יחסי צפון קוריאה וישראל – מקום לדאגה / ד"ר יבגני קלאובר



חברת הכנסת שלי יחימוביץ (המחנה הציוני) פנתה לשר הביטחון אביגדור ליברמן, לאור דבריו באשר לסכנות הטמונות במשטר של צפון קוריאה, ואמרה: "‏אדוני שר הביטחון, יש לנו מספיק אויבים בסביבה, בוא נתרכז בהם". האם צריך להזכיר ליחימוביץ שצפון קוריאה ראתה את עצמה מאז ומעולם כאויבתה של ישראל? המשטר בפיונגיאנג אף לא הכיר בקיומה של מדינת ישראל, בעודו מתייחס לרשות הפלסטינית כאל ישות ריבונית. זאת ועוד: צפון קוריאה סיפקה טכנולוגיות של נשק גרעיני למדינות אויב, ביניהן סוריה, איראן, לוב, מצרים ופקיסטן. גם כאשר המשטר הרים את "מסך הברזל" שלו בפני המבקרים הזרים בשנת 1986, ישראל לא נכללה במניין המדינות המורשות לשלוח את אזרחיהן למדינה מסוגרת זו. ההאשמה אותה הטיחה יחימוביץ' בשר הביטחון באה בתגובה לדבריו של  השר ליברמן: "המטורף הזה מצפון קוריאה הוא בעל הברית הכי קרוב של אסד וגם של האיראנים. יש פה ציר רשע, מצפון קוריאה דרך איראן לסוריה ולחזבאללה. האנשים האלו, כל מטרתם זה לנסות ולערער את היציבות בכל העולם. זו חבורה קיצונית ומטורפת". מה כדאי להזכיר לחברת הכנסת יחימוביץ בהקשר של ההתערבות הצפון קוריאנית בענייני המזרח התיכון?

ה"חשבון" שבין ישראל וצפון קוריאה נפתח "באופן רשמי" במלחמת יום הכיפורים, בשנת 1973, כאשר מטוסים צפון קוריאניים נחתו במצרים. לפי תחקיר של ה- Business Insider, ממשלת צפון קוריאה שלחה 20 טייסים כמו גם 19 אנשי צוות על מנת לתקוף מטרות ישראליות. המטוסים הצפון הקוריאניים, מסוג "מיג-21", נחתו באזור ביר ערידה (Bir Arida) על מנת להגן על שמי הדרום המצרי. לפי תחקיר זה, כלל לא עלתה בדעתם של הטייסים הישראליים האפשרות שהם עומדים לנהל קרב אווירי מול מיגים צפון קוריאניים. המפגש האווירי הראשון – בין שני מטוסי F-4 ("קורנס") ישראליים לבין המיגים הצפון קוריאניים – התרחש ב-6 לאוקטובר 1973. מטוסי חיל האוויר הישראלי המריאו מרמת דוד בדרכם לאזור תעלת סואץ. התפתח קרב אווירי: בסיומו הפיל טייס ישראלי את אחד המיגים, ואילו המצרים פגעו בשגגה במטוס הצפון קוריאני השני – מידע שהפך להיות נגיש רק זמן מה לאחר תום המלחמה. למעשה,  עד עצם היום הזה המידע באשר למה שהתרחש בשמי תעלת סואץ באוקטובר 1973 הוא חלקי בלבד; אך דבר אחד ברור, מעבר לכל ספק: צפון קוריאה מוכנה תמיד לתת יד לאויבינו.

למרות קיומן של עדויות סותרות לגבי השתתפותם של המיגים הצפון קוריאניים במלחמה, קשה שלא לקבל את גרסתו של פרופ' ג'ייקוב עבאדי (Jacob Abadi), מרצה למזרח התיכון במכללה הצבאית בקולורדו, שהביא בספרו את זיכרונותיו של הגנרל המצרי סעד א-דין א-שאזלי (Sa’adeddin Shazli), מהם עולה כי המצרים הזמינו את הצפון קוריאנים להשתתף במערכה. לאחר המלחמה פורסמו דוחות רבים, לפיהם המצרים ניהלו עם צפון קוריאה שיתוף פעולה טכנולוגי, מודיעיני וצבאי, כך שהתקרית האווירית היא רק דוגמה אחת לשיתוף הפעולה המדובר.

מנהיגי צפון קוריאה בעבר, קים איל-סונג (שמאל) ובנו קים ג'ונג-איל (צולם בפיונגיאנג, Bjørn Christian Tørrissen, wikicommons, CC BY-SA 3.0)
מנהיגי צפון קוריאה בעבר, קים איל-סונג (שמאל) ובנו קים ג'ונג-איל (צולם בפיונגיאנג, Bjørn Christian Tørrissen, wikicommons, CC BY-SA 3.0)

בניסיונו לאמוד את הסיכונים שמגלם המשטר הצפון קוריאני מבחינתה של ישראל, טען יורם עברון כי "אספקת טכנולוגיית הגרעין מצפון קוריאה לסוריה, אשר נחשפה לכאורה בעקבות פעולת חיל האוויר של ישראל בספטמבר 2007 ובדיון שנערך [באותה עת] בקונגרס האמריקני, היא מרכיב אחד בלבד בייצוא הטכנולוגיה הצבאית מצפון קוריאה למדינות המזרח התיכון בכלל ולאיראן ולסוריה בפרט". עברון הוסיף, כי הייצוא הצבאי מצפון קוריאה למזרח התיכון אינו מסתכם בטכנולוגיית הגרעין לבדה, וכי מדובר באמצעים שונים, ביניהם "מכירת טכנולוגיית טילים, העברת חומרים כימיים, טכנולוגיה גרעינית ואף סיוע לחזבאללה". התובנות של עברון מאירות עיניים באשר למקורות האפשריים של הנשק הכימי העומד לרשותו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד בימים אלה. צפון קוריאה מספקת למדינות במזרח התיכון את הטיל "סקאד בי" (Scud B) אשר יכול לפגוע במטרות ברדיוס של 300 מיילים.

בשנת 2008, במהלך דיון שנערך בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (International Atomic Energy Agency, IAEA), האשימה ישראל את צפון קוריאה כי היא שחקנית מובילה בכל הקשור לאספקת נשק להשמדה המונית לשש מדינות במזרח התיכון. שגריר ישראל באוסטריה, דוד דניאלי, טען בכינוס בוינה כי "צפון קוריאה עומדת מאחורי הפצת הנשק להשמדה המונית במזרח התיכון". הוא הזהיר את הקהילה הבינלאומית מפני העתקת הדפוס הצפון קוריאני המסוכן, המתבטא בנטישת ההסכם לאי-הפצת הנשק הגרעיני (NPT) בשנת 2003, כמו גם בהיותו איום על היציבות והשלום העולמיים. החלטותיה של פיונגיאנג לייצא ידע בהתחמשות בנשק גרעיני לאויבינו במזרח התיכון עלולות לערער את היציבות באזור כולו, ומהוות איום ישיר על האינטרסים הלאומיים והביטחוניים של ישראל וארה"ב.

רגישותו של שר הביטחון ליברמן בכל הנוגע לנושא הצפון קוריאני אינה תופעה חדשה. כבר בשנת 2010 הוא האשים את פיונגיאנג באספקת נשק להשמדה המונית לסוריה. טענתו של ליברמן הושמעה במהלך ביקורו ביפן, בפגישה שערך בטוקיו עם ראש ממשלת יפן דאז, יוקיו הטויאמה (Yukio Hatoyama). ליברמן הדגיש את הסכנות הטמונות במדיניות אספקת הנשק להשמדה המונית למזרח התיכון, ואמר כי "שיתוף הפעולה בין המשטר בפיונגיאנג לבין סוריה אינו כלכלי במהותו", אלא מבוסס על העברת טכנולוגיות להשמדה המונית. ליברמן היה מצויד בהוכחות מוצקות: הוא השתמש במידע מטעם המודיעין האמריקני, שנגע בגילוי משלוח נשק בשדה התעופה של בנגקוק בדצמבר 2009. המודיעין האמריקני מסר אז כי התחנה הסופית של המשלוח נמצאת במזרח התיכון, זאת מבלי לציין את שמה. לליברמן היו הוכחות מספקות לטענתו כי הנשק האסור ימשיך את דרכו לחזבאללה בלבנון ולחמאס ברצועת עזה.

סכנה שהיא לא פחות מהותית, שלא לומר קריטית, מבחינת ביטחון ישראל טמונה בשיתופי פעולה בין פיונגיאנג לטהראן. איראן הינה לקוחה חשובה של הנשק וטכנולוגיות הגרעין הצפון קוריאניות. הצפון קוריאנים ביצעו מספר ניסויים על אדמת איראן, ואף מכרו לאיראנים את טיל ה"נודונג" (Nodong), המסוגל לשאת ראשי חץ גרעיניים למרחק של 1,200 קילומטרים. מצד שני, הפיתוח האיראני, טיל "שהאב-3" (Shahab-3), מתנהל בנודונג. צפון קוריאה מייצאת בשנים האחרונות את הידע אודות הצנטריפוגות – יסוד חיוני בפיתוחו של פרויקט הגרעין האיראני.

על ישראל לחשוש מן האיום הנשקף מצפון קוריאה. המסקנה העולה מתקיפת הכור הגרעיני בסוריה (Operation Orchard) על ידי חיל האוויר הישראלי ב-6 בספטמבר 2007 היא שהמשטר בפיונגיאנג אינו יכול להיות פרטנר לשלום. היעד הסורי שהותקף והושמד היה כור גרעיני לייצור פלוטוניום, שנבנה בעזרתה של קוריאה הצפונית. ארה"ב שמרה על שתיקה, למרות דיווחים סותרים אודות אישור שנתן נשיא ארה"ב דאז ג'ורג' בוש לתקיפה, לאחר שהוצגו לאמריקנים קטעי וידיאו המוכיחים כי היה קשר בין סוריה לקוריאה הצפונית בתכנון ובניית הפרוייקט. תקיפת הכור הגרעיני בסוריה הובילה לזיהוי מסוים של סוריה עם הצלע השלישית ב"ציר הרשע" עליו הכריז בוש (איראן, עיראק וקוריאה הצפונית). בביקור הנוכחי של הנשיא טראמפ במזרח התיכון, הנושא של צפון קוריאה יעלה בכל אחת מהתחנות: סעודיה, ירושלים ורומא. המסר לשלי יחימוביץ מהנאמר הוא, כי לטרור גרעיני גלובלי – אין גבולות.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית