ניתוח העמדה הטורקית במשבר המפרץ / ד"ר יבגני קלאובר



המשבר שנוצר בחודש האחרון במפרץ בין קטר ושכנותיה יצר מציאות גיאו-פוליטית חדשה, המשליכה על הקואליציה הסונית למלחמה בטרור, ומשפיעה על הדינמיקה האזורית במזרח התיכון כמו גם על התפתחותו של התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים. המדיניות בה נוקטת טורקיה למן תחילת המשבר מעידה על רצונה לנווט את השלכותיו לצורך מימוש האינטרסים שלה באזור.

טורקיה סירבה – ומסרבת – לתפקד כשחקן משנה בתחרות הגיאו-פוליטית המתנהלת על מנהיגות העולם הסוני. זו הסיבה שהמשטר הטורקי אינו רואה בעין יפה את המדיניות בה נוקט הממשל האמריקני החדש באזור: מבחינתו, דונלד טראמפ משליך את כל יהבו על ערב הסעודית. אם בתקופתו של ברק אובמה ארה"ב ניהלה משחק משולב במזרח התיכון, ועבדה "אחד על אחד" אל מול המדינות הסוניות, הרי שבימים אלה טראמפ, איש עסקים, מתנהל לפי "שיטת מימון חיצוני" (outsourcing). שיטת התנהלות זו שומרת את הסמכות בידי שחקן אחד, אשר תחת "המושכות" שלו מתרחשת הסְדרה של מכלול הבעיות האזוריות; ובמקרה הנדון, כאמור, הסעודים הם אלו שנבחרו לשחקן המרכזי. המשבר במפרץ העניק לטורקיה הזדמנות לטרוף את הקלפים שטראמפ חילק: למצב את עצמה כשחקן שיש להתחשב בו בזירה האזורית, ולהחליש את הקואליציה הסונית, דהיינו "נאט"ו המזרח תיכוני החדש" שטראמפ מנסה לכונן יחד עם הסעודים, באמצעות הוצאת שחקנים (קרי, קטר) ממסגרת זו.

טורקיה היא אחת המדינות הבודדות, לצד איראן, שהתגייסו לעזרתה של קטר, המואשמת על ידי מדינות המפרץ (במיוחד סעודיה) בתמיכה בטרור. תגובתו של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, לסנקציות שהוטלו על קטר הייתה נחרצת: הוא האשים את מדינות המפרץ בהתנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם ערכי האסלאם. מכל מקום, ארה"ב וברית נאט"ו הביעו, למרות המחלוקות בקרב חברי הברית, תמיכה בטענות הסעודים כלפי קטר, ולא גיבו את הביקורת הטורקית כלפי הסעודים. דונלד טראמפ קרא לעולם הסוני להתרכז במטרה החשובה של המלחמה בדאע"ש. אלא שארדואן לא ויתר: ב-13 ליוני שלחה טורקיה צוות של מומחים צבאיים לקטר, על מנת לבצע שם הערכות לפני גיוס כוחות. להערכתי, טורקיה פועלת לפי תסריט שהוכן מראש, שנועד להשיג מטרות פוליטיות באמצעות ניהול המשבר. בשלב הראשון של ניהול המשבר, ארדואן שולח לקטר יועצים צבאיים, ומאותת לעולם הערבי שללא הטורקים שום סכסוך אזורי אינו יכול להיפתר. טורקיה לא רק שולחת לקטר את מוצרי החלב שלה, היא אף מצהירה על מוכנותם של כ-5,000 חיילים להגיע אל האמירות ולהתפרש בשטחה.

על היחסים החמים בין טורקיה לקטר אין צורך להרחיב. מדובר בשתי מדינות קרובות מבחינה אידיאולוגית – שתיהן תמכו ב"אחים המוסלמים" מאז תחילת האביב הערבי. בשנת 2015 הן חתמו על הסכם לשיתוף פעולה צבאי; לטורקים יש בסיס צבאי בקטר שבו נמצאים כ-100 חיילים (עם פוטנציאל להרחבה עד ל-5,000 חיילים). מומחים צבאיים מעריכים שטורקיה תשגר לקטר חיילים, ספינות של חיל הים, וגם את מטוסי ה- F16 שלה.

שליחת אנשי צבא לקטר אינה צעד אופייני למדיניות החוץ הטורקית כלפי סעודיה, שהיא לרוב זהירה ביותר. מאחורי צעד זה עומד, ככל הנראה, התסכול הרב השורר בטורקיה בגין עסקת הנשק של ארה"ב עם הסעודים, שצעדיה האחרונים הושלמו במהלך הביקור שערך טראמפ באזור בחודש שעבר; זאת בנוסף למשלוחי הנשק החוזרים ונשנים של ארה"ב לכורדים. ייתכן שארדואן לא אהב את הקו שהסתמן בוועידת ריאד בראשותם של טראמפ והסעודים, ואשר לפיו ארה"ב תמשיך להעניק סיוע לכורדים – לפחות בתקופה הקרובה. תסכולו של ארדואן קשור גם להתרחשויות בצפון סוריה: בניגוד לטענת ארה"ב, כי הכורדים פועלים נגד מטרות של דאע"ש בעיר א-רקה, טורקיה טוענת שעיקרה של הפעילות הכורדית מכוון נגד הכוחות הסוניים המתונים, ובפרט נגד המיעוט הטורקמני שנהנה מהתמיכה הטורקית. בנוסף, טורקיה מתייחסת בחשדנות רבה לקשרים של ארה"ב עם מפלגת האיחוד הדמוקרטי (PYD) – השלוחה הסורית של המחתרת הכורדית הפועלת בתוך טורקיה. הטורקים מעוניינים להעלות את הרף במו"מ עם האמריקנים בנוגע לכורדים ולדרוש מהם להפסיק את אספקת הנשק לכורדים, אבל נכון לעכשיו אין להם קלף חזק כדי לממש זאת. ארדואן משער שקטר יכולה לשמש כקלף זה: אם הוא ימצב את עצמו כמי שיכול לפתור את המשבר הקטרי באופן בלעדי – הוא יעשה זאת, בתמורה להבטחה אמריקנית לא לספק נשק לכורדים.

התמיכה הטורקית בקטר במשבר הנוכחי נועדה גם למנוע את התקרבותה של האמירות הקטנה לאיראן – צעד שהטורקים חוששים ממנו. לקטרים סיבות רבות לנהוג כך, המרכזית שבהן טמונה באינטרסים אנרגטיים. קטר אמנם נלחמה לצד הטורקים כדי להפיל את משטרו של בשאר אסד ולהקים צינור שמוביל את הגז הקטרי לאירופה, אך כעת, כשהמשטרים הסוניים במפרץ מפנים לה עורף – זו ההזדמנות שלה לפעול אוטונומית בנושאים אנרגטיים ולא להיות תלויה בסעודים.

מעורבותה של קטר בזירה הסורית חשובה לטורקים. מבחינתם, אין זה מקובל שהיא תשנה צד במלחמת האזרחים בסוריה – דבר שבהחלט יכול להתרחש אם היא תתקרב לאיראנים. התקרבות שכזו תיתפס בטורקיה כפגיעה קשה בתדמיתה במישור הבינלאומי, במישור המלחמה בסוריה, וכן בתוך טורקיה: התומכים הרבים שיש ל"אחים המוסלמים" במדינה לא יאהבו את העובדה שהקטרים מפסיקים לממן את התנועה במזרח התיכון, והדבר עלול לערער את הלגיטימיות של ארדואן מבפנים. לא במקרה, ארדואן הגדיר את המצור על קטר כהתנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם ערכי האסלאם. יצוין, כי לטורקיה, לצד שיתוף פעולה דו-צדדי מרשים עם קטר, גם חשבון היסטורי עם איראן. טורקיה פועלת לקידום האינטרסים שלה בסוריה ובעיראק, לעיתים קרובות על חשבון האינטרסים האיראניים. עקב מכלול הסיבות הללו, ארדואן לא יוכל לעבור לסדר היום אם קטר תתרחק מהטורקים ומהעולם הסוני ותתקרב אל איראן השיעית. התקרבות של קטר לאיראן אינה רצויה לא לטראמפ ולא לארדואן; הנשיא הטורקי העריך זאת נכונה, ונראה כי  ישתמש במשבר הנוכחי על מנת לשפר את יחסיו עם ארה"ב.

המשבר גם יכול לסייע לארדואן לממש את שאיפתו לצמצם את התלות הטורקית בייבוא גז מרוסיה ומאיראן, באמצעות הגדלת יבוא הגז מקטר. מצד שני, המשבר סביב קטר עשוי דווקא להוביל לשיפור ביחסים בין טורקיה לאיראן – שיפור שניתן להבחין בו מאז ששתי המדינות שיתפו פעולה בפגישות שהתקיימו באסטנה בנושא הסורי, והסכימו כבר מספר פעמים – באמצעות התיווך הרוסי – על הפסקות אש.

מבחינת טורקיה עולה השאלה עד כמה היא תרחיק לכת בשיפור היחסים עם איראן, מה עוד שהאיראנים אינם מתכוונים לשנות את דעתם בנוגע למשטר אסד. נראה שהטורקים מוכנים לשלם מחיר פוליטי יקר – זאת רק על מנת להיות אלטרנטיבה לסעודים. טורקיה, באמצעות ההתקרבות לאיראנים בנושא הקטרי, תבקש להצר את צעדיה של סעודיה במחלוקת על עתידה של סוריה ועל עתיד ההסדר האזורי בין ישראל למדינות ערב. בעוד שהסעודים שואפים להשיג הסדר אזורי, הטורקים עלולים לשבש את התהליך על ידי החלשתה של סעודיה ועל ידי שיבוש "נאט"ו המזרח תיכוני". בעוד האיראנים מחדשים בימים אלה ממש את היחסים עם החמאס, טורקיה שבה ומעניקה מחסה לפחות לחלק מבכירי הארגון שנאלצו לעזוב את קטר לפי הדרישה הסעודית – מה שעלול לחסום בפני הסעודים את הדרך אל הפתרון האזורי. התקרבות בין האיראנים לטורקים, שתבוא לידי ביטוי בין היתר גם במישור הפלסטיני, לא תשרת שום הסדר אזורי. בשורה התחתונה, אם כן, ההתערבות הטורקית במשבר המפרצי ועמידתה לצידה של קטר מהווה עבור טורקיה מנוף משמעותי: ניהולו התקיף של המשבר על ידי ארדואן נועד, ככל הנראה, לדרבן את אירופה וארה"ב להציע פשרה בנושא הכורדי.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית

(תמונת הנושא: ארדואן בביקור בקטר, דצמבר 2015, עם שליטה האמיר תמים בן חמד – צילום מסך, ערוץ היוטיוב של סוכנות Cihan]