לקראת שיחות אסטנה: תהליך ז'נבה מפנה את מקומו, הפעם הרוסים מובילים / ד"ר יבגני קלאובר

הרוסים הכריזו כי הם מכוננים "רשת הגנה אווירית אחידה" (Unified Air Defense Network) באמצעות מערכות טילי קרקע-אוויר מתקדמות מסוג S-300 ו- S-400. על פי ההודעה שנמסרה על ידי משרד הביטחון הרוסי, מדובר ברשת הגנה אווירית אחידה שתגן על סוריה מפני התקפות מן האוויר, הים והיבשה. בעבר כבר דווח על כוונתה של רוסיה להעביר לסוריה מערכות טילים להגנה אווירית מדגם S-300, כמו גם על כוונותיה להעביר לסורים טילים מדגם S-400 – ואכן, כוונות אלה מומשו. גם טילי "איסקנדר" אינם מהווים חידוש: הם אפקטיביים ומדויקים מאוד (טווח טעות של כ- 7-5 מטרים) בזכות ראש הקרב המייחד אותם. אם כן, מה חדש?

המונח "רשת הגנה אווירית אחידה" טרם נכנס ללקסיקון הלחימה בסוריה. הצבת "רשת הגנה אווירית אחידה" בזירה זו מתרחשת לצד ההחלטה הרוסית לצמצם את הנוכחות האווירית במזרח התיכון. בתחילת החודש הודיעה רוסיה כי "תשיב את נושאת המטוסים שלה מחופי סוריה, כחלק מצמצום הכוחות המוצבים במדינה". הנשיא ולדימיר פוטין הכריז על השבת נושאת המטוסים "קוזנצוב" בעת שהודיע על הפסקת האש בסוף דצמבר 2016. הגנרל הרוסי ואלרי גרסימוב אמר, כי "משרד ההגנה של רוסיה מתחיל בצמצום הכוח הצבאי בסוריה". יחד עם זאת, הרוסים מעוניינים להשאיר לעצמם את לטקיה, ולהבטיח שבשיחות השלום באסטנה יישאר אזור זה תחת פיקוחם.

מערכות טילים קרקע-אוויר מתקדמות מסוג S-300 – או, כפי שהן מוכרות במערב, SA-10 Grumble – הן מערכות מתקדמות מתוצרת רוסיה. המערכות פותחו במהלך המלחמה הקרה – ספציפית, לאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. הן נועדו להיות "מערכות למניעת גישה" (anti-access), ולכן צוידו ביכולות בליסטיות מרשימות. חוקר מהמכון הישראלי למחקרי ביטחון לאומי (INSS) אומר כי "המערכת הוכנסה לשימוש זרוע ההגנה האווירית הסובייטית, וכיום היא בשימוש חיל האוויר הרוסי". לטענתו, בתחילת שנות ה- 90 הוכנסו שינויים מהותיים במערכת, והיא זכתה לכינוי S-300PMU-1 ובהמשך S-300PMU-2 (לפי הקידוד של נאט"ו: SA-20 Gargoyle). התוצאה מדאיגה: לפי גורם ביטחוני בכיר, סוריה מחזיקה כיום את מערך ההגנה האווירית המתקדם בעולם. למרות צמצום נוכחותה האווירית בסוריה, רוסיה מסוגלת עכשיו להכתיב את כללי המשחק בהמשך התהליך המדיני באסטנה.

היכולת להציג מצב, בו רוסיה יכולה לכפות את הפסקת האש על המורדים בסוריה לקראת השיחות באסטנה ב- 23 לינואר, היא קריטית עבור פוטין. הנשיא הרוסי נוסע לאסטנה בירת קזחסטן לפגוש את מנהיגי טורקיה ואיראן, בין היתר על מנת להראות למזכיר המדינה האמריקני היוצא ג'ון קרי כי לארה"ב יכולת מצומצמת למדי להשפיע על התהליך המדיני בסוריה. במהלך השתלטותו המלאה של המשטר הסורי על חלב, הגבירו מוסקבה, טהרן ואנקרה את שיתוף הפעולה ביניהן על מנת להגיע להסדר כלשהו שיביא להפסקת הלחימה בסוריה. פוטין ייתקל באסטנה, כהרגלו, במכשולים מצדם של הטורקים והאיראנים לגבי עתידו של בשאר אסד. ממשלו של רג'פ טאיפ ארדואן אמנם הנמיך את הטונים נגד אסד, אך עדיין מתעקש על כך שהמשך שלטונו לא יהווה חלק מכל פתרון. ברוסיה ובאיראן – שגם היא צד בשיחות – טוענים כי האזרחים יהיו אלו שיקבעו את גורלו.

אסטנה (תמונת נוף, Askar9992, wikicommons, CC BY-SA 4.0)
אסטנה (תמונת נוף, Askar9992, wikicommons, CC BY-SA 4.0)

מה עומדים הטורקים לדרוש באסטנה? טורקיה ממשיכה לנסות להחליש את הכורדים בצפון סוריה, שמצדם הראו במהלך החודשים האחרונים כי אינם יכולים להבליג על כך. את הרצף הטריטוריאלי אליו שואפים הכורדים להשיג בצפון סוריה ניתן לתאר כמתחיל מצפון-מזרח סוריה, דרך העיירה הכורדית קובאני ועד לאזור העיר אעזאז (צפון-מערב סוריה). רצף זה מסכן את הטורקים, מאחר והוא עלול לרכז את הכורדים לאורך גבולה של טורקיה עם סוריה. יתר על כן, הוא עלול לעודד את הכורדים הסורים להכריז על אוטונומיה פוליטית – תרחיש המהווה תסריט אימה מבחינתו של ארדואן, זאת בעוד צבא המורדים הסוני והפרו-טורקי בסוריה נתפש כ"קרש הצלה" מפני האיום הכורדי. יצוין כי מסעוד ברזאני, המנהיג הכורדי בצפון עיראק, לא מיהר בזמנו לגנות את ארדואן על כניסת הכוחות הטורקיים לסוריה, זאת עקב חששו מאוטונומיה כורדית אלטרנטיבית לזו שבראשותה הוא עומד בעיראק. הכורדים לא יוותרו על השטחים שכבשו מידי דאע"ש במערכה העיראקית. הלוחמים הכורדיים בסוריה התקדמו לאחרונה אל עבר העיירה אל-באב והציגו הישגים מרשימים שגבו מהם מחיר כבד. ראש ממשלת עיראק חיידר אל-עבאדי חושש אף הוא מהישגים של הכורדים בעיראק, כי לטענתו הישגים אלה, לצד התמיכה הטורקית, יהוו בסיס לדרישה טורקית לשליטה במוסול. התקדמות הלחימה במוסול נתפשת כהישג אמריקני, וסביר להניח שלא תעלה לסדר היום בשיחות באסטנה. בזמנו, כששר החוץ הטורקי מבלוט צ'בושאולו הודיע כי טורקיה הציעה לקחת חלק גדול יותר בשחרורה של מוסול, דווח כי "אל-עבאדי סירב להצעה". ראש הממשלה העיראקי חושש מהטורקים ואינו ממהר לקבל את ההצעות "הנדיבות" של ארדואן. מטרתו היא שלא לאפשר – לא לכורדים ולא לטורקים – להשתלט על העיר.

ההכנות של מנהיגי טורקיה, רוסיה ואיראן לקראת הפגישה באסטנה – בעיצומן. שלושה שחקנים מרכזיים הולכים לקבוע את גורלה. הפגישה תתקיים לאחר ההגעה להפסקת אש במלחמת האזרחים הסורית, אשר נקבעה על ידי שלושה "שחקנים": רוסיה, טורקיה ואיראן. מתגבשת ברית משולשת חדשה לניהול התהליך המדיני בסוריה – ללא האמריקנים וללא השתתפותם של גורמים שעדיין מעוניינים בהפלת משטר אסד. זו גם הפעם הראשונה, מאז תחילת הסכסוך, שאנקרה ומוסקבה מנהלות משא ומתן ישיר לגבי הלחימה בדאע"ש. בנאום הפרידה שלו, נשיא ארה"ב ברק אובמה לא הזכיר את סוריה ולו פעם אחת, ורק טען בפני העולם כי רוסיה וסין אינן מסוגלות להשיג את ארה"ב מבחינת ההשפעה בזירה הגלובלית.

הרוסים "עושים את שיעורי הבית" שלהם בשיא הרצינות: סגן שר החוץ הרוסי מיכאיל בוגדנוב נפגש בשבוע שעבר עם מנהיג האופוזיציה הסורית קדרי ג'מיל (Qadri Jamil), מנהיגה של "החזית העממית לשינוי ולשחרור" (Popular Front for Change and Liberation). המפגש נועד לפתח מכנה משותף עם נציגי משטר אסד על מנת להבטיח את הצלחתו של התהליך המדיני בסוריה השסועה והמדממת. הבסיס לשיחות בין בוגדנוב לג'מיל טמון בהבנות, אשר באו בעקבות החלטה 2254 של מועצת הביטחון של האו”ם ליישוב המשבר הסורי באמצעות מו"מ. ההחלטה קראה בסעיפה הראשון "להתחייב לריבונותה, עצמאותה ושלימותה הטריטוריאלית של סוריה". התכנית המקורית לוועידה בז'נבה, אשר קדמה להחלטת 2254 (מ- 2015), הייתה אמורה להגיע להחלטה כלשהי לגבי גיבושה של ממשלת מעבר זמנית בסוריה, ניסוחה של חוקה חדשה בהשגחת האו"ם, כינון בחירות פרלמנטריות במדינה בתוך 18 חודשים וקביעת מועד לבחירות נשיאותיות בסוריה. אלא שהפעם הסיטואציה שונה: בסוף דצמבר 2016 התקבלה החלטה נוספת, מספר 2336, אשר מאפשרת לטורקיה ולרוסיה לנהל את תהליך הפסקת האש. סיטואציה כזו מתנה למעשה את קיום ההבנות של החלטה 2254 בקיום התנאים של הפסקת האש 2336 – דבר שמעניק לרוסיה יתרון מובהק. במידה והפסקת האש תחזיק מעמד, רוסיה היא זו שתנהל מעתה לא רק את הפסקת הלחימה אלא את התהליך המדיני כולו.

אחד הנושאים לדיון באסטנה יהיה, ככל הנראה, האוטונומיה הסונית באידליב שבסוריה, אליה ברחו החמושים הסוניים מהעיר חלב, אשר "שוחררה" על ידי צבא אסד. שליח האו"ם בסוריה, סטפן דה מיסטורה, אמר בסוף דצמבר 2016 כי "אלפי האזרחים שפונו מהעיר חלב בסוריה עלולים להיתקל במצב דומה של לחימה במקום אליו נמלטו". הוא הוסיף כי "רבים מהמפונים הלכו לאידליב, שעלולה להפוך לחלב הבאה". לפי הנתונים שמסר דה מיסטורה, במהלך דצמבר 2016 פונו מחלב לפחות 34 אלף אזרחים ולוחמי אופוזיציה. חלק ניכר מהחמושים ברחו לאידליב, שם הם הקימו את "הצבא החדש של אידליב" (New Army of Idlib), העומד לשתף פעולה עם "צבא סוריה החופשית" (Free Syrian Army). נשיא רוסיה פוטין אמר לא פעם, כי המלחמה עוד רחוקה משלבי הסיום, והוסיף שכוחות הצבא הסורי נמצאים בדרכם למוקדים אחרים הנתונים לשליטת המורדים. הרוסים גאים בחלקם בכיבוש חלב, אך מבינים שהאתגר המהותי נמצא באידליב. הרוסים תולים את תקוותם בכך שטראמפ, לאחר כניסתו לבית הלבן, יאפשר להם לצאת לפעולה באידליב. נציגי הוועדה העליונה למו"מ מטעם האופוזיציה הסורית, שהשתתפו בסבב השיחות הקודם בז'נבה, אמרו כי אין להם כל מידע על שיחות מקדימות לקראת אסטנה. חבר הוועדה ג'ורג' סברה אמר לסוכנות הידיעות "רויטרס": "אין לנו קשר לזה". הוועדה – אשר נוסדה ב- 2015 בערב הסעודית ונהנית מתמיכת בית המלוכה – כוללת קבוצות הנלחמות בנשיא סוריה בשאר אסד תחת הדגל של "צבא סוריה החופשי".

רון בן ישי דיווח לאחרונה, כי לוויין ישראלי מסוג Eros-B "תיעד שני רכבי שיגור של טילי קרקע-קרקע מסוג "איסקנדר" של צבא רוסיה בבסיס לטקיה בסוריה". טילי "איסקנדר" מגיעים למטרות בטווח של כ- 500 ק"מ, ובישראל חוששים – ובצדק – שהטילים יעברו לידי חזבאללה. בשנה שעברה, על רקע חששות שמערכות הטילים הללו יגיעו לידי חזבאללה, ביקר ראש הממשלה נתניהו ברוסיה מספר פעמים. אנחנו, בישראל, איננו יכולים שלא להיות מוטרדים מהתקרבותם של הרוסים לאיראנים. בקיץ 2015 נחתם הסכם הגרעין עם האיראנים, לאחר שהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) אישרה כי איראן עומדת בהתחייבויותיה בנוגע לפירוק הצנטריפוגות והקטנת המאגר של החומרים הבקיעים. הסרת הסנקציות הכלכליות לפני שנה בדיוק (ינואר 2016) וההתקרבות האחרונה של האיראנים לסין הולידו דאגה גדולה בקרב הממסד בישראל. טל ענבר ואפרים סגולי מעריכים, כי "לאור הפריחה הכלכלית הצפויה אין ספק שאיראן תנסה לשפר ולשדרג גם את כוח האוויר והחלל שלה לאחר שנים ארוכות של מצוקה". בנוסף למעקב אחר פרויקט הגרעין האיראני, יש צורך לעקוב גם אחר השינויים הגיאופוליטיים וההתחזקות של חזבאללה בסוריה ובלבנון ככוח שיוצא משליטתם של הרוסים. בכיר במערכת הביטחון הישראלית אמר, כי "מערכות ההגנה האוויריות שהגיעו לאזור מציבות אתגר משמעותי לצה"ל", מכיוון שלסוריה "יש את מערך ההגנה האווירי הגדול בעולם והמתקדם שכולל מערכות כמו S-300 , SA-22, SA-17 , SA-3 ו-S-400  שמפעיל צבא רוסיה". למרות שנציגי ישראל לא הוזמנו לשיחות באסטנה, הביטחון שלנו תלוי בהבנות אשר יושגו במהלכן.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית