משאל העם הכורדי: לצאת מהמלכודת / ד"ר יבגני קלאובר

רבות נכתב על משאל העם בחבל הכורדי, החל מההיבט המשפטי ועד להשלכותיו על האזור. מאמר זה מנסה לבחון את ההיבטים הגאו-פוליטיים של המשאל, אשר נערך ב-25 לספטמבר, ולסכם את הידוע לנו ממקורות גלויים אודות שלל התגובות בעולם ובאזור.

ההנהגה בחבל הכורדי העיראקי, בראשותו של מסעוד ברזאני, הצליחה לרוב לשמור היטב על האיזון העדין ביחסיה עם עיראק, טורקיה ואיראן. אף על פי כן, ברזאני החליט לבצע צעד חשוב שעלול להפר איזון זה ולהוציא את מאזן הכוחות באזור משיווי המשקל. טענתי היא, בפשטות, שברזאני אוחז כעת בקלף פוליטי חזק יותר, שעשוי לשנות את הסטטוס קוו באזור; אלא שהוא יכול, בהתאם לסיבות אלה ואחרות, שלא להשתמש בקלף זה כלל. התוצאה החיובית המובהקת במשאל העם הכורדי מעניקה לו את היכולת לעלות את הרף בשיחות המתחדשות עם הרשויות בבגדאד, באנקרה ובטהראן. ערב משאל העם אמר ברזאני כי יש לאפשר את קיום את המשאל כך שיתנהל ללא הפרעות, וזאת למרות שפע הלחצים האזוריים והבינלאומיים. הממשל הכורדי דחה קריאות מצד ארה"ב והאו"ם, כמו גם מצידם של מנהיגים אזוריים, לדחות את משאל העם בשנה מפאת החשש שהוא יוביל לערעור היציבות האזורית. למרות הכל, ערב המשאל הצהיר ברזאני כי "לעולם לא נשוב לשותפות הכושלת עם בגדאד", וכי משאל העם יאפשר לו להציג את דרישותיו כלפי בגדאד בטון הרבה יותר תקיף. תוצאת משאל העם עלולה להוות מלכוד: אי הכרזה על עצמאות משתמעת כהחלשת מעמדו הפוליטי של ברזאני וכערעור על תוקפו של משאל העם הנדון.

ההבטחה האמריקנית

ממשל טראמפ עוסק ללא הרף בשאלה הכורדית. מצד אחד, ארה"ב זקוקה לכורדים על מנת לנהל מאבק אפקטיבי נגד דאע"ש. האמריקנים מעוניינים גם בקיום נוכחות צבאית במזרח התיכון אל מול האיום האיראני, ואין יותר טוב מהכורדים המסוגלים לסייע בהשגת המטרה הנדונה. מצד שני, תמיכה בעצמאותם של הכורדים עלולה לערער את יחסי ארה"ב עם טורקיה ועם עיראק – מדינות המתנגדות למהלך הכורדי. עצמאותה של כורדיסטן יכולה ליצור מדינה אשר תתפקד כ"חומת אש" מול השאיפה האיראנית להגמוניה אזורית. אבל ההיסוס האמריקני מובן: תמיכה בכורדים – משמעה גילום של התנגדות כלפי העיראקים והטורקים. טראמפ זוכר היטב את המשבר האחרון עם טורקיה: לאחר שאישר לחמש את הלוחמים הכורדים בסוריה בנשק כבד – הונחתה מכה קשה על היחסים בין וושינגטון לאנקרה. יתר על כן, וושינגטון חוששת כי בעקבות הכרזת העצמאות הכורדים ישחקו תפקיד קטן יותר במאבק נגד דאע"ש. ברזאני אמר, כי היחסים בין המנהיגים הכורדים לבגדאד התחזקו מאז 2014, אז סיפקו כוחות הפשמרגה הגנה נחוצה מפני דאע"ש.

