זה רק ספורט? – קווים להעפלת מצרים למונדיאל / נעם בנעט

כשהפוליטיקה כל כך כואבת, טוב שיש נחמה בספורט לטובת העלאת המורל. אוהדי נבחרת ישראל המזוכיסטים "נהנים" כל משחקי מוקדמות (לגביע העולם לכדורגל או אף לאליפות אירופה) להעלות ציפיות רק כדי להתאכזב. לעומתם, בעולם הערבי יש נציגות מפעם לפעם בגביע העולם בכדורגל, המוכר בשמו הספרדי – המונדיאל. בשבוע שחלף שתיים משכנותינו ניסו להרים קצת את המורל ולעלות למונדיאל 2018 שייערך ברוסיה.

אחרי שסעודיה כבר הבטיחה את עלייתה לגביע העולם, גם סוריה ניסתה את מזלה. היא הצליחה להפתיע במשחק ש"אירחה" במלזיה את נבחרת אוסטרליה בתוצאת 1-1 ואף הובילה בשלב מסוים במשחק הגומלין, אך בכדורגל מארחת גביע העולם הקרוב, רוסיה, לא יכולה לסייע וסוריה הפסידה 2-1 ולא תעלה לגביע העולם.

מצרים, השכנה מהדרום, הצליחה לעומת זאת להרים את המורל עם ניצחון על נבחרתה של קונגו. הניצחון הביא לעלייתה של מצרים למונדיאל לראשונה זה 28 שנה. הפעם האחרונה הייתה במונדיאל 1990, שנערך באיטליה.

ואי אפשר בלי ביקורת כמובן.

כהרגלנו נסתכל על ההתפתחויות בעולם הספורט דרך חלון הקריקטורות, והפעם שלוש.

הקריקטורה הראשונה – של עַלַאא' א-לַקְטַה העזתי, מתוך עמוד הטוויטר של אל-ג'זירה. א-לַקְטַה ידוע כתומך "האחים המוסלמים" ומתנגד לשלטונו של א-סִיסִי. בקריקטורה אנו רואים את דמותו הקטנה של נשיא מצרים, עַבְּד אֶל-פַתָּאח א־סִּיסִי, נאחזת ביד גדולה שמסמנת ב"וי" את הניצחון של נבחרת הכדורגל המצרית על המקבילה מקונגו.

ניצחון זה העניק למצרים את עלייתה לגביע העולם בכדורגל. אל-ג'זירה רוצים להראות שלא-סיסי אין הישגים רבים, לכן הוא מחפש משהו להתגאות בו. הכותרת אומרת "הישגי א-סיסי". על היד עצמה כתוב "עליית נבחרת מצרים לגביע העולמי".

בקריקטורה הנוספת, אף היא של עַלַאא' א-לַקְטַה, שפורסמה בעמוד הטוויטר של Pal Info Center, של חמא"ס, כתוב שהציבור בעזה משתתף בשמחת מצרים לרגל ההעפלה לגביע העולמי.

בקריקטורה עצמה אנו רואים נער עם כאפיה פלסטינית ורגליים מדממות משום שהוא מטפס על גדר התיל שמן הסתם מפרידה בין עזה למצרים. הנער מעודד את מצרים שזה עתה עלתה לגביע העולם בכדורגל, אך הגבול בינו, איש עזה, לבין מצרים סגור ומצבה ההומניטרי קשה.

קריקטורה זו פורסמה אף היא בעמוד הטוויטר של Pal Info Center, של חמא"ס, על ידי אֻמַיַה גֻ'חַא. גֻ'חַא, אלמנת איש חמא"ס, מוסיפה לחתימתה את "מפתח השיבה" המסמל את השאיפה לשוב הביתה – לפלסטין.

בקריקטורה עצמה אנו רואים שני אנשים. לאחד יש על הכתף סמל של מדינות ערב עד מרוקו הכולל אף את סומליה. נראה שזהו רמז למצרים וסוריה, החושבות רק על כדורגל. האדם השני, עם דגל ישראל על כתפו, מחזיק את כיפת הסלע, המסמלת את הר הבית. הביקורת מדברת על כך שבמקום לדאוג לדברים החשובים, ירושלים – הערבים מתעסקים בספורט.

או במילים אחרות – זה לא רק ספורט.

נעם בנעט הוא בעל תואר ראשון ושני בלימודי המזרח התיכון, מלמד ומרצה בנושא 'חלון למזרח התיכון המתחדש'