טורקיה מבקשת להצטרף לבריקס (BRICS) / ד"ר יבגני קלאובר

במהלך פסגת מדינות הבריקס [ארגון הכולל את ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה], שהתקיימה בסוף החודש שעבר ביוהנסבורג, התייחס נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, למתיחות בין ארצו לארצות הברית. הוא אמר כי הצעדים ה"מגושמים" בהם נוקטת ארה"ב כלפי טורקיה עלולים להחמיר את מצב היחסים בין שתי המדינות, וכי יש לפתור את המשבר באופן פוליטי. ארדואן הציע לצרף את טורקיה לברית הבריקס: "אנחנו כבר חברים ב- G20, יחד עם חמש מדינות הבריקס". ארדואן הצהיר בראיון עיתונאי במהלך הפסגה, כי "על מדינות הבריקס לנקוט בצעדים הכרחיים על מנת לצרף את טורקיה לארגון". ארדואן אף הוסיף, כי לבריקס (BRICS) יש להוסיף את האות T בסוף, כך שהארגון יכונה בריקסט (BRICST). ארדואן דן בנכונותן של חברות הבריקס לצרף את טורקיה לארגון, תוך שהוא מתייחס באופן מיוחד לנחישותה של סין לצרף לארגון חברה נוספת.

מהו בריקס?

הפוטנציאל הכלכלי של המדינות שנכנסו לבריקס מוערך היום ב- 23% מהתמ"ג העולמי. יותר מזה, קרן המטבע הבינלאומית (IMF) צופה, כי מספר זה יאמיר עד ל- 26.8% בשנת 2022, ומכך נובע התמריץ הגורם לשחקנים נוספים בזירה להצטרף לגוש. המונח "בריקס" הוטבע ב- 2001 על ידי ג'ים אוניל (Jim O’Neill), לשעבר הכלכלן הראשי של בית ההשקעות גולדמן-זאקס (Goldman Sachs), בעודו מנסה לתאר את ארבע הכלכלות המתפתחות בעלות הפוטנציאל הגדול בעולם – סין, רוסיה, הודו וברזיל. באפריל 2011 הצטרפה אליהן גם דרום אפריקה, ומאז מכונה הארגון בשם BRICS. אוניל חזה כי עד שנת 2050 יעלה שוויין של כלכלות ה- BRICS על זה של שש המדינות העשירות בעולם – ארצות הברית, יפן, גרמניה, צרפת, איטליה ובריטניה – המרכיבות את ה-G6. ארדואן שואף להציב את טורקיה כחברה שווה בגוש הבריקס. הכניסה לגוש זה כרוכה לא רק בסיכויים אלא אף בסיכונים, שכן הגוש אינו מתפקד לפי המצופה. בשנת 2001 ניסו כלכלני גולדמן-זאקס להציג את סיפורו של הבריקס כסיפור של הצלחה וצמיחה, המלווה בהופעתן של הכלכלות המתפתחות החדשות, אשר יחליפו את ארצות-הברית עד שנת 2030, אך השינויים שהתרחשו מאז המשבר הכלכלי של 2008 הוכיחו שהם טעו. הפרשנים הסקפטיים מציינים כי הודו התגלתה ככלכלה בלתי יעילה בעליל, אשר אינה מסוגלת להשיג זינוק אמיתי: הודו היא מדינה בעלת תשתיות מוגבלות, ובין החמורות שבהן – תקלות חוזרות ונשנות באספקת החשמל, מה שמקשה על הפוטנציאל כמו גם על ביצוען של השקעות ועל ניהול עסקים גלובליים. הפרשנים הסקפטיים אף מזכירים, כי נתוני הצמיחה בברזיל הלכו ונחלשו עד שהיום מקסיקו תפסה את ההובלה בדרום היבשת. רוסיה אף היא התגלתה כמדינה תוקפנית שכלכלתה מבוססת על כמה חברות נפט וגז, התלויות במחיר העולמי של משאבי הטבע עם אוכלוסיה מידלדלת ועתיד גיאו-פוליטי לא צפוי.

פרשנות

הפרשנים הפוליטיים חלוקים בדעותיהם באשר לאפשרות של כניסת טורקיה לבריקס. חלק מהם רואה בדרישה זו של ארדואן צעד לוגי לקראת בניית מוקד כוח חדש במזרח התיכון כאלטרנטיבה לכוחות הקיימים – סעודיה, איראן ומצרים. טורקיה רואה את עצמה כמעצמה אזורית בעלת שאיפות אימפריאליסטיות, ולפיכך ארדואן בונה סדר יום כלכלי חדש, לפיו טורקיה משתתפת במסחר עם הכלכלות החזקות בעולם. מבחינה כלכלית, טורקיה מעוניינת להיות חלק מהמנגנון שיווסת את הגרעון שלה במסחר עם מדינות הבריקס. טורקיה כבר סוחרת עם סין, דרום אפריקה והודו. כך, למשל, המסחר עם הודו מהווה 6.4 מיליארד דולר בשנה, עם גרעון של 5.1 מיליארד דולר; המסחר עם סין מהווה 27.7 מיליארד דולר בשנה, עם גרעון של 23.1 מיליארד דולר לשנה. ארדואן מאמין, שאם ייכנס למסגרת מווסתת אשר תסיר את המגבלות על המסחר – טורקיה תגדיל את המסחר עם המדינות הללו, ובה בעת תקטין את החוב.

טורקיה ומקומה של רוסיה בבריקס

טורקיה רואה ברוסיה פרטנר ייחודי. לא במקרה, מיד לאחר פסגת מדינות הבריקס, ארדואן קיים פגישה אישית עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. המלחמה הקרה הרחיקה את טורקיה – חברת נאט"ו – מברית המועצות, ומנהיגי שתי המדינות מנסים היום להתקרב, למרות המחלוקת העמוקה השוררת ביניהם באשר למשטרו של אסד, כמו גם המחלוקות הנוגעות לאנרגיה ולהשפעות הגיאו-פוליטיות של שתי המדינות. בתקופת פוטין, מאז שנת 2000, שיתופי הפעולה בין רוסיה וטורקיה התרחבו וצמחו באופן משמעותי. כך למשל, כ-65% מהגז הטורקי מגיע מרוסיה. התלות הכלכלית של טורקיה בכלכלה הרוסית עיצבה מחדש את תפיסת הביטחון הטורקית: טורקיה רגישה יותר כלפי המטרות הגיאו-פוליטיות של רוסיה בסוריה. טורקיה איכזבה לא פעם את חברות נאט"ו כשצידדה ברוסיה, בין אם מדובר בעסקאות נשק או בלחימה בסוריה. גם הרוסים זקוקים לטורקיה: האוניות הרוסיות שטות מהים השחור דרך הבוספורוס (Bosporus) שבטורקיה אל עבר הבסיס הרוסי בטרטוס שבסוריה. טורקיה מהווה עבור הרוסים "חלון למזרח התיכון". רוסיה מעוניינת להשתלט על שווקים חדשים, כדי לפצות על סגירת השווקים שהתחוללה בעקבות משטר הסנקציות של המערב. פוטין מקדם את כניסתה של טורקיה לבריקס, בתקווה לשקם את הכלכלה הרוסית, הסובלת ממשבר חמור.

פסגת הבריקס שהתקיימה בחודש שעבר ביוהנסבורג - גם ארדואן השתתף (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
פסגת הבריקס שהתקיימה בחודש שעבר ביוהנסבורג – גם ארדואן השתתף (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

הסינים מעוניינים מאוד לכלול את טורקיה בתוך גוש הבריקס

הסינים מאוד מרוצים מהבריקס. נשיא סין שי ג'ינפינג אמר ב- 2017, כי שיתוף הפעולה בין מדינות הבריקס יהיה פרודוקטיבי יותר ויביא ל"עשור הזהב". הוא הוסיף עוד ואמר: "מדינות הבריקס עומדות בפני משימה משותפת של שמירה על היציבות מבית והפיתוח המקומי, יצירת סביבה בינלאומית חיובית והפיכת הסדר הבינלאומי לצודק והוגן יותר". בנוסף, בשנת 2014 סין ייסדה את בנק הפיתוח החדש של בריקס, הממוקם בשנחאי. הבנק החל בפעילותו בשנת 2016, והוא כבר אישר הלוואות/סיוע כספי בסכום של למעלה מ- 1.5 מיליארד דולר עבור פרויקטי אנרגיה ירוקה ומתחדשת ותחבורה. סין והודו הגיעו להסכמה בדבר נסיגה צבאית ממחוז דוקלאם – קטע גבול שנוי במחלוקת ישנה בין שתי המדינות, ומחוז שבו חייליהן היו בכוננות במשך מספר חודשים. ההודים הודו כי ההחלטה על הנסיגה התקבלה על רקע מפגש הפסגה של שתי המדינות בסין ב-2017, במסגרת כנס מדינות הבריקס. לטענת הודו, סין הסכימה לנסיגת כוחותיה מהגבול ולהפגת המתיחות, וזאת משום שהיא מעוניינת שהודו תתמוך בכניסתה של טורקיה לקבוצת הבריקס. כלומר, הסינים הלכו לקראת ההודים בסכסוך הגבול ביניהם, בתמורה לתמיכה הודית בהכנסת הטורקים לגוש.

הסינים עשויים להיעזר בטורקים בטיפול בבעיית האויגורים. סין סובלת מרדיקליזציה בקרב בני המיעוט המוסלמי המקומי – האויגורים הסיניים. רוב בני המיעוט האויגורי אינם מעוניינים להיאבק בממשל בבייג'ין. יחד עם זאת, הקיצוניים שבהם בוחרים להילחם בשורות הקיצוניות בחזית הקרבות בסוריה נגד משטרו של אסד. "המפלגה האסלאמית של טורקיסטן" (TIP, Turkistan Islamic Party) מורכבת, ברובה, מאויגורים קיצוניים, ומהווה סניף של אל-קאעידה (Al-Qaeda). ארגון זה, הכולל את האויגורים הסיניים, נלחם לצד "ג'יש אל-פתח" (Jaysh al Fath) במהלך השנה האחרונה בקרבות בסוריה, כנגד משטרו של אסד. הקיצוניים שבבני המיעוט האויגורי מפיצים סרטונים המעודדים ג'יהאד, וזוכים לפופולריות רבה בקרב קרובי משפחה בסוריה. לדעת הפרשנים, "האויגורים נחנקים תחת הדיכוי הסיני וחוששים לאובדן זהותם". בשנים האחרונות הממשלה הסינית הטילה הגבלות חמורות על אופן התנהלות הריטואלים הדתיים של האויגורים. אנדרו ג'ייקובס מ"ניו יורק טיימס" דיווח, כי "נשים אינן יכולות ללבוש כיסוי ראש, שמות 'מוסלמיים מדי' נפסלים, וכניסת ילדים למסגדים נאסרת". סין חוששת מהתפשטות הטרור האסלאמיסטי, אשר עלולה לעורר את המיעוט האויגורי באזור שינג'יאנג. מנהיג דאע"ש, אבו בכר אל-בגדאדי, האשים ביולי 2014 את ממשלת סין בדיכויו של המיעוט האויגורי-המוסלמי. החוקר וואנג ג'ין טוען, כי למרות שבעיית האויגורים אינה מהווה חידוש לכשעצמה, "התופעה של אויגורים מפוכחים המאמצים את מסר האלימות של המדינה האסלאמית היא אכן חדשה". טורקיה קשורה קשר עמוק לאויגורים הסוניים בסין, והממשלה הסינית מבינה זאת היטב – יחסים טובים עם הטורקים, משמעם שקט בבית. הסינים טורחים להכניס את טורקיה לבריקס, ומקבלים בתמורה התחייבות טורקית שלא לחתור תחת הריבונות הסינית באמצעות האויגורים.

ניתוח

ניתן להסיק מהנאמר כמה מסקנות חשובות. ראשית, ארדואן חושב גיאו-פוליטיקה: הוא מבין שטורקיה, מבחינה גיאוגרפית, מהווה "גשר משולש" המקשר בין אסיה, אירופה ורוסיה. שנית, ארגון הבריקס מעוניין בחברה חדשה שתגדיל את נפחו, אך הנהגת הארגון חוששת מהשאיפות האימפריאליסטיות ומהמשטר האוטוריטרי שנוצר בטורקיה – דבר שעלול בעתיד ליצור בעיות עם השכנים. שלישית, טורקיה הופכת לשחקן אזורי בממדי ענק: היא מתמקדת, בין היתר, ביבשת האפריקנית, על מנת ליצור מוקדי השפעה. רביעית, הצטרפותה של טורקיה לגוש הבריקס כרוכה לא רק בסיכויים אלא גם בסיכונים: לא כל הכלכלות של בריקס עונות על הציפיות. חמישית, טורקיה מאותתת לאיחוד האירופי ש"היא מצאה חברים חדשים" – דבר שאינו מוצא חן בעיני האירופאים, מכיוון שהם עצמם מעוניינים בשווקים הטורקיים, ולפיכך אינם מעוניינים להכניס את טורקיה לאיחוד.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית