פוליגמיה באירופה והאסלאם / ד"ר יבגני קלאובר

בעשורים האחרונים מתנהלים דיונים אינטנסיביים בנושא המעמד החוקי והנורמטיבי של הפוליגמיה בחברות המערביות. ברור מאליו שמדינה ליברלית חייבת לאפשר חופש דת ופולחן, אך אין הסכמה לגבי מהות הגבולות שהמדינה צריכה להציב במקרים של התנגשות בין ערכי היחיד או המיעוט לבין ערכי הקהילה. אין הסכמה על הצעדים בהם ראוי לנקוט על מנת לא לפגוע, מצד אחד, בחירויות של היחיד, ומצד שני לאפשר קונסולידציה חילונית, לפיה פוליגמיה נמצאת הרחק מחוץ לקונצנזוס.

נשאלת השאלה: היכן עובר הגבול בין זכויות הפרט ובין זכויות הקהילה שאינה מקבלת את תופעת ריבוי הנשים? בחברות בהן פוליגמיה היא תופעה מקובלת, גברים יכולים לשאת ליותר מאישה אחת בו זמנית, לעומת חברות שאימצו מונוגמיה, שמשמעותה נישואין לאישה אחת בזמן נתון. אסור לשכוח את הפסקה מהקוראן הנותנת לגיטימציה מלאה לפוליגמיה: "קחו כאוות נפשכם אישה אחת או שתיים או שלוש ואל תרבו לכם מארבע נשים".

השאיפה ששררה בשנות ה- 80 בקרב חלק מהחברות המערביות לתת לגיטימיות לפוליגמיה נבעה מהעיקרון של "יחסיות מוסרית" (moral relativism). ריבוי נשים יכול להיתפס כלא-מוסרי בחברות מסוימות, אבל יכול גם להיתפס כמוסרי בחברות אחרות; לכן דמוקרטיה ליברלית מערבית – המבוססת על עקרון היחסיות – מקבלת את השונה.

בנוסף לעקרון זה של "יחסיות מוסרית", הדמוקרטיות הליברליות המערביות אינן יכולות להתעלם לחלוטין מן הכאב והסבל שחלק מהפרקטיקות הדתיות גורמות לנשים: ברית מילה לנשים, שידוך כפוי בגיל צעיר מאוד, ציווי חברתי להתאבדות לאלמנות, עונשים פיסיים על חוסר נאמנות – אלה הן חלק מהרשימה הארוכה של פרקטיקות, שגורמות לחברות דמוקרטיות ליברליות אי-נחת, בלשון המעטה. המדינה חייבת להתערב על מנת למנוע מקבוצות מיעוטים לבצע פרקטיקות פוגעניות אלה, למרות שהדבר סותר את עקרון החירות הדתית[1]. השאלה היא, כעת, האם פוליגמיה עומדת בשורה אחת עם הפרקטיקות הפוגעניות שנמנו לעיל. יותר ויותר חוקרים טוענים היום, שהמצב אינו כל כך עגום. הדיון בפוליגמיה הולך ומתרחב בדמוקרטיות המערביות, ויש הטוענים שהוא לאו דווקא תוצר של מסורת, ושהוא מכיל גם אלמנט של קידמה. אבחנה אוניברסלית מעין זו יכולה לשנות את היחס כלפי האסלאם באירופה, זאת מאחר והדרישה לפוליגמיה אינה ייחודית לדת זו.

חתונה מוסלמית (תמונת אילוסטרציה. Farrah Zakir, wikicommons, CC BY-SA 4.0)
חתונה מוסלמית (תמונת אילוסטרציה. Farrah Zakir, wikicommons, CC BY-SA 4.0)

מדינות כדוגמת בריטניה, הולנד, שוודיה וצרפת מכירות בנישואים פוליגמיים בקהילות מוסלמיות, בתנאי שהסכמי נישואין אלה היו מוכרים על ידי הרשויות במדינות המוצא. לפי ההערכות של התקשורת הבריטית, בבריטניה יש כ- 20,000 מקרים של נישואים פוליגמיים. בצרפת, אשר הוציאה את הפוליגמיה מחוץ לחוק עוד בשנת 1993, ההערכה היא כי ישנם כ- 20,000 מקרים. העיתון הבריטי "דיילי סטאר"[2] דיווח על אתר היכרויות חדש, אשר נועד לגברים המעוניינים למצוא אישה שנייה. המגזין "דה סאן"[3] הוסיף, כי האתר עורר ויכוח חריף בבריטניה, והפתיע את כולם בציינו את מספר הנרשמים המוסלמיים: כ- 35,000. מיותר להזכיר את הוויכוחים המתקיימים ברחבי אירופה בנושאים של שינויים דמוגרפיים והשלכתם על עתידה של אירופה.

הדיון הפמיניסטי נהג לראות באסלאם בכלל, ובפוליגמיה בפרט, גורמים שמגבילים את החירות הנשית. סוזן מולר אוקין (Susan Moller Okin), בחיבורה המפורסם מ- 1999 "האם רב-תרבותיות טובה לנשים"[4], מתחה ביקורת על הרעיון של רב-תרבותיות ליברלית, אשר מאפשרת ריבוי נשים כבחירה חופשית. אליבא דאוקין, התחשבותן של הדמוקרטיות המערביות בזכות הדתית לפוליגמיה פוגעת במעמד האישה. באופן כללי ניתן לומר, כי סוגיית הפוליגמיה מורכבת מאוד ואינה חד-משמעית מבחינת האסלאם. יחד עם זאת, לטענת אוקין מה שמאפיין חלק גדול מקבוצות האסלאם באירופה הן פעילויות של דיכוי ואפליית נשים, ולכן הענקת אוטונומיה בנושאים דתיים, ללא הגנה על זכויותיהן של נשים, הוא לדידה מהלך בלתי מקובל. עם זאת, לא כולם יסכימו עם אוקין: היום מתחזקת הטענה שלאסלאם אין בלעדיות על הפוליגמיה.

הדיון התיאורטי אודות ההיבטים הביולוגיים, הסוציולוגיים, הפוליטיים והתרבותיים של הפוליגמיה מעולם לא היה כל כך רחב היקף כפי שהוא היום. בספרו האחרון "מחוץ לגן עדן" (Out of Eden: The Surprising Consequences of Polygamy), טוען הביולוג דוויד ברש[5] כי מאז ומעולם הנטייה של האנושות הייתה לכיוון של פוליגמיה (ולאו דווקא למונוגמיה), אך בני המין האנושי יצרו מוסדות פוליטיים וחברתיים אשר מגבילים נטייה זו (במיוחד הדת הנוצרית). יתירה מזאת, על פי ברש, המונוגמיה איננה דבר טבעי. עקב סיבות היסטוריות, מוסדות פוליטיים וחברתיים שונים הגבילו את האנושות למונוגמיה במקומות מסוימים, והותירו ריבוי נשים במקומות אחרים (במיוחד במדינות האסלאם). במקרה הזה יש לשאול: האם האסלאם באירופה "מחזיר אותה לימי החושך" או שמא הוא "מקדם אותה לעבר החירות"? הדיון האירופי אודות פוליגמיה ואסלאם חייב לקחת בחשבון גם טיעונים אוניברסליים מסוג אלה של ברש.

הגרמנים, למשל, החליטו ביוני 2016 להכריז מלחמה בפוליגמיה. שר המשפטים הגרמני הייקו מאס, איש מפלגת המרכז הסוציאל-דמוקרטית, הכריז על כוונותיו למנוע נישואים פוליגמיים של מוסלמים במדינתו. כך אמר מאס לעיתון הגרמני "בילד": "לאף אחד שמגיע אלינו אין את הזכות להציב את האמונה הדתית או את המסורת התרבותית שלו מעל החוק שלנו"[6]. תופעות הפוליגמיה ונישואי קטינות נידונו בתקופה האחרונה בגרמניה ביתר שאת, בעקבות גלי המהגרים הרבים ממדינות מוסלמיות. למרות שהחוק הגרמני אוסר נישואין פוליגמיים, המציאות בשטח שונה: בפועל, לפי ה- בי-בי-סי[7], הרשויות עוצמות עיניים במקרים של חלוקת ירושה בין שתי נשים לאחר מותו של הגבר – פרקטיקה שנעשית במסגרת המשפחה המוסלמית, וללא התערבות המדינה.

נישואים פוליגמיים אסורים לא רק בגרמניה אלא גם בצרפת, אך גל המהגרים הגדול מאפריקה והמזרח התיכון מביא עימו אתגרים חדשים למערכת שלטון החוק במדינות אלה. בשעה שבמדינות המוצא של המהגרים מותר לגברים – בתנאים מסוימים – לשאת עד ארבע נשים, החוקה הצרפתית מגבילה את המהגרים לנישואין מונוגמיים.

בשנת 2012, מפלגת המרכז השוודית – שהייתה באותה תקופה חלק מהקואליציה – הציעה דווקא לחוקק חוק המאפשר פוליגמיה. ההצעה ירדה מסדר היום, עקב ההתנגדות של שאר חברי הקואליציה. אך בהקשר זה מעניין לציין, שמנהלת מחלקת הנוער של המפלגה, חנה ווייגנאוס, אמרה לסוכנות הידיעות "ברייטברט"[8], כי הדור החדש – המכשיר את עצמו להיות חלק פעיל בקרב ציבור הבוחרים השוודי – מכין כעת קרקע פורייה לחוקק את החוק הזה בשנים הקרובות. התמיכה בחוק המאפשר פוליגמיה בשוודיה באה לאחר פרשת הפליט העיראקי, אשר עבד כמתורגמן עבור צבא דנמרק, והגיע לאירופה בחיפוש אחר החיים הטובים עם שתי נשותיו. לאחר שסירב להתגרש, נאלץ לחזור לעיראק. פעילים של אגף הנוער של מפלגת השמאל הרדיקלית ניסו לעזור לו ולחוקק חוק המאפשר ריבוי נשים.

בקרב אמריקנים, בעיית הפוליגמיה אינה קשורה באופן מיידי לבעיית הפליטים. תחילתה בדיון שהתקיים כבר במאה ה- 19 מול המורמונים ביוטה, ואשר מטרתו הייתה לשרטט קו ברור בין זכויות היחיד לאופי הקהילה. רבים בארה"ב טוענים כי פוליגמיה הינה בחירה חופשית[9] וזכות בסיסית לפולחן דתי. רשת "פוקס" פרסמה במאי 2016 נתונים, לפיהם בארה"ב יש בין 60,000-100,000 אירועים של פוליגמיה. העיתון "דיילי ביסט"[10] פרסם את תוצאות הניתוח של סקרי דעת קהל בארה"ב, לפיהם התמיכה בפוליגמיה הוכפלה בשנת 2016 לעומת שנת 2001, והיא עומדת כרגע על 16 אחוזים. לפי אותו מקור, פרשנים רבים רואים בפוליגמיה נושא לדיון החוקתי הבא בארה"ב, והם אף חוזים לגליזציה של התופעה לקראת 2040.

תכנית הריאליטי האמריקנית "נשים אחיות" (Sister Wives), המשודרת מאז שנת 2010 בערוץ TLC, מספרת את סיפורה של משפחה אמריקנית מורמונית, בראשה עומד קודי בראון (Kody Brown), הנשוי לארבע נשים ויש לו 18 ילדים (נכון ל- 2010, ועוד הזרוע נטויה). למרות שרק אחת מארבע הנשים נשואה לבראון על פי חוק, גיבור הסדרה מקדם אג'נדה ברורה, שתומכת גם ב"בריתות רוחניות" (spiritual units) בין גברים לנשים. והנה, על פי המגזין "הוליווד לייף"[11] שזה עתה ראה אור, בראון יוצא בהכרזה פומבית כי הוא מחפש אישה חמישית. דברים אלה מחזקים את הטענה, שההתנהלות הזו אינה מאפיינת את החברה המוסלמית דווקא.

הוועדה למלחמה באפליית נשים מטעם האו"ם קבעה כבר ב- 1994, כי "השפעותיה של פוליגמיה על מצבה הנפשי והכלכלי על האישה והתלויים בה כה משמעותיות, שיש להתריע מפניה ואף לאסור נישואים שכאלה"[12]. בעקבות הצהרה זו, ארגוני נשים אימצו לעצמם בעשורים האחרונים את ההנחה, כי פוליגמיה פוגעת לא רק בבריאות הנפש של האישה, אלא יש לה גם השלכות סוציו-אקונומיות שליליות. חוקרים אחרים מנסים להפריך את הטענה. מחקרו של פרופסור דיוויד לאווסון (David Lawson) מבית הספר להיגיינה ורפואה בלונדון, מגיע למסקנה כי לפוליגמיה יש גם יתרונות מסוימים בחברות מתפתחות[13]: נשים וילדים במשפחות פוליגמיות בחברות מתפתחות נהנים מגישה למשאבים רבים יותר יחסית לשכניהם המונוגמיים. גם כאן יש טענה אוניברסלית שמאפשרת למדינות מערביות לשקול את אימוצה של הפוליגמיה, ולא רק מטעמי רב-תרבותיות וכבוד ל"אחרות".

[1] Prinz, J. J. (2007). The emotional construction of morals. Oxford: Oxford University Press.
[2] Margi Murphy (19/06/2016) Thousands of Brits sign up to find SECOND wife – and their first doesn't mind.
[3] Kathryn Cain (19/06/2016) Anger over dating website set up by Muslim entrepreneur to help men find second wives. in The Sun.
[4] Okin, S. M., Cohen, J., Howard, M., & Nussbaum, M. C. (1999). Is multiculturalism bad for women? Princeton, N.J.: Princeton University Press.
[5] Barash, D. P. (2016). Out of Eden: The surprising consequences of polygamy (First edition.). New York: Oxford University Press.
[6]  ברלין היום, 17/06/2016 שר המשפטים הגרמני: פוליגמיה מוסלמית אינה מתאימה לנו.
[7] BBC (15/06/2016) Germany polygamy: Minister says migrants must abide by the law.
[8] Breitbart London (05/06/2016) Mass Migration Brings Rise of Islamic Polygamy in Europe, in Breitbart.
[9] Kari Lake (24/05/2016) Polygamy advocates claim religious freedom, in Fox-News.
[10] The Daily Beast (06/02/2015) Polygamy Is More Popular Than Ever.
[11] Alyssa Norwin (17/06/2016) ‘Sister Wives’: Mykelti Brown Engaged — Will She Live The Plural Life? in Hollywood Life.
[12]  טלי קרופקין (27/10/2015) מדענים: פוליגמיה דווקא מסייעת לאישה הראשונה ולילדיה, בתוך הארץ.
[13]  Editor (28/10/2015) Polygamous Relationships May Have Some Advantages, in University Herald.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית.