לפצל את לוב? / ד"ר יבגני קלאובר

ראש ממשלת האחדות הלאומית בלוב, פאיז א-סראג' (Fayez al-Saraj), יצא ביום ראשון, ה- 17 ליולי, בבקשה לצמצם פערים ולהתאחד למען היציבות והשלום במדינה השסועה. הצהרה זו באה בעקבות יום שלם בו ניסו מנהיגים פוליטיים, בשיתוף פעולה עם קבוצת מתווכים מיוחדת מטעם האו"ם, להגיע לידי קונצנזוס בדבר עתידה של המדינה עתירת הנפט.

בחודש יוני, הפרלמנט של פאיז א-סראג' נכשל שוב בנסיונו לאשר את מינויו לתפקיד יו"ר המועצה הנשיאותית של לוב. מזה חודשים רבים שהפרלמנט אינו מצליח לכנס את מספר החברים הנדרש לאישור המינוי. נציגי ארגון האומות המאוחדות חזרו שוב ושוב על נסיונותיהם לשמש מתווכים במלאכת הרכבת ממשלת ההסכמה הלאומית (GNA – Government of National Accord), אך ממשלתו של א-סראג' טרם הצליחה להשיג לכך לגיטימציה בשטח. א-סראג', ראש ממשלת האחדות החדשה אשר הוקמה ב- 19 לינואר 2016 לאחר תקופה ארוכה של קיפאון מדיני, נאלץ להישאר בזמנו בתוניסיה השכנה, עקב האיומים על חייו ועל כל 32 חברי הממשלה. לפי מקורות ב- "The National", בתגובה להקמת ממשלת האחדות החדשה, הגורמים החמושים במדינה הכריזו מלחמה, והמיליציה האסלאמיסטית "שחר לוב" (פאג'ר ליביא") השולטת בעיר טריפולי לא הייתה מוכנה להכיר בא-סראג' והמשיכה לאיים בהסלמת המצב.[1]

לאחר הפלת משטרו של קדאפי ב- 2011, לוב נכנסה לעידן של חוסר יציבות, מלחמת אזרחים ואנרכיה פוליטית.[2] החל מקיץ 2014, המדינה המשוסעת מבחינה אתנית ושבטית מחולקת בין שתי ממשלות ושני פרלמנטים מתחרים. הממשלה הראשונה ישבה עד לא מזמן בעיר טוברוק, זכתה בתמיכה של הקהילה הבינלאומית ושל שרידי הצבא הלובי, והחזיקה בידיה את מזרח המדינה; ואילו הממשלה השנייה, הנתמכת על ידי מיליציית "פאג'ר", ממשיכה לשבת בטריפולי ולשלוט על מערב המדינה. "פאג'ר" ידועה בהתנגדותה למערב: אנשיה מסרבים לסלוח לארה"ב על הפלת משטרו של קדאפי, כמו גם בגין מעורבותה במאבקי הכוח בסוריה ובעיראק. אסף גבור מ-NRG דיווח בעבר, כי בארגון זועמים "על תקיפה שביצעו מצרים ואיחוד האמירויות [בתמיכת ארה"ב ונאט"ו] בלוב".[3] הוויכוח בין שתי הממשלות לא איפשר, עד כה, את הקמתה של ממשלת האחדות הלאומית, למרות שכמה נסיונות פשרה קודמים של א-סראג' זכו להכרה של האו"ם. הפרלמנט של ממשלת טריפולי (הנתמך על ידי מיליציית "פאג'ר") התנגד לעקרונות של ממשלת האחדות שקמה בתחילת 2016, וגרם להפלתה. למרות הלחצים הכבדים מצד צרפת ומצד הארגונים הבינלאומיים, הקיפאון המדיני נמשך.

מרטין קובלר (Martin Kobler), הנציג הבכיר של האו"ם בקבוצת המתווכים המיואשים, הצהיר כי לוב חייבת קודם כל לפתור את הבעיות הבטחוניות. לפי מקורות בלוב, ביניהם "The Tripoli Post", קובלר גם הציע ביזור של כל כוחות הביטחון במדינה, לשם השגת יציבות.[4] בראיון מיוחד ל- "Associated Press", אמר קובלר כי הוא אינו שולל את ביזורה של המערכת הבטחונית, כולל יצירת שלוש מערכות צבאיות מקבילות בכל אחד משלושת האזורים בלוב: המזרח, המערב והעיר סירת.[5] לדידו של קובלר, על מנת להילחם במיליציות החמושות, יש לחלק את כוחות הביטחון לשלושה צבאות מקבילים – הצבא הלגיטימי דה-יורה שמרכזו במזרח המדינה, הצבא השולט במערב והמיליציות הלוביות של סירת; ורק לאחר שדאע"ש יובס, ניתן יהיה לגשת לשולחן המו"מ על ממשלת האחדות הלאומית. הוא הציע, על כן, שהמיליציות החמושות הנלחמות נגד ארגון דאע"ש יפעלו כל אחת באופן עצמאי. כך, למשל, תוענק אוטונומיה – בתחום הספציפי הנדון – לפעילותה של המיליציה אשר נלחמת נגד לוחמי דאע"ש בעיר סירת, המרוחקת כמה מאות קילומטרים מהבירה טריפולי.

א-סראג' (משמאל) ושר החוץ האמריקני קרי, וינה, מאי 2016 (Bundesministerium für Europa, Integration und Äußeres, flickr, CC BY 2.0)
א-סראג' (משמאל) ושר החוץ האמריקני קרי, וינה, מאי 2016 (Bundesministerium für Europa, Integration und Äußeres, flickr, CC BY 2.0)

צבי בראל מ"הארץ" מדווח על "הצלחות חשובות ללוחמי המיליציות, ואפילו על כניסת כוחות הנאמנים לשלטון המרכזי אל מרכז העיר".[6] על פניו, כיבוש העיר סירת יכול היה לסמל תפנית מהותית במאבק בדאע"ש, אך הנאמנויות השבטיות מבטיחות – לדידו של בראל – את המשך הכאוס בלוב. ההצעה של קובלר מתכתבת עם המציאות, אותה מתאר בראל: הכאוס במדינה, הנגרם על ידי המיליציות היריבות, מהווה מחסום להחזרת האחדות ללוב. השאלה המרכזית שעולה עכשיו היא: האם אפשר להילחם בג'יהאדיסטים החמושים באמצעות שלושה צבאות שונים, או שנדרש תנאי מקדים של איחוד לאומי? קובלר מציע להקים "מועצות אזוריות" (regional councils) על מנת לנטרל את החמושים מנשקם, ורק אחרי כן לפעול לאיחוד לאומי. למעשה, בהצעה זו קובלר מעניק לגיטימציה למיליציות, ואינו תורם לאחדות לאומית.

יש לציין, שהרעיון של פיצול המדינה לשלוש מועצות אזוריות אינו רעיון חדש, והוא הוצג לצדדים היריבים במהלך השנה וחצי של פעילות הקבוצה לפיוס לאומי (Libyan National Dialogue). נראה שקובלר הבין עתה, כי ממשלת אחדות לאומית בלוב היא סוג של חלום, והיא איננה ישות פוליטית פוטנציאלית וברת קיימא, כך שיש להמציא פתרונות פרגמטיים אחרים להשגת היציבות במדינה. צבי בראל מחזק טענה זו: "המבנה השבטי, החלוקה לאזורי שליטה, היריבויות הפוליטיות החדשות ואלה ההיסטוריות בין מחוזותיה של המדינה יוכלו במקרה הטוב להניב מדינה פדרטיבית כמו עיראק".[7] קובלר, למעשה, מציע פדרליזציה של לוב. האם הפדרליזציה העתידית של לוב תהיה חיונית למאבק בדאע"ש? ארה"ב ומדינות מערביות אחרות מצהירות, כי בהפלת משטרו של קדאפי נעשו טעויות רבות.[8] נראה, כי היום ההמלצה של קובלר לפצל את לוב עלולה, בדיעבד, להיות אקט שהמערב יצטער בגינו.

הממשלה הלובית סובלת מחוסר לגיטימציה: רק בשבוע שעבר הצליח פאיז א-סראג' להעביר את ממשלתו למשרדים בעיר הבירה טריפולי. הממשלה חזרה לטריפולי כבר ב- 30 למרץ 2016, אך עקב המצב הבטחוני המתוח בעיר הבירה היא נאלצה להתחבא בבסיס חיל הים הסמוך למרכז העיר. הבעיה בה צריך להתמקד היא קיומה של ממשלה נוספת, הפועלת באמצעות מיליציות משלה, במקביל לשלטון השברירי בטריפולי המוכר על ידי הקהילה הבינלאומית. הממשלה האלטרנטיבית – השולטת על מערב לוב – "שמה את ידה" על חברת החשמל, והיא מתחרה עם ממשלתו של א-סראג' על משאבים ועל אזורי שליטה. המערב אינו אמור לתת יד לפירוקה של לוב, אלא לנסות שוב ושוב לפעול להבטיח את שלמותה.


לוב נמצאת כעת בצומת דרכים: פיצול המדינה והענקה בו זמנית של סמכויות לשלוש המיליציות העיקריות לא יפתרו את הבעיה. פתרון של פדרליזציה לא יהווה כלי יעיל במלחמה נגד דאע"ש, והוא עלול לחזק את תהליכי ההתפרקות של המדינה הסובלת מעוני ומחוסר יציבות בטחונית. רק גישור בין הגורמים הפוליטיים והצבאיים המרכזיים הפועלים במדינה יוכל להוביל ללחימה יעילה בדאע"ש.

האיום של דאע"ש

הכאוס השלטוני, השורר בלוב מאז הפלתו של מועמר קדאפי, איפשר גם לדאע"ש להיות חלק מהמשחק האלים של חלוקת השלל. לפי מקורות מוסמכים, ב- 2015 לבדה הכניסו אנשי דאע"ש לחשבונות שלהם כמיליארד דולר בגין מעשי שוד וביזה במדינה.[9] לפי אותו מקור, "המרכז ללחימה בטרור" (Combating Terrorism Center), הארגון גם הרוויח כ- 500 מיליארד דולר מגניבת נפט ומכירתו בשוק השחור. כמיליארד דולרים נוספים זרמו לכיסו של הארגון מכספי המיסוי שהוטל על תושבי לוב שמצאו את עצמם באזורים שתחת שליטת הארגון. לפי "Foreign Politics", אנשי דאע"ש נוכחים בטריפולי, בבנגאזי ובאג'דאביא.[10] אנשי דאע"ש ממשיכים גם לשבת בסירת, למרות שחטפו שם לאחרונה מכות נחרצות. צבי בראל דיווח על הצלחות רבות ללוחמי המיליציות, ועל כניסת כוחות הנאמנים לשלטון המרכזי אל מרכז העיר סירת.[11]

גיוס לוחמים לשורותיו של דאע"ש בלוב אינו דבר חדש. בספטמבר 2015 פרסם מגזין "דאביק" (Dabiq) – עלון התעמולה של דאע"ש היוצא לאור פעם בחודש בשפה האנגלית – ראיון עם אבו אל-מוע'ירה אל-קחטאני (Abu al-Mughirah al-Qahtani), המנהיג של דאע"ש בלוב. בראיון זה הוא הסביר את חשיבות המחוז של דאע"ש בלוב, וקרא למתנדבים להתגייס לשורות הארגון. ללחימה נגד דאע"ש נדרש מרכוז, ובודאי שלא פירוק לשלושה חלקים הפועלים במקביל. דאע"ש בלוב אינו מתפרס על שטחים נרחבים כמו בסוריה ובעיראק, ולמרות שהשתרש היטב בקרקע הלובית, ניתן להשמידו – כל מה שצריך לעשות הוא  להתאחד במאבק נגדו, במקום  להתפצל.

צילו של העבר

סייף אל-אסלאם קדאפי – בנו של שליט לוב לשעבר מועמר קדאפי – אשר הורשע ב-2015 בגין פשעי מלחמה במהלך המהפכה שבה הופל משטרו של אביו, שוחרר מהכלא. לפי רועי קייס מ- YNET, קדאפי הבן "שוחרר מהכלא עוד בחודש אפריל בעקבות חנינה שקיבל מפרלמנט טוברוק".[12] נושא השחרור של בנו של קדאפי הפך להיות לסוגיית המחלוקת העמוקה ביותר בין הממשלות היריבות: יש לזכור, כי בית המשפט בטריפולי שדן את קדאפי למוות על פשעיו מונה מטעם קואליציית "שחר לוב", ואילו הגוף שחנן אותו הוא הפרלמנט שישב בטוברוק [הפרו-מערבי]. כך, העבר הכואב ימשיך אף הוא להוות סלע מחלוקת בפוליטיקה הלובית.
[1] John Pearson (19/01/2016) Libya’s new unity government left out in the cold, in The National.
[2]  Patrick Cockburn (16/03/2014) Three years after Gaddafi, Libya is imploding into chaos and violence, in The Independent.
[3]  אסף גבור (31/08/2014) לוב: חמושים השתלטו על שגרירות ארה"ב בטריפולי, בתוך NRG.
[4] Editor (14/07/2016) Kobler Says GNA Lacks National Legitimacy, Suggests Dismantling National Army of Libya, in The Tripoli Post.
[5] Richard Hall (31/05/2016) Libya now has three governments, none of which can actually govern, in PRI Global Host.
[6]  צבי בראל (17/06/2016) סבך המיליציות בלוב מאפיל על התקדמות המאבק בארגון דאעש, בתוך הארץ.
[7]  צבי בראל (17/06/2016) סבך המיליציות בלוב מאפיל על התקדמות המאבק בארגון דאעש, בתוך הארץ.
[8]  מערכת גרדיאן ואי. פי. (12/04/2016) אובמה: הטעות הגדולה של כהונתי – לא חשבנו על היום שאחרי קדאפי, בתוך הארץ.
[9] Geoff Porter (17/03/2016) How realistic is Libya as an Islamic state “fallback”? Combating Terrorism Center.
[10] Colum Lynch (11/02/2016) The Islamic State Will Survive America’s Military Onslaught, in Foreign Politics.
[11]  צבי בראל (17/06/2016) סבך המיליציות בלוב מאפיל על התקדמות המאבק בארגון דאעש, בתוך הארץ.
[12]  רועי קייס (07/07/2016) לוב: קדאפי הבן שנידון למוות שוחרר בחשאי מהכלא, בתוך YNET.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית.