הלוויה באום אל-פחם – מפגן כוח של "הווירוס הלאומי-תרבותי" / פרופ' עוזי רבי

מסע הלוויה של המחבל אחמד מוחמד מחאמיד מאום אל-פחם, שנורה למוות לאחר שדקר שוטר בירושלים ביום שישי האחרון, הפך כצפוי למסע שנאה ומשטמה אנטי-ישראלי המנוהל ביד זדונית על ידי אנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית.

נכון, על קופת השרצים של הפלג הצפוני של התנועה נכתב ונאמר רבות, ולמרות שהוצא מהחוק הינו פעיל מאוד. הוא ממשיך "במצוות חכמים מלומדה" ועושה לילותיו כימים בהטפה ובהסתה לשנאת ישראל. אום אל-פחם היא כידוע מוקד מרכזי בפעילותו, וזו כנראה גם הסיבה שמחבלים מקרב המגזר הערבי בישראל מגיעים לרוב מאום אל-פחם.

אך מה שמדאיג באמת ומתסכל אין קץ, היא הקלות הבלתי נסבלת שבה ערבים, אזרחי ישראל, פוצחים בהמוניהם בקריאות כמו "בדם ואש נפדה אותך שהיד" או "פלסטין ערבית, מהנהר ועד הים". למשמע קריאות אלה ברור, שהמשוואה הגורסת כי אזרחות שוויונית תענה על הכול הינה במקרה הטוב נכונה בחלקה הקטן, וכי "הווירוס הלאומי-תרבותי", כמו בכל מקום בעולמה של המאה ה- 21, מאפיל על אג'נדות אזרחיות וסוחף חברות למערבולת חסרת מוצא.

האופטימי חסר התקנה יפנה מבטו לרגע לחברי כנסת ערבים, הללו שלשיטתו אמורים לשמש ראש גשר בין החברה הערבית ליהודית. שמא הם יקימו קול צעקה כנגד המוחים באום אל-פחם ויאמרו להם: עד כאן! לא רק שאין כך הדבר, אלא שהללו ממלאים פיהם מים במקרה הטוב ובמקרה הרע מוסיפים שמן לבעירה. כך טען חבר הכנסת אחמד אל-טיבי ברוב שנינותו הסרקסטית: "כדי שלא יהיו שהידים, מישהו צריך לא לירות בהם". הבנתם?! אם זה כל מה שיכול לפלוט מפיו חבר כנסת ערבי בשעה כזו, אזי "פני הדור כפני הכלב", והמצב ממש לא טוב.

(הופיע לראשונה בעמוד הפייסבוק של פרופ' עוזי רבי)

(תמונת הנושא: צילום מסך – דוברות המשטרה)