סוריה: האם הטבעת מתהדקת על בשאר אל-אסד?

לאחר ארבע שנים של מלחמה מדממת בסוריה ואי יכולת מדינית וצבאית (לא רק של השחקנים בסוריה, אלא גם מחוצה לה) לשבור את הקיפאון ולהגיע להכרעה לצד זה או אחר, ייתכן ובשבועות האחרונים ניתן להבחין בהתפתחויות המעידות על שינוי מגמה:

במישור הצבאי – המורדים זכו בתקופה האחרונה לסדרה של הצלחות בשדה הקרב, ובהן כיבושה של העיר האסטרטגית אידליב (בצפון-מערב המדינה) וכיבוש מעבר נסיב – מעבר הגבול המרכזי בין סוריה וירדן. כמובן, עדיין צריך להמתין ולראות האם הצלחות אלו תבשלנה אל מעבר לגזרות המקומיות עד לכדי היווצרותה של תמונה אסטרטגית שונה.

במישור המדיני – התהוותה של הקואליציה בראשות סעודיה, שיצאה למבצע "סופת הנחישות" כנגד החות'ים בתימן, הצהירה למעשה על כינונו של ציר אנטי-איראני השואף לנטרל את שאיפותיה של איראן להגמוניה אזורית. שחקניות מרכזיות בציר זה הינן סעודיה וטורקיה (וגם קטר). העיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד" טען בשבוע שעבר, כי "דיפלומטיית הדילוגים" במשולש שבין ריאד, דוחה ואנקרה מגבירה את היתכנותן של התפתחויות קרובות בזירת המלחמה בסוריה, וזאת כנגזרת של מבצע "סופת הנחישות". בהקשר לכך, ישנה חשיבות מרובה לסיום הקרע בין סעודיה וטורקיה, שבא לידי ביטוי בביקורו בסעודיה בחודש שעבר של הנשיא הטורקי.

פרשנים לא מעטים סבורים, כי הציר החדש ירצה ויוכל להניע שינוי ממשי בזירה הסורית, וזאת בשני מישורים: תרומה לגיבושם של כוחות האופוזיציה (המפולגת למדי) ומתן סיוע צבאי מוגבר שיחזק אותם משמעותית מול חיילי הצבא הסורי; ובמקביל לכך, ניתוב ההצלחות המבצעיות של המורדים לשם הידוק טבעת החנק הדיפלומטית על בשאר אל-אסד, באופן שניתן יהיה לסגור הסדר מדיני בתנאים משופרים עבור האופוזיציה הסורית.

במאמר שפורסם אתמול בעיתון הקטרי "א-שרק", איבראהים א-שיח' סבור כי מתקרב שינוי דרמטי בסוריה. לדידו, הנצחונות שהשיגו המורדים בשטח מובילים למסקנה ברורה לפיה "מי שהגן על אל-אסד [ז.א. איראן וחזבאללה] אינו יכול עוד להמשיך [בכך]". מנקודת מוצא זו נובעת התזזיתיות במשולש שבין סעודיה-טורקיה-קטר והשמועות/ידיעות הדולפות על "סופת נחישות" קרובה בסוריה. הוא סבור, כי גם רוסיה "קפצה מהסירה האיראנית  לפני ש[זו] תטבע – בקרוב – בסוריה". מסקנתו היא, כי "האירועים באזור משתנים בצורה דרמטית, נדירה ומהירה, והמשמעות היא שמשחק האינטרסים והבריתות לא יהיה כפי שהיה".

מוחמד ברהומה, במאמרו אתמול ב"אל-חיאת", סבור כי השילוב בין הדינמיקה ההדוקה והברורה שיצרה "סופת הנחישות" בתימן ובין הישגיהם של המורדים יאפשר "ליצור משוואות מדיניות אחרות… שתזרזנה את הפתרונות הפוליטיים, ההסדרים והוויתורים": לא עוד "משחק סכום אפס" כפי שרואה זאת המשטר הסורי, הנוקט בשיטת "האדמה החרוכה".

האם ערפל המבוי הסתום יתפזר? שקיעה בדמשק (צילום: Abdulsalam Haykal, flickr, CC BY 2.0)
האם הערפל יתפזר? שקיעה בדמשק (צילום: Abdulsalam Haykal, flickr, CC BY 2.0)

וכיצד רואה המשטר הסורי את ההתפתחויות האחרונות ואת תגובתה של בעלת בריתו איראן ביחס אליהן?

משהו על כך ניתן אולי ללמוד ממאמר של נאהד חתר – פובליציסט ופרשן ירדני בעל אוריינטציה שמאלית, הנחשב למקורב לבשאר אל-אסד. בטורו אתמול בעיתון הלבנוני "אל-אח'באר" המקורב לחזבאללה, מותח חתר ביקורת חריפה על איראן בשל שתיקתה נוכח מה שהוא מכנה "הפלישה הטורקית לתוך גבולות סוריה".

חתר סוקר את המעורבות הגלויה של המודיעין הטורקי בתוך סוריה, ומסכם אותה בשלושה מימדים: היא מספקת לארגון "ג'בהת א-נוסרה" טילי נ"ט מסוג "טאו"; כ- 5000 עד 7000 לוחמים מאומנים היטב, שהובאו ממרכז אסיה ובפרט מצ'צ'ניה, משתתפים בלחימה פעילה במסגרת יחידות הקשורות באופן ישיר למודיעין הטורקי; ובנוסף, קצינים מטורקיה, קטר, סעודיה, איחוד האמירויות הערביות ואף מהחמאס, מסייעים בניהול מודיעיני ולוגיסטי של מבצעי המורדים.

הכותב קובע, כי "טורקיה הארדואנית ממשיכה את תוכניתה העות'מאנית האימפריאליסטית בסוריה, ומתקדמת לעבר הגשמתה בצעדים איכותיים וגלויים, בעוד האיראנים מרחיקים עצמם מהזירה".

חתר טוען, כי השתיקה האיראנית נוכח הפעילות הטורקית הנמרצת בסוריה עומדת בניגוד מוחלט להתבטאויות הבלתי פוסקות של הדוברים האיראניים ביחס למעורבות הסעודית בתימן. הוא תולה שתיקה זו באינטרסים הכלכליים של איראן וטורקיה, שהביאו לאחרונה להתחממות היחסים ביניהן: "טורקיה היא שותף כלכלי מרכזי של איראן הנצורה, ולאחר הסרת הסגר [=הסנקציות הבינלאומיות על איראן] תהפוך לשותף הראשון בהשקעות ומסחר משותפים".

חתר מוסיף עוד נדבך לשתיקתה של איראן: סדר העדיפויות שלה השתנה, וכעת הזירה התימנית היא הראשונה במעלה, ייתכן ובשל היכולת להתיש באמצעותה את כוחה של סעודיה – "האויב מספר 1 של איראן באזור". בתמורה לפסיביות האיראנית מול המעורבות הטורקית בסוריה, הטורקים הרחיקו עצמם מהשתתפות ממשית במבצע הסעודי כנגד תימן.

בסיכומו של דבר: איראן העדיפה את אינטרסיה על פני האינטרסים של סוריה, ו"זהו לקח חדש שעל הפטריוטים הערבים ללומדו".

חתר מדגיש, אמנם, כי אינו טוען ל"קנוניה איראנית-טורקית" שהקלה על טורקיה את חדירתה לצפון סוריה: הטורקים הם שניצלו את המצב הקיים כדי לתקוע יתד עמוקה. הוא מסיים את דבריו בקביעה, לפיה העמידה האיתנה של הצבא הסורי היא שנתנה לאיראן את האפשרות "להרחיב את השפעת תפקידה האזורי, את האפשרות להגיע להסכם גרעיני הגיוני וליהנות מהסרת הסנקציות הבינלאומית עליה… הצבא האמיץ [הוא] סוס אמיץ הסוחב לבדו אחריו את עגלות ציר ההתנגדות כולן. אל תשאירו את הסוס לבד!".