המשבר ההומניטרי בתימן / ד"ר יבגני קלאובר



ב-10 למרץ פרסם האו"ם דו"ח על המצב ההומניטרי במספר מדינות בעולם. לדברי תת-מזכ"ל האו"ם הממונה על הנושאים ההומניטריים, סטיבן אובראיין, "העולם עומד בפני המשבר ההומניטרי הגדול ביותר מאז שהארגון נוסד בשנת 1945". לפי אובראיין, תימן, סומליה, דרום סודאן וצפון-מזרח ניגריה מידרדרות לעבר משבר הומניטרי, וזקוקות לסיוע מיידי. עוד ציין תת-מזכ"ל האו"ם כי "יותר מ-20 מיליון בני אדם בארבע המדינות ניצבים בפני מחסור חמור במזון, שעלול להוביל לרעב". אובראיין הדגיש במיוחד את הרעב הכבד בתימן, שם מתחוללת מלחמת אזרחים בין השלטון הסוני לבין המורדים החות'ים הנתמכים על ידי איראן. לפי הנתונים שהציג, תימן זקוקה לסיוע עבור כ-18.8 מיליון בני אדם, המהווים כשני שליש מאוכלוסיית המדינה. תימן היא המדינה הערבית הענייה ביותר בעולם, ובעקבות הקונפליקט האלים המתחולל בה "יותר מ-48 אלף בני אדם נמלטו מאזור הקרבות רק בחודשיים האחרונים". ב-25 לאפריל ייערך בז'נבה שבשוויץ כנס בנושא המשבר ההומניטרי בתימן. האו"ם מכריז על אזור כלשהו כעל אזור מוכה רעב "כאשר 30% מהילדים מתחת לגיל חמש שנמצאים בו סובלים מתת-תזונה וכאשר בכל יום מתים שני בני אדם על כל עשרת אלפים תושבים".

עוני, אלימות, חוסר ביטחון אישי ושחיתות שלטונית אפיינו את החיים בתימן עוד לפני "האביב הערבי". השסעים האתניים, הפוליטיים והדתיים, לצד [התנהלות סוציו-אקונומית בנוסח של] שבטיות עמוקה הופכים את תימן לאחת הזירות המורכבות במזרח התיכון. "האביב הערבי" הביא לסיום משטרו של הנשיא עלי עבדאללה סאלח – משטר שבמהלך 33 שנות קיומו ידע למצוא איזון עדין בין האינטרסים השבטיים לאלה הלאומיים במדינה הענייה. סאלח נכנס לתפקיד נשיא צפון תימן בשנת 1978, וב-1990 הצליח לאחד את המדינה השסועה. הוא פיתח קשרים טובים עם ארה"ב והצליח להביא משקיעים למדינה – אקט שעודד צמיחה יחסית. בשנת 2011, עם תחילתו של "האביב הערבי", סאלח – בעקבות נשיא מצרים דאז חוסני מובארכ – נאלץ גם הוא לוותר על שלטונו ולהעביר את סמכויותיו לסגנו עבד רבו מנסור האדי. המועצה לשיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (Gulf Cooperation Council, GCC) פיתחה תכנית ליישוב הסכסוך בתימן. על מנת להפסיק את שפיכות הדמים, יזמה המועצה באפריל 2011 תכנית למעבר שלטוני במדינה. לאחר משא ומתן ארוך ומייגע, סאלח התפטר. התפטרותו סימלה את תחילתה של הספירה לאחור לקראת פרוץ מלחמת האזרחים במדינה. עצם עלייתו של הנשיא האדי לשלטון מסמלת גם היא את תחילתו של הכאוס הפוליטי והחברתי במדינה. אי היכולת להגיע להסכמה עם התנועה האופוזיציונית התימנית בנוגע למעבר השלטוני הובילה לכאוס ויצרה אלימות ברחבי המדינה. הממשלה של האדי נענתה רק לאחת משלל דרישותיה של האופוזיציה: להחזיר את המחירים המקוריים של מוצרי-הנגזרות של נפט. המחאה לא הסתכמה בכך: חיילים וקצינים רבים מיחידות הצבא ערקו משורותיו והתייצבו לצד המפגינים. ביוני 2011 נורתה רקטת RPG לעבר ארמון הנשיאות בעיר הבירה צנעא, "הרגה ארבעה מאנשיו של הנשיא ופצעה באופן קשה את סאלח עצמו", אשר נאלץ לעזוב את תימן לערב הסעודית ולקבל שם עזרה רפואית.

האדי כשל במאמציו לבנות מדינה דמוקרטית בתימן, למרות שחלק מאנשי האופוזיציה הלוחמנית קיבלו את תנאי ההסכם אשר נחתם בשיתוף ה- GCC. המכשול לקונסולידציה בא מכיוון החות'ים – המאוגדים בתנועת "אנסאר אללה" (Ansar-Allah) – אשר אינם יכולים להגיע לפשרה עם עמיתיהם הסונים, אנשי מפלגת "איסלאח" (Islah Party). החות'ים דרשו לשנות את הרכב הממשלה, כמו גם להגיע להסדר של חלוקה צודקת יותר של משאבים. האיסלאמיסטים הסונים, המקורבים לממשלה ולמפלגת "איסלאח" האיסלאמית, פתחו במאבק אלים נגד אנשי "אנסאר אללה". החות'ים, השייכים לזרם שיעי המהווה כ-40% מאזרחי המדינה, שולטים בצפון המדינה, כולל באזור הגבול עם סעודיה; בספטמבר 2014 הם השתלטו גם על עיר הבירה צנעא. המורדים החות'ים מהווים הכוח המשמעותי בתימן, והם אף ניסו לחסל את ראש הממשלה ואת שריו הסונים. בנוסף לחות'ים יש לציין את הנוכחות בתימן של אנשי דאע"ש, שגם הם אינם רואים בהאדי ושריו ממשל לגיטימי: ראש ממשלת תימן, ח'אלד בחאח, ניצל ממתקפה של דאע"ש על בית מלון בבירה עדן. מאז מרץ 2015, הקואליציה הערבית בראשות סעודיה מבצעת תקיפות אוויריות בשטח תימן, על מנת להשיב לשלטון את הממשלה המודחת של הנשיא האדי.

מתקפה של כוחות הקואליציה על צנעא (ארכיון, ערוץ "אל-מסירה", צילום מסך)
מתקפה של כוחות הקואליציה על צנעא (ארכיון, ערוץ "אל-מסירה", צילום מסך)

פיגועי טרור רבים אירעו בתימן בשעה שהצדדים, "אנסאר אללה" ומפלגת "איסלאח", ניהלו מגעים במגמה לשים סוף למלחמה העקובה מדם. למרות שכוחות הממשלה הלגיטימית של האדי, כמו גם כוחות המורדים, הגיבו, ולא פעם, בחיוב ליוזמות חדשות מהמפרץ לסיים את הסכסוך – עדיין ארוכה הדרך לקונסולידציה. התוכנית שעליה הכריז ממשל אובמה ב-2016 דרשה מהמורדים החות'ים לסגת מעיר הבירה צנעא, ולהתיישב לשולחן המו"מ על מנת להקים ממשלת אחדות לאומית. במהלך השנה האחרונה הצהירו המורדים החות'ים, לא פעם, כי הם מוכנים לגישור לשם שיתוף פעולה, זאת בתנאי שמטוסי הקואליציה הערבית בראשות סעודיה יפסיקו להפציץ את מעוזיהם. כמה סיבובי שיחות בין הצדדים קרסו בשנת 2016, וגם עתה לא מסתמנת דרך שתוביל לפתרון פוליטי.

בתחילת פברואר 2017 הורה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, מבלי להתייעץ או להודיע מראש, על הצבת משחתת אמריקאית במצרי באב אל-מנדב שליד חופי תימן. ההוראה הנשיאותית מהווה תגובה אינהרנטית לניסיון (השנוי במחלוקת) לתקוף חמושים בתימן ב-29 לינואר 2017. במהלך המבצע, שכוון נגד שלוחת ארגון הטרור "אל-קאעידה" בחצי האי ערב (al-Qaeda in the Arabian Peninsula, AQAP), נהרגו 14 חמושים. עם זאת, המבצע הוגדר כבעייתי עקב מותו של איש יחידת "אריות הים" של חיל הים האמריקאי, ויליאם אוונס (William Owens), שנהרג במהלכו. לפי הדיווחים שהתקבלו מיד בתום המבצע, 20 אזרחים חפים מפשע נהרגו אף הם במהלך המבצע. בארה"ב נשמעה קריאה לעריכת חקירה בנוגע למבצע בתימן, אשר – לטעמם של מומחים לדבר – תבע מחיר כבד מדי. טראמפ טרם גיבש/הצהיר באופן ברור מהי מדיניותו ביחס למתחולל בתימן, והתקרבותו לסעודים – בשבועות הראשונים שלו בבית הלבן – מסמנת היעדר שינוי במדיניות. בעלי בריתה של ארה"ב מודאגים מאוד באשר לפעילותה בתימן של שלוחת "אל-קאעדה" בחצי האי ערב. ארגון טרור זה קיבל לאחרונה חיזוקים רבים מהאיראנים, והוא מהווה איום ממשי למדינות באזור כמו גם לארה"ב עצמה. לפי פרשן בכיר של Foreign Policy, ממשל טראמפ מגלה יותר נכונות להילחם בתימן, והמבצע של ה-29 לינואר מצביע על כך בבירור.

המשבר ההומניטרי המחריף בתימן מצריך פעולות דחופות. לפי הנתונים של יוניצ"ף (UNICEF), כל 10 דקות ילד או ילדה מתים בתימן עקב תת-תזונה ובעיות אחרות הקשורות למלחמה ולניתוק הצפון בידי הסעודים. המצב ההומניטרי הקשה בתימן והיקף הפגיעות באזרחים חפים מפשע העמיקו את הביקורת על האיראנים בעולם המערבי ובקרב הקואליציה הסונית בראשות סעודיה. משבר זה הציב את האיראנים, התומכים במורדים החות'ים, בעימות עם הקהילה הבינלאומית ועם ארה"ב. גם הסעודים זכו לביקורת רבה מצד המדינות השכנות, כמו איחוד האמירויות, בגלל הכשלים בתימן. ההצלחה בתימן היא קריטית עבור המלך סלמאן בן עבד אל-עזיז, והוא ינסה לחזק את התמיכה האמריקאית בחזית זו.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית