אלימות אתנית באתיופיה במשחק הגיאופוליטי / ד"ר יבגני קלאובר



הסכסוך בין עמי האורומו והאמהרים בחבלי אורומיה ואמהרה ובבירה אדיס אבבה שבאתיופיה ובין הממשלה, אינו אלא אחד הסכסוכים האלימים שפרצו עקב היחלשותה של ארה"ב במזרח התיכון מאז פרוץ ה"אביב הערבי", כמו גם מפאת כניסתם של שחקנים חדשים לזירה. למרות ששני עמים אלה אינם בעלי ברית טבעיים בשל השתייכותם לדתות שונות – האמהרים הם נוצרים, והאורומו הינם מוסלמים – הם מהווים היום חזית אורומית-אמהרית מאוחדת נגד המשטר.

החזית הלא טבעית אך המאוחדת של עמי אורומו ואמהרה פתחה בימים אלה במאבק נגד התגרים (Tigrayans). רבים מבני החזית המאוחדת טוענים, שהמשטר באתיופיה הופקע על ידי התגרים, המהווים בסך הכל כ- 6% מהאוכלוסייה, אך למרות היותם מיעוט קטן מבחינת חלקם באוכלוסיית אתיופיה, הם שולטים בפוליטיקה, בשירותי הביטחון ובכלכלה. ההתנגדות למשטר אינה רק נחלתם של דיירי שני המחוזות, והפגנות מתקיימות גם באדיס אבבה ובמחוזות נוספים. אתיופיה, שהפכה בשנים האחרונות למעצמה כלכלית ודוגמה ליציבות פוליטית, מתמודדת בימים אלה עם השאלה האקוטית אותה, כך נראה, לא הצליחה לפתור: כיצד להפוך מאימפריה שבטית רב-אתנית ורב-תרבותית למדינה מודרנית?

הכישלון בפתרון הסכסוך מהווה כעת הגורם המרכזי לחוסר היציבות במדינה הצפון-אפריקאית. בגל הקודם של הסכסוך, בתחילת השנה, נהרגו כ- 400 איש, ורבים נעקרו מבתיהם. הגל הנוכחי גבה עד כה יותר מ- 50 קורבנות, והזרוע עוד נטויה. כאמור, האורומו והאמהרים – קבוצות אתניות הנחשבות ליריבות – נמצאים הפעם באופן מפתיע מעברו האחד של המתרס, ומאוחדים בהתנגדותם החריפה למדיניות ממשלתו של היילמריאם דסלן. בני אורומו התיישבו באופן מסורתי באזורי השפלה, בשעה שהאמהרים התיישבו בהרים. אתיופיה היא המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה אחרי ניגריה – מתגוררים בה כיום כ- 100 מיליון תושבים – והמדינות המערביות מעלות מצג שווא של מאמצים רבים כדי לשמור על יציבותה. יחד עם זאת, אתיופיה היא גם זירה רוחשת של התנגשויות בין מעצמות גלובליות ואזוריות: ארה"ב, סין, רוסיה, בריטניה, צרפת, סעודיה ומצרים; והפוליטיקה האתיופית הפנימית היא מעין השתקפות של ההתנגשויות הגיאופוליטיות הללו.

האמריקנים פיתחו יחסי ידידות עם אתיופיה ושכנתה ג'יבוטי, על מנת להתמודד עם האתגרים הביטחוניים במזרח התיכון: פיראטים בסומליה, דאע"ש במצרים, ועוד. יתר על כן, אין עוד מדינה באפריקה אשר "מקבלת סיוע מערבי גדול כמו זה שמקבלת אתיופיה". מצד שני, לסעודיה, לאיחוד האמירויות הערביות ולקטר יש אינטרס לשתול כאוס אתני באתיופיה ולהחלישה. הסעודים והקטרים פועלים דרך אריתריאה, השכנה מצפון, על מנת להחליש את אתיופיה – המאיימת, בין היתר, להשאיר את מצרים ללא מי הנילוס ולפגוע באינטרסים של סעודיה באזור. הסעודים חוששים מחוסר יציבות באזור מיצר באב אל-מנדב – ציר סחר ימי מרכזי המפריד בין תימן שבחצי האי ערב לבין ג'יבוטי ואריתריאה שבקרן אפריקה, ומחבר בין הים האדום לים הערבי. פגיעה במיצר באב אל-מנדב תפגע במעבר התקין של הנפט הסעודי, ותעניק יתרון יחסי לרוסיה ולאיראנים – תרחיש שאינו מקובל על הסעודים. אריתריאה – הממוקמת על מיצר "באב אל-מנדב" – מהווה נכס אסטרטגי מבחינת הסעודים והמצרים: יחדיו, הם מעוניינים לבלום את תוכניותיה של אתיופיה לסכור את הנילוס הכחול, הפוגעות במצרים ובסודאנים. בגלל הרטוריקה האנטי-מוסלמית של ממשלת אתיופיה, הסעודים רואים במדינה אפריקאית זו אויב אידיאולוגי, והם מנסים לחתור תחת הממשלה האתיופית באמצעות תמיכה במורדים באריתריאה. המורדים המוסלמיים הפרו-אורומו באריתריאה ממרידים את בני אורומו שבאתיופיה – הם חוצים את הגבול, ומספקים לאחיהם שבאתיופיה את הנשק על מנת שאלה יוכלו להילחם במשטר של אדיס אבבה.

בסוף שנת 2015, ממשלת אתיופיה בראשותו של היילמריאם דסלן האשימה את המפגינים בחבל אורומיה (המוסלמי) ב"קשר עם ארגוני טרור". ממשלתו של דסלן נהגה בבני האורומו ביד קשה. דו"ח של ארגון "Human Rights Watch" העלה, כי כ- 75 בני אדם נהרגו במהלך פיזורן של הפגנות בחבל אורומיה, שמחו נגד פינויים של חקלאים. פרשנים רבים סבורים כי ההתקוממות של בני האורומו (המוסלמים) הינה מעשה ידיהם של הסעודים, אשר מעוניינים לשתול כאוס באתיופיה על מנת להחלישה. האורומו מתנגדים במשך שנים לקיפוח ולאפליה מצד השלטונות באדיס אבבה. הממשלה נהגה ביד קשה באימאמים (מנהיגי העדה הסונית) של בני האורומו המוסלמים הנתמכים על ידי הסעודים, והחליפה אותם במוסלמים מתונים יותר, הדוגלים בדו-קיום עם הנצרות – "אל-אחבאש" (Al-Ahbash). כלומר, אנשי הדת הפרו-סעודיים והקיצוניים הוחלפו באנשי הדת המתונים. כאשר השייח' עבדאללה, מנהיג מוסלמי אתיופי בולט, עזב את אתיופיה בשנת 1950 והיגר ללבנון, הוא זכה לכינוי ייחודי במינו באסלאם הסוני: "אל-אחבאש" הלבנוני. בשנת 1983 הוא הקים בביירות אגודה שנודעה בכינוי "האתיופים" של "אל-אחבאש". לפי פרופ' חגי ארליך, "באמצעות האגודה הזו הפיץ שיח' עבדאללה את משנתו – גירסה של אסלאם עממי ואורתודוקסי מתון, הקורא להגיע לדו-קיום עם הנצרות". הממשלה האתיופית העדיפה את בני "אל-אחבאש" הלבנוני המתונים, והדוגלים בדו-קיום, על פני בני האורומו בתפקידי מפתח במסגדים של המחוז. הסעודים, כמובן, ראו את הנעשה בחומרה רבה, והתייחסו לכך כאל רדיפה דתית.

יד קשה: היילמריאם דסלן (תמונת ארכיון, UNIDO, flickr, CC BY 2.0)
יד קשה: היילמריאם דסלן (תמונת ארכיון, UNIDO, flickr, CC BY 2.0)

בנוסף, בחרה ממשלת אתיופיה להתקרב אל הסינים. בעשור האחרון, הסינים מעורבים ביבשת האפריקאית ביתר שאת: לפי ה"אקונומיסט", "הסינים בונים תשתיות, מחמשים צבאות ומנחילים את התרבות. במאבק על ההשפעה במדינות אפריקה לא בוחלת סין באמצעים חומריים, וגם יפן והודו מצטרפות למרוץ אחר נתח משלהן ביבשת". מובן מאליו, שכניסתם של הסינים ליבשת האפריקאית אינה מקובלת על האמריקנים. הסינים רואים באפריקה נכס כלכלי, בשעה שהאפריקאים רואים בכניסת העסקים הסיניים חלון הזדמנויות. ארה"ב רואה את עצמה כמפסידה מהמהלך הזה, ומנסה ללחוץ על הממשלה באדיס אבבה, במטרה לגרום לה להתרחק מהסינים. האמריקנים צריכים להחזיק את אתיופיה תחת כנפי האימפריה שלהם, על מנת שזו תהיה פתוחה לעסקים האמריקניים, ותהווה אזור חיץ ממנו ניתן להילחם בחמושים של סומליה – אל-שבאב (al-Shabab).

האמריקנים אינם מרוצים מהעובדה שסכר ה"רנסנס" (התחייה) האתיופי נבנה גם הוא על ידי הסינים. סכר ה"רנסנס" (GERD – Grand Ethiopian Renaissance Dam), אשר האתיופים מחדשים בימים אלו את הקמתו על הנילוס – בעלות של כ- 4.8 מיליארד דולר, לפי הערכת ה"אקונומיסט" – מדאיג את האמריקנים, הסעודים והמצרים עד מאוד. דאגתה של מצרים מובנת: לפי צבי בראל מ"הארץ", כבר בשנה הבאה, עם השלמת בניית חלקו הראשון של הסכר, עלולה מצרים "להפסיד בין 19-11 מיליארד מ"ק מים בשנה, הפסד שיגרום גם להקטנה של יכולת תפוקת החשמל שלה בכ- 40-25 אחוזים". העיתון האתיופי The Ethiopian Herald מתאר בצורה ציורית למדי כיצד המכונות המפלצתיות "החיו את השממה שבמדבר" של גובה (Guba), לפני כמה חודשים, בעודן מקימות את הסכר, העתיד לספק למדינה מקומות עבודה רבים.

לפי הסיקור של ה"ניוזוויק", מנהיגי מצרים, אתיופיה וסודאן התכנסו במרץ 2015 בח'רטום בירת סודאן על מנת לחתום על ההסכם, לפיו תבנה אתיופיה את הסכר השנוי במחלוקת. קאהיר, כהרגלה, התנגדה להסכם, בטענה כי "הפרויקט יפגע באספקת המים שלה מהנהר". המו"מ בין מצרים, אתיופיה וסודאן התחיל ב- 2014. נשיא סודאן עומר אל-בשיר הצהיר בחתימת ההסכם כי מדובר ב"הסכם היסטורי", וכי הוא לא עומד "לפגוע באינטרסים של מדינות אחרות על ידי השימוש במים". הסינים מובילים בבניית פרויקטים אנרגטיים באפריקה – דבר שאינו יכול שלא להכעיס את האמריקנים – עקב ההתפשטות הסינית, ואת המצרים – בשל הקמת הסכר האתיופי. הסכר אמור להיבנות באזור "בנישאנגול-גומוז" (Benishangul-Gumuz) המאוכלס על יד העמים ברטה (Berta – עם המהווה 25.4% באזור זה), אמהרה (Amhara – 21.7%), גומוז (Gumuz – 20.9%) ואורומו (Oromo – 13.5%).

במהלך ההפגנות של הקיץ האחרון, בני אמהרה ואורומיה דורשים מידה רבה יותר של אוטונומיה פוליטית וכלכלית, כדי לשלוט באזור "בנישאנגול-גומוז" שבו ייבנה הסכר. נשיא ארה"ב הצהיר, כי על הממשל הפדרלי באדיס אבבה "להתחשב באינטרסים" של בני העמים ב"בנישאנגול-גומוז" – אמירה שהייתה אמורה להרתיע את היילמריאם דסלן. הנשיא האמריקני החל גם בתהליך מואץ של בחישה בקלחת הפוליטית המקומית, כשבשיאו אף נפגש בגלוי עם מנהיגי האופוזיציה. למעשה, האמריקנים הציבו את היילמריאם דסלן בפני אולטימטום בלתי כתוב: אם אתה ממשיך להתקרב לסינים, אנחנו נמצא לך מחליף! כך – בשם המאבק לזכויות אדם באתיופיה – האמריקנים מאיימים למעשה באופן ציני לתמוך בחזית אמהרה-אורומיה, זאת למקרה שדסלן לא יישמע לתכתיבם להתרחק מהסינים.

במהלך הביקור ההיסטורי באפריקה בשנת 2015, נפגש נשיא ארה"ב ברק אובמה עם ראש ממשלת אתיופיה באדיס אבבה. במהלך הביקור, אובמה בירך את היילמריאם דסלן על תרומתו לשלום אזורי, ליציבות ולמלחמה באיידס. למרות המילים החמות שנאמרו רק לפני כשנה, ארה"ב מתחילה לשנות רטוריקה: המגזין "Foreign Affairs" יצא עם מאמר מערכת, אשר רואה בהפגנות באתיופיה "אות אזהרה". האמריקנים מזהירים את ראש ממשלת אתיופיה מפני הסלמה, כמו היו הם אלו השולטים בתהליך ביד רמה. מחבר המאמר מספר על "גורלם המר" של בני האמהרה, אשר מודרים מחלוקת המשאבים ומתהליך קבלת ההחלטות, ומבקש מדסלן "לחרות על לוח ליבו" את זכויות האדם במדינה. האופוזיציה האתיופית "לוחשת" לאובמה, כי בגין העדר הדמוקרטיה במדינה, האינטרסים האמריקניים באזור נפגעים. בשנת 2015, ה- EPRDF – החזית המשותפת של מפלגת השלטון ומפלגות-לווין (Ethiopian People’s Revolutionary Democratic Front) – זכתה ב- 546 מושבים בבית הנבחרים מתוך 547 (גם המושב היחיד של האופוזיציה עבר לבסוף לידי מפלגת השלטון!). האופוזיציה טענה ל"פגיעה בזכויותיה, לאי סדרים ולאיומים על מועמדיה". נשיא ארה"ב לחץ שוב על דסלן: "בעת ביקורו הראשון של נשיא אמריקני מכהן במדינה האפריקנית לא היסס אובמה לדבר על הסוגיה הנפיצה: על אתיופיה לקדם דמוקרטיה בשטחה".

סכר הרנסנס (צילום מסך מהרשת)
סכר הרנסנס (צילום מסך מהרשת)

למרות הסכמתה על הנייר של "מצריים המתייבשת" לבניית הסכר האתיופי, בפועל היא מנסה לטרפד את העסקה. באמצעות תמיכתם בפעולות החתרניות המאורגנות באריתריאה, המצרים מנסים ללחוץ על האתיופים ולעכב את בניית הסכר. אריתריאה – שאינה יושבת על הנילוס עצמו אלא על אגן הניקוז שלו – מספקת למצרים טריטוריה להתארגנות, שתפקידה לחתור תחת המשטר באתיופיה. כתוצאה מכך, "גבר המתח בגבול עם אריתריאה, שגבה ביוני את חייהם של מאות אנשים". הארגונים הבדלניים הקיצוניים כמו "החזית לשחרור אורומיה" או "חזית אוגאדן לשחרור לאומי", שדוכאו בשנים האחרונות באתיופיה, עלולים שוב לנסות ולהביא לכאוס במדינה.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית.