ירדן מתנדנדת בין שני צירים / ד"ר יבגני קלאובר

המצב הפוליטי השברירי בירדן

עבדאללה מלך ירדן הדיח בסוף השנה שעברה את שני אחיו, הנסיכים עלי ופייסל, מצמרת הפיקוד של הצבא, וכן את בן דודו, הנסיך טלאל. הדחתם של השלושה באה בעקבות מידע שקיבל המלך, לפיו הם קשרו נגדו יחד עם ההנהגה הסעודית. דיווחים נוספים מעלים את הטענה, כי שני האחים ובן הדוד רקמו מזימה עם יורש העצר של ערב הסעודית, הנסיך מוחמד בן סלמאן, במטרה להדיח את עבדאללה, וזאת בעקבות מחלוקות ההולכות ומחריפות בין עמאן לריאד. המלך עבדאללה ניסה להצדיק את המהלך, והגדיר אותו כ"ארגון מחדש של מבנה כוחות הביטחון", אבל ברור לכל בר-דעת כי מדובר בחששות של בית המלוכה מתרחיש שיכלול מהפכה אלימה. נראה כי המסמכים המעידים על כוונות מסוג זה מצד בני משפחתו של המלך אמינים, שאם לא כן עבדאללה היה נמנע מנקיטה באקט כה חריף – הכנסתם של השלושה למעצר בית. מאחורי המשבר בבית המלוכה מסתתרת מציאות גיאו-פוליטית, בה ירדן חוזרת ומתחבטת בין הציר הסוני-אמריקני-ישראלי לבין הציר הרוסי-איראני-טורקי. התדרדרות היחסים עם ישראל – עקב אירועי הר הבית, ועל רקע הסוגיה הפרובלמטית של ירושלים – מובילה את ירדן לשקול כיוונים חדשים במדיניות החוץ שלה, דהיינו התקרבות לציר הרוסי-איראני-טורקי. לדעת פרשנים, לאור הוויכוח המתנהל בין ירדן לסעודיה, "ירדן צריכה לבחור מי חשוב יותר – מכה או ירושלים?".

המשבר הכלכלי בירדן

למרות מאמציו הרבים של המלך עבדאללה – אשר כללו את פיטוריו של ראש הממשלה הקודם עבדאללה א-נסור, פיזור בית הנבחרים, הליכה לקראת בחירות כלליות לפרלמנט והעברת הסמכות להרכבת הממשלה לד"ר האני אל-מולקי (Hani al-Mulki) – המדינה אינה מצליחה להתמודד עם האתגרים העכשוויים. לפי הפרשן הכלכלי הישראלי, דני רובינשטיין, "העובדה שכלכלת ירדן עדיין מחזיקה מעמד נחשבת לסוג של נס". לדידו של רובינשטיין, המצב בירדן חמור, "והבעיה עמוקה הרבה יותר מאשר הפגיעה בתיירות". רובינשטיין מסתמך על נתוני הבנק העולמי, כמו גם על תקציבי הממלכה ומאזן התשלומים שלה, ההולך וצובר גרעונות. הוא מוסיף, כי "אספקת המים לא יציבה ושירותי הבריאות והחינוך רעועים; מחירי השכירות עלו כמעט פי שלושה בשנתיים האחרונות; עוני ואבטלה בקרב צעירים יוצרים תסיסה חברתית". בשעה שסעודיה עצמה סובלת ממשבר כלכלי עקב מחירי נפט נמוכים, הירדנים אינם מצפים לסיוע כלכלי מצד הציר הסוני. נתוני המאקרו של הכלכלה הירדנית אינם מבשרים טובות: "החוב הלאומי, שצמח ל-37 מיליארד דולר – יותר מהתמ"ג של ירדן, או לכל הפחות 95% מהתמ"ג לפי חישובים מפותלים אחרים". תקציב הממלכה עמד בשנת 2017 על כ-12.4 מיליארד דולרים בעוד שהגירעון התקציבי הסתכם בכ-1.5 מיליארד דולר. לדעת הפרשנים, "זהו יחס מסוכן בין החוב לתמ"ג, במיוחד משום שלירדן אין משאבים או ענפים שיכולים להבטיח את החזר החוב". הכלכלנים מזהירים, כי סיוע החוץ לממלכה עומד להצטמצם בשנת 2018. חברת החשמל הירדנית חייבת למדינה סכום אדיר, עובדה המעצימה עוד יותר את הגירעון.

הדילמה הסורית של הירדנים

בתחילת המלחמה הסורית, הירדנים – כפי שנצפה מראש – הצטרפו לקואליציה הסונית בראשות סעודיה למאבק בטרור. אלא שכבר ב-2014 מטרותיהם של הירדנים והסעודים התפצלו: בשעה שעיקר המאבק הסעודי היה מופנה נגד משטרו של בשאר אל-אסד, הירדנים ראו בדאע"ש את אויבם המרכזי. אלא שהריגתו בתחילת 2015 של טייס הקרב הירדני, סגן מועאז אל-כסאסבה (Moaz al-Kasasbeh), שינתה את סדר העדיפויות של הממלכה. היו אף שמועות, כי מלך ירדן הוביל בעצמו תקיפת נקמה אווירית נגד דאע"ש. כלי תקשורת רבים בעולם דיווחו שהמלך השתתף בפעולה, כשהם "מתארים סצנה שכאילו לקוחה מאחד הסרטים ההוליוודיים בהם הנשיא יוצא בעצמו להגנת העולם". למרות שהירדנים הכחישו את הדיווחים כי המלך הוביל את התקיפה, הם אישרו כי "עשרות חמושים מאנשי המדינה האסלאמית נהרגו בסדרה של תקיפות שהוציא חיל האוויר הירדני כפעולת תגמול". מאז השינוי האסטרטגי שקבע והנהיג המלך, לפיו יש להילחם בדאע"ש ולא במשטר הסורי, הסעודים אינם מרוצים מהתנהלות הפרטנר הירדני. לעומת זאת, רוסיה דווקא נטתה לטובת ההחלטה המדוברת, מאחר ומוסקבה שואפת להקטין את מספר המדינות החותרות ופועלות לסיום משטרו של אל-אסד. הירדנים, מצידם, החלו "לזגזג" בין הקואליציה הסונית לבין הרוסים. ב-5 במאי 2017, בצל הייאוש עקב התנהלותו של תהליך ז'נבה לפתרון המשבר הסורי בן שש השנים, נחתם באסטנה בירת קזחסטן "מזכר ההבנות ליצירת אזורי הרגעה (de-escalation zones) בסוריה". ההסכם נחתם בין רוסיה, איראן וטורקיה, ודה-פאקטו היווה ניסיון מוצלח יחסית לכונן בסוריה הפסקת אש. במסגרת ההסכם, הוקמו ארבעה "אזורי הרגעה" ברחבי המדינה: אחד מהמתחמים הוקם בדרום סוריה, והקיף חלקים ממחוזות דרעא וקוניטרה, הסמוכים לגבולות ישראל וירדן, וכוללים כ-800 אלף תושבים. הירדנים הבינו כי הערובה ליציבות בגבול הדרומי של סוריה נמצאת במוסקבה, ולא בוושינגטון.

ירדן ורוסיה

הירדנים, כאמור, מפנים עורף לקואליציה הסונית, ופניהם אל רוסיה ואיראן. ב-25 לינואר 2017 הגיע המלך עבדאללה לביקור במוסקבה ונפגש עם הנשיא ולדימיר פוטין. ב-14 ליולי 2017 שני האישים ניהלו שיחה טלפונית, במהלכה דנו בנושא "אזורי ההרגעה", כמו גם בתרומתה של רוסיה לשימור הסטטוס קוו המדובר. שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, ביקר בירדן ב-10 לספטמבר 2017 ופגש את המלך עבדאללה ואת שר החוץ הירדני, איימן א-ספדי (Ayman Safadi). הפגישה נועדה לחזק קשרים כלכליים ואנרגטיים בין רוסיה לבין הממלכה. הרוסים הצליחו "לחלץ" מהירדנים הצהרה בדבר תמיכתם בשלמותה של סוריה. הירדנים והרוסים אף חזרו על המכנה המשותף שלהם בסוגיה הפלסטינית: "שתי מדינות לשני עמים".

ירדן ואיראן

היחסים בין ירדן לבין הרפובליקה האסלאמית היו רעועים בעשורים באחרונים. בשנת 2004 המלך עבדאללה הכריז על מאבק ב"מסדרון השיעי". ב-2015 המלך שיתף פעולה עם הליגה הערבית בהתקפות על הכוחות החות'ים בתימן, זאת למרות שעבדאללה ניסה פעמים אחדות לשפר את יחסיו עם נשיא איראן, חסן רוחאני. כשהמפגינים האיראניים תקפו את השגרירות הסעודית בטהראן (ינואר 2016), הירדנים לא מיהרו לנתק את היחסים הדיפלומטיים שלהם עם הרפובליקה האסלאמית.

הדילמה התימנית

כאמור, בשנת 2015, כאשר הקואליציה הערבית בראשות סעודיה נכנסה לתימן, הירדנים שלחו "כמו ילדים טובים" כוחות מזוינים על מנת לעזור ל"אח הסעודי הגדול" במאבקו נגד המורדים החות'ים בתימן. אלא שבמהרה התברר לירדנים שהם לוקחים חלק במלחמה ארוכה ויקרה, שכלל אינה משרתת את האינטרסים הלאומיים שלהם, ומטרתה אינה אלא לרצות את הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן. הפרשה האחרונה, הנוגעת למעצר בני משפחת המלוכה בירדן, מצביעה על האפשרות שסעודיה ניסתה לתקוע יתד בממלכה ההאשמית ולהופכה למדינת לוויין שלה. החל מנובמבר 2017 נערך גל מעצרים חסר תקדים בסעודיה. פעולות אלה באו במטרה לחזק את טענת יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן לכס המלוכה. לפי הדיווחים, "נעצרו כ-500 פוליטיקאים ואנשי עסקים בכירים בממלכה. בין העצורים 11 נסיכים מבית המלוכה בריאד, ארבעה שרים מכהנים, עשרות שרים וסגני שרים לשעבר ואנשי עסקים מהעשירים ביותר בממלכה". מוחמד בן סלמאן משתמש בכוח הזרוע על מנת להשיג לגיטימציה מבפנים ומבחוץ. הוא זקוק למודיעין ולחיל האוויר של ירדן במלחמה שהוא מנהל בתימן, זאת מכיוון שכוחות הקואליציה הסונית וחיל האוויר הסעודי סופגים כשלונות רבים בזירה זו. הסימנים של התקרבות המלך עבדאללה לאיראן מעלים את הסברה, שמוחמד בן סלמאן רקם מזימה עם שלושת הגנרלים, בני משפחתו של המלך הירדני, על מנת להפילו. הגנרלים הללו מקורבים לסעודיה, וכך – על פי סברה זו – יורש העצר הסעודי פעל להחזיר את ירדן לחסותה של סעודיה ולנתקה מההשפעות האיראניות, הקטריות והטורקיות.

ירדן והמשבר סביב קטר

לסכסוך שפרץ בשנה שעברה בין קטר לבין "הרביעיה הערבית" – ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, בחריין ומצרים – יש "פוטנציאל לערער עוד את אזור המפרץ, הסוער ממילא". הירדנים מצידם נקטו צעדים מאוד מתונים ומחושבים במהלך המשבר. הם לא הצטרפו לרביעיה האנטי-טרוריסטית נגד קטר (ATQ, Anti-Terror Quartet), וזאת מתוך הבנה שהצטרפותם לקואליציה זו תגבה מהם מחיר יקר מדי – בין היתר, הם יצטרכו להגביר את נוכחותם בתימן, על מנת לרצות את יורש העצר הסעודי. הכוחות הפנימיים בתוך הפרלמנט הירדני, שקרובים לתנועת "האחים המוסלמים", לחצו גם הם על עבדאללה לא לצאת בגלוי נגד קטר – מקור המימון של האח'ואן. העובדה שהירדנים לא הצטרפו לקואליציה האנטי-קטרית בראשות הסעודים לא יכלה שלא להרגיז את מוחמד בן סלמאן.

בין שני צירים: עבדאללה מלך ירדן (תמונת ארכיון, US DHS, Barry Bahler, flickr, public domain)
בין שני צירים: עבדאללה מלך ירדן (תמונת ארכיון, US DHS, Barry Bahler, flickr, public domain)

ירדן וישראל

היכולת להפנות עורף לארה"ב ולהתקרב אל האיראנים והרוסים מאפשרת לירדנים ללחוץ על ישראל. כך, שר החוץ הירדני, איימן א-ספדי, צייץ בשבוע שעבר בחשבון הטוויטר שלו כי "חוק ירושלים המאוחדת שעבר בכנסת והחלטת מרכז הליכוד על החלת הריבונות בשטחים אינם קבילים", וכי "ישראל ממשיכה לנקוט החלטות חד-צדדיות המונעות את השלום". על פי חוק "ירושלים מאוחדת", שאושר בשבוע שעבר, כל שינוי במעמדה של ירושלים, וכל החלטה על מסירת שטחים מעיר הבירה כחלק מהסכם מדיני, ידרוש אישור רוב מיוחד של 80 חברי כנסת, ולא רוב רגיל. בנוסף, הירדנים והפלסטינים הגיבו באופן חריף על ההצהרה על העברת שגרירות גואטמלה לירושלים: הם הגדירו זאת כ"צעד מביש, פרובוקציה". המחלוקת החריפה בין עמאן לריאד באה לידי ביטוי באיום המשתמע של ירדן, לפיו היא יכולה להתקרב לעמדה האיראנית בנושא ירושלים. נראה כי כוונתו של מוחמד בן סלמאן הינה להפקיע מירדן את התפקיד שהיא ממלאת כבעלת החסות על המקומות הקדושים בירושלים – דבר שאינו מקובל על עבדאללה, לדידו ירושלים היא קלף מיקוח ומנוף להשפעה פוליטית באזור. איש העסקים הפלסטיני, סביח אל-מסרי, שנחשב לאחד המקורבים לבית המלוכה בעמאן, נעצר בסעודיה ונחקר על ידי הרשויות בתום ביקור עסקים. סוכנות הידיעות JTA מסרה כי "השקעותיו של אל-מסרי בבתי מלון ובנקים בירדן מהווים אבן פינה של הכלכלה הירדנית, וכי הוא המשקיע המוביל בשטחי יו"ש, בפער גדול מול משקיעים אחרים". לפי הפרשנים באותו מקור, מדובר ב"ניסיון כושל של סעודיה למנוע מעבדאללה להגיע לכינוס על ירושלים. בטורקיה הסעודים מאותתים לירדנים שהם לא מרוצים מהעקשנות של המלך עבדאללה בסוגיה הישראלית".

המתיחות בדרום הארץ, אותה חווינו בנובמבר 2017, גרמה לפיצול נוסף בקואליציה הסונית. על רקע האירועים בדרום, על רקע כישלון חמאס לייצר פעילות חבלנית עוינת ביהודה ושומרון בחודשים האחרונים, וכמו כן על רקע הכישלון שלו להוביל לאינתיפאדה שלישית, התקיימה ועידת מדינות האסלאם באנקרה בסוף דצמבר 2017. ההסתה בוועידה זו נגד ישראל מצידו של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, גרמה לפלסטינים לחשוב, ולו לרגע, כי העולם המוסלמי כולו מתייצב לצידם נגד הצהרת נשיא ארה"ב בנוגע לירושלים. בנוסף, ירדן מתעקשת להעמיד לדין את המאבטח הישראלי, זיו מויאל, לאחר תקרית הירי בשגרירות ישראל בעמאן ביולי 2017, שבה נהרגו שני אזרחים ירדנים. שלא במפתיע, חלק ניכר מהעולם הערבי הסתייג מהוועידה בטורקיה, ונוצר מעין ציר סעודי-מצרי-מפרצי בצד המסתייג, הקרוב יותר לעמדה הישראלית, אל מול ציר טורקי-איראני שאליו חברו אבו מאזן ומלך ירדן. יצוין, כי הנשיא פוטין ביקר אף הוא בחריפות את החלטת טראמפ, כך שרוסיה ניצבת לצידם של הטורקים, האיראנים והירדנים. התייצבותם של הירדנים נגד בעלות בריתה של ארה"ב באזור אינה יכולה לשמח את האמריקנים, והשאלה היא מה זה יעשה לממלכה, התלויה בסיוע האמריקני. בינתיים, ב-21 לדצמבר 2017, הירדנים הצביעו, בהצבעה בעצרת האו"ם, נגד ההצעה של טראמפ. כעת הירדנים חוששים מהקיצוץ של הסיוע האמריקני, שמסתכם ב-1.2 מיליארד דולרים בשנה, בעקבות מילותיו החריפות של דונלד טראמפ (לאחר ההצבעה באו"ם) על קיצוצים בכספי הסיוע למדינות שהצביעו "נגד". המלך עבדאללה תלה תקוות רבות בממשל טראמפ: מאז כניסתו לבית הלבן השניים נפגשו שלוש פעמים – תדירות לה לא זכה אף מנהיג ערבי אחר.

דיון

כמדינה דלה במשאבים, ירדן נשענה תמיד על מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC, Gulf Cooperation Council). מדיניות החוץ הירדנית הוגדרה במשך שנים רבות על ידי קרבתה למדינות הסוניות – ביניהן סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים – וגם לארה"ב. ככלל, הירדנים לא העיזו לצאת נגד הסעודים ולהכריז כי הם ממעיטים בערכו של האיום האיראני: הירדנים, יחד עם הסעודים והמונרכיות האחרות, הכריזו תמיד כי איראן היא האויב. המלך עבדאללה אף הכריז על האיום הטמון במסדרון השיעי המקודם על ידי האיראנים. יחד עם זאת, בשנים האחרונות יש שינוי בעמדה הירדנית כלפי איראן ורוסיה. המדינות הסוניות, אשר הזמינו את הממלכה הירדנית להיות חברה מלאה במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC), אינן יכולות כעת לעבור לסדר היום ולהתעלם מהתקרבותה לאיראנים ולרוסים. הפיצול הזה מוביל את ירדן למקומות מסוכנים, כגון לאיראן ולטורקיה. מלך ירדן מרבה לבקר באנקרה, ואף שלח נציג לוועידה בטהראן. ארדואן הצהיר במסיבת עיתונאים שכינס עם עבדאללה מלך ירדן, כי "המהלך [של טראמפ להכרה בירושלים כבירת ישראל] עלול להוביל לניתוק היחסים עם ישראל מאחר שזהו 'קו אדום למוסלמים'".

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית