מתווה, הסדרה או הסלמה? משחקי חשיבה מול החמאס / פרופ' עוזי רבי

הלשכה המדינית של חמאס מתכנסת בעזה, והשתתפותו של סאלח אל-עארורי, מבכירי הזרוע הצבאית, ממקדת תשומת לב מיוחדת, שכן ברור שמדובר במוציא ומביא, ומי שנושא את ברכתן של תורכיה וקטר, אולי אף איראן.

מה ניתן ללמוד מפיסות המידע המדווחות בעיקר על ידי העיתונות הערבית? ראשית, מדובר בהצעה מדורגת. השלב הראשון בה, ובו תלוי ההמשך, הוא הפחתה עד אפס של אלימות וטרור מצד החמאס בתמורה לפתיחת המעברים והעברת כספי המסים המוקפאים על ידי אבו מאזן (שוב, בין אם יסכים אבו מאזן ובין אם לא).

ארגון הטרור הסחטני יבקש להפוך את סוגיית השבויים והנעדרים לתיק נפרד, וזאת כמובן אין ואסור לאפשר. להיפך, על ישראל לעמוד על כך שזהו תנאי מקדים בל יעבור לעצם פתיחתו של משא ומתן.

בכל מקרה, פרטי העיסקה עוד ידונו, ולא מן הנמנע שהדיונים יעלו על שרטון בסוגיה זו או אחרת.

אך החשוב מכל הוא תפקידה של מצרים. המעורבות המצרית בנושא עזה, נושא שמצרים נזהרה בו בעבר, הולכת ומעמיקה, והדבר לברכה.

בצד נסיונה המתמיד של מצרים לאחות את שלא ניתן לאיחוי – הקרע הפנים-פלסטיני – הרי שהצעות בדבר שדה תעופה או אף נמל במצרים מלמדות כי מצרים אכן מבינה את העניין כאינטרס בטחוני מדיני בעבורה.

המשולש עזה-מצרים-ישראל הוא הדבר החדש. לנגד עינינו מתפרק חזון המדינה הפלסטינית לפרקי משנה, ולא מן הנמנע שלאחר מכן נראה משולש נוסף – ירדן גדה מערבית וישראל – שיסתום את הגולל על רעיון שתי המדינות ויפתח דרך למציאות אחרת.

מעבר רפיח (Gigi Ibrahim, wikicommons, CC BY 2.0)
מעבר רפיח (Gigi Ibrahim, wikicommons, CC BY 2.0)
(הופיע לראשונה בעמוד הפייסבוק של פרופ' עוזי רבי)