הפובליציסט הלבנוני ראג'ח אל-ח'ורי טוען היום, במאמרו בעיתון "א-נהאר" (לבנון), כי הבחירות בישראל לא היו משאל עם על מידת הפופולריות של בנימין נתניהו אלא הוכחה נוספת לכך שישראל הינה "ישות הנוטה באופן גובר למחיקתה של פלסטין מהגאוגרפיה ומההיסטוריה גם יחד".
לדעת הכותב, בכל הנוגע לסוגיה הפלסטינית אין כל הבדל בין "הליכוד" ובין "המחנה הציוני": נתניהו רץ לבחירות עם הססמה של "לא למדינה הפלסטינית", אך גם הרצוג ולבני "דבקים בירושלים, בהתנחלויות ובהתנחלות", כך שלמעשה הם נגד הקמתה של מדינה פלסטינית.
זאת ועוד: "האם יש צורך שנדבר על המפלגות האחרות המהרהרות בהתנחלות – 'ישראל ביתנו', 'הבית היהודי', 'יש עתיד' – ששמותיהן מהווים סימן פסיכולוגי בוטה לכך שבליעתה של פלסטין לא תיפסק… וכי בחברה הישראלית אין כלל מקום למדיניותו של יצחק רבין אשר נרצח בשל הסכם אוסלו וקבור לצידו, היות והמילה היא לצאצאיו של מנחם בגין".
לדעתו של אל-ח'ורי, כל המלל הפוליטי והמדיני שיישפך על קשיי הרכבת הממשלה ועל יחסיו העכורים של נתניהו עם נשיא ארה"ב אובמה הינו בבחינת "הפנים המאירים של היער, המסתירים מהעין את הג'ונגל הפראי בו פלסטין וירושלים תכורסמנה, ואין בין האוקיינוס והמפרץ מי שנזכר ב'סוגיה הלאומית של האומה הערבית', מי שמארגן הפגנה, מי שנואם, מי שמכה בתוף, מי שמלחין המנון או שיר או כותב מאמר!".
***
ואילו ג'יהאד אל-ח'אזן, בטורו אתמול בעיתון "אל-חיאת", סבור כי בבחירה בין "טרוריסט ידוע ובין טרוריסט פוטנציאלי או מוסווה", רוב הישראלים "בחרו בטרוריסט אותו הם מכירים".
אליבא דאל-ח'אזן, נצחון "הליכוד" מעיד כי "הבוחר הישראלי אינו חכם יותר מהבוחר הערבי": כפי ש"קבוצות דתיות קיצוניות" במדינות שונות בעולם הערבי "שכנעו את רוב האנשים… כי הם יראו נהרות של שומן ודבש מבלי לעבוד", כך גם "נתניהו הצליח להפחיד את הישראלים מפצצה גרעינית איראנית בלתי קיימת, [בעוד] ברשות ישראל ארסנל גרעיני".
אל-ח'אזן סמוך ובטוח כי הממשלה הבאה, ולא משנה מה יהיה הרכבה, תהיה "טרוריסטית – ככל ממשלותיו הקודמות של נתניהו".
***
קלוביס מקסוד – יליד לבנון 1928, דיפלומט לשעבר בשירות הליגה הערבית, עיתונאי ופובליציסט – סבור, במאמרו המתפרסם היום ב"אל-ערבי אל-ג'דיד", כי נצחונו של בנימין נתניהו בבחירות בישראל מבטא את מותו של תהליך השלום בין הפלסטינים וישראל.
לדעת מקסוד, הצהרתו של נתניהו במהלך מערכת הבחירות, לפיה ימנע הקמתה של מדינה פלסטינית, עולה בקנה אחד עם פעולותיו בעבר להכשלת הנסיונות הבינלאומיים להחייאת המו"מ, ומעידה על "המדיניות החד-צדדית והיהירה" בה ימשיך נתניהו בשנים הבאות.
הכותב סבור, כי נצחון הימין מבטא את העובדה שהעם הישראלי, ולא רק הנהגתו בלבד, אינו רוצה למצוא פתרון לסוגיה הפלסטינית. לאור זאת, על הפלסטינים והערבים להכין "תוכנית מאוחדת שתעמוד מול המדיניות הקולוניאליסטית הישראלית":
* במישור הפלסטיני – הרשות הפלסטינית צריכה להמשיך בצעדים להפסקת התיאום הבטחוני עם ישראל ובפנייה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג במטרה לשפוט את מנהיגיה על פשעי מלחמה נגד תושבי רצועת עזה. "יש לנתק את הקשרים הקיימים עם ישראל, לכל הפחות, עד שהממשלה הישראלית הבאה תודיע על הכרה בפתרון שתי המדינות ובהקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית, ועל הסכמתה לזכות שיבה לפליטים הפלסטיניים". מקסוד מייעץ לפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה ללמוד מאחיהם בתוך ישראל כי "אין תחליף לאחדות השורה כדי להתמודד עם התוכניות הציוניות ולהשיג את הזכויות הלגיטימיות".
* במישור הערבי – מקסוד קורא למנהיגי כל מדינות ערב "לשוב אל המחויבות הלאומית הערבית". על פלסטין להיות "המצפן אשר מניע את ההמונים הערביים". הוא מוסיף, כי ייתכן והאחריות הכבדה בהקשר זה מוטלת על מצרים, היות ו"הסכם קמפ דיוויד היה אחד הגורמים החשובים ביותר לצמיחתה של העריצות הישראלית ולאובדן המחויבות הערבית לסוגיה הפלסטינית. במקום להתחנן לסיוע כספי, על ההנהגה המצרית להחזיר לעצמה את תפקידה המוביל ולהוות חוד החנית בדרישה למלוא הזכויות הפלסטיניות".
מקסוד מסיים בנימה אישית: "במהלך עבודתי באו"ם כשגרירה של הליגה הערבית [בין השנים 1990-1979] הכרתי את נתניהו. הוא עדיין כפי שהכרתיו: הוא לא מעוניין בדיאלוג, ומנסה לכפות את תנאיו בכוח על האחרים. המנדט החדש שהעניקו הישראלים לנתניהו אך ורק יגביר את חומרת נטייתו [זו] ואת יהירותו" – ומכאן הצורך, לדעת מקסוד, בעמידתם המאוחדת של הערבים מולו.