כורדיסטן ובגדאד

טרם סגירת הקלפיות בחבל הכורדי, הכריז צבא עיראק על תרגיל משותף עם צבא טורקיה ועל "תמרונים נרחבים" סמוך לגבול הטורקי עם חבל כורדיסטן. בגדאד יצאה בהצהרות חריפות נגד משאל העם הכורדי; היא אינה מעוניינת להכיר בכורדיסטן כמדינה ריבונית בעלת צבא סדיר העלול לפעול נגד הכוחות העיראקיים. עד היום האחרון לפני המשאל נמשכו הלחצים הכבדים לביטולו. ראש ממשלת עיראק חיידר אל-עבאדי השמיע כמה הצהרות בוטות, הבטיח לשמור על אחדות המדינה ולא לתת לחבל הבדלני ללכת בדרכו העצמאית. כ-9 ימים לפני משאל העם דיווחו כלי התקשורת העיראקיים על הצהרתו של אל-עבאדי, לפיה הכורדים "משחקים באש". לעיראקים יש הרבה מה להפסיד במידה וברזאני יחליט להכריז על עצמאותו של החבל העשיר בנפט ובגז. ברזאני מנסה להרגיע את הרוחות: מבחינתו, קיום משאל העם אינו מהלך שיוביל להכרזה מיידית על עצמאות. הוא ישתמש בתוצאות המשאל לטובת האינטרסים האישיים שלו במיקוח עם בגדאד. הוא עצמו אמר, כי "משאל העם הוא רק צעד ראשון שאחריו יגיע דיאלוג ארוך עם בגדאד לגבי ההיפרדות – ולא בהכרזת עצמאות". הפרלמנט העיראקי דורש להכניס לחבל הכורדי כוחות מזוינים. הכורדים ניצלו את הכאוס האזורי שיצר ה"אביב הערבי" והצליחו להרחיב את השטחים שבשליטתם. כעת אלה הפכו להיות שטחים במחלוקת, ובגדאד לא תוותר בקלות לברזאני על שטחים אלה, העשירים בנפט. לכן המטרה/המטלה המשמעותית, מבחינתו של ברזאני, תהיה ראשית כל לשרטט גבולות ברורים של כורדיסטן – אלה המקובלים על שלטונות בגדאד.

החשש האיראני

איראן חוששת אף היא מיצירת ישות כורדית ריבונית. חוקרים מ"המכון למחקרי ביטחון לאומי" מסבירים מדוע האיראנים חוששים מהקמתה של כורדיסטן עצמאית. לדידם, איראן רואה במדינה כורדית עצמאית איום על מעמדה הדומיננטי בעיראק וחוששת מנוכחות מתמשכת של ארה"ב באזורים הכורדיים. האיראנים הצהירו לא פעם כי הם מכבדים את שלמותה של עיראק, וכי הם אינם שוללים התערבות צבאית במטרה לשמר את כורדיסטן תחת מרות עיראקית. ב-24 בספטמבר קיימה איראן תרגיל צבאי בגבולה המערבי, על מנת להרתיע את כורדיסטן העיראקית. ביום המשאל עצמו, טהראן עצרה את כל הטיסות אל נמלי התעופה בצפון עיראק; הנשיא האיראני חסן רוחאני הזהיר מפני ההשלכות האלימות האפשריות של ההצבעה. ממשלת איראן דאגה גם לסגור את מעבר הגבול לכורדיסטן העיראקית.

ערב משאל העם, האיראנים תיארו את המהלך כ"מעשה לא בשל ושאינו מתוזמן היטב" וחזרו על הצהרתם בדבר תמיכתם בשלמותה הטריטוריאלית של עיראק וב"תהליך הדמוקרטי". דובר משרד החוץ האיראני, בהראם קאסמי, אמר כי השלכות המשאל מסוכנות לאזור כולו. איראן חוששת מהבדלנות של המיעוט הכורדי הגדול הנמצא בשטחה, אשר עלולה לערער את היציבות במדינה. יצירת כורדיסטן עצמאית, לדידם של האיראנים, עלולה לדרבן את הכורדים לבדלנות בכל רחבי המזרח התיכון, ובפרט בסוריה ובטורקיה. בנוסף, איראן רואה בריבונות הכורדית פתח לנוכחות ישראלית באזור, ולכן מתנגדת לה בחריפות. האיראנים חוששים ש"פרויקט כורדיסטן" הוא פרויקט משותף של ארה"ב וישראל אשר נועד לערער את איראן מבפנים. הם מבינים שישראל מנסה לאזן את "המסדרון השיעי" במזרח התיכון על ידי בניית מאחזים נאמנים למערב. יצוין עוד, כי אחד התנאים שעיראק הציבה בפני איראן, עם תחילת ההתקרבות בין שתי המדינות ב-2003 לאחר הפלת משטרו של סדאם חוסיין, היה אי הכרה איראנית בריבונות הכורדית.

לחששות האיראניים יש ביסוס בשטח: יום למחרת המשאל יצאו הכורדים האיראניים בהמוניהם לרחובות לרקוד את הריקוד המסורתי "שאיי" (Shaiy) ולחגוג בכך את ההישג של אחיהם בעיראק אשר סימל עבורם ניצחון גדול. התעוררות נצפתה בערים כורדיות רבות באיראן, ביניהן סינה (Sina), מהאבאד (Mahabad), סאקוויז (Saquiz) ומאריוואן (Mariwan). ההתעוררות הכורדית באיראן עוררה התנגדות פנים-איראנית – מימין ומשמאל; ההצבעה על עצמאות הפכה לכותרת ראשית ברוב העיתונים במדינה, והעיתונים הרפורמיסטיים והשמרניים גינו את המהלך באופן חריף.

האיום הטורקי

טורקיה זועמת. משרד החוץ הטורקי הבטיח "לנקוט כל פעולה אפשרית" במסגרת החוק, במידה ומשאל העם הכורדי יסכן את ביטחונה הלאומי של טורקיה. דובר המשרד מסר כי טורקיה אינה מכירה במשאל העם, וכי התוצאה שלו אינה מקובלת עליה. הצבא הטורקי סגר את מעבר הגבול חאבור – אחד ממעברי הגבול שבין עיראק וטורקיה, אשר השליטה בו נמצאת בידי הכורדים, והוא נחשב לאחד מצינורות המעבר העיקריים לאזור האוטונומי. בשלב ראשון, המעבר נסגר רק בכיוון תנועה אחד: טורקיה מנעה את הכניסה לשטחה מהחבל הכורדי, אך אפשרה לחצות את הגבול אליו.

אחרי שהאיראנים הבטיחו לבנות צינור נפט מכורדיסטן לאיראן אך לא קיימו את הבטחתם, הצינור היחיד שמוציא את הנפט הכורדי לשווקים בעולם הוא צינור הנפט העובר בשטח טורקיה. לטורקים קשרי מסחר ענפים עם החבל הכורדי, והממשלה הכורדית מעבירה מאות אלפי חביות נפט ביום דרך טורקיה. זאת ועוד: ממשלת כורדיסטן אישרה תוכנית של חברת הנפט הרוסית "רוסנפט" (Rosneft) להשקיע בצינורות שיעבירו גז לטורקיה ולאירופה. כך, הטורקים נהנים משליטה בלעדית על ייצוא הנפט הכורדי, וכתוצאה מכך גם על כלכלת החבל. בינתיים, אנקרה אפשרה להשאיר פתוח את צינור הנפט המקשר בין טורקיה לכורדיסטן.

ערב משאל העם, טורקיה פתחה בתרגיל צבאי גדול באזור הגבול, והפרלמנט הטורקי העניק מנדט מחודש לצבא לשלוח חיילים לעיראק. ראש הממשלה בינאלי יילדרים אמר כי הוא אינו פוסל קיום מבצע מעבר לגבול, וכי ארצו תנקוט צעדים בהתאם להתפתחויות בשטח. עוד מסר, כי ההצבעה הכורדית הינה "טעות" ו"הרפתקה", והוסיף כי "טורקיה תנקוט צעדים דיפלומטיים, פוליטיים וכלכליים בהתאם 'להתפתחויות בשטח'". הטורקים חוששים מ"כדור השלג" של משאלי עם כורדיים אשר עלולים ל"זלוג" לטורקיה ולסכן את ביטחונה. לא במקרה טורקיה הזהירה שההצבעה מסכנת את הביטחון באזור, ושכל פיצול בסוריה או בעיראק עלול להוביל למשבר עולמי. ארדואן היה חריף בהתבטאות שלו ערב עצרת האו"ם, כאשר הצהיר כי טורקיה תשקול להטיל סנקציות על הכורדים בצפון עיראק בגלל כוונתם לקיים משאל עם על הקמת מדינה.

הכרזת ריבונות?

הכורדים העיראקיים נהנים מאוטונומיה פוליטית נרחבת מאז 1991. לאחר פלישת ארה"ב לעיראק בשנת 2003 ניצלו הרשויות הכורדיות את הכאוס הפוליטי והצבאי על מנת להרחיב את השפעתם באזורים כמו בעשיקה וכירכוכ. אזורים אלו נמצאים במחלוקת ו"מצבם לא הוסדר למרות שנים של מאמצים בינלאומיים לתווך בין הצדדים". ארביל, עיר כורדית שנמצאת בצפון עיראק, מהווה מרכז החבל הבדלני ומאחז של שבט ברזאני. אלא שבשטח פועלים כוחות פוליטיים נוספים. בזמן שבארביל, בירת החבל האוטונומי, הסתמן מאז ומתמיד רוב למהלך שהוביל המנהיג מסעוד ברזאני, בעיר סולימאניה – מאחז של שבט טלבאני – התושבים לא היו מרוצים מהכוונה לערוך את משאל העם: המתנגדים אמרו, כי "מדינה אינה נולדת מהכרזה, אלא חייבת להיבנות על ידי הקמת תשתית כלכלית חזקה". המציאות השבטית של החבל הכורדי מהווה מלכוד נוסף עבור ברזאני, לקראת הכרזת העצמאות.

ניתוח

משאל העם התקיים, למרות הלחצים הכבדים שהפעילו השכנים וארה"ב על מסעוד ברזאני לבטל אותו בשל החשש כי ידרדר את היחסים עם בגדאד ועם טורקיה ואיראן. בגדאד דרשה מצרכניות האנרגיה להטיל חרם על הנפט הכורדי, ודרשה כי החבל הכורדי יחזיר לידיה את השליטה בשטחים השנויים במחלוקת. טורקיה הותירה בינתיים פתוח את צינור הנפט המוביל את הנוזל השחור מכורדיסטן לשטחה. ברזאני מחזיק בתוצאות של משאל העם כקלף למיקוח עתידי עם בגדאד ועם מעצמות המזרח התיכון. המהלך לא נועד, לעת עתה, להכרזת ריבונות.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית