מבחן חדש לרוסים בלבנון / ד"ר יבגני קלאובר

התפטרותו המפתיעה של ראש ממשלת לבנון סעד אל-חרירי מסמנת, בין היתר, את השפעתה ההולכת וגוברת של רוסיה במזרח התיכון, ומעוררת דאגה בסעודיה ובמונרכיות הסוניות האחרות. מתוך הכאוס של האביב הערבי צומחת בשנים האחרונות ברית חדשה, אשר בכוחה לאתגר את הפרויקט המערבי של דמוקרטיזציה של המזרח התיכון – הברית רוסיה-טורקיה-איראן-עיראק. כניסתה של רוסיה לזירה היה אחד מהאירועים הגאופוליטיים המכוננים של האביב הערבי. ארגון החיזבאללה שיחק תפקיד מפתח בברית זו, כאשר מחד הוא סייע לבנות הברית – במיוחד לרוסיה ולאיראן – להשיג את מטרותיהן הפוליטיות בסוריה, אך מאידך מהווה סלע מחלוקת בין רוסיה לישראל וארה"ב. הארגון השיעי, כאמור, עזר לרוסים לממש את מטרותיהם בסוריה, ולאחרונה ניכרת התקרבות בין שני הצדדים. יש לציין, כי רוסיה פעלה מאחורי הקלעים כדי להגן על חיזבאללה בדיונים שקיימה מועצת הביטחון של האו"ם בחודש ספטמבר באשר לחידוש המנדט של יוניפי"ל, כוח שמירת השלום של הארגון בדרום לבנון. חברת הכנסת קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) אמרה כי "החלטתה של רוסיה לאיים בווטו, בעת שהייתה צריכה להתקבל החלטה של מועצת הביטחון של האו״ם הכוללת גינוי נגד ארגון הטרור חיזבאללה, מצביעה באופן חד משמעי על חילוקי דעות קשים מאוד בין ירושלים ומוסקבה בענייני ביטחון". הרוסים זקוקים לחיזבאללה כפרטנר אסטרטגי שיעזור להחזיק את השטחים אשר שוחררו על ידי משטר אסד מידי דאע"ש. יש הטוענים, כי מאחר ובלבנון האינטרסים של רוסיה וסעודיה מתנגשים, רוסיה תחזק את חיזבאללה בלבנון בדיוק כפי שסעודיה חיזקה את "ג'בהת א-נוסרה" בסוריה.

ב-31 לאוקטובר 2016 בחר הפרלמנט הלבנוני בגנרל מישל עאון למשרת הנשיא, והביא לסיומו משבר פוליטי בן שנתיים וחצי שהוביל את מוסדות המדינה אל סף קריסה. עאון, נוצרי מארוני בן 81, קיבל 83 מתוך 127 קולות המחוקקים, והוכרז כנשיא ה-13 של לבנון. שיטת הבחירות בלבנון שונה מהשיטה הישראלית, כמו גם מהשיטות הנהוגות במדינות ערב. לבנון היא מדינה דמוקרטית, שבה סמכויות השלטון מתחלקות בין נציגי קבוצות אתניות שונות על בסיס של קבע. הסדר זה – שיסודותיו נעוצים ב"אמנה הלאומית", אשר הושגה ב- 1943 בין מנהיגי הקבוצות – הונהג על מנת להביא לקונסולידציה ולייצוג הולם של העדות והזרמים השונים ב"דמוס" (העם) הלבנוני. יש לזכור, כי הפילוג בין הזרמים והעדות הוא שגרם, לפני כארבעה עשורים, למלחמת אזרחים ממושכת במדינה. "הסכם טאיף" מ- 1989 – שהביא לסיומה של המלחמה – שינה חלק מכללי המשחק שנקבעו ב- 1943 (בין היתר, ההסכם כלל קיצוץ בסמכויותיו של הנשיא). עם זאת, עקרונות היסוד של אופן המשילה נותרו על כנם: בכל מצב פוליטי אפשרי, נשיא לבנון – כמו גם הרמטכ"ל – יבואו מקרב בני העדה הנוצרית מארונית. לעומת זאת, ראש הממשלה אמור להיות תמיד מוסלמי סוני, ואילו על יו"ר הפרלמנט להיות מוסלמי שיעי. בפרלמנט בלבנון 128 מושבים, ועל המועמד לנשיאות לקבל, לכל הפחות, את תמיכתם של שני שלישים מהצירים (86) על מנת להיבחר לנשיא. שיטה זו הינה (בין היתר) הסיבה המהותית לכך שהמערכת הלבנונית נקלעת למבוי סתום, והיא שבה וחווה משברים פוליטיים חמורים. לפני כשנה סעד אל-חרירי – השנוא על משטר אסד ועל חיזבאללה – שב והציל את המערכת ממבוי סתום, וזאת באמצעות הצעתו למנות לתפקיד הנשיא את מישל עאון, דמות המקובלת על כל הצדדים. אל-חרירי קיווה שעאון יטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה ויסייע בחלוקת התיקים המיניסטריאליים. כמי שמקורב לבית המלוכה הסעודי, הוא קיבל מריאד אור ירוק למהלך. לאחר מכן, בספטמבר 2016, נסע אל-חרירי למוסקבה והשיג גם שם "אור ירוק" לתכניתו להביא את עאון לארמון הנשיאות. בבירה הרוסית אל-חרירי ניסה גם לבנות גשרים חדשים וכן לסגור עסקאות חשובות לשיתוף פעולה בין רוסיה ללבנון.

למעשה, כבר בדיונים שקיימה לפני שנה עם אל-חרירי, רוסיה פעלה להגן על חיזבאללה: היא תמכה בעאון, המקובל על ארגון זה. אל-חרירי נשאר ביחסים טובים עם מוסקבה: בספטמבר 2017, במהלך ביקור ברוסיה, הוא קרא להגביר את שיתופי הפעולה בין רוסיה ללבנון. אל-חרירי פגש את הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, שציין כי הפגישה הייתה חיונית וכי היא עסקה בפיתוח היחסים הבילטרליים בין שתי המדינות. בראיון טלוויזיוני הצהיר אל-חרירי כי חברות רוסיות יעמדו למכרזים בעסקאות להפקת נפט בים התיכון וכי לבנון מתכוונת לקנות מרוסיה ציוד צבאי. צבא לבנון אף סייע בחודשים האחרונים ללחימה בדאע"ש בגבול עם סוריה, בעוד שחיזבאללה תרם למאבק בדאע"ש מעבר לגבול, בתוך השטח הסורי. מצב כזה יכול היה לספק את הרוסים, לפיכך יש לפענח את ה"חידה" מדוע בכל זאת אנשי חיזבאללה הפעילו לחץ כבד על אל-חרירי וגרמו להתפטרותו.

אל-חרירי (משמאל) ופוטין, מוסקבה, 13 בספטמבר 2017 (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
אל-חרירי (משמאל) ופוטין, מוסקבה, 13 בספטמבר 2017 (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

רוסיה מעוניינת בלבנון יציבה; החל מספטמבר 2015, במסגרת המלחמה בטרור, היא הפציצה את בסיסי הארגונים הג'יהאדיסטיים בלבנון. אתר "אל-ג'זירה" אף פרסם באוקטובר 2015 כתבה שכותרתה "האם רוסיה הצילה את לבנון מדאע"ש?". רוסיה הפציצה בסיס של דאע"ש בעיירה ערסאל שבמזרח לבנון, באזור בעלבכ של מחוז אל-בקאע. ערסאל נמצאת בקרבת הגבול הסורי, ורוב תושביה הם מוסלמים סונים. התפשטות הקיצוניים בלבנון אינה יכולה שלא להדאיג את הרוסים: הבסיס הרוסי בסוריה, הממוקם בטרטוס, נמצא כ-25 קילומטרים בלבד מהגבול הלבנוני. כך הדבר גם באשר לשדה התעופה חמימים, משם ממריאים המפציצים הרוסיים למשימותיהם. שר החוץ הלבנוני, ג'ובראן באסיל (Gebran Bassil), ביקר במוסקבה ב-18 לנובמבר 2015 ונפגש עם עמיתו הרוסי, סרגיי לברוב, על מנת לתאם את פעולותיה של רוסיה בשמי סוריה ו"זליגתן" הפוטנציאלית לשמי לבנון. הם דנו גם בפיגוע הרצחני אשר הוצא לפועל על ידי אנשי דאע"ש בעיירה בורג' אל-בראג'נה (Bourj el-Barajneh). במהלך פיגוע זה נהרגו לפחות 37 בני אדם נהרגו ויותר מ- 180 נפצעו.

עצם בחירתו של מישל עאון לנשיא לבנון אפשרה לרוסים לראות את עצמם כבעלי יכולת לתווך בין פלגים שונים במדינות במזרח התיכון. דימוי זה חשוב לרוסיה מאין כמותו. רוסיה מנסה כל העת להציג את עצמה כאושיה יעילה ביותר בתהליך הגישור בין כוחות שונים בסוריה – רק רוסיה לבדה היא שיכולה להושיב את האיראנים ואת הסעודים יחד עם הטורקים לשולחן המשא ומתן המשותף בתהליך אסטנה שבקזחסטן. רוסיה אף הציעה את עצמה כמגשרת במשבר הקטרי ובמלחמת האזרחים בתימן. פרישתו המפתיעה של אל-חרירי מטילה ספק ביכולת זו של הרוסים. יותר מזה, ההתפטרות מעלה מחדש את השאלה האם לרוסיה יש מנגנוני השפעה כלשהם על החיזבאללה. עלינו גם לשאול את עצמנו, האם כל ההסכמים הקודמים שהושגו בינינו לבין הרוסים בדבר בלימתו של החיזבאללה עדיין בתוקף. מיד לאחר הודעת ההתפטרות של אל-חרירי, נשמעו טענות לפיהן התפטרותו זו היא צעד לקראת מלחמה נגד ישראל. למרות שמזכ"ל החיזבאללה, חסן נסראללה, אמר השבוע כי הטענות האלה חסרות בסיס – לישראל יש סיבה לדאגה. יכול להיות שההתפטרות של אל-חרירי הינה התגובה הסעודית לרוסים, מעין סימן לכך שהם עומדים להשיג במקומו מישהו אפקטיבי יותר, מבחינתם, על מנת להתמודד עם חיזבאללה בלבנון. לא במקרה, כמה ימים לאחר הודעת ההתפטרות, מחמוד עבאס יצא לביקור בזק בסעודיה ונפגש עם המלך סלמאן. לפי הדיווחים, השניים דנו בין השאר במגעים הבינלאומיים לקידום התהליך המדיני, אך יש בסיס להניח, שהמלך סלמאן רצה לוודא שעבאס יתמוך ביוזמה הסעודית להחליש את חיזבאללה, לאור העובדה שכיום יושבים בלבנון כ- 300 אלף פלסטינים.

הסעודים נחושים בדעתם באשר ללבנון: ריאד הפנתה אצבע מאשימה לחיזבאללה ולאיראן הפועלים נגדה. לפי הדיווחים, "ערב הסעודית האשימה את לבנון בהכרזת מלחמה נגדה בשל פעילות חיזבאללה, בהחרפה נוספת של המשבר המאיים לערער על היציבות בביירות ועל האזור כולו". השר הסעודי לענייני המפרץ, ת'אמר א-סבהאן, אמר כי הממלכה תתייחס אל הממשלה הלבנונית "ככזו שהכריזה מלחמה בעקבות התוקפנות מצד חיזבאללה". שיגור הטיל הבליסטי על ידי המורדים החות'ים בתימן לעבר בירת הממלכה הסעודית החריף ביתר שאת את המתיחות. החות'ים הודיעו בסוף השבוע שעבר כי שיגרו טיל בליסטי לעבר שדה התעופה "המלך ח'אלד" בריאד. הסעודים אישרו כי מערך ההגנה האווירית שלהם הפיל את הטיל ששוגר לעבר ריאד. דובר הפנטגון הצהיר, כי ארצות הברית תומכת בהצהרותיה של ערב הסעודית נגד מעשיה של איראן בתימן. האיראנים לא חסכו במילים על מנת להשיב לסעודים כגמולם: הנשיא רוחאני אמר, כי "סעודיה עשתה טעות אסטרטגית כשהתייחסה לישראל כחברה". גם ישראל הגיבה: לאחר התפטרות אל-חרירי, שיגר משרד החוץ הישראלי לכל שגרירויות ישראל בעולם מברק סודי, הכולל הנחיות לדרגים הגבוהים ביותר, לפיהן על מדינות העולם להתנגד לכל שילוב של חיזבאללה בממשלה עתידית בלבנון. הסעודים היו צריכים לחזק את אל-חרירי עוד לפני שנה, אך במקום זאת הם העדיפו לחתוך בסיוע הכספי ללבנון – אקט שרק החליש אותו אל מול הלחץ האיראני. עתה נראה שהם מצטערים על כך. בכל מקרה, הם מחפשים כעת מחליף במקומו, כזה שינקוט ביד חזקה נגד חיזבאללה, אך טרם הוברר האם העזרה הכספית הסעודית ללבנון עומדת להתחדש. ההצלחות שרשמו לעצמם האיראנים בחזית הסורית, בתימן ובעיראק גרמו לסעודים לעשות רביזיה במדיניותם בלבנון; והם הגיעו להחלטה חד-משמעית, לפיה אל-חרירי חייב ללכת.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית