מה עומד מאחורי ההחלטה הרוסית לספק טילי S-300 לסוריה? / ד"ר יבגני קלאובר

ב- 17 בספטמבר, במהלך התקיפה הישראלית בלטקיה הסורית, סוללת 5-SA סורית פגעה במטוס מודיעין רוסי, שהתרסק לים על 15 אנשי צוותו. למרות שהרוסים סירבו לאפשר למומחים ישראליים לסייע בזיהוי המטוס הרוסי, רוסיה בחרה בסופו של דבר, לאחר "התפתלויות" אחדות, להכריז כי ישראל היא האשמה בתקרית. למרות שרצף האירועים של השבועיים האחרונים נראה כהסלמה, האינטרס המשותף של רוסיה וישראל בסוריה אינו מאפשר לצדדים לעבור את "הקווים האדומים", עליהם הוסכם בעבר. בינתיים, רוסיה פרסמה תיעוד של הגעת מערכת ה-S-300 לסוריה – אקט שעורר מחלוקות רבות בישראל ובעולם באשר להמשך ההסלמה ביחסים עם הרוסים. שר ההגנה הרוסי סרגיי שויגו הודיע שלשום לנשיא פוטין, כי "העבודה הסתיימה לפני יממה", בעודו מסכם את שילוב מערכת הקרקע-אוויר המדוברת, אשר עלולה לשנות את מאזן הכוחות באזור ולהגביל את חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי בסוריה.

מה בדיוק קיבלו הסורים מהרוסים?

לפי המקורות הישראליים, מוסקבה סיפקה לסוריה ארבעה בסיסי שיגור של טילי S-300, ובסך הכל כ- 50 כלים השייכים למערכת. בנוסף התקבלו מכ"מים, וכן כלי שיגור נוספים. סוכנות הידיעות "ספוטניק" העבירה את דברי שר ההגנה שויגו, אשר מסר פירוט מדויק על פיו המערכת כוללת 49 חלקים, בהם מכ"מים וארבעה משגרים.

הכשרה

פרסום ההחלטה הרוסית לספק את טילי S-300 נגד מטוסים לא הכיל פירוט באשר להכשרת הצוותים אשר יתפעלו את המערכות הללו. אין זה נבון, מבחינתנו, להתעלם מהעובדה כי המערכות הנדונות הינן מורכבות ומתוחכמות, ולפיכך הן מחייבות תפעול ברמה מקצועית מיומנת וגבוהה. למרות ששויגו הצהיר בעבר כי כוחות המשטר כבר הספיקו להתאמן על מערכת ה-S-300, הפרשנים הצבאיים נותרו סקפטיים בדבר יכולתם של חיילי צבא סוריה לתפעל את המערכות הללו ביעילות ובזהירות. הפרשנים האופטימיים טוענים, כי הכשרת מפעילים סוריים תארך זמן רב וכי ישראל "מרוויחה זמן" בעת ההכשרה הממושכת. רוב הפרשנים מסכימים, כי בכירים סוריים יאומנו על המערכות במשך כ- 3 חודשים בטרם יוכלו להפעילן באופן מלא. בנוסף, במערכת הביטחון הישראלית מעריכים כי העלויות הגבוהות של הכשרת כוח האדם המקומי לתפעול המערכת ושל האחזקה השוטפת שלה ושימורה גובות מחיר יקר מדי, שאסד אינו מסוגל לשלם כעת. הפרשנים הפסימיים יותר טוענים כי תהליך ההעברה ילווה על ידי היועצים והקצינים הרוסיים, ואלה אמורים להדריך את הסורים בהפעלת המערכת בשלב הראשון עד לתום תהליך ההכשרה הממושך ועד להגדרתה כמבצעית. הפסימיות נובעת מהעובדה כי החיילים הרוסיים יהיו בסביבת טילי ה- S-300 כבר בתקופה הקרובה – דבר שיפצה על חוסר המקצועיות של הסורים. יש לציין כי החיילים הסוריים תודרכו/אומנו בהפעלת מערכות S-200 נגד מטוסים כבר בשלהי המלחמה הקרה. ברה"מ השקיעה רבות בהכשרת חיילים הסוריים לתפעול של מערכת S-200 – דבר שלא מנע מהם להפיל את המטוס הרוסי בטעות.

פוטין בישיבה עם המועצה לביטחון לאומי ברוסיה, שלשום (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
פוטין בישיבה עם המועצה לביטחון לאומי ברוסיה, שלשום (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

טילי S-300 כמענה/כפיצוי על הכישלון באידליב

פוטין שאף לכבוש את אידליב ולהצהיר על נצחונו בסוריה ו"יפה שעה אחת קודם". בתחילת חודש ספטמבר, תושבי המחוז החלו לחוות את פעולות חיל האוויר הרוסי, אשר החל להפציץ מטרות סוניות בכל רחבי המחוז. לתושבים היה מספיק מידע לחשוש כי בתחילת ספטמבר "תחל המערכה במלוא עוצמתה וכוחות ההצלה, שכבר אתמול נאלצו לפעול ולחלץ לכודים, מתכוננים לימים מלאי פעילות". על פי הדיווחים, חיל האוויר הרוסי, לצד כוחות אסד והמיליציות האיראניות, פתחו לפני כחודש בעשרות תקיפות אוויריות בפרברי דרום אידליב ומצפון לחמאה, אזורים הנמצאים עדיין תחת שליטת הכוחות המורדים המתנגדים לממשל אסד. אלא שאז הכל השתבש מבחינתם של הרוסים: במהלך הפסגה שנערכה בתחילת ספטמבר בטהראן, דנו נשיא רוסיה פוטין, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ונשיא איראן חסן רוחאני במצב בסוריה. ארדואן ניצל את הבידוד המדיני והסנקציות המערביות נגד רוסיה, והצליח לגרום לרוסיה להסכים להפסקת אש, ולחדול ממתקפותיה על אידליב שתחת שלטון הכוחות הפרו-טורקיים. הפסקת האש הנדונה אינה מועילה לאינטרסים של הרוסים, מאחר והיא מעכבת את נצחונם. בכך ניתן להסביר מדוע במהלך הדיונים בפסגה, פוטין טען כי מדובר בשביתת נשק אשר לא תהיה מועילה, וכי רוסיה "תמשיך להילחם נגד הטרוריסטים באידליב". האיראנים היו תמימי דעים עם פוטין והתבטאו נגד ארדואן בסוגיית אידליב: רוחאני אמר במהלך הפגישה כי "הקרב באידליב בסוריה לא צריך להחריב את האזרחים, הוא יימשך עד שכל קבוצות המורדים יסולקו מסוריה, במיוחד מאידליב. אנחנו מבקשים מהמורדים להתפרק מנשקם ולהגיע לפתרון בדרכי שלום". זה היה רגע בו מוסקבה וטהראן יכלו להגיע להישג משמעותי, אלא שארדואן עמד בדרכם. ההחלטה הרוסית לספק את טילי ה- S-300 לסורים נועדה, במידה רבה, על מנת להרתיע את ארדואן. מצב שבו קילומטרים רבים בשמי טורקיה נמצאים תחת שליטה רוסית מהווה תגמול על כיבוש אידליב אשר לא יצא אל הפועל. הפרשנים הישראליים אף מחזקים את הטענה הנדונה, באומרם כי פוטין לעולם לא יוותר על אידליב. ירון פרידמן טוען, כי ההסכם של רוסיה עם ארדואן על ביטול המבצע במעוז המורדים האחרון בסוריה הוא רק אחיזת עיניים. לדידו, "רוסיה לעולם לא תתפשר על אידליב, וכשתגיע השעה – היא תסתער עליו עם צבא אסד ותכבוש אותו". בנוסף, לפי ההסכם בין רוסיה לטורקיה, בגבולה הדרומי של אידליב יוקם שטח מפורז של 20-15 קילומטרים, אשר יהווה קו הפרדה בין כוחות האופוזיציה במקום לבין כוחות המשטר. הקמת אזור מפורז בדרום אידליב לא תאפשר לחיל האוויר הרוסי להתקדם לעבר המחוז – דבר שהוא במהותו ויתור לארדואן. העברתם של טילי S-300 לסורים – זה המחיר שארדואן יצטרך לשלם כעת בגין שמירת המורדים הפרו-טורקיים באזור בטוח. טורקיה אומנם התחייבה בפני הרוסים כי עד אמצע אוקטובר יפונה מהאזור המפורז הנשק הכבד – הכולל טנקים, תותחים, מרגמות ומשוריינים – אך עדיין אין כל דיווח על כך שהיא מקיימת בפועל את הבטחתה.

המלחמה בסוריה הופכת להיות בלתי פופולרית ברוסיה

המבוי הסתום בו שרויה רוסיה בעת הנוכחית החל בהתקוממות של 2018, אשר פרצה מיד לאחר המונדיאל, לפני חודשים אחדים. משטרו של פוטין הכריז על העלאת גיל הפרישה – במסגרת רפורמות בלתי פופולריות בעליל, אשר גרמו לירידה משמעותית בתמיכה בנשיא ובממשלה. האופוזיציונרים הרוסיים הצליחו, באמצעות הרשתות החברתיות, לחשוף מספר פרשיות שחיתות מרעישות ובכך לערער את יסודות משטרו של פוטין, אשר מצידו הכריז מלחמת חורמה על האופוזיציה. בפרק הזמן שחלף מאז חודש אוגוסט נראו סימנים מעודדים לכך שייתכן כי יושג ניצחון בסוריה, אשר יחזיר לפוטין את אחוזי התמיכה הגבוהים. אולם לקראת אמצע ספטמבר ועקב תאונת מטוס הביון הרוסי מדגם איליושין-20 ב-17 בספטמבר – שבעקבותיה השמיעו השילטונות גירסאות בלתי אמינות בעליל (בלשון המעטה) לתרחיש שאירע – אחוז האנשים שאינם מרוצים מהנוכחות הרוסית בסוריה הולך ועולה.

דיון

הקרב על אידליב "עלה מדרגה". החיפוש אחר תגובה הולמת למבוי הסתום באידליב הוליד את הרעיון להציב את מערכות ה- S-300. השאלה החשובה – החוזרת ונשאלת מזה שלוש שנים, מאז ה- 30 בספטמבר 2015, כאשר רוסיה נכנסה לסוריה באופן רשמי – היא מהן המטרות שרוסיה מבקשת להשיג. פוטין תירץ את הכניסה לסוריה בצורך להילחם בדאע"ש – מטרה ראויה על פי כל בר-דעת. אלא שלארגון הטרור לא היו מטוסים, כך שלא היה כל צורך במערכות S-300 על מנת להביסו. היום, כשדאע"ש מרוסק, נשאלת השאלה: נגד מי יועדו מערכות ה- S-300 הללו בסוריה? ברור עתה, שמאז 2015 דאע"ש הוא לא זה שהיווה את המטרה המרכזית של רוסיה בסוריה. רוסיה מבקשת לבסס את עצמה במזרח התיכון, כמו גם למצב את עצמה כמעצמה גלובלית, השולטת במרחב האווירי באזור. ולמטרה זו בהחלט נדרשות מערכות S-300.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית