מנהיג איראן ח'אמנאי למנהיג החמאס הניה: יש להדוף את האויב הציוני עד לנקודת ההשמדה

לקראת סוף השבוע – בו מתכנן ארגון החמאס להמשיך בעימותים עם חיילי צה"ל באזור גדר הגבול בין עזה לישראל, והפעם תחת הכותרת של "יום שישי של הצמיגים" – קיבל הארגון סיוע וחיזוק, לפחות מבחינה מורלית, מאיראן.

מנהיגה העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, שיגר אתמול מסר לראש הלשכה המדינית של החמאס, איסמאעיל הניה, ובו נאמר כי הרפובליקה האסלאמית של איראן דבקה בעמדתה התומכת בסוגיה הפלסטינית, "שהינה גם סוגיה חשובה של האומה האסלאמית".

ח'אמנאי פתח את דבריו בציטוט מהקוראן (סורה מספר 4, סורת הנשים, פסוק 104) שנועד לעודד את החמאס נוכח הנפגעים שספג בעימותים בסוף השבוע שעבר: "אל תִרפינה ידיכם מרדוף את הכופרים, וגם אם נפצעתם, הנה פצעיהם כואבים כפצעיכם, ואולם אתם מקווים לקבל מאללה את אשר אין להם תקווה לקבל. אללה יודע וחכם" [התרגום – על פי מהדורת רובין]. "במילים אחרות" – המשיך ח'אמנאי – "הוא [אללה] מודע לנצחונכם… ומייעץ לכם להימנע מחולשה ושבריריות".

"להימנע מחולשה": הניה עם ח'אמנאי (תמונת ארכיון, האתר של ח'אמנאי, CC BY 4.0)
"להימנע מחולשה": הניה עם ח'אמנאי (תמונת ארכיון, האתר של ח'אמנאי, CC BY 4.0)

המנהיג העליון של איראן הוסיף כי "אין ספק שההתנגדות היא הדרך לשחרר את פלסטין המדוכאת, והיא התרופה היחידה לפצעי גופה של אומה אמיצה וגאה זו". הוא אימץ את ידיהם של הניה ואנשיו נוכח תחושת הנבגדות והנטישה אותה חשים הפלסטינים בשל "הקונספירציה והצביעות של כמה מדינות ערביות באזור ומזימותיהן המרושעות, בעקבותיו של השטן הגדול [=ארה"ב]": "אנו חשים שזו אחריותנו לתמוך בכם, בכל דרך שתידרש. זו חובה דתית ואחריות אנושית החורגת מעבר לאירועים ושינויים פוליטיים; אנו נמשיך, ברצון אללה, למלא חובה זו כבעבר".

המסר של ח'אמנאי מטיח, ביותר מרמז, ביקורת חריפה נגד סעודיה, ממנה נושבת בתקופה האחרונה רוח של רצון לנורמליזציה עם ישראל – הביטוי האחרון לכך היה בדברים שאמר השבוע יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, בראיון למגזין האמריקני "אטלנטיק", בהם הביע הכרה בזכות קיומה של ישראל. לדברי ח'אמנאי, "כל הממשלות המוסלמיות, האומות המוסלמיות והתנועות האסלאמיות מחויבות למלא את המשימה הגדולה הזו [של תמיכה בפלסטין]… ההתקדמות לעבר משא ומתן עם המשטר הערמומי, הגזלן והשקרן הינה טעות בלתי הפיכה שתעכב את הניצחון של האומה הפלסטינית, ואך ורק תפגע באומה המדוכאת. מעשה הבגידה של כמה מהמנהיגים הערביים, שנחשף בהדרגה, נועד לשם אותה מטרה [=לעכב את הניצחון הפלסטיני]. התרופה היחידה היא לחזק את ההתנגדות בתוך העולם המוסלמי ולחזק את המאבק נגד המשטר הציוני הגזלן ובעלי בריתו. אומות העולם, ובמיוחד הצעירים הקנאים במדינות המוסלמיות והערביות, כמו גם ממשלות שחשות אחריות כלפי פלסטין – צריכים לשקול זאת ברצינות כחובתם: להדוף את האויב עד לנקודת ההשמדה, באמצעות פעולה אסטרטגית ונמרצת…".