רוסיה נכנסת לאפריקה / ד"ר יבגני קלאובר

מבוא

דרך הכניסה הרוסית ליבשת האפריקנית מתנהלת על פי המודל ההיברידי, ולפיכך מתנהלים במסגרתה שיתופי פעולה בין הממשל לבין המגזר הפרטי. מצד אחד, אנו צופים בדריסת רגלם של נציגי צבא רוסיה בשטחי לוב ומצרים, כשבמקביל משוטטים להם נציגיה הרשמיים והבלתי רשמיים של רוסיה במסדרונות הממשל של הרפובליקה המרכז-אפריקאית. אלו האחרונים נעזרים בכוחה ובתדמיתה הבינלאומיים של רוסיה, לצד השימוש במשאבים ובטכנולוגיות שלה, זאת על מנת לקשור קשרים רלוונטיים עם האליטות הפוליטיות ביבשת השחורה במטרה לזכות בפרויקטים, כשמגמתם העיקרית הינה יצירת מערכות תמיכה בינלאומית. הפרשנים הפוליטיים של היבשת השחורה משוכנעים שהכניסה של רוסיה לאפריקה הינה תופעה מוכרת למדי. עם סיומה של המלחמה הקרה הצטמצמה עד מאד הנוכחות הרוסית באפריקה, ואילו היום, היבשת האפריקנית חווה מעין "קמבק רוסי". בשונה מארה"ב, בריטניה, צרפת ואיטליה, רוסיה אינה נתפסת ביבשת ככוח כובש ומנצל. זו אחת הסיבות לכך, שמנהיגי היבשת האפריקנית מוכנים לפתוח את דלתותיהם בפני רוסיה. רוסיה אף מנהלת, במקביל, יחסי ידידות טובים עם האיחוד האפריקני (African Union). פרשני AFT לא החמיצו את העובדה שרוסיה שולחת נשק לקמרון כדי  לסייע לה במאבק נגד המחבלים של בוקו חראם; היא אף יצרה שותפות צבאית עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בורקינה פאסו, אוגנדה ואנגולה; והיא אף מקיימת שיתופי פעולה עם סודן, ביניהם הקמת כור גרעיני.

רוסים ברפובליקה המרכז-אפריקאית

לאחרונה התגלו במדינה האפריקאית הקטנה והענייה שכירי חרב רוסים, ובפרט חברה פרטית בשם "וגנר". על פי מקורות רוסיים, "וגנר" שלחה אלפי שכירי חרב לסוריה ולמדינות אחרות באפריקה ובמזרח התיכון. הצבתם החשאית של לוחמי "וגנר" סייעה לרוסים "לשמור על מניין ההרוגים הרשמי בלחימה נמוך – נתון שסייע לשיעורי התמיכה בפוטין בציבור". לפי הדיווח של "רויטרס", יבגני פריגוזין, המוכר בכינוי "הטבח של פוטין", הוא הבעלים של החברה, אך הוא מכחיש כל קשר אליה. הרפובליקה המרכז-אפריקאית עשירה במשאבים טבעיים כגון זהב, יהלומים, אורניום ומינרלים אחרים, ומקורות מערביים טוענים כי אנשי וגנר קשורים לתעשיית היהלומים במדינה הקטנה. יהלומים הינם המשאב היחידי המנוצל כרגע ברחבי המדינה כולה, ומהווה כמחצית מרווחי היצוא שלה; לכן אין זה מפתיע שרוסיה, הסובלת מחסך במזומנים, שמה את ידה על מכרות היהלומים של המדינה. על פי "בלומברג", רוסיה שלחה נשק רב לרפובליקה המרכז-אפריקאית, כמו גם חמישה קצינים וכן כ-170 מדריכים אזרחיים להכשרת הכוחות הצבאיים של המדינה. החדירה הרוסית לרפובליקה המרכז-אפריקאית כרוכה אף היא בסיכונים רבים. מקור ישראלי מדווח על כמעט מיליון אזרחים פליטים ועקורים, "כמחצית מהאוכלוסייה, כולל מיליון ילדים, תלויה בסיוע הומניטארי בשביל מזון, כשהממשלה שולטת באופן מלא רק על כ–40% מהשטח (לפי הערכות אופטימיות) והעניין הבינלאומי הולך ופוחת במדינה שעוד רחוקה מלהתאושש ממלחמת האזרחים". הקרמלין מציע את שרותיו בשעה בה נשיא הרפובליקה המרכז-אפריקאית, טואדרה, מצהיר כי "העולם שכח אותנו".

רוסיה בקמרון

הנוכחות הרוסית המוגברת נצפתה לאחרונה אף בקמרון, בה רוסיה עוזרת לממשלה להילחם בחמושים קיצוניים של ארגון בוקו-חראם. רוסיה מספקת סיוע לצבא קמרון, נגדו נערך סבב האשמות נרחב בגין הפרת זכויות אדם. יש טוענים כי הממשלה מרחיקה לכת במאבקה נגד טרור והיא מרחיבה אותו יותר בצורה בלתי מידתית עד כדי פגיעה באזרחים חפים מפשע. ארגון זכויות האדם העולמי Human Rights Watch האשים לאחרונה את צבא קמרון בשריפת כפרים והריגת אזרחים לא חמושים באזורי המיעוטים דוברי האנגלית במדינה. לפי דו"ח של הארגון להגנה על זכויות האדם, בשנה אחרונה הוצתו 20 כפרים וארבע נשים נשרפו בעודן בחיים. בשנת 2016 חלה הסלמה בעימות המתחולל בקמרון, קונפליקט שיסודו בכך שהממשלה, הדוברת צרפתית, לא אפשרה אינטגרציה של השפה האנגלית בכיתות ובבתי משפט. ההסלמה בהשתלטות הכוחות הרוסיים על קמרון מתרחשת בד בבד עם הצהרתו של אנטולי בשקין (Anatoly Bashkin), שגריר רוסיה בקמרון, כי מדינתו מעוניינת בניצול של מקורות הגז והנפט במדינה. רוסיה חודרת לקמרון בשעה שממשל טראמפ מודיע על הוצאת חיילים האמריקניים ממדינה זו. כמו במלחמה הקרה, היבשת השחורה שבה ונחלקת לאזורי השפעה של ארה"ב, סין ורוסיה. לארה"ב יש כיום כ-300 חיילים בקמרון, אשר מכשירים את כוחות הביטחון המקומיים למאבק בקיצוניים בצפון המדינה. בשעה שארה"ב מצמצמת את הנוכחות הרוסית, האחרונה נכנסת לזירה "בגדול" בעודה משחקת  תפקיד של "האח הגדול". ארה"ב מאשימה את השלטונות בקמרון בשימוש לרעה בעזרה האמריקנית, וברצח אזרחים. לקרמלין, לעומת זאת, המטרה הגיאופוליטית חשובה יותר מזכויות אדם, והוא אינו מהסס לחדור למדינה בדרכים שונות, תהליך המתרחש כבר מאז 2015.

רוסיה בזימבבואה

רוסיה פעילה בתעשיית כריית היהלומים של זימבבואה. לפני חודשים אחדים הצהיר שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, כי רוסיה מקיימת  שיתופי פעולה צבאיים עם זימבבואה; היא משקיעה בפרויקטים גדולים של כריית יהלומים במדינה. זאת ועוד: היא משקיעה 3 מיליארד דולרים בפרויקט כריית פלטינה ליד עיר הבירה, הארארה. בראשית 2018, במהלך ביקורו בזימבבואה, שר החוץ הרוסי פגש את הנשיא, אמרסון מננגגואה, ובתום המפגש אף  חתם על כמה מסמכים מהותיים הנוגעים להקמת גשר-סחר מיוחד בין רוסיה למדינה האפריקנית. המדינות המערביות חדלו לספק לזימבבואה נשק וציוד צבאי בשנת 2000, זאת בעקבות הסנקציות הכלכליות שהוטלו על רוברט מוגאבה, אשר נודע בהתנהלותו שכללה רמיסת זכויות אדם במדינה. כמו במקרה של קמרון, הקרמלין לא היסס בנסיונו להתקרב למוגאבה ולהציע את רוסיה כאלטרנטיבה לארה"ב בכל הנוגע ליציבות המשטר. ארה"ב הזהירה את זימבבואה וגינתה את עסקאות הענק שלה עם רוסיה. התקשורת המערבית חשה בהתקרבות המתחוללת, ובכך שזימבבואה ורוסיה פיתחו קשרים כלכליים ופוליטיים נרחבים מאוד. ב-12 ביולי 2008 רוסיה הטילה וטו על ההחלטה של או"ם להטיל סנקציות כלכליות נגד זימבבואה – מעשה שהוכיח כי לרוסים אינטרסים מובהקים וקונקרטיים במדינה. החלטה זו באה גם במטרה לאזן את פעילותן של בריטניה ואת ארה"ב, שעמדו מאחורי ההחלטה הנדונה. היום זימבבואה משוועת ליציבות פוליטית: לפני כחודש ניצל מננגגואה מהתנקשות בסופה של עצרת בחירות. לאחר שהוא סיים לנאום בעצרת באצטדיון בעיר בולאוואיו, נשמע במקום פיצוץ עז. לפי הדיווחים, "מננגגואה לא נפגע בפיצוץ שהיה בקרבתו, ופונה במהירות מהמקום. לפי הממשלה היו כמה פצועים מהפיצוץ, בהם סגן הנשיא, קמבו מוהאדי, שנפגע ברגלו". לאחר 38 שנים בשלטון, מוגאבה הודח בהפיכה צבאית. אזרחי המדינה הצביעו בבחירות חופשיות לראשונה מאז נפלה הדיקטטורה של מוגאבה. האליטות השלטוניות תולות תקוות רבות ברוסיה, שהציגה הישגים "מרשימים" בסוריה, זאת בהיותה בעלת ידע וניסיון בהתמודדות מול  מרי אזרחי.

רוסיה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מנהלת, אף היא, משא ומתן עם הבנק הרוסי VTB על השקעות בסדר גודל של כ-1 מיליארד דולרים.  גם כאן, בקונגו, רוסיה מתעלמת מפרקטיקות שהינן בלתי דמוקרטיות בעליל, המתקיימות במדינה. בנובמבר 2011 נערכו בחירות דמוקרטיות במדינה, ובדצמבר של אותה שנה בית המשפט העליון של קונגו אישר את תוצאותיהן ואת בחירתו של ג'וזף קאבילה לנשיא המדינה. בסוף שנת 2016, אחרי 17 שנות שלטון, קאבילה הכריז שהוא דוחה את הבחירות למועד לא ידוע. ההכרזה גרמה לאנשים לצאת לרחובות ולתגובה אלימה מצד השלטונות. לקרמלין אינטרסים כלכליים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, העשירה במשאבים טבעיים כמו קולטן, קובלט, זהב ויהלומים. קאבילה מעוניין אף הוא בשותפות עם הרוסים, מאחר והמערב "זנח" אותו מאז שסירב למסור את השלטון. פרשנים רבים מסבירים את נהירתם של המנהיגים האפריקניים לקרמלין בכך, שהקרמלין מחלק לדיקטטורים של היבשת השחורה "שוברים לביטוח חיים".

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית

(תמונת הנושא: ולדימיר פוטין, אתר הקרמלין, CC BY 4.0)