טורקיה באנטארקטיקה: ‏‏‏האימפריה הניאו-עות'מאנית שואפת להטביע חותם בקרח האנטארקטי/ ד"ר יבגני קלאובר

שר המדע הטורקי פארוק אוזלו (Faruk Ozlu) הודיע בחודש שעבר על כוונתה של ארצו להקים ב- 2018 בסיס למטרות מחקריות ביבשת אנטארקטיקה. צוות הכולל תשעה מדענים טורקיים נשלח ליבשת העלומה על מנת להתחיל לחקור את השממה הקפואה. מדענים טורקיים נשלחו לא פעם בעבר לארץ הקרח, אלא שעתה מדובר בהקמת בסיס עצמאי ובלתי תלוי האמור לשרת את החוקרים בקידום פרויקטים מדעיים בתחומים שונים ומגוונים. באנטארקטיקה קיימים לפחות 50 בסיסים של מדינות שונות, ועד כה הטורקים נאלצו, שלא בטובתם, לשלם "שכר דירה". אלא שבעתיד הקרוב – עם הצטרפותה של טורקיה לרשימת המדינות המחזיקות בה בסיס משלהן – לא יהיה עוד צורך ב"קומבינה" זו.

קבוצת החוקרים הטורקיים השוהה כיום באנטארקטיקה נוסדה במרכז לחקר הקוטב באוניברסיטה הטכנית של איסטנבול (Istanbul Technical University Polar Research Center). משתתפיה – אשר שרדו את "הטיהורים" שערך נשיא טורקיה ארדואן בעולם האקדמי הטורקי בשנה האחרונה – צריכים לשרוד קור של 80 מעלות מתחת לאפס השורר ביבשת הדרומית. בראש המשלחת הנוכחית המונה תשעה חברים עומדת אישה – בורקו אוזסוי (Burcu Ozsoy). בראיון לסוכנות הידיעות "אנאדולו" הצהירה אוזסוי, כי מאז חודש פברואר הטורקים מנסים לאתר מקום מיטבי להקמת הבסיס בסביבה הקשה, וכי ניכרת התקדמות מרשימה בביצוע המשימה. הקור העז זר לאנשי המזרח התיכון. אוזסוי סיפרה על ההתמודדות הקשה של חברי המשלחת הטורקית עם מזג האוויר, ואף שיתפה את העיתונאים בכמה מסודות המקצוע הקשורים לשמירה על חום הגוף ולהישרדות. אנטארקטיקה הינה היבשת הגבוהה ביותר מבין היבשות, והקרח מכסה כ- 98% משטחה.

באנטארקטיקה מתנהל שיתוף פעולה בינלאומי יוצא דופן וללא תקדים בין מדינות רבות – שיתוף פעולה המתעלה מעל לאינטרסים הפוליטיים. בשנת 1959 נחתם הסכם, לפיו המדינות החתומות עליו מוותרות על תביעות טריטוריאליות מכל סוג שהוא על אנטארקטיקה. עוד קובע ההסכם, כי לא ניתן לתבוע ריבונות על חלק או חלקים של אנטארקטיקה, ולא תהיה הכרה בריבונות זו מצד המדינות החותמות. אך, כמו תמיד, האינטרסים הגאופוליטיים חזקים יותר, ויש הטוענים כי הלאומנות מאיימת להרוס את אנטארקטיקה. מאמר מעמיק מאת אשלי קוטס (Ashley Coates) מה- Independent מסביר כיצד האינטרסים הפוליטיים והלאומיות ישמשו בעתיד הקרוב כהצדקה להפסקת שיתוף הפעולה בין חברי הקהיליה המדעית ולחלוקת היבשת לאזורי שליטה מדינתיים. השינויים הגאופוליטיים אינם יכולים שלא להשתקף בטענות פוליטיות לחלוקה חדשה של משאבי טבע המצויים שם בשפע. במסגרת שורה של הסכמים שנחתמו ב- 1959 בין 12 מדינות, התקבל גם "הסכם אנטארקטיקה" (Antarctic Treaty System) הקובע כי המעצמות מתחייבות לבצע דה-מיליטריזציה של היבשת בכלל, ולא לערוך ניסויים גרעיניים בפרט. ההסכמים גם אוסרים על חפירת מכרות לצורך חיפוש אחר פחם ומינרלים אחרים.

אנטארקטיקה, תמונת נוף (NSF, flickr, public domain)
אנטארקטיקה, תמונת נוף (NSF, flickr, public domain)

שבע מדינות – ארגנטינה, אוסטרליה, בריטניה, צ'ילה, צרפת, ניו זילנד ונורווגיה – טוענות לריבונות על חלקים שונים באנטארקטיקה. שאר מדינות העולם מקבלות את ההנחה לפיה לא קיימת מדינה בעלת ריבונות על חלק כלשהו מהיבשת. טורקיה אמנם אינה טוענת לריבונות על אנטארקטיקה, אך היא תקבל סטטוס מיוחד של חבר במועצת אנטארקטיקה, ותצטרף ל- 31 מדינות קיימות במועצה זו, אשר תגיע להחלטות הנוגעות לעתיד היבשת. אתגרים אקוטיים לא מעטים נוגעים ליבשת: לפי מחקר שפורסם ב- 2014, ההתחממות הגלובלית הובילה ל"הפשרה של רוב משטחי הקרח במערב יבשת אנטארקטיקה". המחקר מסתמך על תמונות ונתוני לוויין אשר התקבלו מנאס"א, סוכנות החלל האמריקנית. האידיאולוגיה הניאו-עות'מאנית, כנראה, דנה לא רק בהשפעות האזוריות אלא אף בהשלכות הגלובליות של מהלכיה של טורקיה. טורקיה גדלה, מתעצמת ומתחזקת, בשום פנים ואופן אינה מוכנה "להזדחל" מאחור. המדענים הטורקיים אף תבעו מהמחוקק הטורקי לחוקק חוק אשר יסדיר את זיקתה של טורקיה ליבשת הקפואה. דובר מטעם המשלחת הטורקית אמר בשנה שעברה לעיתונאים, כי יש לחוקק את "החוק הסביבתי של אנטארקטיקה" (The Antarctica environment protocol), מהר ככל האפשר, על מנת להפוך את טורקיה למדינה בעלת זכות להטלת וטו במועצה העליונה של אנטארקטיקה בנוגע לסוגיות סביבתיות.

לגילויה של יבשת אנטארקטיקה היסטוריה רבת שנים. המפות של אורונטאוס פינאוס (Oronteus Finaeus) תיארו את היבשת במדויק ואף הציגו את השלג העוטף אותה. אך הטורקים דבקים בגירסה השנייה, לפיה המפות העתיקות של אנטארקטיקה נמצאו דווקא בשטחה של טורקיה. מדובר במפה של פירי רייס (Piri Reis), אשר הצליחה לתאר את היבשת עוד לפני אורונטאוס פינאוס. המפה הנודעת צוירה על ידי האדמירל והקרטוגרף הטורקי פירי ריס בשנת 1513, והגיעה לידי החוקרים בארמון הטופקאפי שבאיסטנבול (Istanbul’s Topkapi Palace) בשנת 1929. בעוד שהדיווח הראשון על גילוי היבשת התרחש כאשר הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון יזם מסע גילוי בראשות האציל הפרוסי פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן (Fabian Gottlieb Thaddeus von Bellingshausen‏), הטורקים טוענים כי הם גילו את קיומה של היבשת כבר בשנת 1513. יצוין, כי הטורקים אוהבים להיזכר במפות קדומות. כך, למשל, העיר העיראקית מוסול נתפסת על ידי ארדואן כשייכת לטורקיה, מאחר והיא היוותה חלק אינטגרלי מהאימפריה העות'מאנית וסומנה במפה כעיר טורקית. אולי בעקבות המפות הקדומות, המתארות כך את אנטארקטיקה, ארדואן יטען גם במקרה זה לריבונות על חלק מיבשת זו. על כל פנים, למרות שהטורקים טרם הפכו את המפות העתיקות לקלף מיקוח פוליטי על היבשת הקפואה אל מול המערב, הם חשים מספיק בטוחים על מנת לנהל דיאלוג שוויוני. עוד יצוין, בהקשר זה, כי בשנת 2013 ציינה השגרירות הטורקית בלונדון 500 שנה למפת ריס.

הטורקים מגלים זיקה ליבשת הקרח במישורים ובתחומים נוספים. תערוכה חדשה בשם "הרהורים מיבשת הקרח, אנטארקטיקה" (Reflections from the Glacial Continent, Antarctica) נפתחה במוזיאון לביולוגיה ימית באנטליה. בתערוכה, הפתוחה לקהל הרחב, מוצגים יותר מ- 150 צילומים של אנטארקטיקה. בהקשר הנדון כאן, יש לשים לב לעובדה שהטורקים חושבים במונחים של מעצמה גלובלית. ההבדל המרכזי בין מעצמה למדינה שאיננה מעצמה טמון בהבדל בין חשיבה אזורית לחשיבה גלובלית. לטורקים חשיבה גלובלית בכל המובנים. התערוכה פתוחה לתיירים, והם גאים להראות לעולם שיש להם שאיפות בקנה מידה גלובלי. מנהל התערוכה, פרופ' בייראם אוזטורק (Bayram Ozturk) טוען, כי חשיבותה של התערוכה טמונה באתגר להראות לעולם כי טורקיה מעורבת בבעיות גלובליות, כגון התחממות גלובלית, פרויקטים בחלל, וגילויים ביבשת הקרח.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית