עימותים עם המשטרה בד'יבאן – האביב הערבי בירדן? / ד"ר יבגני קלאובר

ביום רביעי, ה- 22 ליוני, כוחות המשטרה הירדניים ריססו גז מדמיע על מפגינים בד'יבאן, אחת מהערים העניות ביותר בירדן. המדינה נתונה במשבר כלכלי עמוק, ומושפעת מחוסר יציבות אזורית, הנובע בעיקר ממלחמת האזרחים בסוריה. המשבר הכלכלי והאבטלה הגואה יצרו גלי מחאה חברתית, המשולבת בדרישה לדמוקרטיזציה ולשינוי המשטר. הביקורת הציבורית בירדן מעולם לא חצתה את "סף הכעס והשנאה"[1], בשונה מתחושות הציבור אשר הביאו למרי אזרחי במצרים ובסוריה. ירדן פונה לאחרונה לכיוונה של רוסיה, ורואה בה ערובה לביטחונה.

השתלשלות האירועים

בסוף יוני 2016 פרצו עימותים אלימים בין כוחות המשטרה לבין מפגינים בעיר ד'יבאן שבירדן (70 ק"מ דרומית לבירה עמאן), כשאלפי צעירים יצאו לרחובות בדרישה לצמצם את האבטלה הגואה ולשפר את מצבם הכלכלי. YNET מסר[2], כי "המהומות כללו שימוש באש חיה, על פי הדיווחים, וכתוצאה מכך נפצעו כמה מאנשי כוחות הביטחון ועשרות מהפורעים נעצרו".

ההפגנות אירעו כחמש וחצי שנים לאחר שאירועים דומים פרצו בתוניסיה וסימלו את תחילתו של "האביב הערבי" במזרח התיכון. גם בד'יבאן התרחשה מחאה חברתית ב- 2011, שסימנה את ניצני "האביב הערבי" הירדני; ועצם העובדה שהמחאה חזרה דווקא לשם מאותתת למנהיגי המדינות הערביות כי "האביב הערבי" לא פסח על אף אחת מהן, וכי הוא תמיד מהדהד ברקע.

ההפגנות של הצעירים החלו לפני כחודשיים, ולקראת סוף יוני 2016 הן התגברו ביתר שאת, ואף הפכו לאירועים אלימים. לפי אתר Media Line, אוכלוסיית ד'יבאן מונה כ- 39,000 תושבים, וכאמור מדובר באחת הערים העניות בירדן[3]. אבטלה, היעדר ייצוג פוליטי, חברה אזרחית חלשה, ההסתננות האסלאמיסטית, לצד האתגרים בפניהם ניצבת הממלכה בימים אלה – הוציאו את ההמונים לרחובות בדרישה לשינוי.

המשבר הכלכלי והאבטלה

למרות המאמצים הרבים של המלך עבדאללה – שכללו את פיטוריו של ראש הממשלה הקודם עבדאללה א-נסור, פיזור בית הנבחרים, הליכה לקראת בחירות כלליות לפרלמנט, והעברת הסמכות להרכבת הממשלה לד"ר האני אל-מולקי (Hani al-Mulki) – המדינה אינה מצליחה להתמודד עם האתגרים העכשוויים. עבדאללה מנסה להתמודד, בו זמנית, עם מספר משברים, ביניהם משבר המים. מים הם מצרך נדיר בממלכה, אשר 92% משטחה מהווים מדבר. בתחילת יוני 2016 הודיעה הממשלה הירדנית על כוונתן של 17 חברות בינלאומיות להגיש הצעות לבניית "תעלת הימים", אשר תחבר בין ים סוף לים המלח ותספק מקומות עבודה[4].

נאבק: המלך עבדאללה (תמונת ארכיון, <a href="http://en.kremlin.ru/events/president/news/20743" target="_blank">אתר הקרמלין</a>, <a href="https://creativecommons.org/licenses/by/4.0/deed.en" target="_blank">CC BY 4.0</a>)
נאבק: המלך עבדאללה (תמונת ארכיון, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

לפי הנתונים של הבנק העולמי[5], האבטלה בירדן בשנים 2014-2015 הגיעה ל- 28.8%. יצוין, כי ירדן ידעה תקופות גרועות יותר מבחינת רמת האבטלה. לפי אותו מקור, בשנים 2006-2010 הגיעה רמת האבטלה ל- 33.3%, אך הדבר לא הוציא אנשים לרחוב. לעומת זאת, היום הצעירים הירדנים מוחים, זאת למרות שראש הממשלה הירדני החדש האני אל-מולקי ניסה בתקופה האחרונה להתמודד עם בעיית האבטלה. לפי הדיווח של "אל-ג'זירה"[6], רוב הצעירים בד'יבאן נתמכים על ידי לשכות סעד, או מקבלים מהמדינה דמי אבטלה מזעריים שאינם מאפשרים להם לחיות בכבוד. ירדן אינה מצליחה לצאת מהמשבר הכלכלי, ובשנת 2015 הסתכמה הצמיחה ב- 2.4% בלבד (לעומת 3.1% בשנה שקדמה לה)[7].

הפרשנים רואים במשבר הכלכלי הנוכחי את הסיבה המהותית ליציאת הצעירים לרחובות, כמו גם לחוסר האפקטיביות של הממשלה במאבקה נגד הגורמים הקיצוניים המסתננים מסוריה ומהווים אתגר בטחוני. לפי הפרשנות של Gulf News Thinkers, המשבר הכלכלי נמשך כבר כעשור, והגירעון התקציבי הגיע ב- 2016 לשיאו. ההסכם החדש שנחתם בין השלטונות בירדן לקרן המטבע הבינלאומית (IMF) חייב את הממשלה לצמצם את תשלומי העברות (מדיניות רווחה) ולהעלות מיסים – מעשה לא פופולרי שהוביל לביקורת מצד חוגים שונים במדינה[8].

בית המלוכה ושאלת היציבות הפוליטית

במהלך העשורים האחרונים, הירדנים נהנו מיציבות יחסית. יציבות זו הושגה, במידה רבה, הודות למבנה הסגור של הממשל במונרכיה הפרלמנטרית, שאפשר הדרה של מפלגות אופוזיציוניות, דיכוי ההתנגדות מצד החברה האזרחית, ומניעת חקיקת חוקים שהיו עלולים לפגוע בבית המלוכה. המלך עבדאללה – שבתחילת דרכו הראה סימנים של מודרניזציה מואצת – הראה לאחרונה שהוא תומך ברפורמות הדרגתיות ואיטיות, וכי הוא איננו ממהר לפתוח את הממשל לכוחות אופוזיציוניים. ירדן, שפיתחה מאז עצמאותה ב- 1946 קשרים הדוקים עם המערב, נהנתה וממשיכה ליהנות ממענקי סיוע אמריקניים נדיבים. היציבות היחסית של הממלכה מסייעת לה להשיג סיוע כלכלי נדיב ביותר. יש לזכור, כי בימים אלה ירדן משתתפת בקואליציה בראשותה של ארה"ב למאבק בדאע"ש, וכי הלוחמים של הארגון הצליחו בתחילת 2015 לשבות טייס ירדני ואף הוציאו אותו להורג[9].

פרופסור אייל זיסר מונה, ב"ישראל היום"[10], מספר סיבות לאריכות הימים וליציבות של הממלכה. הסיבה הראשונה, לדידו, טמונה במיקומה האסטרטגי של ירדן "כמדינת חיץ" אשר מפרידה וחוצצת בין סוריה, עיראק, סעודיה וישראל. לאורך שנות קיומה של ירדן, כל שכנותיה היו מעוניינות לשמר אותה כ"מדינת חיץ" – אי של חסינות – דבר שהעניק לה יתרון מובהק. הסיבה השנייה ליציבות היחסית טמונה במוסד המלוכה בירדן, אשר "יונק מן המסורת המקומית וזו הערבית ואינו עומד בניגוד לה" – בשונה ממוסד הנשיאות ברפובליקות הסוציאליסטיות של סוריה או עיראק. הסיבה השלישית אותה מציין זיסר היא "האיפוק והמתינות שאפיינו תמיד את התנהלותה של הממלכה ושל העומדים בראשה".

הכוחות האופוזיציוניים

ניתן לחלק את הכוחות האופוזיציוניים בירדן לשתי קבוצות מרכזיות: (1) הכוחות החילוניים ו(2) הכוחות האסלאמיסטיים. האופוזיציה החילונית מורכבת מקבוצות לאומניות פאן-ערביות ומקבוצות סוציאליסטיות. כוחן של קבוצות אלה התעצם בשנות ה- 50, עד כדי כך שהמלך חוסיין מינה בשנת 1956 את הסוציאליסט סולימאן א-נאבולסי (Sulayman al-Nabulsi) לראשות הממשלה. א-נאבולסי צבר פופולריות רבה, ובשלב מסוים אף החל לאיים על המלך חוסיין – מצב שהסתיים עם פיטוריו של ראש הממשלה וסגירה משמעותית של מוסדות הייצוג במדינה. בשנת 1989 – במקביל לניסיון לערוך בחירות דמוקרטיות וחופשיות לפרלמנט הירדני – הכוחות החילוניים התעוררו לחיים, כאשר המפלגה הקומוניסטית לצד מפלגת המרכז הלאומית אף זכו במושבים בפרלמנט. היום אין זכר לכוחות אופוזיציוניים אלה בפרלמנט הירדני – והיעדרם מן הזירה הפוליטית הוא שמעורר תחושות של כעס ואכזבה בקרב הצעירים שיצאו למחות בד'יבאן. התסכול העמוק בחברה האזרחית הוא תוצאה של מדיניות ממושכת של הדרה של כל ניצני ההתנגדות בממלכה.

לצד הכוחות החילוניים, ניצבים ארגונים אסלאמיסטיים. בחודשים מרץ-אפריל 2016 סגרו השלטונות בירדן את המטות הראשיים של ארגון "האחים המוסלמים" בבירה עמאן, בערים ג'רש בצפון המדינה, מידבא במערב, ובאתרים נוספים. רועי קייס מ- YNET טוען, כי "ארגון האחים המוסלמים במתכונתו הישנה לא קיבל היתר לפעול בהתאם לחוק המפלגות והאגודות שאושר ב- 2014, אחרי שלא יישר קו עם הדרישות של השלטונות"[11]. יחד עם זאת, הממשלה בירדן מתייחסת בסובלנות אל "חזית הפעולה האסלאמית" (The Islamic Action Front), השריד הפוליטי המתון של "האחים המוסלמים" שבראשו עומד מוחמד זיוד (Mohamed Zyoud). זיוד אחז בעבר באחד מתפקידי מפתח ב"אחים המוסלמים" הירדניים, ולאחר שהתמתן – הצליח למצוא פשרה עם בית המלוכה. בשונה מ"האחים המוסלמים", "חזית הפעולה האסלאמית" הוא ארגון המותר על פי החוק הירדני; יתר על כן, לפי Middle East Eye, הארגון הכריז בתחילת יוני 2016 כי הוא עומד להתמודד בבחירות לפרלמנט הירדני[12].

האסלאם הג'יהאדיסטי מרים ראש בירדן ביתר שאת בתקופה האחרונה: רק לפני כמה ימים, ב- 27 ליוני, לפי דיווח של "וואלה"[13], ארגון דאע"ש נטל על עצמו אחריות לפיגוע שאירע באמצע יוני, ובו נהרגו שישה חיילים ירדנים בפיצוץ מכונית תופת במחנה הפליטים א-רכבאן (Rukban) שנמצא קרוב לגבול עם סוריה. לפי אותו מקור, אתרי חדשות בסוריה ובקטאר ("אל-ח'ליג' אונליין") דיווחו, כי לראשונה הצבא הירדני תקף משטח הממלכה יעדים של הארגון ברמת הגולן הסורית. זאת ועוד, הצבא הירדני הכריז על אזור הגבול עם סוריה ועם עיראק כעל שטח צבאי סגור. אתר החדשות "כל הזמן"[14] דיווח על הפיגוע, והביא את דברי אחד הבכירים בירדן: "כללי המשחק בגבול בין ירדן לסוריה השתנו לאחר הפיגוע. מעתה, ירדן תהיה רגישה יותר לכל תנועה צבאית או אזרחית סמוך לגבולה ותפעל נגדה בכוח". הפרשן של "וואלה" אבי יששכרוף יצא עם הכותרת הבאה: "מתקפת הטרור בירדן מוכיחה: הסיוט הגדול של הממלכה מתחיל להתגשם"[15]. אם כך, נראה שירדן תמשיך להיות מושפעת מחוסר היציבות באזור. מלחמת האזרחים בסוריה החריפה את האיומים על הממלכה ואת התחושה הכללית של חוסר היציבות, אשר ימשיכו להוציא את הצעירים לרחובות.

שאלת הפליטים הסוריים

ירדן היא אחת המדינות האחרונות שנשארו יציבות באופן יחסי מאז 2011, למרות שקלטה מאות אלפי פליטים שנמלטו מסוריה[16]. יחד עם זאת, הניסיונות של דאע"ש להוציא לפועל פיגועים בשטחה הובילו לדריכות-יתר בממלכה. אחד הניסיונות האלה "צלח" בתחילת חודש יוני 2016, כששלושה קצינים ושני אזרחים מהמטה המודיעיני נהרגו במחנה הפליטים אל-בקעה, צפונית-מערבית לבירה עמאן. כוחות הביטחון בממלכה ההאשמית העריכו כי בקרב מחנות הפליטים קיימים "תאים רדומים"[17] של דאע"ש, וכעת הם מתחילים "להתעורר". הפרשנים הזרים של "Stars & Stripes" מעריכים, גם הם, כי המלחמה הסורית עומדת להתפשט בקרוב לירדן[18]. להערכתו של פרופסור אייל זיסר ב"ישראל היום", בעשורים האחרונים יותר ממיליון וחצי פליטים מעיראק ומסוריה הגיעו לירדן, ובמילים שלו: "פליטים אלו מטילים נטל כבד על התשתית הכלכלית במדינה, אבל בה בעת הם מזכירים לכל ירדני לאן עלולה להוביל מלחמת אזרחים ואחים ומה הסכנה במחאה פוליטית העלולה לצאת מכלל שליטה". באופן לא מפתיע, בעקבות הפיגועים של יוני 2016, קרא שר החוץ הירדני נאסר ג'ודה לקהילה הבינלאומית להפסיק ללחוץ על ירדן לקלוט פליטים מסוריה[19].

בעקבות פיגועי יוני 2016, הצבא הירדני הכריז כאמור על אזור הגבול עם סוריה ועם עיראק כעל שטח צבאי סגור. סוכנות הידיעות "רויטרס"[20] מדווחת, כי בעקבות החלטה זו, אלפי פליטים סוריים שהיו ממוקמים באזור הגבול עם סוריה ועיראק נמלטים עקב הפסקת אספקת המזון שיצרה רעב. אותן שיירות, אשר סיפקו מזון לפליטים במחנה א-רכבאן, אינן יכולות כעת להגיע לשטח שהושם במצור על ידי הצבא הירדני. לפי אותו מקור, השיירות האלה עומדות ליד רוואישד (Ruwaished) ומחכות להסרת העוצר על מחנה הפליטים. לפי הרישומים של האו"ם, ירדן אפשרה לכ- 600,000 פליטים להיכנס לשטחה. הכניסה לירדן מכיוון הגבול הסורי הייתה הרבה יותר קלה עד לפני כמה שנים, זאת לפני שהסתננות של הגורמים הקיצוניים החלה להוות בעיה מבחינת השלטונות בממלכה. הפיקוח על הגבול בימים אלה התחזק; כמן כן התעצמו המאמצים למנוע את ההסתננות של הפליטים הסוריים אל תוך הממלכה ההאשמית.

התפנית כלפי הרוסים

לפני כשנתיים, המלך עבדאללה ביקר ברוסיה ונפגש עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. דורון פסקין מכלכליסט[21] סקר את הביקור ואמר, כי "אחד הנושאים שעלה על הפרק הוא הרצון הירדני לשיתוף פעולה עם מוסקבה בהקמת כור גרעיני להפקת אנרגיה". הוא הוסיף כי ירדן – הזקוקה למקורות חדשים של אנרגיה – שקלה כבר את האופציה הגרעינית, וכי האתר המיועד להקמת הכור הוא בעיר עקבה. לפי "ספוטניק"[22], גם לאחרונה החלו להגיע ידיעות לפיהן הירדנים מעוניינים להגיע להסכם עם הרוסים; לפי ההסכם, החברות הרוסיות יבנו את הכור האטומי ואף יישאו בעלויות של הפרויקט. הירדנים זקוקים לפרויקט הזה, מכיוון שמחירי האנרגיה מאלצים אותם להדק חגורות. יתר על כן, הפרויקט עשוי ליצור מקומות עבודה חדשים, בין היתר עבור אותם צעירים שמוחים בד'יבאן נגד האבטלה.

חלק אינטגרלי מהקואליציה: התקפות אוויריות בסוריה, תמונת ארכיון (VOA, נחלת הכלל)
חלק אינטגרלי מהקואליציה: התקפות אוויריות בסוריה, תמונת ארכיון (VOA, נחלת הכלל)

שלא נתבלבל: הירדנים לא זנחו את האמריקנים: לפי Defense News, אגף המחקר של הקונגרס (CRS – Congressional Research Service) דיווח בינואר 2016 שירדן מאפשרת לכוחות הקואליציה להשתמש בבסיסים שלה, ואף חולקת עימם חומרים מודיעיניים[23]. הממלכה מארחת את היחידה האמריקנית סי.אפ.ג'יי. (CF-J Command Forward – Jordan), המונה כ- 2,000 חיילים ומהווה נקודת אחיזה חשובה עבור הקואליציה במלחמה נגד הטרור. ירדן מהווה חלק אינטגרלי מהקואליציה הסונית למלחמה בטרור. ארה"ב שולחת לירדנים משלוחי נשק, אשר מיועדים למורדים בסוריה. יחד עם זאת, לאחרונה האמריקנים הרימו גבה לאחר שנודע כי משלוחי הנשק, שיועדו למורדים בסוריה והועברו על ידי האמריקנים והסעודים, נגנבו ונמכרו על ידי גורמי מודיעין מקומיים. "וואלה-ניוז"[24] מוסיף, כי הקצינים "השתמשו בכספים כדי לרכוש מוצרי יוקרה". למרות ההתרחשות הזאת, הירדנים מהווים פרטנר אסטרטגי מהותי לארה"ב במזרח התיכון. יחד עם זאת אין להתעלם מהעובדה שהרוסים, גם הם, מהווים מבחינת הירדנים מאחז פוטנציאלי של עוצמה באזור.
[1] זיסר, אייל (22/06/2016) ירדן: איפוק בצל הקיצוניות, בתוך ישראל היום.
[2] קייס, רועי (25/06/2016) גז מדמיע, ירי והצתות: הגרסה הירדנית למחאה חברתית, בתוך YNET.
[3] The Media Line (Worthy Middle East News) (2016) Syrian Refugees Stranded on Jordan’s Border.
[4] (21/06/2016) ירדן: 17 חברות הגישו הצעות למכרז "תעלת הימים", בתוך NRG.
[5] The World Bank (2016), Unemployment Rates, http://data.worldbank.org/indicator/SL.UEM.1524.ZS
[6] Younes, Ali (23/06/2016) Jordan: Violent protests in Dhiban over unemployment, in Al-Jazeera.
[7] The Peninsula (25/06/2016) Jordanian town calm after clashes over jobs.
[8] Al-Sharif, Osama (26/06/2016) Economy complicates Jordan’s war against extremism.
[9] רויטרס (21/06/2016) ירדן: 6 חיילים נהרגו בפיגוע, בתוך ישראל היום.
[10] זיסר, אייל (22/06/2016) ירדן: איפוק בצל הקיצוניות, בתוך ישראל היום.
[11] קייס, רועי (15/04/2016) ארגון בקריסה: ירדן נגד האחים המוסלמים, בתוך YNET.
[12] Magid, Aaron (21/06/2016) Jordan’s Muslim Brotherhood comes in from the cold, in Middle East Eye.
[13] זלאיט, אילן (27/06/2016) לאחר שבוע: דאעש קיבל אחריות על הפיגוע הקטלני בירדן, בתוך וואלה.
[14] בוזגלו, חיים (26/06/2016) נלחמים בדאע"ש: ירדן הפגיזה מטרות של דאע"ש, בתוך כל הזמן.
[15] יששכרוף, אבי (22/06/2016) מתקפת הטרור בירדן מוכיחה: הסיוט הגדול של הממלכה מתחיל להתגשם, בתוך וואלה.
[16] סוכנות הידיעות (06/06/2016) ירדן: 5 אנשי ביטחון נהרגו במתקפת חמושים חריגה במחנה פליטים, בתוך וואלה.
[17] יששכרוף, אבי (22/06/2016) מתקפת הטרור בירדן מוכיחה: הסיוט הגדול של הממלכה מתחיל להתגשם, בתוך וואלה.

[18] Lekic, Slobodan (22/06/2016) Syria war threatens to draw in Jordan, analysts warn, in Stars & Stripes.
[19] זינגר, ערן ושימעון מיג'אן (22/06/2016) שה"ח הירדני קורא להפסיק ללחוץ על ירדן לקלוט פליטים מסוריה, בתוך רשת ב'.
[20] Al-Khalidi, Suleiman (27/06/2016) Plight of stranded Syrian refugees worsens as Jordan blocks aid: aid workers, in Reuters.
[21] פסקין, דורון (14/04/2014) ירדן מנהלת מו"מ עם רוסיה על הקמת כור גרעיני, בתוך כלכליסט.
[22] Editor (13/05/2016) Jordan Wants Deeper Peaceful Nuclear Energy Cooperation With Russia, in Sputnik.
[23] Opall-Rome, Barbara (09/05/2016) Jordan Proves Heavyweight in Fight Against ISIS, in Defense News.
[24] רויטרס (27/06/2016) קצינים ירדנים גנבו נשק אמריקני שיועד לסוריה ומכרו בשוק השחור, בתוך וואלה.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית.