המשמעויות הפוליטיות של משאל העם בטורקיה / ד"ר יבגני קלאובר

החלטתה של טורקיה להפוך לרפובליקה נשיאותית עלולה לפגוע ביתר שאת ביחסיה המתוחים בלאו הכי עם ארה"ב, והיא מעלה חשש בעולם בכל הנוגע ליכולותיו – ואף לכנות רצונו – של הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן לטפל במשברים במזרח התיכון. עיתונאים ומומחים מעריכים כי הפיכתה של טורקיה לרפובליקה נשיאותית עלולה לחזק את השפעתה של ארה"ב במזרח התיכון, וכתוצאה מכך – לעודד את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין להמשיך להתגרות במערב. משאל העם שהתקיים ב-16 לאפריל, ואישר את השינוי בשיטת הממשל, עלול מחד לפלג את המדינה הטורקית, השסועה אתנית, ומאידך לתגבר ולזרז את בניית האימפריה העות'מאנית.

מספרים

במשאל העם השתתפו 85 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה, בעוד רוב דחוק של 51.4 אחוזים תמך בשינוי שיטת הממשל במדינה. יחד עם זאת, הועלו תהיות באשר לטוהר הבחירות. פרשנים חושדים, כי נעשתה מניפולציה בהצבעות. האופוזיציה בטורקיה קראה לבטל את תוצאותיו של משאל העם – בגין אי סדרים בתהליך ההצבעה, כמו גם עקב תחרות לא הוגנת. אמצעי התקשורת דיווחו כי קיים חשד ש-2.5 מיליון הצבעות זויפו. ארדואן ציפה לתמיכה של שני שלישים לפחות, אך נראה שהתאכזב לאור העובדה שהתקיים מאבק צמוד אשר הוכרע על קוצו של יוד. סקרי דעת קהל הצביעו על כך שארדואן הוביל בהפרש לא משמעותי עד לרגע פרסום התוצאות. יש לציין, כי היו סוקרים שצפו מראש את ניצחונו של ארדואן: סקר, עליו דיווחה סוכנות הידיעות "רויטרס", אשר התבסס על 4,000 ראיונות אישיים ותוצאותיו פורסמו ב-12 לאפריל, ניבא את ה"כן" המבוקש לארדואן, בוודאות של 52 אחוזים.

הגיאוגרפיה של משאל העם

שלוש הערים הגדולות בטורקיה – איזמיר, אנקרה ואיסטנבול – הצביעו, באופן מפתיע, "נגד" שינוי שיטת הממשל; מחנה המתנגדים לשינויים בחוקה ניצח בהן בפער קטן מאוד. באיסטנבול יצאו רבים להפגין נגד התוצאות, שלהבנתם עוותו/"נגנבו". ארדואן שימש בעבר כראש עיריית איסטנבול, והפניית הגב של תושבי העיר כלפיו אינה יכולה שלא להיתפס על ידו אלא כבגידה. גם הבירה אנקרה התייצבה נגדו ואמרה "לא". ניסיון ההפיכה הכושל של ה-15 ליולי 2016 הוביל לשורה של טיהורים בקרב אנשי הממשל והצבא. רבים – ביניהם עיתונאים ואקדמאים – נכנסו לכלא במקרה הרע, או איבדו את מקומות העבודה שלהם במקרה הפחות גרוע. כעת הם נוקמים: תושבי עיר הבירה אינם יכולים, כנראה, להשלים עם המהלך. לכן איננו מופתעים מכך שדווקא באנקרה נרשמו היתקלויות בין אנשי מפלגתו של ארדואן לתומכי האופוזיציה. תוצאות משאל העם מצביעות על שסעים עמוקים בתוך החברה הטורקית. נציגת העיתון הטורקי "הורייט דיילי ניוז" (Hurriyet Daily News) באנקרה, הנדה פיראט (Hande Firat), אשר התפרסמה בזכות העובדה ששידרה את נאומו המפורסם של ארדואן בליל ניסיון ההפיכה, אמרה כי עצם העובדה שהערים הגדולות התנגדו לשינויים חוקתיים מצביעה על שסע עמוק בחברה הטורקית.

משמעויות

בשבוע שלאחר משאל העם, רבים השתמשו במושג "סופר-פרזידנט" (super president) על מנת לתאר את המשמעויות הפוליטיות של המהלך. העיתון הטורקי "הורייט דיילי ניוז" נקט במושג "סופר-פרזידנט" פעמים אחדות, מבלי לתאר או להסביר מהו מכלול הסמכויות החדשות/הנוספות העומדות עתה לרשותו של נשיא טורקיה. המונח "שאיפות סופר-נשיאותיות", שננקט באותו המקור, לא הבהיר אף הוא את המשמעויות הפוליטיות של השינוי. מתנגדיו של ארדואן חוששים כי ההשלכות הפוליטיות של השיטה המאפשרת לארדואן לתפקד כ"סופר-נשיא" יכללו: החרפת ההגמוניה הפוליטית, דיכויה והחלשתה של הרשות השופטת, מעצרים שרירותיים והמשך השתקת הגורמים האופוזיציוניים תחת מסווה של מלחמה בטרור. אך כל התופעות הללו אינן חדשות לטורקיה; הן היו לשגרה של החיים הציבוריים עוד טרם התקופה החדשה – תקופת ה"סופר-נשיאותיות". אם כן, מה מוליד ה"עידן החדש?" בספרות התיאורטית של מדע המדינה, המונח "סופר-נשיא" מתאר, לרוב, את המשטר הפוליטי של רוסיה, במסגרתו הנשיא פוטין נהנה מסמכויות ממשל נרחבות מדי בכל הנוגע למדיניות הפנים וגם למדיניות החוץ.

"סופר-נשיא"? ארדואן (מרץ 2017, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
"סופר-נשיא"? ארדואן (מרץ 2017, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

אחרים השתמשו במונח "סולטן" (Sultan) על מנת לתאר את הסמכויות שארדואן נטל לעצמו באמצעות משאל העם. לדעתו של פרופ' משה צימרמן, הסמכויות החדשות "עומדות להוציא את טורקיה מכלל המדינות הדמוקרטיות, וגם לחסל את מועמדותה לאיחוד האירופי". אם עד כה ארדואן ניסה לשכנע ואף לסחוט את אירופה על מנת שתפתח את שעריה בפני טורקיה, מעתה חל שינוי בפרדיגמה. ארדואן, בתפקיד של סולטן חדש (ניאו-סולטן), ינסה "להחזיר עטרה ליושנה, דהיינו, את ימי האימפריה העות'מאנית, שבשנת 1683 הייתה רחוקה אך כפסע מלכבוש את אירופה". בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה, היה נהוג לכנות את האימפריה העות'מאנית "האיש החולה על הבוספורוס". באופן אירוני, ארדואן הופך את האמירה הזו על פניה, ומפנה אצבע מאשימה כלפי האירופים: אירופה היא "האיש החולה החדש" הלוקה בגזענות ומשוסע אידיאולוגית, בגין שאלת המהגרים, בעוד טורקיה של ארדואן מהווה, לדידו, אלטרנטיבה ערכית לאירופה. ארדואן, כמיטב המסורת האימפריאליסטית, אף מנסה להיות "אור לגוים" כמו גם… להטיף מוסר. סולטניזם מהווה לא רק סוג של משטר פוליטי המגדיר את היחסים בין מדינה לחברה; זו גם תפיסה שמגדירה את יחסי החוץ של המדינה הטורקית. גם בעיניהם של פרשנים ישראליים, "מלחמתו של אללה ושליחו ארדואן נגד שונאי טורקיה עומדת בפני הכרעה היסטורית". על פי צבי בראל, משאל העם בנושא הרחבת סמכויותיו של הנשיא אינו רק דיון פנימי העוסק במעמד ובכוח, אלא "כזה הנוגע לעתידה של טורקיה ושל כלל אזרחיה".

רבים רואים במשאל העם את קיצה של טורקיה של אטאטורק. העיתון Financial Express יצא בכותרת "להפוך את טורקיה של אטאטורק על הראש". מוסטפא כמאל אטאטורק עמד מאחורי הרפורמות החשובות, שהפכו את טורקיה למדינה חילונית ומודרנית. למרות שרבים רואים באטאטורקיזם מקור לדמוקרטיה ולקידמה, ישנם פרשנים הדוגלים בכך שיש "להכיר באמת המרה – טורקיה של אטאטורק הייתה מדינה חשוכה לא פחות מהאימפריה העות'מאנית של אנשי "ועידת האחדות והקדמה" שבאה לפניו".

משמעויות פורמליות

מבחינה פורמלית, השינוי בשיטת המשטר בטורקיה לא יחול באופן מיידי. עד לבחירות הבאות, בהן ארדואן יוכל להיות שוב מועמד לתפקיד הנשיאות, המערכת תעבור מספר שינויים פורמליים. קודם כל, יבוטל תפקידו של ראש הממשלה, אותו ממלא בימים אלה בינאלי יילדרים (Binali Yıldırım). יילדרים – למרות השינוי הצפוי – אינו נופל ברוחו. הוא היה לשותף פעיל, אשר צידד במעבר של טורקיה לשיטה נשיאותית, כאשר גם במערכת העתידית ככל הנראה הובטח לו מקום בטוח. הוא קורא לאחדות העם, מכריז על פתיחת תהליך פורמלי לשינוי השיטה, ומכין לעצמו תפקיד חדש, שככל הנראה יאויש לאחר הבחירות ב-2019. בינתיים, הוא מראה נאמנות מוחלטת לארדואן. הוא קרא לאופוזיציונרים לרסן את עצמם כאשר אלו יצאו לרחובות על מנת למחות נגד אי הסדרים שהתגלעו במשאל העם.

תגובות בעולם

התגובה שיצאה מגרמניה הייתה הכי פחות ידידותית. הגרמנים חוששים מ"סופר-נשיאותיות" (super-presidentialism) כמו גם מרדיפת מתנגדי המשטר של ארדואן. שר הפנים של גרמניה תומאס דה מיזייר אמר, שבועות ספורים לפני משאל העם, כי "ריגול זר אחר אזרחים אינו מקובל". דה מייזיר התייחס בכך לנתונים שהגיעו לידיו, ולפיהם "אנקרה דרשה מידע על מאות אזרחים שתומכים לכאורה ביריבו של ארדואן, פתהוללה גולן". האירופאים חוששים מאוד מתוצאות משאל העם הטורקי. מועצת אירופה הצביעה השבוע בעד החזרתה של טורקיה לרשימת המדינות שיש לעקוב אחריהן (watch-list) עקב חששות רציניים לפגיעה בזכויות האדם במדינה. למעשה, המועצה האירופית נזפה בטורקיה, הנדרשת לשפר את התנהלותה בכל הקשור להפרת זכויות האדם במדינה. אותה מועצה החליטה להסיר את "המעקב" (watch-list) הנודע משנת 2004, על מנת לסלול את דרכה של טורקיה לאיחוד האירופי. כאמור, השבוע טורקיה חוזרת להיות שוב תחת מעקב. זוהי התגובה האירופית הרשמית לשינויים העתידיים להתחולל במדינה הטורקית.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית