האולטימטום של ארדואן / ד"ר יבגני קלאובר (פרשנות)

תמונה קלאוברנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן הציב אולטימטום לאיחוד האירופי בנוגע לביטולו של "משטר הוויזות": בראיון לעיתון הגרמני "Frankfurter Allgemeine Zeitung", הצהיר שר החוץ הטורקי מבלוט צ'בושאולו: "אם משטר הוויזות לא יבוטל, מדינתנו תיאלץ לסגת מהעסקה של ה- 18 למרץ"[1]. על פי עסקה זו, האיחוד האירופי יעביר לאנקרה סיוע כספי בסך 6 מיליארד אירו, ויאפשר לאזרחי טורקיה להיכנס למדינות האיחוד ללא ויזות; ואילו טורקיה התחייבה בתמורה להשאיר בשטחה את הפליטים הסוריים, ואף לקלוט בחזרה את המהגרים הטורקיים הלא-חוקיים, שיישלחו אליה מיוון וממדינות אחרות במערב אירופה.

בראיון לעיתון הגרמני, צ'בושאולו שמר על תקינות פוליטית והקפיד לצרף לדבריו הסתייגות: "זה לא איום". עם זאת הוא הסביר במפורש, שבמידה ועד חודש אוקטובר 2016 דרישותיה של טורקיה לא ימולאו, היא תיאלץ לסגת מהעסקה. עד כה, ההסכם השיג את מטרותיו. צבי בראל טוען, כי "אי אפשר להתעלם מהצלחתו של ההסכם"[2] למרות שכל סעיפיו טרם מולאו; זאת מכיוון שהוא הקטין באופן משמעותי את המספר של הפליטים שמגיעים מטורקיה לאירופה.

בחודש מאי 2016, נשיא הנציבות האירופית ז'אן קלוד יונקר, נשיא הפרלמנט האירופי מרטין שולץ ומזכ"ל מועצת האיחוד האירופי יאפה טרנהולם-מיקלסן ניהלו מו"מ עם נציגי טורקיה, והציבו בפניהם 72 תנאים (פרוצדורה סדירה לחברות חדשות באיחוד) – ביניהם תיקון חוק הטרור הטורקי הגורף והפסקת המאבק נגד כלי התקשורת והעיתונאים. נציב האיחוד לנושאי הגירה דימיטריס אברמופולוס ציין בסוף יוני 2016 (קודם לנסיון ההפיכה בטורקיה), כי על אנקרה למלא את כל 72 הסעיפים, כדי שבריסל תוכל "להסיר את דרישות הוויזה בקרוב עבור אזרחי טורקיה"[3]. עם זאת, אברמופולוס הראה כי טורקיה מילאה עד כה 65 מתוך 72 התנאים שהוצבו על ידי האיחוד. הוא הצהיר: "אנשינו עובדים באופן צמוד עם הרשויות הטורקיות על מנת להשיג את המטרה". אך הוא לא לקח בחשבון שבעקבות נסיון ההפיכה של ה- 15 ליולי, דווקא שני הסעיפים הללו – (1) תיקון חוק הטרור הטורקי הגורף, ו- (2) הפסקת המאבק נגד כלי התקשורת והעיתונאים – אינם עומדים כעת כלל על הפרק בטורקיה.


כך – ולמרות שארדואן יצא עם הצהרות מעודדות מאוד, ואף הכריז כי "משרד הפנים נקט צעדים שיאפשרו לכ- 2.7 מיליון הפליטים הסורים במדינה לקבל אזרחות" – היום, מבחינתו, ביצועם של שני הסעיפים האלה הינו משימה בלתי אפשרית. יתר על כן, חבר הנציבות האירופית, גונטר אוטינגר הגרמני, אמר במפורש: "אין ביטול ויזות לטורקיה השנה", במדינה שבה נרמס שלטון החוק[4].

נסיון ההפיכה הכושל מהווה הזדמנות מצוינת עבור ארדואן לשחק בקלפיו המחוזקים מול אירופה, בניסיון לסחוט אותה – לאו דווקא תמורת הפסקת האלימות כנגד הכורדים, ואף לא תמורת התחייבות כל שהיא להתחיל להיות שותף פעיל במלחמה נגד דאע"ש, כמצופה ממנו זה מכבר. ארדואן מרגיש בימים אלה מספיק חזק כדי לדרוש מהגרמנים לאפשר לו לנאום בהפגנת תמיכה שלו בקלן; ומששלטונות גרמניה סירבו, דוברו של ארדואן האשים את גרמניה בניסיון לסכל את קיום העצרת[5].

למרות ההתקרבות לרוסים, האינטרס הפוליטי של ארדואן הוא להביא להכרעה פוליטית מצד המערב, שתפיל את משטרו של בשאר אסד. האמביציות האישיות של נשיא טורקיה הזועם[6], וביניהן רצונו להעצים את שלטונו לאחר ההפיכה הכושלת של ה- 15 ליולי, ממלאות אף הן תפקיד חשוב במשחק שלו מול המערב באמצעות "קלף המהגרים". החשש הכבד מחידוש זרם המהגרים לאירופה – ובעיקר ליוון – מטריד את האירופאים, ולארדואן אינטרס ברור להציג את הסכסוך בסוריה כגורם שהוביל באופן בלעדי למשבר הפליטים החמור ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. בשעה שפליטים זורמים מצפון אפריקה, אפגניסטן, עיראק וסוריה, ארדואן מציג את בעיית המהגרים כנובעת ממשטרו של אסד, ואת סוריה כארץ המוצא הבלעדית של הפליטים. שליטה על זרם המהגרים מהווה עבורו קלף מיקוח מול המערב.

פליטים סורים באירופה (תמונת אילוסטרציה, Mstyslav Chernov, wikicommons, CC BY-SA 4.0)
פליטים סורים באירופה (תמונת אילוסטרציה, Mstyslav Chernov, wikicommons, CC BY-SA 4.0)

ארדואן אינו מתכוון להתנצל או להודות בכך שמשבר הפליטים נגרם בעיקר בעטיו: לא בפני בני עמו, לא בפני ארגון נאט"ו, ואף לא בפני האירופאים; ייתכן שהוא כלל אינו מודע לכך שאנו מבינים את ה"קונספירציה" שלו. גם אם הנשיא לא יזם את גל הפליטים כמהלך תככני, לא ניתן להתעלם מהחלק הפעיל שהוא מילא ביציאתו לפועל של מהלך זה. "קלף המהגרים" הזדמן לידיו, לאחר שבמשך תקופה ארוכה הוא חזר וקרא להפיל בכל מחיר את הרודן הסורי מכיסאו. בשעה שהשמירה על שלטונו של אסד בדמשק היא אלטרנטיבה מדינית ההולכת וצוברת יותר ויותר תמיכה – וההוכחה לכך באה לידי ביטוי בהצהרותיהם האחרונות של מנהיגים בעולם, בהם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ומזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי – ארדואן מבקש להציג לעולם את סוריה כמקור הבלעדי של פליטים, ואת אסד כגורם הבלעדי הדוחף אותם אל מחוץ לגבולות המדינה. במילים אחרות: בשעה שהעולם חוזר אט אט לעבר תמיכה באסד, ארדואן עדיין בשלו: אסד חייב ללכת.

מבחינתו של ארדואן, יצירת נרטיב – לפיו ניתן יהיה לפתור את משבר המהגרים אך רק באמצעות הכרעה במלחמת האזרחים בסוריה [לדידו, "יצואנית" הפליטים הגדולה ביותר] – מהווה עבורו מהלך קריטי. אחד הפרשנים באתר אל-מוניטור (Al-Monitor) טען גם, כי ארדואן האכיל ביד אחת את דאע"ש, ובידו השנייה קלט פליטים מסוריה וסייע להם[7]. עוד נטען שם, כי ב- 2011, עם ראשית פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, ארדואן סגר את הגבולות, וזאת על מנת לצבור בשטחו מסה קריטית של פליטים, אשר תחייב התערבות של נאט"ו לקראת ההכרעה על גורלו של משטר אסד. לאחר שנצברה מסה אדירה של פליטים שנותרה ללא כל סיוע מצד המערב, פתיחת "ברז המהגרים" לאירופה מחד ותמיכה בדאע"ש מאידך היוו כלי הרתעה שארדואן פיתח בשנה האחרונה כנגד אירופה. עם הנרטיב הזה – לפיו "אסד הוא מקור כל הצרות" – ארדואן ייסע לרוסיה ב- 9 לאוגוסט לפגוש את ולדימיר פוטין, הממשיך לתמוך באסד באופן לא פחות עיקש ועקבי.

מהלך זה של ארדואן זכה בזמנו להצלחה מסוימת: ראש ממשלת בריטניה לשעבר דיוויד קמרון ונשיא צרפת פרנסואה הולנד שיחקו לידיו, כאשר קראו להגביר את הנוכחות הצבאית בסוריה, על מנת להוביל להכרעה במלחמת האזרחים במדינה. יש לזכור, כי לפני שנתיים הפרלמנט הבריטי הצביע נגד ההצעה שהעלה קמרון לתקוף מטרות של משטר אסד בסוריה, למרות שראש ממשלת בריטניה הציג ראיות לשימוש שעשה הצבא הסורי בנשק כימי נגד אזרחים סוריים בפרברי דמשק. אבל מאוחר יותר, קמרון היה פחות נחרץ בדרישה (שקודם לכן הייתה חד-משמעית) לעזיבתו המיידית של אסד. יחד עם זאת, כמה חודשים לפני פרישתו הודיע קמרון בפרלמנט שמטוס בריטי ללא טייס תקף מטרה בסוריה והרג שני בכירים של דאע"ש, וכי הדבר נעשה ללא תיאום עם אסד. ראש ממשלת בריטניה – שפליטים רבים מתדפקים על שעריה – שיחק לידיו של ארדואן, הטוען כי יש לפתור את הבעיה על ידי "טיפול יסודי במקורה" – אסד.

לטורקיה יכולת להרתיע את המערב ואף לסחוט אותו, מאחר והיא יצרה "מסדרון חד-כיווני" עבור הפליטים הנעים לעבר מדינות אירופה; ולארדואן, אשר "ידו על הברז", יש אפשרות לשלוט על הזרם. כך, למשל, הרשויות ביוון דיווחו על החרפת משבר הפליטים לאחר נסיון ההפיכה בטורקיה[8]. לפי אותו מקור, האי לסבוס בלבד "מארח" כ- 9,240 פליטים, וזרם הפליטים רק הולך ומתגבר. גם התקשורת הבולגרית מדווחת על עלייה בזרם הפליטים מאז ההפיכה הכושלת[9]. כעת נשאלת השאלה: מדוע מלכתחילה לא שמרו הטורקים על הגבול שלהם עם בולגריה, כמו גם על גבולותיהם הימיים? בשנה שעברה, השמירה ההדוקה על הגבול עם בולגריה היתה פרי יוזמה בולגרית, ולא טורקית: בשנת 2015 בולגריה שלחה לפחות 1,000 חיילים לגבול המשותף, בעוד הטורקים נשארו אדישים. שר ההגנה הבולגרי ניקולי ננצ'ב אמר אז, כי בולגריה שלחה חיילים לגבול עם טורקיה על מנת להתמודד עם כמות הפליטים שהגיעה לאזור. היום – לאחר ההפיכה של ה- 15 ליולי – אנחנו עדים למצב חדש, בו ארדואן שולט על "ברז המהגרים" ביד חזקה, וקשה לחזות כמה פליטים יעזבו את טורקיה או לאן הם יפנו. כאן שוב מתבקשת השאלה: מדוע הטורקים מאפשרים מעבר חופשי של פליטים בגבול הזה, כשאלה נעצרים רק בגבול בולגריה? זוהי דוגמה לשליטתו ללא מיצרים של ארדואן בזרם הפליטים.

שולט על "ברז המהגרים": ארדואן (תמונת ארכיון, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
שולט על "ברז המהגרים": ארדואן (תמונת ארכיון, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

אירופה זקוקה לארדואן על מנת לשלוט בזרם הפליטים לאירופה: לא במקרה, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל נפגשה עם הנשיא הטורקי לא מעט פעמים במהלך השנה האחרונה. במהלך ביקוריה היא הבטיחה לו סיוע כספי עבור טורקיה בהיקף של שישה מיליארד אירו (שורה של הסכמים מה- 18 למרץ 2016). ארדואן מצידו הבטיח "להחזיק את היד" על ברז הפליטים, בעוד מרקל מצידה התחייבה להמשיך ולטפל בביטול המדיניות של הדרכונים הזרים הנדרשים כעת לאזרחי טורקיה המבקרים באירופה, כמו גם להוסיף וללחוץ באשר לנושא קבלתה של טורקיה לאיחוד האירופי. לדידה של גליה לינדנשטראוס, חוקרת בכירה ב"מכון למחקרי ביטחון לאומי", ההישג הנוסף של ארדואן טמון ב"דחיית מועד פרסומו של הדוח השנתי על אודות ההתקדמות של תהליך קבלת טורקיה לאיחוד האירופי עד לאחר הבחירות במדינה, לאור ההתייחסות הביקורתית בדוח למצב שלטון החוק בטורקיה ולפוליטיזציה של המגזר הציבורי"[10]. נראה כי נושא הפליטים ממשיך לשמש את ארדואן לצורכי סחיטה פוליטית. הוא מעמיד בפני אירופה אולטימטום: לשלם את מה שהובטח לו עד אוקטובר 2016, או שהוא יפסיק את ה"טיפול" בפליטים. האור הירוק מצד האירופאים בנושא המאבק כנגד יוזמי ההפיכה נראה כחלק ממאמצי החיזור המערביים אחרי ארדואן ו"מפלגת הצדק והפיתוח". אך סחיטה זו עלולה לחזור אל ארדואן כבומרנג: מבחינה טקטית מדובר אולי בניצחון עבורו, אבל מבחינה אסטרטגית אין בכך אלא המשך של סגירת חלון ההזדמנויות עבור טורקיה.

אירופה נשארת אדישה: היא מנסה להכחיש את העובדה כי הטרור באירופה קשור לגלי ההגירה. מהדו"ח החדש של המשטרה האירופית, היורופול (Europol), משתמעת נאיביות מסוימת: נטען שם, כי "אין עדויות קונקרטיות לכך שטרוריסטים משתמשים באופן שיטתי בגלי ההגירה על מנת להיכנס לאירופה"[11]. לפי הדו"ח, "רק 17 מתוך למעלה מ- 200 פעולות הטרור שבוצעו באירופה ב- 2015 היו על רקע ג'יהאדיסטי". אירופה ממשיכה להיות משוכנעת, כי הפיגועים הם מעשה ידיהם של בודדים מיואשים, אנרכיסטים ואנשי ימין קיצוני. נציגי מדינות אירופה ימשיכו, ככל הנראה, לנסות ולשחד את טורקיה בתמורה לכך שתשמור על הגבול.

[1] Justin Huggler & Zia Weise (01/08/2016) Turkey Threatens to Tear Up EU Migrant Deal Unless it Gets Visa-Free Schengen Travel Within Months, in The Telegraph.
[2]  צבי בראל (02/06/2016) הכרת גרמניה ברצח העם הארמני: השואה מול הסכם הפליטים, בתוך הארץ.
[3]  עורך (03/08/2016) הצהרה מפתיעה מארדואן: "נעניק אזרחות לפליטים סורים", בתוך וואלה-ניוז (WallaNews).
[4] Hortense Goulard (19/07/2016) Gunther Oettinger: No Visa Waiver for Turkey this Year, in Politico.
[5]  ד-פ-א ואי-פי (31/07/2016) דוברו של ארדואן מאשים את גרמניה בניסיון לסכל עצרת תמיכה בו בקלן, בתוך הארץ.
[6] Editor (23/07/2016) Erdogan's Revenge, in The Economist.
[7] Editor (Sep-9-2015) How Erdogan Exploits Syrian Refugees, in EL-Monitor.
[8] Editor (31/07/2016) Greek islands overflowing with migrants amid EU fears Turkey will abandon refugee deal, in RT.
[9] Editor (22/07/2016) Bulgaria braces for refugee arrivals after Turkey's failed coup, in DNA
[10]  גליה לינדנשטראוס (05/11/2015) ההימור המוצלח של ארדואן והיום שאחרי, בתוך המכון לחקר ביטחון לאומי INSS
[11]  דייוויד סטברו (30/07/2016) הפליטים לא מביאים טרור לאירופה, בתוך הארץ.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית.