השינויים בחוקה הטורקית: בדרך למשטר נשיאותי / ד"ר יבגני קלאובר

בבחינת השפעת השינויים החוקתיים בטורקיה על הסיטואציה הפנימית והגיאופוליטית במזרח התיכון, ראוי לפתוח בכך שבדצמבר 2015 מפלגת "הצדק והפיתוח" (AKP) השלטת הציגה טיוטה של מסמך המגדיר שינויים קונסטיטוציוניים עבור טורקיה. שינויים אלו אושרו שלשום באופן סופי על ידי הפרלמנט הטורקי. השינויים עשויים להגדיל מחד את השסע האתני בטורקיה, ומאידך להעצים את מעמדה של טורקיה במזרח התיכון. בנוסף לכך, הם יאפשרו מעבר חד יותר של המשטר בטורקיה מדמוקרטיה פרלמנטרית לרפובליקה נשיאותית שאינה דמוקרטית בעליל. תרומתם של השינויים החוקתיים לשסע העדתי הכורדי היא, לדעתי, שאלה נפרדת.

השינויים החוקתיים של ינואר 2017 מהווים סדרה של החלטות אשר מחזקות את אופיה האינטגרלי של המדינה – כשהמפלגה והנשיא הם חלק בלתי נפרד ממנה. לשינויים החוקתיים הנדונים תהיינה השלכות בעתיד על הרכב הקואליציה בפרלמנט הטורקי, על דפוסי הפעולה של הנשיא, כמו גם על שינוי אופי המדינה (לכיוון האסלאמי), וכן על יחסיה של טורקיה עם שכנותיה ועם המוסדות הבינלאומיים. הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן אמנם אמר כי השינויים החוקתיים חיוניים בכדי להשיב את היציבות ואת האיזונים והבלמים לטורקיה, אך גם לאחר שהם ייכנסו לתוקף תמשיך המדינה לעמוד בפני אתגרים רבים.

ב- 1 לנובמבר 2015 נערכו בחירות כלליות לפרלמנט הטורקי, ותוצאותיהן הציגו ניצחון מרשים למפלגתו של הנשיא ארדואן. כך נוצר שוב מצב מיוחד, בו מפלגת "הצדק והפיתוח" אינה זקוקה לפרטנרים קואליציוניים. בעקבות הנהירה הגדולה של האזרחים לכיוון ה- AKP, בחרו הטורקים בפרלמנט שהיווה בסיס להקמת ממשלה ללא יריבים אידיאולוגיים. עם זאת, הניצחון שהשיגה מפלגתו של ארדואן בבחירות לא יצר מצב בו הנשיא מסוגל להרחיב את סמכויותיו ולהעביר את השינויים החוקתיים אשר יהפכו את טורקיה לרפובליקה נשיאותית – מהלך המחייב תמיכה של 2/3 של חברי הפרלמנט. בבחירות בנובמבר 2015, ארדואן התאמץ מאוד על מנת להשיג רוב בפרלמנט: הוא השתלט על השיח הציבורי, יזם הסתערות על משרדי חברת תקשורת המזוהה עם אנשי האופוזיציה, השתמש שוב במוטיב האיום הביטחוני על מנת להגדיל את אחוזי ההצבעה, ואף דאג לכך שחיילים מצוידים במסכות וברובי סער עוצמתיים יסיירו מחוץ לעמדות ההצבעה. ההצלחה המסחררת של "הצדק והפיתוח" פתחה בפניה חלון הזדמנויות לקדם כל נושא הנוגע ליציבות, לרווחה ולמדיניות החוץ. עם זאת, לא ניתן לומר בוודאות כי חלון הזדמנויות זה ינוצל כהלכה וכי ארדואן לא ימשיך לנצל לרעה את כוחו ואת מעמדו המשופר.

מאז בחירות 2015, מפלגתו של הנשיא ארדואן "חתרה להחלפת האמנה האזרחית הקיימת בכתב זכויות דתי, שבו לא יינתן מקום לזכויות החילונים ולהשקפותיהם". מפלגת "הצדק והפיתוח", הקשורה לאסלאם המדיני, ניסתה בשנה האחרונה למנף ביתר שאת את ניצחונה בכדי להביא לניסוחה של חוקה חדשה. זו נועדה להחליף את אמנת הזכויות, שנכתבה לאחר תקופת ההפיכה הצבאית ב- 1980. המבקרים חזרו והביעו את דאגתם מכך "שהמהלך יעניק כוח רב מדי לידי הנשיא… שמעוניין בנשיאות חזקה וביצועית, במקום מערכת החקיקה כיום". והנה מגיעים אלינו דיווחים על הסעיף האחרון בשינויים שעברו בפרלמנט הטורקי – סעיף המאפשר לנשיא להיות חלק ממפלגה (Partisan President). החוקה תעלה להצבעה במשאל העם, ככל הנראה בחודש אפריל הקרוב.

האם השינויים החוקתיים יחזקו את השסע האתני בטורקיה?

פרשנים בארץ ובחו"ל רואים בשינויים החוקתיים המשך [מתבקש] לתהליכי הקיטוב בטורקיה. "מפלגת העמים הדמוקרטית" הפרו-כורדית (HDP) לא תמכה בשינויים אלה. על מנת להגיע לשלב ההכרעה במשאל עם, החוקה החדשה הייתה צריכה להשיג בהצבעה למעלה מ- 330 קולות מתוך 550 חברי הפרלמנט הטורקי. למפלגת "הצדק והפיתוח" יש 316 מושבים בפרלמנט, ואת השאר קיווה ארדואן לגייס מ"מפלגת התנועה הלאומית" הימנית (MHP), המחזיקה ב- 39 מושבים. תוצאות הבחירות בנובמבר 2015 היוו סימן לשינוי חוקה. במאמר הפרשנות שלו יום לאחר הבחירות, כתב צבי בראל כי "תוצאות הבחירות בטורקיה יאפשרו ככל הנראה לארדואן להקים ממשלה ללא שותפים ועשויות לגרור שינוי של ממש באופי המדינה, כולל הפיכת הנשיא למפקד העליון. חצי העם שלא בחר בו יישאר בצלו". בבחירות בנובמבר 2015, מפלגת המיעוט הכורדי נכנסה לפרלמנט על קוצו של יוד. בפרלמנט הנוכחי, בני המיעוט מיוצגים באופן שאינו פרופורציונלי למספרם באוכלוסייה הכללית, זאת לאחר שמפלגת הכורדים איבדה מכוחה, בעקבות המאמצים שעשה ארדואן לזהותה עם הכוחות הכורדיים הקיצוניים.

השינויים החוקתיים שארדואן קידם במרץ רב ייצרו מצב, בו הוא לא ירצה לפעול לעבר השגת קונסולידציה עם הכורדים, זאת עקב סדרת מתקפות טרור (מטעמם), שהתרחשה בשנה האחרונה. בנוסף, כוחם האלקטורלי של הכורדים ירד בבחירות של נובמבר 2015, בהשוואה לתוצאות הבחירות שנערכו מוקדם יותר באותה שנה (בחודש יולי). עד כה ארדואן אותת ללאומנים על כוונתו לכונן עמם ברית כנגד הכורדים, וכתוצאה מכך טרם הושלמה חקירת הפיגועים הגדולים בטורקיה. את הקריאות לבצע חקירה אמיתית של הפיגועים באנקרה, ארדואן כינה "מזימה לערער את היציבות השלטונית". יש לזכור כי הפסקת האש עם ה- PKK – הארגון הכורדי הקיצוני – התמוטטה בקיץ 2015; מאז ניכרת בדרום-מזרח המדינה התנגדות אלימה הננקטת על ידי ה- PKK (כ- 600 פיגועים בסדרי גודל שונים), ותוצאתה – החרפת השסעים הפנימיים בטורקיה ביתר שאת. ה- PKK, שהוגדר על ידי הטורקים כארגון טרור, נלחם כבר למעלה משלושים שנה כהתאגדות בדלנית קיצונית למען אוטונומיה כורדית. ארדואן ניסה להבטיח את זליגת הקולות לעבר מפלגת "הצדק והפיתוח" באמצעות המאבק בכורדים הקיצוניים, ואותת לציבור הטורקי כי מפלגתו תחריף את מאבקה בכל הקשור לטיפול ב- PKK. למרות החרפת המאבק בכורדים הקיצוניים, במהלך הכנת הטיוטה לחוקה החדשה הממשלה הבטיחה כי "הסטנדרטים האירופיים בנושא זכויות אדם יהוו את הבסיס של הטקסט החוקתי החדש".

למרות שקשה לזהות חוקיות במדע המדינה, קיימת הסכמה בקרב החוקרים לפיה האינטרסים של מיעוטים אתניים מוגנים טוב יותר במערכות פרלמנטריות, במסגרתן לבני המיעוט יש גישה ישירה יותר למקבלי החלטות, והם מסוגלים לחסום את מדיניות הממשלה הנראית כמנוגדת לאינטרסים שלהם – זאת באמצעות יכולתם להטיל וטו על החלטות שעלולות לפגוע בהם. הסדר נשיאותי, לעומת זאת, לא תמיד מאפשר ייצוג הוגן של אלה שאינם בממשלה (דוגמה מובהקת לכך, היא ההתקוממות האתנית בצ'צ'ניה בשנות ה- 90 ברוסיה הנשיאותית). זה המקום להעיר, כי זאת הסיבה לכך שהשיטה הנשיאותית איננה מתאימה לישראל, השסועה אתנית. במדינות בעלות שסעים אתניים עמוקים כמו טורקיה, המחוקקים אמורים לשמש כבלם בפני החלטות פוגעניות בתהליכי קביעת מדיניות על כל שלביה; דבר זה מתאפשר יותר במערכות פרלמנטריות, ופחות בנשיאותיות. בנוסף, במערכות פרלמנטריות אין נשיא שמסוגל "לקחת את כל הקופה" (the winner takes it all); בעצם שיוכו לקבוצת הלאום, השליט עלול לגרום למיעוט להתמרד. העצמת המנהיג ומעבר דה-פקטו לשיטה הנשיאותית, המהווה סיכון למיעוט הכורדי, מתרחשת לנגד עינינו. ארדואן זכה לניצחונות אלקטורליים בשיטה הרב-מפלגתית יותר מכל מנהיג פוליטי אחר בהיסטוריה המודרנית: מפלגתו ניצחה חמש פעמים ברצף בבחירות מאז 2002; הוא ניצח בשני משאלי עם על שינוי החוקה (2007 ו- 2010), וזאת ברוב מכריע; והוא גם ניצח בבחירות הראשונות לנשיאות, כאשר קיבל 52% של הקולות. התחזקותו של ארדואן והמעבר לשיטה נשיאותית דה-פקטו יגבירו את התחושות המרות בקרב הכורדים בטורקיה ובסוריה. בהמשך לכך, השסע האתני ימשיך לגדול, ונראה כי יהפוך לאלים עוד יותר. השינויים החוקתיים שעברו בפרלמנט הטורקי, ויעלו ככל הנראה באפריל למשאל העם, עושים את טורקיה לרפובליקה נשיאותית דה-פקטו: כזאת המתאפיינת בצמצום סמכויותיו ותפקידיו של ראש הממשלה, המצאת תפקידי סגני נשיאים אשר יהיו אחראים על תהליך קבלת החלטות בתחומים רבים.

לקראת משטר נשיאותי דה-פקטו: ארדואן (תמונת ארכיון, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
לקראת משטר נשיאותי דה-פקטו: ארדואן (תמונת ארכיון, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

לרעתו של ארדואן פועלת העובדה, כי גם הממשל האמריקאי וגם הרוסים רואים בכורדים הסוריים את בני בריתם במאבקם נגד דאע"ש. יתר על כן, הגרוע מכל מבחינתו הוא שנשיא סוריה בשאר אסד מתחזק לאור ההתערבות הרוסית ולאור כיבושה של חלב על ידי הצבא הסורי וגירושם ממנה של החמושים הסוניים הפרו-טורקיים. רוסיה רואה בכורדים בסוריה את בני בריתה הפוטנציאליים, והיא אינה מרוצה משיתוף הפעולה שבין טורקיה לארה"ב, כמו גם מניסיונותיו של ארדואן לבסס אזור מפורז צבאית בשטח סוריה, לאורך חלקים מהגבול עם ארצו. רוסיה אינה מצדדת במבצע הצבאי של טורקיה המכונה "מגן הפרת" (Euphrates Shield), אשר נועד למנוע רצף טריטוריאלי מהכורדים בצפון סוריה. במוסקבה מבינים כי אזור מפורז צבאית בשטח סוריה ישמש את טורקיה כדי להמשיך להציל את ארגון "אחראר א-שאם" הפרו-טורקי ולהחליש את אסד. ארדואן ינסה, ככל הנראה, לשכנע את הממשל האמריקאי החדש של דונלד טראמפ בדבר חיוניותו של האזור המפורז בשטח סוריה, וימשיך להציג אזור זה ככלי במאבק נגד דאע"ש, כשבעצם האזור משמש אותו במאבקו כנגד הכורדים. ארדואן אף שואף לקבל את הגיבוי של נאט"ו, אלא שבעידן של טראמפ – הסקפטי לגבי נאט"ו באופן כללי – יהיה קשה עוד יותר להביא להחלטה מעין זו. לכן, שלא במפתיע, "מפלגת האיחוד הדמוקרטית" הסורית (PYD) שלחה באוקטובר 2015 את נציגיה למוסקבה, על מנת לדון בהגברת שיתוף הפעולה בין הצדדים. צעד זה הכעיס עד מאוד את ארדואן, אשר מחשיב את ה- PYD ואת הזרוע הצבאית שלה (יחידות ההגנה העממיות, ה- YPG) כארגוני טרור הקשורים ל- PKK. החוקה החדשה תאפשר לדכא את הכורדים ביתר שאת בשטח טורקיה, ואף תרחיב את סמכויות הנשיא בנקיטת פעולות כגון הכרזה על מבצעים צבאיים למאבק בכורדים גם מחוץ לגבולות טורקיה. למעשה, החוקה החדשה תאפשר יצירת אזורי השפעה בסוריה – מימוש החזון הנאו-עות'מני – זאת תוך העדר מוחלט של איזונים ובלמים פוטנציאליים מצד הפרלמנט הטורקי.

המטרה המרכזית של ארדואן כעת היא למנוע מהכורדים בצפון סוריה להתאחד במסגרת אוטונומית, אשר תשלוט על מעברי הגבול עם טורקיה. טיעון זה מסביר מדוע צבא טורקיה יצא למבצע "מגן הפרת": על מנת להדיר את הכורדים ממאחזיהם בצמוד לגבול הטורקי-סורי. ראש הממשלה הקודם אהמט דבוטאולו היה ליברלי יותר ביחס לכורדים, ולכן ארדואן טרח לפטרו בשנה שעברה. דבוטאולו נהג לומר, כי ארצו מזהירה את הלוחמים הכורדים בסוריה "שלא לחצות את נהר הפרת לגדתו המערבית, וכי אם יעשו זאת, טורקיה תתקוף". יחד עם זאת, דבוטאולו השמיע לא פעם ביקורת נגד ארדואן בטענה כי במאבק נגד הכורדים ידו רמה מדי. המטרה של ארדואן במהלך השנה האחרונה הייתה להציג את "מפלגת העמים הדמוקרטית" הכורדית (HDP) כגוף קיצוני וכמי שאחראית לגל פיגועי הטרור אשר פקד את המדינה. בתגובה לכך, הלוחמים הכורדים בסוריה ובעיראק האשימו את צבא טורקיה בתקיפת מחוזותיהם באזורים אותם כבשו בחזרה מאנשי דאע"ש בתום קרבות עקובי דם. אם ארדואן נלחם בדאע"ש – לא ברור מדוע הוא אינו תומך בכורדים בצפון סוריה, שהם בעלי "קבלות בשטח" במאבקם כנגד דאע"ש. הכורדים הסוריים הכריזו על כינונו של "מינהל אוטונומי" בצפון סוריה – אקט המהווה, מבחינת ארדואן, מימושו של חלום בלהות. הכורדים שולטים כעת על שטחים רבים בצפון סוריה, קרוב לגבול עם טורקיה, ומשם הם מצליחים להוציא פיגועים בשטח טורקיה. השינויים החוקתיים של מעבר הסמכויות מראש הממשלה לנשיא, כאמור, יפתחו לארדואן כלים נוספים במאבקו כנגד האוטונומיה הכורדית. הדבר מוכיח שוב, כי לארדואן לא היו ואין שום כוונות אמיתיות להילחם בדאע"ש, וכי הכורדים הם אשר "על הכוונת".

השינויים בחוקה הולידו ביקורת רבה בימים האחרונים. יש טוענים, שהעובדה שלנשיא תתאפשר שייכות מפלגתית פוגעת בעקרון של הפרדת רשויות, ומעניקה לנשיא אפשרות לשלוט בזהותם של הנבחרים לפרלמנט. הלכה למעשה, לארדואן תהיה אפשרות להשתלט בו-זמנית על הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. החוקה החדשה גם מגבילה את חברי הפרלמנט באשר ליכולתם להגביל את הרשות המבצעת או לחקור אותה. לאחר השינויים בחוקה, הפרלמנט יהיה מוגבל אפילו באשר לשאילתות שהוא רשאי להציב בפני הנשיא. הנשיא, כמי שלא יהיה תלוי יותר בקואליציה, ייבחר לתקופה של חמש שנים, ללא אפשרות להפילו על ידי הצבעת אי-אמון. מאחר ומקורה של הלגיטימיות שלו הינו העם הטורקי, יהיה קשה מאוד לערער עליה. חקירת הנשיא תצריך 301 חתימות של חברי הפרלמנט (מתוך 600 המוצעים בחוקה החדשה). גם הרשות השופטת עומדת לאבד את האוטונומיה שלה כמעט לחלוטין.

משטר ללא איזונים ובלמים? ארמון הנשיאות באנקרה (Ex13, wikicommons, CC BY-SA 4.0)
משטר ללא איזונים ובלמים? ארמון הנשיאות באנקרה ( Ex13, wikicommons, CC BY-SA 4.0)

מדיניות החוץ הצפויה לאחר השינויים בחוקה: סגירת חלון ההזדמנויות

מאז ימיה הראשונים של הרפובליקה הטורקית, נושא מדיניות החוץ שיחק תפקיד חשוב במהלך מערכות הבחירות. האם פניה של טורקיה עדיין מופנים לאירופה? מהם הסיכויים והסיכונים של טורקיה במזרח התיכון המפולג? מהי עמדתה של אנקרה כלפי רוסיה והקווקז, ומה מעמדה במרכז אסיה? כיצד ישפיעו השינויים החוקתיים הצפויים על יחסיה של טורקיה עם ארה"ב ונאט"ו? יתירה מזאת, ארדואן עומד בפני לחצים פוליטיים, כלכליים וחברתיים מבפנים, וגם לכך תהיינה השלכות על מדיניות החוץ שלו כמו גם על ביטחונה של המדינה. החוקה החדשה יכולה להוות, מצד אחד, חלון הזדמנויות עבור טורקיה. חלון זה עשוי לאפשר את הפריצה לעבר העולם הגלובלי. מצד שני, סביר להניח כי ארדואן יסגור את חלון ההזדמנויות הזה, במידה וימשיך להעדיף את האינטרסים האישיים שלו על פני האינטרסים של העם הטורקי. סגירת חלון ההזדמנויות תשאיר את טורקיה מבודדת יותר, חסרת יציבות ומסוכסכת עם שכנותיה. הרוב בפרלמנט, אשר הושג בבחירות האחרונות, והשינויים החוקתיים ביחס לרשות המבצעת (הנשיאות) יאפשרו לארדואן להיות פעיל יותר בסוריה ובעיראק. הוא ימשיך להילחם בכורדים הסוריים במסווה של לחימה בדאע"ש. התרחיש של התנגשות כוחות טורקיים בכוחות איראניים הופך לסביר יותר ויותר, למרות ששני הצדדים אינם מעוניינים בכך כרגע. קיים חשש מהתגשמות התרחיש הנדון על רקע התרחקותם של האיראנים מהטורקים וסירובם להשתתף בשיחות השלום באסטנה בירת קזחסטן. האיראנים מעוניינים לשמר את סוריה השלמה, והיו רוצים לראות בה מדינה דתית בעלת משטר אייתולות, זאת בעוד הטורקים רוצים לגזור לעצמם חלק מסוריה ומעוניינים בחלוקתה לאזורי השפעה. הרוסים, כנראה, מוכנים ללכת לקראת הסדר של אזורי השפעה, אך בניגוד לאיראנים הם שואפים לראות את המדינה הסורית כמדינה חילונית.

לשינויים החוקתיים תהייה השפעה רבה בתחומים שונים נוספים של מדיניות החוץ הטורקית. לאור האתגרים הרבים הניצבים בפני טורקיה, כתוצאה מחתימת עסקת הגרעין בין איראן והמעצמות (יולי 2015), ובעקבות התחזקות שני הצירים הגיאופוליטיים המרכזיים – השיעי והסוני – טורקיה מחפשת את מקומה בראשות הציר הסוני, כאשר היא מתחרה בסעודים ובמצרים. שמן נוסף למדורה נוצר כתוצאה מהצטרפותה של רוסיה לציר השיעי, ומהמשבר ביחסים בין רוסיה למדינות המערב. יש הטוענים, כי טורקיה התקרבה לאחרונה לאמריקאים וכי "הפיגועים שביצעו גורמים המזוהים עם 'המדינה האסלאמית' בשטח טורקיה הובילו להתקרבות מסוימת בין טורקיה לארצות הברית ולהרשאה שנתנה טורקיה לקואליציה הנאבקת ב'מדינה האסלאמית' לפעול מבסיסים בשטחה". יחד עם זאת, יש לציין כי ממשל אובמה הפנה לא פעם ביקורת נוקבת כלפי ארדואן בכל הנוגע לפרשיות שחיתות במפלגתו. באופן כללי, האמריקאים אינם מרוצים מקו מדיניות החוץ בו ארדואן בחר: תמיכה בקיצונים במצרים, לוב, תוניסיה וסוריה. אך ההתערבות הצבאית הרוסית בסוריה החזירה את האמריקאים לתמיכה בטורקיה, זאת בתקווה להרחיק אותה מרוסיה. יחד עם זאת, לא ברור כיצד תיפתר המחלוקת המרכזית בין ארה"ב לטורקיה ביחס לשאלה הכורדית. ההתקדמות הטריטוריאלית של הכורדים הסוריים (על חשבונו של דאע"ש) אינה מקובלת על ארדואן, ואילו האמריקאים, כאמור, רואים בכורדים הסוריים בעלי ברית.

מהן הסיבות הנוספות לצורך של ארדואן בחוקה חדשה? מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב- 2011 נכנסו לטורקיה יותר משני מיליון פליטים. בקרב הפליטים ישנם גם לא מעט גורמים קיצוניים, התומכים בדאע"ש ובשאיפתו להקים חליפות אסלאמית, בין היתר בשטח טורקיה. קלף זה שיחק לידיו של ארדואן, אשר הצליח לעורר בציבור חשש כי במערכת הפוליטית הטורקית קיים "גייס חמישי". ארדואן, שנאם באירוע לציון יום הולדתו של הנביא מוחמד שנערך באיסטנבול, ציין את הצורך בחוקה חדשה על מנת להתמודד עם האתגר של הקיצונים. לדבריו, "למרבה הצער ישנם אלו שמעוניינים להפוך את האביב שלנו לחורף, ולייבש את התקוות שלנו אפילו לפני שאלה פורחות". נשיא טורקיה הוסיף, כי "כל הדיכוי מצד אלה שמנצלים בבוטות את האסלאם ואת מה שהיה האסלאם, המופיעים תחת דגליהם של דאע"ש, אל-קאעדה ו'בוקו חראם', פועלים באופן הפשוט ביותר נגד המוסלמים כולם". ארדואן משחק משחק כפול עם המוסלמים הקיצוניים: מצד אחד הוא שיתף פעולה עם דאע"ש, אך מצד שני הוא עצמו חושש מאוד מפני האפשרות שפליטים סורים יעברו אסלאמיזציה ויהפכו למפגעים פוטנציאליים אשר יערערו את הביטחון מבפנים.

בנוסף, מבחינתו של ארדואן הפליטים הם כלי יעיל להרתיע ואף לסחוט את אירופה. באמצעות השליטה על זרם הפליטים, ארדואן משיג את שתיקתה של גרמניה בנוגע למלחמה שהוא מנהל כנגד הכורדים. גרמניה זקוקה לארדואן על מנת לשלוט בזרם הפליטים לאירופה: לא במקרה, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ביקרה בטורקיה כשבועיים לפני הבחירות. בעת הביקור היא הבטיחה לארדואן סיוע כספי של כשלושה מיליארד אירו לטורקיה. ארדואן הבטיח "להחזיק את היד על ברז הפליטים" תמורת 20 מיליארד אירו (בחשבון מצטבר), בעוד מרקל מצדה הבטיחה להמשיך לטפל בביטול המדיניות של הדרכונים הזרים הנדרשים כעת לאזרחי טורקיה המבקרים באירופה, ולהמשיך ללחוץ על קבלתה של טורקיה לאיחוד האירופי. לדידה של גליה לינדנשטראוס, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, ההישג הנוסף של ארדואן טמון ב"דחיית מועד פרסומו של הדוח השנתי על אודות ההתקדמות של תהליך קבלת טורקיה לאיחוד האירופי, לאור ההתייחסות הביקורתית בדוח למצב שלטון החוק בטורקיה ולפוליטיזציה של המגזר הציבורי". נראה כי נושא הפליטים ימשיך לשמש את ארדואן לסחיטה פוליטית. האור הירוק מצד האירופאים בנושא המאבק כנגד הכורדים נראה כחלק ממאמצי החיזור המערביים אחרי ארדואן ומפלגת "הצדק והפיתוח". מבחינה טקטית מדובר אולי בניצחון לארדואן, אבל מבחינה אסטרטגית יש בכך משום המשך הסגירה של חלון ההזדמנויות.

הטרור והחוקה החדשה

גל פיגועי הטרור, שהחל בטורקיה ב- 2015 כחלק מהמאבק הכורדי, גבה מהחברה הטורקית מחיר יקר בכל תחומי החיים. התיירות נפגעה באופן משמעותי, כאשר קבוצות גדולות של תיירים ביקשו לבטל את ביקורם המתוכנן בטורקיה, מחשש לביטחונם. המערכת הפוליטית ניסתה להתמודד עם המצב, ובכירים במערכת הביטחון באנקרה הודחו מתפקידם בעקבות תפקודם הלקוי בכל הנוגע לפיגועים. ממשלת טורקיה עדיין לא שחררה מידע על חקירת הפיגועים האחרונים בתחילת 2017. כמו כן, עדיין חסר מידע באשר לחקירת שני הפיגועים הגדולים שהתרחשו במדינה בחודשים האחרונים. ראש הממשלה בינאלי ילדרים מסר, כי ככל הנראה דאע"ש עומד מאחורי הפיגוע הגדול באיסטנבול ב- 1 לינואר 2017, אך לא שלל את האפשרות שיש לו קשר ל- PKK. אפשר גם לשער, כי האחראים לכך הם כוחות לאומניים טורקיים רדיקליים, אשר קיבלו לאחרונה "קריצות" רבות מארדואן. הדבר מסביר, בין היתר, את האיפול החמור שהוטל על החקירה, ומדגיש את המסר העיקרי במסע הבחירות: הצורך האמיתי של ארדואן להחזיר את היציבות למדינה. ארדואן מאמין שהחוקה החדשה תעניק לו כלים להתמודד עם הטרור: הוא יוכל למנות ולפטר שרים, למנות ועדות חקירה, להפעיל לחץ נוסף על ראשי ערים ועוד.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית