, ש-80% מהם אקדמאים, ללא הייטק ועם כלכלה מסורתית וסקטור ממשלתי מנופח, הצעירים המצרים מתוסכלים. הלימודים האקדמיים במצרים ניתנים חינם (מצרים אף הבטיחה משרה ממשלתית לכל אקדמאי!), אך רמתם נמוכה ואין דגש מספיק על טכנולוגיות ומחשבים. מנגד, התיירות קרסה לאחר המהפכה והמשקיעים ברחו. מצרים: מדינה משכילה במשבר גדול.

במצרים חיים כיום 95.7 מיליון בני אדם, כולם באזור הדלתא של קהיר או על תוואי הנילוס. היא אמנם ענקית (גודלה פי 50 משל ישראל), אבל האוכלוסייה מרוכזת באזור פורה קטן מתוך מדבר גדול שבו גרות רק קהילות שבטיות קטנות. הבעיה הגדולה של מצרים היא דמוגרפית: האוכלוסייה המצרית הכפילה את עצמה מאז 1985, וכל שנה גדל שוק העבודה ב-4%. רבע מהאוכלוסייה המצרית צעירה – מתחת לגיל 25. כלומר, המצרים מביאים הרבה ילדים, והילדים האלה ירצו לעבוד כשיגדלו.

עכשיו נסתכל על נתוני האבטלה במצרים: כ-13% ב-2016. בישראל, לעומת זאת, רק 3.8% מובטלים כיום. אבל הבעיה האמיתית במצרים חמורה משנדמה – 80% מהמובטלים הם בעלי השכלה תיכונית ואקדמית. איך זה יכול להיות? העולם המודרני בנוי על העובדה שכוח אדם איכותי ומשכיל אמור לשלוט בשוק העבודה. ובכן, החינוך המצרי אינו יעיל ולא מכשיר כראוי עובדים לשוק. בנוסף, מרכזיותה של קהיר היא מכשול; אין די משאבים כדי לתמוך בעיר המתפקעת.

מחפשים עבודה: מוכר עיתונים מצרי (Silar, Wikicommons, CC BY-SA 3.0)
מחפשים עבודה: מוכר עיתונים מצרי (Silar, Wikicommons, CC BY-SA 3.0)

וישנה "בעיה" נוספת; החינוך במצרים, מבית ספר יסודי ועד האוניברסיטה, ניתן במצרים חינם אין כסף. אולי מתוך כך, במדינה שאינה עשירה מאד מלכתחילה, התכניות האקדמיות מיושנות, הכיתות צפופות מדי, והסטנדרטים נמוכים – 90% מבוגרי התיכונים ממשיכים ללימודים אקדמיים. מה יעשו כל האקדמאים האלה במדינה נטולת הזדמנויות? במצרים אין מספיק חינוך לטכנולוגיות, והבוגרים כמעט נטולי ידע במחשבים. שוק העבודה אינו חדשני ומתבסס על תעשיות שירות, חברות רבות שעבדו במצרים לפני המהפכה ב-2011 פשטו רגל, במיוחד בתחום התיירות, וההשקעות הזרות התכווצו משמעותית עקב חשש מאי-יציבות.

אקדמאים רבים מוצאים את עצמם בעבודות כפיים והתסכול גדול. רבים גם מתקשים להיות עצמאיים, ונתמכים בהורים עד גיל מאוחר, מה שמכביד על שכבת הגיל המבוגרת. ואולי הממשלה המצרית אשמה? בהחלט. במטרה לעודד לימודים אקדמיים, ב-2001 הבטיחה הממשלה המצרית קדימות במתן עבודה לאקדמאים בסקטור הממשלתי. רבים בחרו ללמוד מקצועות לא-טכנולוגיים הנחשבים קלים יותר – היסטוריה, ספרות ערבית ותקשורת – במחשבה שיקבלו עבודה. הממשלה המצרית גדלה ללא פרופורציה בכדי לעמוד בהבטחתה לספק עבודה לאקדמאים המובטלים, מה שהגדיל את הבזבוז והחוב הלאומי, ובסופו של דבר שינתה את מדיניותה, כך שהאקדמאים נאלצים לחכות גם 10 שנים לקבלת משרה. וגם זה לא ממש עזר.

"מדוע הצעירים המצרים שורפים את הדיפלומות שלהם?", תוהה מאמר של אוניברסיטת ברנדייס מ-2015. נראה שהתשובה ברורה. עם זאת, אחוז האבטלה יורד בהדרגה בשנתיים האחרונות ועומד כעת על 11.5%. אולי עוד ישנו סיכוי לצעירים המצרים.

מקורות:

1. Egyptian Streets

2. Reuters

3. The James G. Martin Center

4. Brandeis University

5. The Guardian

קרדיט: העמוד הלבן