רוסיה הולכת ומתרחקת מאיראן / ד"ר יבגני קלאובר

רוסיה מתרחקת מאיראן. במערכה הסורית, רוסיה ואיראן סייעו לנשיא סוריה בשאר אסד במאבקו במורדים במגמה להשיב את שליטתו ברוב חלקי המדינה; אלא שעתה שני הצדדים מתחרים על אופיה של הרפובליקה הסורית העתידית כמו גם על משאבים כלכליים, וכמובן על השליטה באזור. פרשנים ישראליים מדווחים על החרפת המתיחות בין רוסיה לבין איראן סביב השליטה על סוריה. לפי סוכנות הידיעות "רויטרס", קיימת פריסת כוחות רוסיים בדרום סוריה – דבר שכבר הוביל לכמה תקריות עם הכוחות הפרו-איראניים. המשולש המזרח-תיכוני רוסיה-טורקיה-איראן – אשר "תחת חסותו" רוסיה הצליחה להושיב אל שולחן המשא ומתן שני צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים – נסדק, ומתחיל להתערער. בנוסף, הארגון הסורי לזכויות אדם דיווח כי ארגון החיזבאללה מסרב לדרישותיה של מוסקבה להסיג את כוחותיו מבסיס א-דעבה שבחומס. רוסיה, אשר ראתה בחיזבאללה פרטנר במערכה נגד אויביו של אסד, נתקלת בימים אלה בהתנגדות מצד הארגון בכל הנוגע לנוכחותו בדרום סוריה. תחנת הטלוויזיה הלבנונית "אל-מיאדין", המזוהה עם חיזבאללה, דיווחה על תקרית שבה חיילי הצבא הסורי השתלטו על שלוש עמדות שאליהן נשלחו חיילים רוסים סמוך לעיירה קוסייר (Qusair) באזור חומס.

רקע

נהוג לראות את רוסיה ואירן כ"פרטנריות" במערכה הסורית. בשתי המדינות תקפו בחריפות את המתקפה המשותפת של ארה"ב, בריטניה וצרפת בסוריה ב-14 באפריל 2018. יתר על כן, נדמה היה כי הרוסים והאיראנים מדברים בקול זהה. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין טען כי המתקפה היא "הפרה של החוק הבינלאומי, שרק תחריף את האסון ההומניטרי בסוריה". גם נשיא איראן חסן רוחאני אמר כי "התקיפה תגרום לכך שהמזרח התיכון ייחרב". למרות שרוסיה ואיראן פעלו בסוריה כחזית משותפת, בימים אלה צצות עדויות אודות היחלשותה של חזית זו. סגן שר החוץ הרוסי, מיכאיל בוגדנוב, אף הרחיק לכת בהתבטאותו כשאמר כי "רוסיה תקיים שיחה משותפת עם ארה"ב וירדן, במהלכו הצדדים ידונו בנושא הנוכחות האיראנית בסוריה. השיחה תיערך לאחר שרוסיה הצהירה שרק כוחות צבא אסד צריכים להיות בגבול עם ישראל".

מתרחקים? רוחאני ופוטין (תמונת ארכיון, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
מתרחקים? רוחאני ופוטין (תמונת ארכיון, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

רוסיה וחיזבאללה

בקרמלין מבינים היטב, כי תמיכה עיוורת בחיזבאללה תקטין עד מאוד את הסיכויים לשיתופי פעולה אזוריים עם האמריקנים. ב-16 למאי הודיעה ארה"ב על סבב נוסף של סנקציות אינדיווידואליות כנגד בכירים בארגון החיזבאללה, ובכללם המזכ"ל וסגנו, חסן נסראללה ונעים קאסם. משרד האוצר האמריקני הצהיר כי "ארבעה יחידים נוספים שובצו ברשימת הסנקציות, כמו גם ארגון דאע"ש שבמדבר סהרה". גם המונרכיות הסוניות ערב הסעודית ובחריין הודיעו על הצטרפותן לסנקציות החדשות של ארה"ב נגד בכירי חיזבאללה. רוסיה מצידה פעלה בעבר מאחורי הקלעים במגמה להגן על חיזבאללה במועצת הביטחון של האו"ם. בספטמבר 2017, בדיון אודות חידוש המנדט של כוח שמירת השלום של הארגון בדרום לבנון (יוניפי"ל), הקרמלין גיבה את החיזבאללה באמצעות טענה דחוקה לפיה הארגון הלבנוני-שיעי אינו מופיע ברשימת ארגוני הטרור ברוסיה. לצד המהלך הרוסי שהתנהל ב-2017 לטובת חיזבאללה במועצת הביטחון, שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב הצהיר אף הוא כי יש לשמור על החיזבאללה מחוץ לרשימה של ארגוני טרור. התבטאויותיו בנוסח זה של לברוב ב- 2017 העידו על עומק המחלוקת בין ישראל לרוסיה בנוגע לנוכחות האיראנית בסוריה. היום נראה כי רוסיה משנה את קו המדיניות שלה ביחס לחיזבאללה.

מקומה של ישראל

לאחר פגישתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן עם עמיתו הרוסי סרגיי שויגו, ובעקבות שיחת הטלפון שקיים ראש הממשלה נתניהו עם פוטין, היה ברור כי ישראל עומדת לנקוט ב"הסכמה שקטה להחזרת כוחות משטר אסד לגבול ישראל בגולן". ישראל ורוסיה הגיעו להבנות, לפיהן הכוחות האיראניים והמיליציות התומכות בהם יתרחקו עד למזרחית מכביש דמשק־סווידא, כ-70 קילומטרים מהגבול הישראלי. לפי "הארץ", ישראל זיהתה בסיטואציה הזו סוג של "חלון הזדמנויות בצפון להרחקת האיראנים, מבלי לגלוש למלחמה עמם ועם חיזבאללה".

פרשנות

התקרית בין חיזבאללה לרוסיה, במהלכה השתלטו חיילי צבא סוריה – בגיבוי רוסי – על עמדות של חיזבאללה, משכה תשומת לב רבה מצד התקשורת בעולם הערבי. העיתון הלבנוני The Daily Star תיאר בפרוטרוט את התקרית בקוסייר וכינתה אותה תקרית נדירה. אנשי החיזבאללה החזיקו במאחזים אלה מאז 2013, ועתה רוסיה שולחת כוחות על מנת לסייע לכוחות משטר אסד לכבוש אותם מידי החיזבאללה. האיראנים היו המומים מהעובדה שהכוחות הרוסיים בצד צבא אסד השתלטו על המאחזים בקוסייר ללא כל תיאום מוקדם. גם הפרשנים הישראליים טוענים, כי הודעתו של סגן שר החוץ הרוסי בוגדנוב מצביעה על שינוי במדיניות הרוסית כלפי ההתבססות האיראנית בסוריה. דברים אלה רק חיזקו את הדברים של שר החוץ הרוסי לברוב כי "הצבא הסורי של משטר אסד צריך להיות הכוח היחיד הממוקם בדרום סוריה". רון בן ישי, הפרשן הצבאי של Ynet, טוען כי לאחר שמלחמת האזרחים הסתיימה, המיליציות האיראניות רק מפריעות לפוטין לעשות סדר בסוריה ולהפיק את היתרונות הכלכליים שבהם הוא מעוניין. לדברי בן ישי, פוטין כבר אינו זקוק למיליציות השיעיות האיראניות, העיראקיות, האפגניות והפקיסטניות, והוא אף לא זקוק לחיזבאללה כדי לבצע התקפות יבשתיות נגד המורדים.

דיון

האיראנים מסרבים לדרישת הקרמלין לצמצם את נוכחותם בדרום סוריה, קרוב לגבול עם ישראל. למרות שאיראן ורוסיה הגיעו, יחד עם טורקיה, להבנה לפיה האיראנים חייבים להתפנות – האיראנים מתעקשים על שלהם: הם דורשים מארה"ב לסגת מבסיס א-תנף – הנמצא בדרום-מזרח סוריה, סמוך למשולש הגבולות שבין סוריה, ירדן ועיראק – וזאת בתמורה לצמצום הנוכחות האיראנית בדרום סוריה.

במשולש המזרח-תיכוני רוסיה-טורקיה-איראן שורר נתק: האיראנים אינם מעוניינים להיות מובלים על ידי הרוסים, ורוסיה מצידה אינה מוכנה לקחת על עצמה תפקיד אחר חוץ מהובלת ה"משולש". הרוסים גם הבטיחו לירדנים שהם יוכלו להמשיך ולהשתמש בבסיס א-תנף, על מנת להילחם בשאריות של ארגון דאע"ש, שפעיליו הרבים ברוסיה מהווים איום על ביטחונה. בנוסף, רוסיה מעוניינת בתיאום ביטחוני עם ארה"ב בבסיס א-תנף, על מנת להפוך את המסגרת לבמה של משא ומתן עם ממשל טראמפ. האיראנים, אשר דורשים את פינויו של א-תנף, מצטיירים כמכשול עבור הרוסים. איראן וחיזבאללה הודיעו לפני כחודש, כי הם עומדים לסגת מהבסיסים בדרעא ובקוניטרה, בעקבות ההסכם בין ישראל לרוסיה. שר החוץ הרוסי לברוב הודיע על הנסיגה ההכרחית של הכוחות האיראניים מדרום סוריה, אם כי נשמעים דיווחים הגורסים כי הכוחות האלה עדיין נמצאים בשטח. הרוסים מצטיירים כחסרי יכולת להשפיע על האיראנים – דבר שרק מגביר את כעסו של הקרמלין על טהראן. מדובר במקרה נדיר, שבו רוסיה אינה מתאמת את פעולותיה עם איראן, ומתנגשת באופן חזיתי עם הלוחמים של חיזבאללה. בשבועות האחרונים רוסיה התקרבה לישראל – אקט שהרגיז את האיראנים עד מאוד. ישראל הצליחה להוציא את רוסיה מהמשולש הרוסי-איראני-טורקי, והיום כבר לא בטוח שרוסיה תעמוד לצידה של איראן במקרה וישראל תיאלץ לתקוף אותה.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית