סיסי ושמחו? האתגרים של נשיא מצרים ויחס הציבור המצרי אליו / אורן ספקטור



שש שנים עברו מאז שהעם המצרי אמר את דברו והביא למפלתו של נשיא מצרים במשך כמעט שלושים שנה, חוסני מובארכ, במסגרת "האביב הערבי". ואם לא די בכך, גם הנשיא הנבחר מוחמד מורסי, שכיהן לאחר מובארכ וטנטאווי,[1] הגיע לסוף דרכו הפוליטית לאחר שנה בלבד. מאז, לאחר שנשיאה הנוכחי של מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, מונה באופן רשמי לתפקיד אחרי כהונתו הקצרה של עדלי מנסור כנשיא זמני, לא התקיימה הפיכה והמנהיג לא התחלף כבר למעלה משנתיים וחצי.

אך האם בניגוד לשליטיה האחרונים של מצרים – א-סיסי יחזיק מעמד זמן רב בתפקידו ויסיים את כהונתו בנסיבות טבעיות ללא מחאה המונית של אזרחי מצרים המציפים את כיכר העיר? והאם לא תתבצע הפיכה נוספת מתוך שורות הצבא, שתבהיר לא-סיסי באופן סופי כי דרכו הפוליטית והציבורית הסתיימה לעד? על שאלה זו אף אחד לא יכול לענות, כמובן. אך ננסה לבחון חלק מהאתגרים הניצבים בפני הנשיא המכהן ומה הציבור המצרי חושב על מנהיגו.

מאותגר: א-סיסי [תמונת ארכיון, אתר הקרמלין, CC BY 4.0]
מאותגר: א-סיסי [תמונת ארכיון, אתר הקרמלין, CC BY 4.0]
ניתן לומר כי האתגרים המרכזיים העומדים בפני א-סיסי הם: מצבה הכלכלי המורכב של מצרים; ההתנגדות של חלקים נרחבים בציבור אליו, כמו תנועת "האחים המוסלמים"; האתגר הביטחוני שמציבות בפניו תנועות הסלפים-ג'יהאדיסטים, כדוגמת דאע"ש; הכבוד המצרי שנפגע לאחר הסכמתו למסור לסעודיה את האיים טיראן וסנפיר; המחלוקת עם אתיופיה על הנילוס; כעסן של קבוצות ליברליות כלפיו בטענה כי הוא משתיק את קולן, ועל כך שהוא שולט בתקשורת ופועל נגד כל מי שמשמיע כלפיו ביקורת ולו מעטה. נוסף על כך, נמשכת אפלייתן של קבוצות מיעוט באוכלוסייה, ומצבם של הצעירים במצרים ממשיך להיות קשה בעקבות האבטלה הגבוהה ומכיוון שהם מתקשים לראות את עצמם משתלבים בחברה בהצלחה ומשיגים משרות נחשקות.

מצבה הכלכלי של מצרים לא פשוט: האבטלה גבוהה – בעיקר בקרב צעירים ונשים – ומחיריהם של מוצרים בסיסיים עלו.[2] הצמיחה הואטה בשנים 2016-2015, בעוד שהאינפלציה עלתה והתיירות נפגעה. הגירעון הפיסקלי הכולל עלה מ-8%-7% לפני המהפכה במדינה (2011) ל-13%-10% לאחריה. החוב הציבורי עלה מ-70% מהתמ"ג ב-2010/2009 ל-89% ב-2015/2014. הגירעון מומן בעיקרו ע"י הלוואות שניתנו מהמערכת הבנקאית. שיעור העוני במדינה גבוה, וכולל כרבע מהאוכלוסייה (רובם כפריים).[3]

בעקבות כך, מצרים ביצעה בסוף שנת 2016 מספר צעדים כואבים בתחום הכלכלי, אך יש לכך תמורה: הצפי הוא כי השנה תחול צמיחה בכלכלה וביצירת מקומות עבודה – הממשלה מקווה לצמיחה של 5% ב-2017. מצרים פנתה לקרן המטבע הבינלאומית וביצעה עסקה (שהוכרזה ב-11 באוגוסט 2016), לפיה בעקבות קיצוץ הממשלה בסובסידיות דלק, מצרים תקבל לידיה 12 מיליארד דולר.[4] אחת המטרות של התוכנית היא להעלות את שיעור יצירת מקומות העבודה, במיוחד עבור צעירים ונשים.[5]

עפ"י נתוני הבנק העולמי
עפ"י נתוני הבנק העולמי
עפ"י נתוני הבנק העולמי
עפ"י נתוני הבנק העולמי

מצרים ביצעה גם מספר צעדים משמעותיים בתחום הפיתוח האנושי: שיעור תמותת הילדים ירד, תוחלת החיים צמחה, וגם שיעור יודעי הקרוא וכתוב עלה ב-30 השנים האחרונות.[6]

א-סיסי ער ומודע לאתגרים הכלכליים הניצבים בפניו, אך הוא לא נמנע גם מלהשמיע ביקורת על אחרים. כך, לדוגמה, ב-28 בינואר 2017, במהלך השתתפותו ב"ועידת הצעירים", הוא מסר כי יש לפתח בקרב הציבור המצרי מודעות לכך שעל שירותים צריך לשלם, וכי כיום המדינה נמנעת מלעשות זאת.[7] הוא גם הסביר לאחרונה כי במצרים יש שישה מיליון (!) עובדי מדינה מיותרים.[8]

נושא נוסף המהווה אתגר לא-סיסי הוא המחלוקת עם אתיופיה על הנילוס. זו האחרונה מתכננת להקים את "סכר התחייה" על הנילוס, ואם תצליח לעשות כן – מצרים מעריכה כי תפסיד מכך בין 19-11 מיליארד מ"ק מים בשנה, מה שיגרור להקטנה של יכולת תפוקת החשמל שלה בכ-40%-25%.[9] א-סיסי מסר ב"ועידת הצעירים" האחרונה כי מצרים לוקחת נושא זה ברצינות, מאחר ומדובר בעניין של "חיים ומוות".[10]

רבים במצרים מרגישים, כאמור, שמשתיקים את קולם. כך אירע, לדוגמה, במהלך הבחירות לאגודת הסטודנטים הארצית שנערכו ב-16 בנובמבר 2015, בהן התמודדו שני מחנות יריבים: "קול הסטודנטים המצרים", שנהנה מתמיכת המשטר, ו"מהפכת ה-25 בינואר",[11] שהתנגד לו. לאחר שלתפקיד יו"ר הארגון וסגנו נבחרו מתמודדים מטעם מחנה "מהפכת ה-25 בינואר", פיזר שר החינוך המצרי את התאחדות הסטודנטים המצרית, בטענה כי התגלעו אי סדרים בבחירות.[12] תגובה זו יצרה עוינות בין הצעירים המצריים לבין המשטר: זמן קצר לאחר פרסום הצו, סטודנטים רבים גינו את החלטת שר החינוך וקראו לו להתפטר מתפקידו, ואף הוסיפו כי הישארותו בתפקיד פירושה השארת השחיתות על כנה.[13]

גם כשבוחנים את מצרים בהשוואה לשאר מדינות העולם מבחינה דמוקרטית, מצבה לא מאיר פנים. מדד הדמוקרטיות העולמי בוחן האם הבחירות הארציות בכל מדינה הן חופשיות והוגנות, מה מידת ביטחון המצביעים, השפעתן של מעצמות זרות על הממשלה והיכולת של עובדי המדינה ליישם מדיניות. נכון לשנת 2016, מצרים ממוקמת במדד זה במקום ה-133 בלבד (מתוך 167 מדינות נבדקות). מדינות כמו עיראק, אתיופיה, ירדן, פקיסטן, לבנון וטורקיה עוקפות אותה במדד.[14]

המצרים הווירטואליים – האינטרנט והרשתות החברתיות במדינה

במצרים יש כ-95 מיליון תושבים,[15] אך רבים מהם לא עושים שימוש באינטרנט. בשנת 2013 רק 22% מהציבור המצרי השתמש באינטרנט, אך מאז חלה עלייה חדה: בשנת 2016 אחוז המשתמשים קפץ ל-59%. בהקשר זה ראוי לציין, כי יותר גברים משתמשים באינטרנט במצרים מאשר נשים.[16]

דו"ח הנושא את הכותרת "Arab Social Media Report" קובע כי 19% ממשתמשי המדיה החברתית במצרים עשו שימוש בטוויטר בשנת 2015.[17] בינואר 2016 היו 28 מיליון משתמשים מצריים ברשתות החברתיות.[18]

הטוויטר מוצף בציוצים על א-סיסי. במסגרת מחקר זה, נבדקו עשרות רבות של ציוצים שצויצו לאחרונה על המנהיג (אך ורק ממשתמשים שסימנו בפרופיל כי הם גרים במצרים), ושלא במפתיע – גם משם עולה כי א-סיסי שנוי במחלוקת: בעוד שמשתמשים רבים מצייצים בעד הנשיא ומציינים כי הם גאים בו, אחרים מבקרים אותו על המשבר הכלכלי בו מצרים שרויה, על המחירים הגבוהים, ויש הקוראים לו מושחת ואף בוגד. אחד הנושאים הבולטים שמצויצים כנגד הנשיא עוסק בנושא העברת האיים טיראן וסנפיר לסעודיה – משתמשים רבים כועסים על החלטתו לעשות כן, ורואים בכך פגיעה במולדת ומעין בגידה.[19]

אחד מעמודי הטוויטר הפופולריים נמצא בכתובת זו: https://twitter.com/R22N2, והוא קרוי על שם המהפכה שהתרחשה ב-25 בינואר 2011, שהביאה למפלתו של מובארכ. נכון לפברואר 2017, יש לעמוד קרוב ל- 79,000 עוקבים. בעמוד מביעים לא פעם ביקורת חריפה כנגד א-סיסי, כולל האשמות קשות על שחיתות, בגידה, מעשים פליליים ולא מוסריים בתחומי הדת, הממון, היחס לנשים ועוד.

קשה לדעת מה יעלה בגורלו של א-סיסי, אך נראה כי למצבה הכלכלי של מצרים, כמו גם שיפור רמת חייהם של הצעירים, הנשים וקבוצות מיעוט באוכלוסייה, תהיה השפעה רבה על סיכויי הישרדותו והמשך שלטונו במדינה. נוסף לכך, אם יצליח לשדר עוצמה, אחדות וכבוד לאומי – בין אם על ידי הצבא ובין אם במסגרת עמדה נוקשה מול מדינות יריבות, ארגוני טרור סוררים ולחצים בינלאומיים כאלה ואחרים – סביר להניח כי יזכה לתמיכת רוב העם, שיעמוד מאחוריו. הצעירים עודם כאן, והם עלולים להגיד שוב את דברם.

[1] מוחמד חוסיין טנטאווי כיהן כראש המדינה בפועל במהלך תקופת המעבר בין מובארכ ומורסי.

[2] http://fam.ag/2kMEYop

[3] http://bit.ly/2jNk6iP

[4] Special Briefing: The Middle East in the Year Ahead, Middle East Institute, Jan 5, 2017.

[5] http://bit.ly/1zTUdxt

[6] http://bit.ly/2kZQBeB

[7] http://bit.ly/2kI3wkd

[8] http://bit.ly/2kvTMao

[9] http://bit.ly/2kwzOfD

[10] http://bit.ly/2klAUOj

[11] התאריך בו החלו ההפגנות ההמוניות במצרים כנגד מובארכ, שבסופן התפטר מתפקידו.

[12] http://bit.ly/2keAlGS

[13] http://bit.ly/2keValj

[14] http://bit.ly/2l4EyfN

[15] http://bit.ly/1JHO4HL

[16] http://bit.ly/2l8IVUf

[17] http://bit.ly/2l4tSy9

[18] http://bit.ly/1lSOLZ0

[19] חלק ממשתמשי הטוויטר המצריים שנבדקו: http://bit.ly/2kI8xsZ, http://bit.ly/2lEdi4o, http://bit.ly/2kAfg5K, http://bit.ly/2klKv3P, http://bit.ly/2lFGVn1, http://bit.ly/2l8SBR2, http://bit.ly/2l4IBJj, http://bit.ly/2kA1vUz, http://bit.ly/2lEe2GF, http://bit.ly/2kAfvOc, http://bit.ly/2l963Vp, http://bit.ly/2lFhe5I, http://bit.ly/2l4IPA9, http://bit.ly/2lFyXKg, http://bit.ly/2kXxbEl, http://bit.ly/2khxzAy, http://bit.ly/2lE6N1p, http://bit.ly/2l95gU3, http://bit.ly/2lE2vHJ, http://bit.ly/2kIcBtc, http://bit.ly/2lEn4DH, http://bit.ly/2kXBnEf, http://bit.ly/2l8Vlhm, http://bit.ly/2kIaKVa

אורן ספקטור הוא בוגר תואר M.A בהיסטוריה של המזה"ת ואפריקה מאוניברסיטת תל אביב, ומנהל את ארגון מצ"ב – מזרחנים צעירים בישראל: http://on.fb.me/10aw7v7 , http://www.hahativa.com/