מדיניות החוץ הטורקית לאחר נסיון ההפיכה / ד"ר יבגני קלאובר



מאמר זה בוחן את ההשלכות של הניסיון להפיכה צבאית בטורקיה, שהתרחש ב- 15 ביולי, על מדיניות החוץ של הנשיא רג'פ טייפ ארדואן בנושאים מדיניים. לדעתי, בעקבות ההפיכה – שעל פניו נכשלה – טורקיה עומדת "לשנות כיוון" באופן מעורבותה במלחמת האזרחים בסוריה. ההתפתחויות האחרונות בטורקיה עומדות לשנות את מפת השחקנים בלחימה בסוריה. ההפיכה שנכשלה טומנת בחובה שינויים גיאו-פוליטיים עמוקים, כך שלמעשה אפשר יהיה לטעון שההפיכה בעצם לא נכשלה. ההפיכה ה"כושלת" עומדת להדהד חודשים רבים נוספים בשדות הלחימה.

הטיעון שלי מתבסס על כמה סוגים של טקסטים: פרשנויותיהם של מומחים בנושא טורקיה, מאמרי דעה וסקירות עיתונאיות שעסקו בהפיכה. מכיוון שדיון נרחב במשטר הפוליטי בטורקיה אינו אפשרי במדיה הנוכחית, מאמר זה יסתפק במספר אמירות כלליות בנוגע ללחימה בסוריה.

בסמה אל-קודמני, הדוברת של ארגון הגג המרכזי של האופוזיציה הסורית "המתונה" והפרו-מערבית, האשימה מיד לאחר ההפיכה בטורקיה את ארה"ב, בכך שהיא אינה עושה מספיק על מנת ללחוץ על רוסיה[1], אשר – לטעמה של אל-קודמני – מבצעת "פשעי מלחמה" בסוריה. רוסיה אמנם פעילה מאוד בשמי סוריה, אם כי מרבה להפציץ בעיקר באזורים המאוכלסים על ידי המורדים הסוריים – אותם כוחות שהאמריקנים נמנעים מלתקוף. מדוע טענתה זו של בסמה אל-קודמני נשמעה יום אחד לאחר ההפיכה בטורקיה? את התשובה לשאלה יש לקשור להודעה של נשיא טורקיה ארדואן, כי אחד המהפכנים הוא מי שאחראי להפלת המטוס הרוסי ב- 24 לנובמבר 2015. כזכור, המטוס הרוסי מדגם סוחוי (Su-24) הופל על ידי כוחות טורקיים בסמוך לגבול הסורי. הטורקים טענו תחילה, כי הטייס חדר לשטח האווירי של טורקיה, ואילו הרוסים הבטיחו – וקיימו – כי לתקרית תהיינה השלכות חמורות על היחסים בין שתי המדינות.

ארדואן עשה צעד אסטרטגי מחושב: על מנת להמשיך להתקרב לרוסיה, הוא הצהיר כי הטייס שהפיל את המטוס הרוסי קשור גם למזימה של ה- 15 ביולי, והיה שותף לנסיון ההפיכה. כך, הוא הגדיר את "הרעים", והתרחק מההאשמות של הרוסים לפיהן טורקיה אינה "מטפלת" באשמים בפגיעה במטוס. דוברת משרד החוץ הרוסי מריה זחרובה פרסמה בדצמבר 2015 הודעה, לפיה רוסיה דרשה מטורקיה לנקוט בצעדים דחופים על מנת להביא לענישתו של אלפ ארסלן צ'ליק, אזרח טורקי שירה למוות בטייס הרוסי אולג פשקוב. ארדואן, שמצד אחד אינו מעוניין "לטפל" בצ'ליק כדרישת הרוסים, ומצד שני מעוניין בהתקרבות לרוסיה – מצא פתרון יצירתי. הוא האשים אזרח טורקי אחר בשתי עבירות: (1) הפלת המטוס הרוסי; (2) ניסיון להפיכה. במקביל ארדואן טוען, שמאחורי נסיון ההפיכה עומדים האמריקנים. כך ניתן להסיק, באופן לוגי, שהוא רומז לכך שהאמריקנים עומדים מאחורי הפלת המטוס הרוסי. ארדואן, כהרגלו, מנסה לסכסך בין הרוסים לאמריקנים, שהיחסים ביניהם גם כך הם רעים עד מאוד. במילים אחרות, הוא טוען טענה מפותלת ומתוחכמת: (1) האמריקנים הם שבעצם עומדים מאחורי המהפכנים (באמצעות תמיכה בפתהוללה גולן); (2) המהפכנים של ה- 15 ביולי הם אלה שאחראים להפלת המטוס הרוסי; ומכאן נגזר (3) האמריקנים אחראים להפלת המטוס.

ההפיכה והשינויים הגיאו-פוליטיים

מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב- 2011, שוררת מתיחות מתמדת בין רוסיה לבין הגוש המערבי (בהנהגת ארה"ב ונאט"ו). הגוש המערבי שלח את חייליו לסוריה במטרה מוצהרת למנוע את ההתפשטות הרוסית – אשר מטרתה להחזיר את השליטה בסוריה לידיו של בשאר אסד. התפישות האידיאולוגיות שהנחו את הגוש המערבי באו לידי ביטוי מפורש בתוכניות לטיפוח לוחמים, שהצטרפו "לצבא סוריה החופשי" במטרה להילחם במשטר אסד. הרוסים, מצידם, הגדירו את המטרות והיעדים שלהם כנגזרת מהאידיאולוגיה האנטי-אמריקנית, וכיוונו את התעמולה שלהם נגד ערכיה. יש לראות את ההתפתחויות במלחמת האזרחים הסורית כשרשרת של תגובות אסטרטגיות לעוצמה האמריקנית והרוסית, ובהקשר של "המלחמה הקרה החדשה" (מלחמה קרה שהתפתחה לאחרונה בין רוסיה לארה"ב). ההתפתחויות במלחמת האזרחים בסוריה משקפות את יחסי הכוח ואת המאבק האידיאולוגי בין רוסיה למערב. סוריה ממלאת תפקיד של "מראה", המשקפת את יחסי הכוח בזירה הגלובלית.

"מלחמה קרה חדשה": שרי החוץ של ארה"ב (מימין) ורוסיה, ינואר 2016 [נחלת הכלל]
"מלחמה קרה חדשה": שרי החוץ של ארה"ב (מימין) ורוסיה, ינואר 2016 [פליקר, נחלת הכלל]
האסלאם הסוני הקיצוני אמנם ממלא תפקיד מהותי בהנעת הטרור. עם זאת, לוחמי דאע"ש מפגינים גם גישה רציונלית: הם קוראים את המפה של המזרח התיכון, ומשתמשים באסטרטגיות שונות על מנת לשמר את נוכחותם בשטחי סוריה ועיראק. התגובה של המערב לטרור הרדיקלי של דאע"ש מכוונת להתמודדות מול האיומים המיידיים; היא מלווה גם בתהייה מיהם הפעילים העומדים מאחורי דאע"ש. בנקודה זאת טורקיה נכנסת לתמונה. לטורקיה, הנאבקת גם היא על הנהגת העולם הסוני, יש שאיפות להפוך למעצמה אזורית. הבעיה היא, שהאינטרסים שלה מתנגשים עם האינטרסים של השחקנים הגלובליים. היא צריכה, על כן, למצוא פשרה שבמסגרתה האינטרסים של המעצמות והאינטרס הלאומי שלה לא יתנגשו.

במהלך המלחמה בסוריה, הטורקים כעסו על הרוסים בגין העובדה שהם פגעו בארגונים סוניים פרו-טורקיים הנלחמים נגד אסד, כגון "ג'בהת א-נוסרה" (Jabhat al-Nusra) ו"אחראר א-שאם" (Ahrar ash-Sham). כיום, טורקיה מנסה מצד אחד להתקרב אל הרוסים, אך מצד שני היא ממשיכה לתמוך בארגונים הללו בלחימה בסוריה. ארדואן התנצל על הפלת המטוס הרוסי, והודיע כי יעמיד לדין את האזרח הטורקי שהרג את הטייס. בתחילה, ארדואן הכחיש כי הוא מוכן לשלם פיצוי כספי למשפחת הטייס הרוסי, אך לאחר ההבהרות הרבות שנעשו ביחס לנאום שכוון לפוטין, הוא הכריז על הסכמתו לפצות את המשפחה לפנים משורת הדין. הטורקים אישרו סופית כי "ארדואן שלח מכתב לפוטין שבו הביע "צער עמוק" על הפלת המטוס",[2] בתקווה להחזיר לתיקונם את היחסים עם רוסיה, שבה רואה טורקיה שותפה.

מדיניות החוץ העתידית של ישראל, במיוחד בנושא טורקיה, חייבת לשקול את הסיכון הכרוך בידידות עם מדינה זו, המהווה גורם מרכזי בטיפוחם של הכוחות האסלאמיסטיים במלחמה הסורית. יש טוענים[3], כי "נתניהו השתמש ביכולת שלו לסגור לטורקים את המתיחות עם הרוסים, על מנת להרוויח את עזה". קשה להסכים עם קביעה זו, לאור העובדה שארדואן כרגע כלל אינו רואה את עזה תחת מצור: מבחינתו, ברגע שניתנה אפשרות לשלוח לשם סחורות, הוא השיג את מה שביקש – הסרת המצור. מכאן, לא ברור למה הכוונה ב"ביבי הרוויח את עזה".

יש טוענים, כי עצם חתימת ההסכם הינה צעד אמיץ וחיובי, וכי "הסכם הפיוס עם טורקיה חשוב מאד משום שהוא ממחיש את היכולת לקבל החלטות גם מנוגדות להלכי הרוח בציבור"[4]. דן כספי, ממנסחי ההסכם המפשר עם טורקיה, מציג שיקולים שונים מדוע – למרות דעת הקהל השלילית ביחס אליו – עדיין היה נכון לחתום עליו. אלא שכספי כלל אינו מנגיד את היתרונות של ההסכם אל מול החסרונות. כל מה שיש לכספי לומר על עסקת הגז הוא, שמבחינת ראש הממשלה נתניהו קיימת אפשרות להסב את דעת הקהל לכיוון חיובי. ומה עם הערובה הבטחונית להסכם? האם יהיה זה ראוי להפקיד את צינור הגז שלנו בידי ארדואן? האם עתידו הפוליטי של ארדואן – האיש עימו נחתם ההסכם, והוא שעומד מאחוריו – מובטח במציאות המהפכנית הטורקית החדשה? לכל אלה כספי אינו מספק תשובה. האם כדאי לישראל להמשיך להתקרב אל הטורקים במציאות של חוסר יציבות פוליטית אותו מביא ארדואן? האם אנחנו ממשיכים להתקרב אל הטורקים במציאות של יתר יציבות פוליטית אשר הושגה במחיר דמים? האם אנחנו כורתים ברית עם דמוקרטיה לא יציבה או דיקטטורה יציבה? בשני המקרים עתיד היחסים אינו מבשר טובות.

ההתקרבות אל הרוסים

העולם עקב אחרי ההתפתחויות שחלו בעקבות התקריות בגבול סוריה-טורקיה ואחרי הדיווחים על הפלת המטוס הרוסי בנובמבר 2015. תקרית זאת העצימה עד מאוד את המתיחות שכבר הייתה קיימת במרחב האווירי הסורי, ושבה רוסיה הגבירה את נוכחותה ביתר שאת לפני ספטמבר 2015. אבל ארה"ב והאירופאים נשארו אדישים. על רקע המשבר עם רוסיה בסוף 2015, נקט ארדואן בתחילת 2016 בצעד של פיוס כלפי אירופה, בניסיון לגייסה לתמוך בפרובוקציה שלו: טורקיה המשיכה להשתמש בקלף המהגרים, על מנת לסחוט את האירופאים שוב ושוב. ארדואן הודיע כבר ב- 2015 כי טורקיה תעזור בבלימת זרם הפליטים לאירופה, בתמורה לשלושה מיליארד אירו (סכום שהעפיל במהרה ל- 6 מיליארד אירו), פטור מוויזות לאירופה, וחידוש המשא ומתן על צירופה של טורקיה לאיחוד האירופי. YNET דיווח בזמנו, כי הושג "הסכם היסטורי בין אנקרה לבין בריסל, שאותו כינה ראש ממשלת טורקיה דאז, אחמט דבוטאולו, 'התחלה חדשה' ביחסים שבין ארצו לבין שכנותיה האירופיות"[5].

במלחמה הקרה כמו במלחמה הקרה: האירופאים ניסו לשחד את טורקיה, תוך התעלמות מהפרובוקציה של ארדואן. ארדואן מצידו ניסה ליצור גוש חדש על מנת לאזן את רוסיה: זה שיכלול את טורקיה, אוקראינה ואזרבייג'ן. מאמציו של ארדואן להקמת גוש זה סיכנו את העולם בגלל הסיכוי הגובר להתנגשות חזיתית בין רוסיה לבין נאט"ו. אך המדינות המערביות מיהרו להבהיר לארדואן, כי הן אינן מעוניינות בהתנגשות חזיתית עם רוסיה, אליה נראה היה שארדואן גורר אותן. האמריקנים, באופן סמלי, לא אפשרו לנשיא טורקיה להספיד את המתאגרף האגדי מוחמד עלי בדרכו שלו. כתגובה לעלבונו, ארדואן הפסיק את ביקורו בארה"ב באמצע[6].


פרשנים רבים סיפקו הסברים שונים לתקרית זו עם האמריקנים ועל הקשר בינה ובין ההתקרבות הבו-זמנית לרוסים. כך, יעקב בן-חיים מ"חדרי חרדים" סבור, כי "קינג ביבי בישל לטורקים את הפיוס עם רוסיה": כדי שטורקיה תחזור להיות מעצמה אזורית במזרח התיכון, טוען בן-חיים, היא "הייתה חייבת להוריד את הכבוד הטורקי ולהשיג בחזרה חלק משותפותיה בעבר, כי ללא שותפים אי אפשר להשיג השפעה". מדוע ארדואן – לאור המידע שהתקבל בארמונו, לפיו הגנרלים הטורקיים "בוחשים בקלחת" וזוממים נגדו – רץ מיד להתנצל בפני הרוסים והישראלים? מדוע הוא אף גייס את מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי למהלך זה? בשלב מסוים הגנרלים הטורקיים, שחששו מהאינטריגות של ארדואן בלחימה הסורית, החלו "לבשל" את המזימה נגדו. על מנת לרצותם, ארדואן, בהפרש של כמה ימים, הכריז כי (1) הוא מוכן לשתף פעולה עם סוריה; (2) מתנצל בפני הרוסים; (3) מתקרב לישראל באמצעות חתימת ההסכם; (4) מעניק אזרחות טורקית לפליטים הסוריים. וכל זה קורה שבוע לפני ההפיכה!

סוגיית הפליטים הסוריים

במסגרת המאמץ לרצות את האירופאים, הכריז נשיא טורקיה ב- 2 ביולי 2016 כי "כ- 2.7 מיליון הפליטים ומבקשי המקלט הסורים שחיים כיום בטורקיה יוכלו להפוך לאזרחים טורקים"; כך דווח בסוכנות הידיעות "וואלה"[7] על סמך דיווחה של הסוכנות "אנטוליה". בדברים שנשא במחוז קיליס, הסמוך לגבול סוריה, טען ארדואן כי סורים רבים החיים במדינה מעוניינים להפוך לאזרחים טורקיים מן המניין. מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב- 2011 נכנסו לטורקיה יותר משני מיליון פליטים. בקרב הפליטים ישנם גם קיצונים התומכים בדאע"ש, אשר שואפים להקים ח'ליפות אסלאמית שתכלול גם את שטחה של טורקיה. עד לא מזמן קלף זה שיחק לידיו של ארדואן, אשר הצליח לעורר חשש כי בחברה הטורקית קיים "גייס חמישי". הוא שיחק משחק כפול: מצד אחד הוא שיתף פעולה עם דאע"ש, אך מצד שני הוא עצמו חשש מאוד, ובצדק, מפני האפשרות שפליטים סוריים יעברו אסלאמיזציה ויהפכו למפגעים פוטנציאליים, אשר יערערו את מצב בטחון הפנים של טורקיה. לחששות אלה היה בסיס: ארגון דאע"ש נטל אחריות על סדרה של פיגועים באנקרה ובאיסטנבול.

יחד עם זאת, מבחינתו של ארדואן הפליטים שימשו ככלי יעיל להרתיע ואף לסחוט את אירופה. באמצעות השליטה על זרם הפליטים, ארדואן השיג את שתיקתה של גרמניה בנוגע למלחמה שהוא מנהל כנגד הכורדים. גרמניה זקוקה לארדואן על מנת לשלוט בזרם הפליטים לאירופה: לא במקרה, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ביקרה בטורקיה בסוף 2015, בניסיון לשכנע את ארדואן להשאיר את הפליטים הסוריים בשטחה של טורקיה. בעת הביקור, כאמור, היא הבטיחה לארדואן סיוע כספי של כשלושה מיליארד אירו, ויתר על כן, בשלב מאוחר יותר – בתחילת 2016 – ארדואן הצליח להעלות את מחיר העסקה עד לשישה מיליארד אירו. בתמורה לכך, הוא הבטיח להחזיק את היד על ברז הפליטים, בעוד מרקל מצידה התחייבה להמשיך לטפל בביטול המדיניות של הדרכונים הזרים הנדרשים כעת לאזרחי טורקיה המבקרים באירופה, כמו גם להוסיף ללחוץ על קבלת טורקיה לאיחוד האירופי. לדידה של גליה לינדנשטראוס, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי[8], ההישג הנוסף של ארדואן טמון ב"דחיית מועד פרסומו של הדוח השנתי על אודות ההתקדמות של תהליך קבלת טורקיה לאיחוד האירופי עד לאחר הבחירות במדינה, לאור ההתייחסות הביקורתית בדוח למצב שלטון החוק בטורקיה ולפוליטיזציה של המגזר הציבורי".

היום – לאחר הברקזיט – נראה כי נושא הפליטים כבר לא ישמש את ארדואן לסחיטה פוליטית נוספת. בריטניה, שתרמה לאיחוד האירופי כ- 15.5 מיליארד אירו מדי שנה, פורשת מהאיחוד, וארדואן אינו עומד לראות בקרוב את הסכומים המופלגים שהבטיחו לו. גם הגנרלים ש"בחשו בקדרה" הבינו זאת. מצד שני, נשיא הנציבות האירופית ז'אן קלוד יונקר רמז לארדואן כי גם נושא הוויזות אינו עומד בינתיים על הפרק. ארדואן, בפקחותו ובחושיו החדים, הרגיש שהעולם סוגר עליו. בשלב הזה, לא הייתה לו ברירה אלא להתנצל בפני הרוסים ולנסות להתקרב אליהם, תוך כדי הענקת אזרחות לפליטים הסוריים. לאחר טריקת הדלתות באירופה, ולאחר ההכרזה על כך, כל מה שנשאר לנשיא טורקיה היה להתלונן על האטימות, וכניסוחו: "העולם מתעקש להיות בור בגישתו כלפי המשבר הסורי"[9].

חושים חדים: ארדואן (תמונת ארכיון, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
חושים חדים: ארדואן (תמונת ארכיון, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

גל פיגועי הטרור, שהחל בטורקיה לפני כשנה כחלק מהמאבק הכורדי, גבה מהחברה הטורקית מחיר יקר בכל תחומי החיים. מגזר התיירות נפגע באופן משמעותי, כאשר קבוצות גדולות של תיירים מרוסיה ביקשו לבטל את ביקורם המתוכנן בטורקיה, מחשש לבטחונם [טרם ההתנצלות של ארדואן]. המערכת הפוליטית ניסתה להתמודד לאחרונה עם המצב: שלושה בכירים במערכת הביטחון באנקרה הודחו באמצע אוקטובר 2015 מתפקידם, בעקבות תפקודם הלקוי בכל הקשור לפיגוע הכפול, שהתרחש בעיר זמן מה קודם לכן. בפיגוע, שבמהלכו התפוצצו שני מחבלים מתאבדים בעצרת שלום כורדית, נהרגו 102 בני אדם ומאות נפצעו. ממשלת טורקיה עדיין לא שחררה מידע על חקירת הפיגוע האחרון באיסטנבול בתחילת יוני 2016. כמו כן עדיין חסר מידע באשר לחקירת שני הפיגועים הגדולים האחרים באנקרה, שהתרחשו במדינה בחודשים האחרונים. ראש הממשלה החדש בינלי ילדרים מסר מוקדם יותר, כי ככל הנראה ארגון דאע"ש עומד מאחורי הפיגוע בשדה התעופה באיסטנבול, ואף הוסיף מידע על מעורבות אוזבקית. מבקרים רבים שללו את אפשרות שהפ־ק־ק מעורב בפיגוע. בגלל שדאע"ש נטל על עצמו אחריות על הפיגועים באיסטנבול, אפשר גם לשער כי המלחמה בקיצוניים הפכה להיות נושא בעייתי באותה מידה, הן מבחינת הרוסים והן מבחינת הטורקים. הדבר מדגיש את הצורך האותנטי והכן של ארדואן להחזיר את היציבות למדינה. לאחר ההתפתחויות של השבוע האחרון – דהיינו ההפיכה – המשטר הולך לנקוט בצעדים קיצוניים על מנת לבוא חשבון עם "הבוגדים". ארדואן לא עומד לשנות את האסטרטגיה שלו במלחמה הסורית, ולא הולך להקטין את השפעתו – למרות שהבטיח לרוסים – והוא ינסה ליצור עימות בין ארה"ב לרוסיה, כפי שעשה לא פעם בעבר, בהתאם לצרכיו המשתנים.

 

[1] Tom Miles (17/07/2016) Syrian opposition says U.S. must stand up to Russia, in Reuters.
[2] סוכנות הידיעות (27/06/2016) אחרי ההסכם עם ישראל: בפני רוסיה – טורקיה מתנצלת, בתוך YNET.
[3] יעקב בן חיים (28/06/2016) פרשנות: קינג ביבי בישל לטורקים את הפיוס עם רוסיה, בתוך בחדרי חרדים.
[4] דן כספי (03/07/2016) טורקיה כתקדים, בתוך הארץ.
[5] רויטרס (30/11/2015) טורקיה בהסכם היסטורי: אנחנו אומה אירופית, בתוך YNET.
[6] Editor (10/06/2016) Turkey's Erdogan cuts short Muhammad Ali funeral visit, in Euronews.
[7] עורך (03/07/2016) הצהרה מפתיעה מארדואן: "נעניק אזרחות לפליטים סורים", בתוך וואלה-ניוז.
[8] גליה לינדנשטראוס (5/11/2015) ההימור המוצלח של ארדואן והיום שאחרי, בתוך INSS, מבט על, גיליון 763.
[9] סוכנות הידיעות (03/08/2016) הצהרה מפתיעה מארדואן: "נעניק אזרחות לפליטים סורים", בתוך וואלה-ניוז.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית.