עסקת "הזרם הטורקי" (Turkish Stream) – דהיינו, הגז הטבעי המופק באזור קרסנודר (Krasnodar Region) שברוסיה, והזורם לחוף הטורקי במזרח תראקיה (East Thrace) – זכתה לאחרונה לאשרורן של ממשלות טורקיה ורוסיה. עם זאת, כבר עתה ניתן להתייחס להיבטים הגיאופוליטיים של "הזרם הטורקי" ולהשלכותיו על מערכת היחסים של טורקיה עם ארה"ב, רוסיה והאיחוד האירופי.
עסקת "הזרם הטורקי" פורסמה בדצמבר 2014 כעסקה חלופית ל"זרם הדרומי" (South Stream) – גם היא עסקה בין רוסיה לטורקיה, ואשר הוקפאה על ידי האיחוד האירופי. חברת האנרגיה הרוסית "גזפרום" (Gazprom), אשר זכתה במימון להוצאתו של הפרויקט לפועל, טענה כי ההשקה של "הזרם הטורקי" תוכננה לפי לוח זמנים זהה לזה של "הזרם הדרומי", שכאמור הוקפא קודם לכן. על פי התוכנית מינואר 2015, אשר הוכנה על ידי הרוסים, כ- 63 מיליארד מטר מעוקב (BCM) של הגז הטבעי – אשר היו אמורים להיות מנותבים על ידי הרוסים ל"זרם הדרומי" – עברו ל"זרם הטורקי". רוסיה התחייבה להעביר ארבעה צינורות מתחת לים השחור, אשר יעבירו גז טבעי מקרסנודר לטורקיה וליוון, ומשם לאירופה. העלות הכוללת של הנחת ארבעת הצינורות מסתכמת ב- 11.4 מיליארד אירו.
פרויקט "הזרם הטורקי" הוקפא אף הוא – הפעם על ידי רוסיה – לאחר ההידרדרות שחלה ביחסים בינה ובין טורקיה בעקבות הפלת המטוס הרוסי סו-24 על ידי הטורקים ב- 24 בנובמבר 2015 – אם כי עוד קודם להפלת המטוס התעוררו קשיים במשא ומתן לגבי הפרויקט. למעשה, זו הייתה הפעם הראשונה מאז שנות ה- 50 של המאה ה- 20, שמדינה-חברה בברית נאט"ו הפילה כלי טיס רוסי. משבר האנרגיה בין ברה"מ לנאט"ו היה המאפיין הבולט ביותר של המלחמה הקרה הקלאסית, ולפני פחות משנה הוא החריף שוב – במסגרת "המלחמה הקרה 2.0". ברוסיה נשמעו עוד קודם לכן קריאות לעצירתו של הפרויקט. מיד לאחר אירוע הפלת המטוס, הודיעה "גזפרום" על דחיית תחילת העבודה על אחד הצינורות בפרויקט. ההשקה הייתה אמורה להתקיים בסוף 2015, אבל המתיחות בין טורקיה ורוסיה עיכבה את החתימה על העסקה. יתר על כן, תחילת העבודות בפרויקט נדחתה למועד מאוחר יותר, ועד לפני חודש לא היה ברור מהו התאריך להחייאתו. לדברי אנשי מערכת "חדשות האנרגיה", מיזם "הזרם הטורקי" אמור היה "לספק גז לטורקיה, ובהמשך להזרים את הגז הרוסי הלאה לדרום אירופה דרך בולגריה. הצינור, שאורכו כ- 1,100 קילומטרים, אמור היה להתחיל לפעול בשנת 2017, ולהזרים בשלב ראשון לטורקיה כמות שנתית של 17 BCM… טורקיה אמורה הייתה לקבל את הגז במחיר מופחת, בתמורה להסכמתה לשמש תחנת מעבר לייצוא הגז הרוסי לאירופה". יש לזכור גם שטורקיה תלויה בגז הרוסי והאיראני בכ- 70% מתצרוכתה, ואם הרוסים היו מפסיקים את הזרמתו, הם היו מאבדים חוזה משמעותי להקמת תחנת הכוח הגרעינית בטורקיה. והנה: הצהרותיהם של מנהיגי רוסיה וטורקיה וההסכמים שנחתמו במהלך החודש האחרון מבשרים, כי משבר האנרגיה הרוסי-טורקי עומד ככל הנראה להסתיים, והצדדים מסכימים להחיות את "הזרם הטורקי".
"הזרם הטורקי" הוא אחד הפרויקטים היומרניים של השנים האחרונות, שהרוסים תכננו במהלך העשור האחרון, ועם סיומו ב- 2017 הוא עמד לשנות את מעמדה הגיאופוליטי של רוסיה, ולהביא להתחזקותה באמצעות ניתוק התלות שלה במעבר הגז דרך אוקראינה. למרות שהצדדים הראו נכונות להמשיך בהקמת הפרויקט, טרם הושג הסכם בין מוסקבה לאנקרה שיגדיר את חלוקת העבודה בין הצדדים. רוסיה מוכנה להתחיל לבנות את הצינור הראשון, אשר יספק 15.75 מיליארד מ"ק (BCM) של גז לטורקיה. בעיקרון, טורקיה יכולה להסתפק בשני צינורות אשר יספקו לה כ- 30 מיליארד מ"ק של גז לצרכים פנימיים. אך בנוסף לאספקת הגז לצרכים הפנימיים של הטורקים, רוסיה מעוניינת לבנות שני צינורות נוספים (4 בסך הכל) אשר יעבירו 60 [4*15] BCM 30 – BCM לטורקיה ו- 30 BCM לאירופה. לפי הדיווחים שמגיעים ממוסקבה, לפי הסיכום שהושג ייבנו בינתיים רק שני צינורות בעלי קיבולת גבוהה יותר.
בניית "הזרם הטורקי" היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על המשק הרוסי בשנים הבאות. בניית הצינור מצטיירת כהזדמנות וכסיכון בו זמנית. היא מאפשרת לחברות רוסיות להקים מפעלי ייצור של צנרת; כך יוכלו למקסם את רווחיהן, ולמנוע הגירת עבודה של העובדים הרוסיים למדינות אחרות בהן יקבלו תמורה גבוהה יותר עבור עבודתם. בניית הצינור צפויה לספק מקומות עבודה רבים למשק הרוסי. עם זאת, הפרויקט אינו הופך את כלכלת רוסיה לכלכלה מערבית בנוסח המדינות המתועשות, אלא מוסיף להתנות את הצמיחה בייצוא מקורות האנרגיה. מסיבות אלה ואחרות, בניית הצינור עלולה שלא להשפיע על המרכיבים המתקדמים של יציבות כלכלית וחופש תמרון מדיני. כך או אחרת, "הזרם הטורקי" עשוי להיות בעל השפעה מהותית עבור הרוסים.
האירופאים מבינים את הסכנה הכרוכה בפיתוחו של "הזרם הטורקי": אם הגז הרוסי יעבור דרך טורקיה ולא דרך אוקראינה, אזי לאיחוד האירופי תהיה פחות יכולת השפעה על הרוסים. באמצעות השארתה של אוקראינה כמדינה יחידה המסוגלת להעביר את הגז הרוסי, האיחוד האירופי יכול להרתיע את רוסיה. "השארת תעבורת הגז הרוסית בידיה של אוקראינה הפרו-מערבית היא אינטרס אירופי, כאשר למעשה זהו מנוף הלחץ היחיד של המדינה החבוטה מול שכנתה האימתנית". זו הסיבה למאמצים הרבים אותם השקיע האיחוד האירופי כדי לטרפד את פרויקט "הזרם הצפוני 02" (Nord Stream 02). האיחוד האירופי, ובמיוחד גרמניה, אינם מעוניינים בריבויין של דרכי מעבר של הגז הרוסי לאירופה. גרמניה – הגוזרת קופון מעצם היותה תחנת מעבר לגז הרוסי, לפני שהוא מגיע לשאר מדינות אירופה – פעלה רבות על מנת לטרפד את "הזרם הצפוני", אשר אמור להעביר גז מרוסיה לאירופה דרך הים הבלטי. האירופאים פועלים באמצעות צד שלישי – פולין. הסוכנות להגבלים עסקים בפולין עיכבה לאחרונה את מיזם "הזרם הצפוני", שוב למען אותה מטרה: על מנת להותיר על כנה את תלותה של רוסיה בצינור האוקראיני. אירופה פועלת מזה זמן רב על מנת "להקטין את תלותה בגז הרוסי, שמהווה כ- 27% מכלל הגז המיובא ליבשת". במקביל, ארה"ב מסייעת לבולגריה לבנות תחנת כוח גרעינית, ולפולין לייבא גז מקטר על מנת להקטין את התלות האירופית באנרגיה הרוסית.
יוון מחזיקה בדעה שונה מזו של האיחוד: היא דווקא מעוניינת בבניית "הזרם הטורקי". השר היווני לאיכות הסביבה פנוס סקורלטיס (Panos Skourletis) הודיע, כי יוון מעוניינת בבניית הצינור שיעביר את הגז הרוסי דרך טורקיה לאירופה. לפי התוכנית המקורית, הצינור היה אמור להתחבר ליבשה בטורקיה ליד הכפר קייקוי (Kiyikoy), שם אמורה להיבנות רכזת-הגז (gas-hub). זו תשמש את הטורקים לצרכים פנימיים, והיא אמורה להיבנות ליד העיר לולבורגז (Luleburgaz). משם ימשיך נתיבו של הצינור עד לגבול הטורקי-יווני באזור איפסילה (Ipsila). סקורלטיס הצהיר על כוונותיה של ממשלתו לנהל מו"מ עם הרוסים על מנת להמשיך את הצינור מטורקיה ליוון דרך הים. רוסיה בונה על איטליה, יוון, קפריסין והונגריה כעל שחקנים משמעותיים אשר יכריעו נגד תוכניות האיחוד האירופי להרחיב את הסנקציות הכלכליות.
בעוד שבקרב מדינות אירופאיות שונות עדיין קיימת מחלוקת בנוגע לחיוניותו של "הזרם הטורקי", הבירוקרטים במוסדות האיחוד אינם מוותרים: הם רוצים להחיות פרויקטים "מתים" על מנת ליצור תחרות, וזאת במטרה להקל את כובדן של המשמעויות הגיאופוליטיות מ"הזרם הטורקי". במילים אחרות: האירופאים רוצים להוציא את רוסיה מהמשחק באמצעות תחרות. אחד הפרויקטים ה"מתים" האלה הוא "הזרם הדרומי". פרויקט אנרגטי זה נוצר ב- 2007 כיוזמה רוסית, ובהסכמה אירופית. מטרתו הייתה להעביר צינור גז מרוסיה למדינות האיחוד האירופי דרך טורקיה. "ביקושי הגז באירופה צפויים להגיע ל- 140 מיליארד קוב עד 2030". המסלול של "הזרם הדרומי" היה אמור לצאת מחופי הים השחור של רוסיה, ומשם לבולגריה, לסרביה ולבסוף להונגריה. מרכזת-הגז בהונגריה הגז היה אמור להמשיך לזרום לצרפת, לאוסטריה ולמדינות נוספות במרכז ובמערב אירופה. האינטרס של רוסיה היה, שוב, לבנות צינור עוקף-אוקראינה, "שדרכה עוברים 80% מהגז שאותו מייצאת רוסיה לאירופה, ולהגיע ישירות לצרכן האירופי". רוסיה תמיד העניקה לפרויקטים הללו משמעות גיאופוליטית. האירופאים הבינו, גם הם, שהפשרת "הזרם הדרומי" תקל את הכובד הגיאופוליטי מ"הזרם הטורקי", זאת מאחר וצינור נוסף יעניק להם יכולת תמרון ויכביד על רוסיה מבחינה כלכלית. בדיוק מהסיבה הספציפית הזאת האירופאים החליטו להחיות את "הזרם הדרומי", מיד עם היוודע דבר החייאת "הזרם הטורקי" על ידי רוסיה וטורקיה.
בהקשר זה חשוב לומר כי יום לאחר לאחר המפגש בין ולדימיר פוטין לרג'פ טאיפ ארדואן, הודיעה בולגריה על הפשרת הפרויקט של בניית צינור גז לאירופה. הצנרת, שתוכננה לשמש בפרויקט המוקפא הקרוי "הזרם הדרומי", נמצאת כבר בוורנה שבבולגריה, ומחכה לשעתה. יצוין, כי האיחוד האירופי הורה לבולגריה להקפיא פרויקטים אלו כחלק מהסנקציות נגד רוסיה, ועתה, בולגריה נקטה בצעד אנטי-רוסי – דבר שיש לו השלכות גיאו-פוליטיות. לפי דעתי, בולגריה קיבלה הנחיה מוושינגטון וממוסדות האיחוד להפשיר את פרויקט "הזרם הדרומי", כשמטרתה של וושינגטון בכך היא לערער את היציבות הכלכלית של רוסיה, הנדרשת להשקיע בו זמנית הון עתק בשני פרויקטים; רוסיה, הסובלת מסנקציות כלכליות, לא תעמוד בנטל זה של בניית שני הפרויקטים. המערב – ובמיוחד גרמניה, הנהנית מעצם העובדה שהגז הרוסי מועבר דרך אוקראינה – שואפים להקטין את הקיבולת של "הזרם הטורקי" ולאזן אותה עם הפרויקט המקביל של "הזרם הדרומי". כך ימשיך "הזרם הטורקי" להשפיע באופן מהותי על הסוגיות הגיאופוליטיות.
