שיעור בהבנת הנקרא – דבר חמאסית / פרופ' עוזי רבי

הירי המאסיבי של פעילי החמאס והג'יהאד על עוטף עזה בשבוע שעבר (יותר מיום ממוצע של צוק איתן) נפל על הציבור הישראלי כמקלחת צוננין.

הכיצד? וכי איננו מדווחים השכם והערב כי ההסדרה/הסכמה קרובה מאי פעם? שוב כשלה ישראל במסריה, שוב כשלה בהבנת הנקרא ושיחקה לידי החמאס.

במתקפתו זו משגר החמאס מספר מסרים לקהלים מגוונים: לזירה הפנים פלסטינית ולבעלי בריתו בציר הרדיקלי הוא מבקש להראות כי בכל מקרה (גם אם יגיע לידי הסכמה זמנית) זה אותו חמאס. מאבק מזוין והתנגדות יהיו תמיד נר לרגליו.

כלפי ישראל, שהשיח התקשורתי והפוליטי בה הכין את הציבור להסדרה ולימי רגיעה, החמאס מבהיר כי טרם בשלו התנאים לכך. במילים אחרות, בעבור רגיעה נתבע מחיר גבוה בהרבה מסתם פתיחת מעברים (הסרה טוטאלית של הסגר), ואילו תיק השבויים והנעדרים הוא תיק נפרד, ואין לכרוך אותו בהסדרה.

בקיצור, החמאס מכיר את ישראל הרבה יותר טוב משישראל מכירה את החמאס. קחו למשל את טווחי הירי. מדוע מקפיד החמאס על עוטף עזה והנגב המערבי ואינו משגר לאזור חיוג 03? מהיכן שאב החמאס את ההבחנה הזו? מהמדיניות הישראלית עצמה. היא קבעה היכן ניתן וצריך "להכיל", והיכן לא.

וישראל? מיגון משופר זה חשוב וטוב, אך עד גבול מסוים. בזה לא ניתן לנצח, ודאי לא כנופיית מרצחים בדמותו של חמאס.

לסוגיית עזה, לאמיתו של דבר, אין בנמצא פתרון. ודאי לא כשהחמאס ניצב בראש. מלאכת שיקום עזה היא אפוא מלאכת חיזוק החמאס, גוף שמצהיר כי סיבת קיומו היא חיסולה של ישראל.

כך שישראל כובלת עצמה בלולאה חסרת מוצא, והיא חייבת להיחלץ ממנה. היא אינה יכולה לאפשר לחמאס להמשיך "לטגן" אותה על אש קטנה, סליחה, "סבבים קטנים". אם הדבר כרוך במיטוט שלטונו של החמאס, יהי כך. ועד קבלת החלטה, רק סיכולים ממוקדים ופגיעה בלתי פוסקת בראשי הכנופיה יציבו את החמאס בעמדת מגננה ויאלצו אותו לחשב צעדיו מחדש.

(הופיע לראשונה בעמוד הפייסבוקשל פרופ' עוזי רבי)