מצרים: א-סיסי הוא לא הנשיא של כולם / ד"ר ליעד פורת (פרשנות)

בזמן שנשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי דאג ליצור מצג של מי שמחייה את הכלכלה הלאומית, יש מי שמתאמץ לקלקל לו את התמונה היפה. בעוד אפיק השיט החדש בתעלת סואץ נחנך ברוב הדר ופאר תקשורתיים, "האחים המוסלמים" קוראים לתומכיהם ולמתנגדי המשטר לצאת לרחובות. כשברקע מציינים שנתיים לטבח שתי הכיכרות המרכזיות, א-ראבעה אל-עדוויה וא-נהדה, "האחים" קוראים לחולל "התקוממות עממית".

באירועים אלימים וסוערים אלה בחודש אוגוסט 2013, ביצעו כוחות הביטחון – תחת שרביטו של המפקד העליון של הצבא דאז, עבד אל-פתאח א-סיסי – הרג המוני באנשי "האחים" ותומכיהם. במהלך השנתיים האחרונות, א-סיסי הוכיח שהוא אינו מסתפק ב"זבנג אחד וגמרנו", אלא נחוש לדכא בצורה עקבית את מתנגדיו האסלאמיסטים. לאחר שדאג שמערכת המשפט תוציא תנועת אופוזיציה זו מחוץ לחוק והיא הוכרזה כארגון טרור, מבחינתו כל האמצעים כשרים להילחם בהם.

מצידם של "האחים", א-סיסי ואנשיו בראש המדינה הם לא יותר מאשר "כנופיית פושעים צבאית-מהפכנית" שגזלה מהם את השלטון. על כן, אין זה פלא שמוחמד מורסי, הנשיא המודח שיושב בכלא עם גזר דין חמור ביותר, נתפס בתור "הנשיא הלגיטימי". מכיוון שהוא נמצא יחד עם שכבת ההנהגה הבכירה של "האחים" בכלא, תנועת האופוזיציה צריכה להמציא את עצמה כמעט מחדש. לכל הפחות מבחינת שיקום מערך ההנהגה וחזרה לתפקוד בספירה הציבורית, תוך כדי גילויים של התנגדות פעילה כלפי השלטון. תהליך איחוי הקרעים עדיין בעיצומו, ויימשך ככל הנראה עוד תקופה ארוכה. מאז החל להלום ב"אחים" במלוא העוצמה, א-סיסי אינו מתכוון להרפות ולהניח להם. הוא למד את הלקח המר של קודמו, חוסני מובארכ, והיה לו את הזמן "ללמוד אותם מקרוב", בעת ששימש מפקד הצבא בזמן נשיאותו של מורסי.

השאלה המתבקשת, לנוכח הפגיעה הקשה במערך ההנהגה ובפעילים הבכירים של "האחים": איזה דרך, בעצם, נותרה פתוחה בפניהם כדי לתפוס את מקומם כאופוזיציה לוחמנית?

אפשר לראות שמעבר לחידוש ההתקפות התקשורתיות על אנשי השלטון, "האחים" קוראים לתומכיהם ולפעיליהם לצאת לרחובות ולהפגין. קריאות מתמשכות אלה מלוות בעידוד ובניסיון להוביל לאינתיפאדה אזרחית. מכיוון שאין להם כוח צבאי מאורגן, "האחים" נאלצים ליישר קו ולהביע לעיתים תמיכה שבשתיקה בפעולות טרור נגד השלטון. בכך, למעשה, הם נותנים רוח גבית לקבוצות הטרור האסלאמיות שפועלות בדרך כלל בסיני, כמו גם בקאהיר –  לב לבה של מצרים. כך היה, אגב, בזמן רצח הנשיא אנואר סאדאת. כלומר, קבוצת ג'יהאד אסלאמי ביצעה את ההתנקשות, אך "האחים" פירשו זאת כ"מהלך טבעי של האירועים", האשימו את סאדאת שהביא זאת על עצמו ולאחר מכן תמכו ברוצחיו.

מצב זה מחייב את השלטון במצרים להמשיך להדק את צעדיו – ההגנתיים, מבחינתו, וההתקפיים בהתאם לראיית "האחים" – בצורה שיטתית. לא רק נגד דאע"ש וקבוצות סלפיות, אלא קודם כל נגד "האחים". רק במצב שצמרת השלטון מקפידה על בקרה הדוקה תוך כדי פגיעה מתמשכת במתנגדיה האלימים, היא יכולה לאפשר לעצמה להתפאר בהישגים לאומיים-פטריוטיים, דוגמת תעלת סואץ.

ד"ר ליעד פורת הינו חוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים (BESA) שבאוניברסיטת בר-אילן