לקראת "נאט"ו ערבי" – האומנם? / ד"ר יבגני קלאובר

על רקע המתיחות השוררת בין ארה"ב לאיראן, והצהרתו של דונלד טראמפ על נכונותו להיפגש עם ההנהגה האיראנית ללא תנאים מוקדמים, נשמעים דיווחים לפיהם הבית הלבן מקדם שוב תכנית להקמת ברית ערבית בנוסח נאט"ו: מדובר בברית ערבית-סונית אשר תאזן את שאיפותיהם של האיראנים. וביתר פירוט, מדובר בברית ערבית דמוית נאט"ו האמורה לכלול שש מדינות סוניות מהמפרץ הפרסי, וכן את מצרים וירדן – ברית האמורה להוות משקל-נגד להתפשטות האיראנית באזור. לגוף המדובר נמצא כבר שם: הוא יכונה MESA – The Middle East Strategic Alliance – ותפקידו יהיה לקדם את האינטרסים הגאו-פוליטיים, לצד האינטרסים הכלכליים, של ארה"ב והשחקנים הסוניים באזור. בוושינגטון אף הצהירו כי בחודש אוקטובר תתקיים פגישת פסגה, במהלכה יוכרז באופן רשמי על הקמת ברית נאט"ו המזרח-תיכונית.

פרשנות

פרשנים אחדים בירכו על המיזם וטענו כי קיומו של גוף כזה הינו חיוני על מנת ליצור יציבות אזורית. הפרשנים הפוליטיים סקפטיים יותר ואינם תולים תקוות רבות בברית. חלק מהפרשנים מאשימים את ארה"ב בסטנדרטים כפולים: לפי פרשנותם, ארה"ב זקוקה לגוף הזה על מנת לקדם את האינטרסים של התעשייה הצבאית האמריקנית, העומדת ליהנות מעסקאות נשק חדשות אשר תיחתמנה במידה וגוף זה אכן יקום. אחרים טוענים כי הברית בין טראמפ לפוטין, ההולכת ומתעצבת לנגד עינינו, לא תאפשר את קיומה של "ברית נאט"ו המזרח-תיכונית", וזאת מאחר ורוסיה רואה באיראן פרטנר אסטרטגי חשוב. מה גם שהרוסים הודיעו זה מקרוב כי לא יהיה זה אפשרי לדחוק את האיראנים מדרום סוריה. המזרחנים הסקפטיים טוענים כי מיזמים דומים כבר נכשלו בעבר, וכי אין טעם לתלות תקוות לשיתוף פעולה בין מדינות סוניות, זאת בגין המשברים והחרמות המלווים את הפוליטיקה הסונית העכשווית במזרח התיכון. מבקרים של ממשל טראמם הצביעו על כך ש"ברית נאט"ו המזרח-תיכונית" החדשה עלולה לשרת רק את האינטרסים הפרטיקולריים של ישראל וארה"ב באזור. למרות שטראמפ טרם הגדיר מה יהיה תפקידה של ישראל בגוף זה, ברור לכל כי קיימת מחלוקת-רבתי בקרב הקואליציה הסונית הנוכחית גם באשר לפתרון השאלה הפלסטינית. יש פרשנים הטוענים כי לגוף חדש זה לא יהיה שום תפקיד משמעותי בפוליטיקה האיזורית, מאחר והוא אינו מציע, באמת ובתמים, תכנית להתמודדות עם האתגרים העכשוויים באזור. הצהרותיו האחרונות של טראמפ בדבר נכונותו להיפגש עם ההנהגה האיראנית, וללא תנאים מוקדמים, גם היא אינה מוסיפה בהירות באשר לתפקידו של "נאט"ו הערבי". האם ארגון זה נועד על מנת לקיים דיאלוג עם איראן, או שהוא נועד לאזן את איראן?

תימן

על ארגון "נאט"ו המזרח-תיכוני" יהיה להתמודד עם האתגר התימני. הקואליציה הערבית – הכוללת כוחות מטעם ממשלת תימן, סעודיה, איחוד האמירויות, מרוקו, בחריין, מצרים, כוויית, סודאן, ירדן ושכירי חרב מטעם אקדמי (Academy) ובלקווטר (Blackwater) לשעבר – הציגה לאחרונה הישגים מרשימים, בהתקדמותה לקראת שחרורה של עיר הנמל התימנית חודידה (Hodeida) משליטתם של החות'ים הפרו-איראניים. ההתקפה, שזכתה לכינוי "ניצחון הזהב" (Golden Victory), אפשרה הפסקת אש – הזדמנות לכוחות או"ם לנסות ולהגיע לפתרון מדיני, שיכלול את נסיגתם של החות'ים מהעיר. סעודיה, העומדת בראש הקואליציה הסונית בתימן, תדרוש השתתפות פעילה יותר של המדינות במסגרת "נאט"ו הערבי" בתהליך התימני. הסעודים לא יוכלו לנצח בתימן בעודם כבולים בשותפות עם הקואליציה הצולעת הנוכחית. ומדוע היא צולעת? עד כה מדינות כמו מצרים, ירדן ומרוקו היססו לשלוח את חייליהם, העלולים למצוא את מותם במדבר התימני. במידה ואכן תקום ברית נאט"ו מזרח-תיכונית, ובתנאי שארגון זה יתחייב להדדיות, בדומה לנוהל שלפיו ארגון נאט"ו המקורי נוהג להתערב בסכסוכים אליהם נקלעו חברות הארגון – בתרחיש כזה, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ידרוש השתתפות פעילה יותר של ה"שחקנים" במלחמה בתימן. ארגון נאט"ו מזרח-תיכוני, לפיכך, יצטרך לקבוע את מידת ההשתתפות הנדרשת מכל אחת מחברות הארגון במלחמה בתימן. יחד עם זאת, הקואליציה הראתה לא מעט נקודות חולשה במלחמה בתימן: חוסר נחישות בהתנהלות הצבאית והאווירית, מודיעין חלש, שימוש באובייקטים אזרחיים לצורך לחימה, עינויים של שבויים ועוד. במידה ויוקם נאט"ו מזרח-תיכוני, ארגון זה יזרים משאבים חומריים/ממשיים ואינטלקטואליים (יועצים, מודיעין מתוחכם) על מנת לפתור את הבעיות הללו. בנוסף, לא הכל "חלק" בקואליציה התימנית, דהיינו – כך יתנהלו העניינים גם במסגרת "נאט"ו הערבי" אם גוף זה יקום. המתחים הפנימיים הכניסו אווירה לא בריאה לקואליציה הסונית בתימן – דבר שפגע בביצוע המשימות. כך, למשל, הכוחות הצבאיים של איחוד האמירויות תמכו בקבוצה בדלנית שהתנגדה לממשלת האדי הסונית הנתמכת על ידי הסעודים. המטרות של איחוד האמירויות בקמפיין התימני שונות מאלו של הסעודים – בעוד הסעודים נלחמים בחות'ים השיעים, הכוחות של איחוד האמירויות מבקשים למגר את הסונים הקיצוניים, דבר שיכביד על "נאט"ו" העתידי של המזרח התיכון

האם יישלפו החרבות בנאט"ו הערבית? טראמפ בביקורו בסעודיה, 20 במאי 2017 (The White House, flickr, public domain)
האם יישלפו החרבות בנאט"ו הערבית? טראמפ בביקורו בסעודיה, 20 במאי 2017 (The White House, flickr, public domain)

האתגר הקטארי

אסור לשכוח את המתיחות הקיימת בתוך הקואליציה הסונית בגלל קטאר – דבר המקטין את סיכויי הצלחה של "נאט"ו הערבי" החדש. ב-2017, ארבע מדינות ערב הובילו את החרם על קטאר ונקטו בצעדים משמעותיים נגד המדינה הקטנה, וזו סירבה לקבל את דרישותיהן. סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים ובחריין פרסמו בשנה שעברה הצהרה משותפת, לפיה התחייבו לנקוט בצעדים נגד קטאר, וזאת תוך עשיית שימוש הן בפן המשפטי והן בכלכלי ובמדיני. הסעודים, יחד עם הבחריינים, סגרו בפני קטאר את המרחב האווירי וגירשו אזרחים קטארים. סעודיה אף איימה להפוך את קטאר לאי. קטאר ניסתה להיעזר באמריקנים, והגישה תלונה נגד הסעודים בגין הפרת זכויות אדם; קטאר אף האשימה את איחוד האמירויות בהסתה נגד אזרחיה. יתר על כן, הקטרים "פוזלים" לעבר האיראנים – דבר שכלל אינו יכול להתיישב – קונספטואלית – עם ברית נאט"ו, שנועדה למתן את ההשפעות האיראניות. טראמפ לא הבהיר האם מטרת "ברית נאט"ו הערבית החדשה" הינה יישוב סכסוכים המתגלעים בתוך הקואליציה הסונית. יהיה זה אתגר ראוי לשמו לארח את קטאר בתוך "ברית נאט"ו המזרח-תיכונית החדשה". מחד, קטאר מארחת את בסיס חיל האוויר האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון, אך מאידך היא הרי גם בעלת בריתה של איראן בנושאים אנרגטיים, ומספקת תמיכה משמעותית לתנועה הקיצונית "האחים המוסלמים" המוגדרת במצרים ובסעודיה כארגון טרור. זאת ועוד, קטאר אף מממנת מיליציות סוניות חמושות בסוריה, בהן כאלה המסונפות ל"אל-קאעידה". בנוסף, במשך שנים רבות שימשה רשת אל־ג'זירה, שבבעלות המשטר, כלי ניגוח של המשטרים הערביים וכמנוף להשפעתה של קטאר על דעת הקהל הערבית.

התגובה האיראנית לרעיון נאט"ו הערבי

גורם איראני בכיר הגיב על "תכנית נאט"ו הערבי", באומרו לסוכנות "רויטרס": "בתואנה של השגת יציבות במזרח התיכון, האמריקנים ובני בריתם מלבים את המתיחות, והדבר רק מעמיק את הפערים בין איראן לבין ארה"ב ובעלות בריתה". ב-28 ביולי אמר שר ההגנה האמריקני, ג'יימס מאטיס (James Mattis), כי "אין החלטה של ממשל טראמפ לפעול להחלפת שלטון באיראן". מאטיס הוסיף: "מטרתנו להתמודד עם המדיניות המאיימת של איראן במזה"ת", וכי "איראן צריכה לשנות את מדיניותה הצבאית, את פעילות השירותים החשאיים שלה וארגונים הפועלים בשליחותה". מאטיס הדגיש כי על איראן לוותר על תוכניתה הגרעינית, בדיוק כפי שארה"ב מצפה מצפון קוריאה להתפרק מהנשק הגרעיני. הבית הלבן מעוניין לשמר את השליטה והיציבות בנתיבי ייצוא הנפט במזרח התיכון, זאת לאחר התקיפה שביצעו המורדים החות'ים בתימן על מכליות הנפט הסעודיות. בנוסף לכך, איראן איימה על ארה"ב ועל הסעודים בחסימת ייצוא הנפט במפרץ הפרסי, במידה ויוטלו עליה סנקציות כלכליות. מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה, קאסם סולימאני, אמר בשבוע שעבר, בפנותו לטראמפ: "הים האדום לא בטוח יותר בפני מעבר של אמריקנים – אנחנו מוכנים לעמוד נגדך". הוא המשיך: "אני וכוח קודס היריבים שלך. אין אפילו צורך בצבא איראני. אנו לא הולכים לישון לפני שאנחנו חושבים עליך. אנחנו קרובים אליך בצורה שלא תוכל לדמיין". האם "ברית נאט"ו הערבית" תאזן את האיראנים? זוהי כמובן שאלת השאלות, והיא נשארת פתוחה.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית