פסגת איראן-טורקיה-רוסיה באנקרה: פוטין – מוביל או מובל? / ד"ר יבגני קלאובר

מבוא

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין נועד אתמול באנקרה עם נשיא איראן חסן רוחאני ועם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. מדובר בביקור רשמי ראשון שעורך פוטין מחוץ לרוסיה מאז נבחר בחודש שעבר לתקופת כהונתו הרביעית. המדינאים המשפיעים ביותר על מהלכי מלחמת האזרחים המתמשכת בסוריה דנו בפסגה בעתידה של המדינה השסועה. בכיר בממשלת טורקיה מסר טרם הפסגה, כי השיחות יתמקדו ביצירת "אזורי הרגעה" (de-escalation zones) ויעסקו בסוגיות הומניטריות בסוריה. רוסיה, טורקיה ואיראן – למרות היות כל אחת מהן מעברו השני של המתרס במלחמה בסוריה – פתחו בשנה שעברה בתהליך שיחות השלום באסטנה שבקזחסטן, לשם יצירת אזורי הפסקת אש. במהלך השיחות באסטנה הציגה רוסיה את עצמה כמעצמה הגלובלית המובילה אותו. באנקרה, לעומת זאת, נראה כי רוסיה נחלשת והיא מובלת על ידי הטורקים והאיראנים.

יחסי רוסיה-טורקיה

היחסים בין רוסיה לטורקיה התרחבו באופן דרמטי במהלך השנים האחרונות, במיוחד בתחום הכלכלי. חברות רוסיות הגדילו את השקעותיהן בחברות טורקיות, בעיקר במגזר התיירותי. יתר על כן, חברות גז רוסיות הפועלות בתחום התשתיות השתתפו בהצלחה ואף זכו במכרזים בטורקיה, וממשלת ארדואן הזמינה את חברת הגז הרוסית "גזפרום" להשתתף ביוזמה רחבת ההיקף הקרויה "הזרם הטורקי" (Turkish Stream). עסקת "הזרם הטורקי" – דהיינו, הגז הטבעי המופק באזור קרסנודר (Krasnodar Region) שברוסיה, המוזרם לחוף הטורקי במזרח תראקיה (East Thrace) – זכתה בשנת 2016 לאשרורן של ממשלות טורקיה ורוסיה. יחד עם זאת, בתחילת 2018 הודיעה חברת האנרגיה הרוסית "גזפרום" באופן רשמי על דחיית ההשקה של צינור "הזרם הטורקי" למועד בלתי ידוע. השקת הצינור היתה אמורה להתקיים בסוף 2017, אך קשיים במו"מ בין טורקיה ורוסיה עיכבו את חתימת ההסכמים כמו גם את תחילת העבודות, וכעת ברור כי תאריך היעד "התמסמס".

הקרמלין פרסם בתחילת השבוע הודעה רשמית, שקבעה כי "הזרם הטורקי" יתחיל לעבוד ב-30 לדצמבר 2019. מבחינת הטורקים, מדובר בפרויקט רווחי בממדי ענק: מיזם "הזרם הטורקי" אמור לספק את הגז הרוסי קודם כל לטורקיה, ובהמשך להזרים אותו הלאה לעבר דרום אירופה, דרך בולגריה. הפרשנים הסקפטיים איבדו את תקוותם באשר להפעלת ה"זרם הטורקי" דה פקטו, מאחר ורוסיה, הנמצאת תחת סנקציות כלכליות, אינה מסוגלת לגייס את המשאבים הנדרשים להשלמת הפרויקט. נשמעו עדויות הגורסות כי "גזפרום" החלה בפירוק של חלק מתשתיות "הזרם הטורקי" – פעולות המוסברות בהיעדר תקווה לכך שהפרויקט אכן ייצא אל הפועל. נטישת פרויקט "הזרם הטורקי" תחליש את רוסיה, ואף תגזול ממנה את הקלף הגאו-פוליטי המהותי – לחץ על טורקיה.

השליטה במחוז אידליב (צפון-מערב סוריה), כמו גם מחוז הרוטה המזרחית, ממשיכה להיות מקור למתח בין טורקיה לרוסיה: בצפון אידליב עדיין מתקיימת נוכחות של צבא טורקיה, ואילו צבא אסד מתרכז בדרומו של המחוז. כוחות אסד הצליחו לשחרר חלקים ניכרים של הרוטה המזרחית. פרשנים ישראליים טוענים, כי "הזירה הקשה ביותר היא נגד המאחז הגדול ביותר של המורדים במחוז אידליב בצפון-מערב המדינה". לפי ה"ניו יורק טיימס", ב-3 במרץ "החל פינוי מובלעת המורדים ברוטה ליד דמשק; אידליב נותרה מעוז המורדים האחרון בסוריה". ההתקפות של צבא אסד באידליב וברוטה הן, למעשה, חלק מנסיונותיה של דמשק להשתלט מחדש על המחוזות המרדניים הללו. משטר אסד הציב את כיבושם של שני המחוזות כמטרה שיש להשיגה – ובכל מחיר. המבצע החל בינואר 2018, כשבמהלכו שוחרר בסיס אבו זוהור (Abu Zuhur) מידי המורדים. ב-9 לינואר, "פלוגות הנמרים" (Tiger Forces), בחסות חיל האוויר הרוסי, שחררו 12 יישובים מידי המורדים. ארגון המורדים הגדול ברוטה המזרחית, "ג'יש אל-אסלאם" (Jaysh al-Islam) הפרו-טורקי, החל השבוע להתפנות מהמעוז האחרון שלו במובלעת. הרוסים מצדדים בפינוי אנשי "ג'יש אל-אסלאם" מהעיר, מכיוון שמדובר בהישג משמעותי למשטרו של אסד, בעוד שהטורקים מתנגדים לפינוי. "הארגון הסורי לזכויות אדם" מסר, כי הלוחמים החלו לעזוב את דומא – דבר שאינו משמח את את ארדואן. אידליב והרוטה המזרחית, כאמור, הם האזורים האחרונים שבשליטת המורדים, ועתידם נדון במהלך פגישת הפסגה. הטורקים – אשר מימשו את מטרותיהם הגאו-פוליטיות בצפון סוריה, ובמיוחד בעפרין – מנסים לדחוק את הרוסים בחלוקת השלל הסורי. הטורקים לא יוותרו על אידליב, והם ממשיכים לחמש את הלוחמים הסוניים היושבים שם. כך שלא תמיד הכל "הולך חלק" ביחסי רוסיה וטורקיה. כזכור, ב-24 בנובמבר 2015 הגיעו היחסים בין שתי המדינות לשפל, לאחר שהצבא הטורקי הפיל מטוס רוסי מדגם "סו-24" (Su-24) בקרבת הגבול עם סוריה. שני הצדדים פעלו מאז לשקם את מערכת היחסים ביניהם, והיום יחסים אלה עומדים למבחן נוסף – מבחן "אידליב".

פוטין, ארדואן ורוחאני - אתמול באנקרה (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
פוטין, ארדואן ורוחאני – אתמול באנקרה (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

הסוגיה הסורית

שלוש המדינות שפעלו לסיום המלחמה בסוריה הסכימו בספטמבר 2017 על יצירת "אזור הרגעה" (de-escalation zone) נוסף – במחוז שבצפון המדינה, אשר נשלט ברובו על ידי שלוחת "אל-קאעדה" בסוריה. כל אחת מהמדינות התחייבה לשלוח כ-500 משקיפים, והכוח הרוסי אמור היה לשמש כמשטרה צבאית. רוסיה הציגה את ההסכמות הללו כהישג גאו-פוליטי משמעותי, זאת לאור יכולתה להביא את הצדדים הניצים אל שולחן המשא ומתן. המהלך של ספטמבר 2017 נחשב כחלק ממאמץ רחב יותר שבאמצעותו מוסקבה, טהראן ואנקרה התחייבו לקיים "ארבעה אזורי הרגעה" בחלקים שונים בסוריה, יוזמה שלפי מבקריה תוביל לחלוקתה של המדינה בפועל. בינתיים, רוסיה מגבירה את נוכחותה בסוריה. האתר הסורי "אל-מסדר ניוז" מסר בתחילת החודש על הגעתם של שני מטוסי קרב חדשים לבסיס חיל האוויר חמימים. המקור דיווח על הגעתם של מטוסי קרב מסוג Su-34s ו- Tu-154 לשדה תעופה זה.

יחסי טורקיה-איראן

יחסי טורקיה-איראן ידעו עליות ומורדות בשנים האחרונות: בין המדינות מתנהלת תחרות אזורית, אך יחסיהן אינם מידרדרים למשברים עמוקים. לדעתה של גליה לינדנשטראוס, חוקרת ב"מכון למחקרי ביטחון לאומי", "גם כאשר יש להן [לטורקיה ולאיראן] אינטרסים משותפים הן מתקשות להגיע לשיתוף פעולה אסטרטגי הדוק". לדעת חוקר אחר, את יחסי טורקיה-איראן ניתן לאפיין כבעלי דינמיקה מיוחדת, וניתן לתאר יחסים אלו כיציבים במהלך מאה השנים האחרונות. המדינות חולקות נקודות דמיון רבות: שינוי משטר בעשור השלישי של המאה ה-20; וכן יחס דומה כלפי ברה"מ בתקופת המלחמה הקרה. המהפכה האסלאמית של 1979 באיראן שימשה אבן דרך ביחסים בין המדינות. שתיהן הגיבו באופן שונה לאירועי ה-11 בספטמבר, כמו כן, כל אחת הגיבה בדרכה שלה לאירועי "האביב הערבי". בסכסוך הדמים בסוריה, שתי המדינות נדרשו לבחור צד. שלא במפתיע, מצאו עצמן איראן השיעית וטורקיה הסונית כל אחת מעברו השני של המתרס: טהראן תומכת במיליציות החות'יות בתימן, שנלחמות נגד קואליציה ערבית-סונית בראשות סעודיה, ואילו טורקיה תומכת בכוחות הקואליציה ומספקת להם סיוע לוגיסטי. טורקיה ואיראן מעוניינות לדחוק את רוסיה מהמזרח התיכון: איראן מעוניינת להעביר את הצינור השיעי באופן בו יוכל לספק גז לאירופה, לכן האיראנים אינם מעוניינים בהמשכו של "הזרם הטורקי". עד כה, האינטרס האיראני גובר על האינטרס הרוסי, והאיראנים הם שמובילים בפגישת הפסגה.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית