רגע של קריקטורה: שמעון פרס והלווייתו בעיניים ערביות / גבי שניידר



אחד האירועים המרכזיים שהעסיקו בשבוע החולף את המדיה הערבית לסוגיה היה פטירתו והלווייתו של שמעון פרס, נשיאה התשיעי של מדינת ישראל.

הציבוריות הערבית קיבלה בצורה צוננת וחסרת אהדה את הידיעה על מותו של פרס. דוברים רשמיים נמנעו מלהוציא הודעות אבל; מלך ירדן עבדאללה השני ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן הסתפקו בשליחת מברקי תנחומים. בניגוד לנוכחות הבינלאומית המרשימה בטקס ההלוויה, הנוכחות הערבית היתה מינימלית באופן מופגן. יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן החליט, בסופו של דבר, להגיע לירושלים בליווי משלחת, שכללה – בין היתר – את סאיב עריקאת ואת ראש המודיעין הכללי מאג'ד פרג'. נשיא מצרים א-סיסי לא הגיע, אך שלח את שר החוץ שלו סאמח שוכרי. מירדן הגיע סגן ראש הממשלה ג'ואד אל-ענאני.

בכיר פת"ח בגדה המערבית יחיא רבאח, חרג באופן בולט מן השורה. בראיון לערוץ "France24", הספיד רבאח את פרס כמי שהיה "גדול עושי השלום הישראלים", ואמר כי אין לו תחליף בישראל. גם שר החוץ של בחריין ח'אלד בן אחמד אאל ח'ליפה היה חריג בתגובתו. ב"ציוץ" טוויטר שהוציא, הוא כתב: "נוח בשלום על משכבך, הנשיא שמעון פרס – איש מלחמה, ואיש של השלום החמקמק עדיין במזרח התיכון".

בדומה לערוצי מדיה שונים במדינות ערב (כולל אלו הרשמיים), הרשתות החברתיות 'חגגו' את לכתו של מוביל הדרך הישראלית להסכמי אוסלו, וגינו בחריפות את מי שהעז להביע ניחומים, ועל אחת כמה וכמה להשתתף בהלוויה. פעילי רשת השיקו ביום חמישי את ההאשטאג "ההשתתפות בצער על מותו של פרס – בגידה". תכני ההאשטאג משקפים את האווירה הרווחת ברחוב הערבי בכלל והפלסטיני בפרט, שהעדיפה שלא לזכור לפרס את הסכמי אוסלו, אלא נטתה לערוך את המאזן הכולל של חייו הציבוריים – ולהגיע, מבחינתה, להרשעתו כאויבם של הפלסטינים.

הקריקטורה של אוסאמה נזאל (רמאללה) מתארת היטב מגמה זאת: היא מציגה את פרס כשידיו אזוקות. לצידו הקטגור השטני, המחזיק בידיו דף משתלשל, שעליו כתובים כל פרטי 'ההיסטוריה המרשיעה' של פרס: עזה, כנא, דיר יאסין [!], ביירות, כנופיית ההגנה [כך במקור], הכור בדימונה. מאחורי פרס ממתינה כבר אש הגיהנום…

גם בקריקטורות רבות נוספות הושם דגש על מוטיב השטן/מלאך המוות, שנועד לעשות דמוניזציה לדמותו של פרס.

הקריקטוריסט הירדני מחמוד הינדאוי מציג את בכי התמרורים על מותו של פרס (פורסם בעיתון הסעודי "אל-וטן"):

בקריקטורה זו, מלאך המוות/השטן גורר את פרס בכוח אל הקבר הבוער – סמל לאש הגיהנום. על המצבה המוכנה נכתב "פושע מלחמה". מאחורי פרס שובל של גולגולות.

(צילום מסך, טוויטר)
(צילום מסך, טוויטר)

דוגמה נוספת – מהאתר המצרי "א-תחריר": פרס – שוב, על רקע גולגולות רבות – מוצג כדמות שטנית. על הקלשון תלויה מדליית פרס נובל לשלום, בו זכה בשנת 1994 יחד עם יצחק רבין ויאסר ערפאת.

הרשתות החברתיות הפלסטיניות והערביות הגיבו באופן צפוי למדי על ההשתתפות הערבית בהלווייתו של פרס, כשהטון הבולט היה הצגת השתתפות זו כבגידה. כך, למשל, בקריקטורה של איסמאעיל אל-בזם, המציגה קול קורא להשתתפות בהלווייתו של "המנוח שמעון פרס", וזאת במטרה "לתמוך בתהליך הנורמליזציה והבגידה. תחי הבגידה!". בסיום הכרזה נוספת ההערה: "קרטוני התמרים [אותם נוהגים לחלק בסוכות האבלים] – עלינו!".

(צילום מסך, טוויטר)
(צילום מסך, טוויטר)

יו"ר הרשות הפלסטינית ושר החוץ המצרי – הנציגים הבכירים ביותר של העולם הערבי בהלוויה – ספגו את מירב האש, אשר לובתה על ידי החמאס ו"האחים המוסלמים", במטרה לגרוף הון פוליטי על חשבון יריביהם – הרשות הפלסטינית והמשטר המצרי.

בשעות שלאחר טקס ההלוויה הועלו לרשתות החברתיות תמונות של אבו מאזן ושוכרי, שנתפסו בעדשת המצלמה בהר הרצל ברגעי עצב והרהור. עמוד פייסבוק סאטירי הקרוי "אבוקדו דוברמן", המוקדש ל'הגיגיו' כביכול של שר הביטחון הישראלי אביגדור ליברמן, צירף לאחת מתמונות אלו את המשפט הבא מפיו של ליברמן:

"הבכי היום של מר מחמוד עבאס וסאמח שוכרי במהלך הלווייתו של המנוח שמעון פרס בהר הרצל בירושלים הוכיח כי יש לנו ידידים ושכנים ערבים, הקרובים לנו – לישראל ולממשלה – יותר מאשר חברי הכנסת [הערבים, של "הרשימה המשותפת" – ג.ש.] שהחרימו את ההלוויה בשל חילוקי הדעות הפוליטיים שלהם איתי ועם הממשלה".

התמונות מן הטקס – וגם רגע הפגישה המוסרט של אבו מאזן ומשלחתו עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו – 'זכו' לחרפות וגידופים שונים כלפי משתתפי ההלוויה הערביים ("בוגדים", "כלבים" ועוד).

הנה מספר דוגמאות מתוך שלל רב של קריקטורות שהופצו ברשת על אבו מאזן:

מואמן אל-חילו מציג את "מחמוד עבאסים" – עם כיפה ומדי צבא צה"ליים, עטור תפילין ונשק, ליד קברו של פרס.290916g04

את הקריקטורה הבאה של עלאא א-לקטה (עזה) ניתן להכתיר בכותרת "כורעים לבועט". כך הוא רואה את ההשתתפות הערבית בהלווייתו של פרס [פורסם במקור ב"אל-ערבי אל-ג'דיד"].

ועוד מעטו של א-לקטה: פלסטין, המגולמת בדמותה של אישה, הנושאת את משא הסבל המדמם של "ההשתתפות הערבית והפלסטינית בהלווייתו של פרס" [פורסם במקור באתר "ערבי21"]:

גבי שניידר הוא עורך אתר Arab Sensor.