הגיאופוליטיקה של הקרב על מוסול / ד"ר יבגני קלאובר

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%a7%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%91%d7%a8-%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%9fשבועיים לאחר תחילת המבצע לשחרור העיר מוסול שבעיראק, הכוחות העיראקיים – לצד כוחות הפשמרגה הכורדיים – השתלטו על כ- 80 עיירות באזור, מה שקירב אותם למרכז העיר. לפי הדיווחים שהגיעו מהחזית ב- 31 לאוקטובר, "הקואליציה האמריקנית וחיל האוויר העיראקי תוקפים אווירית בכל החזיתות". רשת ה- CNN דיווחה על שיתוף פעולה מוצלח בין הצבא האמריקני לצבא עיראק, וכן כי נותרו קילומטרים אחדים בין כוחות הקואליציה לבין מרכז העיר. כוחות הקואליציה סייעו לטורקים להתקדם לעבר העיירה שורה. קדם לכך גל תקיפות אוויריות של הקואליציה אשר ריכך את האזור, כמו גם ירי ארטילרי לעבר עמדות חמושים בתוך העיירה עצמה. ממבט ראשון על הקרבות במוסול, נראה כי כוחות הקואליציה מקדמים מטרה אחת – מלחמה נגד דאע"ש. אך לשותפים בקואליציה העיראקית-אמריקנית-כורדית-טורקית אינטרסים שונים, ואף מנוגדים – עובדה העלולה להוביל להסלמה במלחמת האזרחים הסורית.

בדרך למוסול: הכוחות העיראקיים - תמונת אילוסטרציה (מתוך עמוד הפייסבוק של משרד ההגנה העיראקי)
בדרך למוסול: הכוחות העיראקיים – תמונת אילוסטרציה (מתוך עמוד הפייסבוק של משרד ההגנה העיראקי)

ארה"ב

לאמריקנים חשוב להציג הישגים במוסול לפני ה- 8 לנובמבר – מועד הבחירות לנשיאות. לשם כך, הם משאירים פתח מילוט לג'יהאדיסטים, כך שאלו יוכלו לעזוב את מוסול ולדלל את שורותיו של דאע"ש בעיר. בעת הנוכחית, ארה"ב מעוניינת פחות לחשוב על שאלות מסוג "לאן המחבלים האלה יתקדמו לאחר שיעזבו את מוסול", בין היתר בשל רצונם של האמריקנים להוריש את הבעיה לרוסים. האיראנים, לעומת זאת, רוצים לסגור על מוסול, והדבר אינו מקובל על ארה"ב. מהלך בו המיליציות השיעיות תשתלטנה על הכבישים המובילים למוסול מהעיירה תלעפר (הנמצאת כ- 50 ק"מ מערבית למוסול) – למרות שהוא מתואם עם העיראקים – "אינו מתיישב עם האסטרטגיה של ארה"ב, שלפחות על פי התכנון ביקשה להשאיר לג'יהאדיסטים ניתוב מילוט כדי להקטין את ההתנגדות במוסול". בתוך כך, גוברת המתיחות בין איראן לוושינגטון, וזאת לאחר שהמיליציות השיעיות הפרו-איראניות התקדמו מערבה אל תוך העיר. מובן כאן חששם של האמריקנים מפני התחזקות המיליציות הפרו-האיראניות, אשר לאחר הקרב על מוסול עשויות למצוא את עצמן בדרך לסוריה, שם הן תענקנה יתרון לבשאר אסד ולרוסים התומכים בו. האמריקנים חוששים גם מאלימות סקטוריאלית, שעלולה לפרוץ בין המיליציות השיעיות לבין הסונים, המהווים רוב בעיר. המיליציה הכורדית בגיבוי של הכוחות העיראקיים הודיעה, כי היא שולטת בפרבריה המזרחיים של מוסול, וכי הם "הצליחו להגיע עד רובע כראמה, הסמוך למרכז העיר". למזלם של האמריקנים ושל ממשלת עיראק, מנהיג הכורדים מסעוד בארזאני אינו מתכוון בינתיים להיכנס למוסול. בארזאני משחק תפקיד מרכזי בפתיחת השערים לכניסה טורקית: כוחותיו יכולים לתת גב ארטילרי לכוחות הטורקיים, ולאפשר את כניסתם למוסול – דבר שעלול לעצבן עד מאוד את הממשל בבגדאד. הדבר יסבך אותו, ללא ספק, עם העיראקים ועם האמריקנים.

טורקיה

בשעה שהאינטרס האמריקני ב"מבצע מוסול" הינו לשחרר את העיר מידי "המדינה האסלאמית" (דאע"ש) ובה בעת להחליש את הרוסים, הטורקים רואים את העיר מוסול כמחוז של האימפריה העות'מאנית. כמה ימים לאחר תחילת המבצע, טען שר החוץ של טורקיה מבלוט צ'בושאולו כי "ארבעה מטוסי קרב [טורקיים] מוכנים להצטרף לקרבות" במוסול, על מנת להגן על הטורקמנים, המיעוט הסוני הפרו-טורקי. הצבא הטורקי עזר לכוחות הפשמרגה הכורדיים בעיראק בקרב על העיר בעשיקה. הממשל בבגדאד מתנגד למעורבותה של אנקרה במערכה לכיבוש מוסול, עקב החשש שניצחון טורקי יביא את הטורקמנים לתפקידי מפתח בעיר. לרשותה של טורקיה לא עומדות חלופות טובות יותר מאשר תקיפה של מוסול העיראקית. בהמשך לאופן התנהלותה האגרסיבי בסוריה בשנה האחרונה, מדיניותה במוסול בימים אלה היא אקטיבית ותוקפנית. המדיניות הדו-משמעית של הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן ביחס לעתידה של מוסול מובילה להחרפת היחסים עם האיראנים. למרות שמקבלי ההחלטות באנקרה חוזרים ומבטאים את רצונם של טורקיה ושל נאט"ו כי עיראק תישאר מאוחדת ונקייה מדאע"ש, נותרה בהם מידה מסוימת של אמונה בכך שסיפוח מוסול לטורקיה והרחבת הגבולות הינו תרחיש כדאי. יתר על כן, הפעילות הטורקית במוסול אינה מכוונת רק נגד דאע"ש, אלא גם נגד כוחות המחתרת הכורדית (ה- PKK), הנתמכת על ידי האמריקנים. בנוסף, הטורקים מאיימים שיתקפו בסינג'אר – שאינה קשורה כלל למערכה במוסול – שבה מתבצרים כמה אלפי לוחמים של ה- PKK.

החרפת היחסים בין הטורקים לאיראנים בעקבות מעורבותה של טורקיה במוסול לא איחרה לבוא. המיליציות הנתמכות על ידי האיראנים התקדמו לעבר העיירה תלעפר, למרות איומו של ארדואן לתקוף אם השיעים ינסו לכבוש את האזור. דובר המיליציות השיעיות הודיע, כי "אחרי הדיפת דאע"ש מעיראק, [הן] יסייעו לאסד בסוריה". ארדואן, המנצל את פתיחת החזית במוסול לאספקת תחמושת למורדים הסונים בעיר הסורית חלב, חושש מההתקדמות הכוחות הפרו-איראניים לעבר תלעפר, מכיוון שהגעתם של החמושים השיעים הפרו-איראניים לסוריה עלולה לחזק את אסד. תלעפר הייתה עיירה בעלת רוב שיעי לפני נפילתה לידי דאע"ש בשנת 2014, והאיראנים רואים בה מאחז שיעי בעיראק.

לטורקים יש גדוד שריון וכמה גדודים של לוחמי חי"ר על הר בעשיקה. בעשיקה, שהייתה בעבר עיירה רב-אתנית בה התגוררו נוצרים ויזידים לצד סונים, הפכה להיות "עיירת רפאים שנמצאת על הכוונת בחזית האחרונה במלחמה נגד דאע"ש". בנוסף, הטורקים הודיעו לפני כמה ימים, כי "הכוחות הטורקיים החלו לפרוס טנקים ורכבים משוריינים אחרים באזור סילופי, סמוך לגבול עם עיראק, ולתגבר את נוכחות החיילים באזור". ארדואן הודיע, כי "טורקיה מתכוונת לחזק את נוכחותה הצבאית בסילופי". שר ההגנה הטורקי פיקרי איסיק הודיע, כי הטנקים הטורקיים עומדים להיכנס לעיראק: "טורקיה אינה מחויבת לחכות בגבולותיה". הממשלה בבגדאד אינה מרוצה מעצם העובדה ששלטונות החבל הכורדי בעיראק בראשותו של בארזאני אפשרו את כניסתם של הכוחות הטורקיים לבעשיקה. העיראקים חוששים, ובצדק, שהשטחים אשר ייכבשו מידי דאע"ש על ידי הכורדים בסיועם של הטורקים לא יחזרו לעולם להיות חלק מעיראק המאוחדת.

הכורדים לא יוותרו על השטחים שכבשו מידי דאע"ש במערכה זו. לוחמי הפשמרגה הכורדיים מתקדמים אל מוסול מהמזרח ומהצפון, ומציגים הישגים מרשימים. התקדמות זו כבר גבתה מחיר כבד. מדווח, כי "כ- 20 מכוניות תופת וירי צלפים קידמו את פניהם בבעשיקה", וכי "חמושי הארגון פיזרו במקום מטעני צד, שאותם הכינו החל מבקבוקי מים ריקים עד לספר קוראן שעלול להיות קטלני". ראש ממשלת עיראק חיידר אל-עבאדי חושש, כי הישגים אלה – לצד התמיכה הטורקית – יהוו בסיס לדרישה טורקית לשליטה במוסול. כששר החוץ הטורקי צ'בושאולו הודיע בשבוע שעבר כי טורקיה הציעה לקחת חלק גדול יותר בשחרור העיר, דווח כי "ראש ממשלת עיראק חיידר אל-עבאדי סירב להצעה". אל-עבאדי חושש מפני הטורקים, ואינו ממהר לקבל את ההצעות ה"נדיבות" של ארדואן.

חושש מהטורקים: אל-עבאדי, אתמול במסיבת עיתונאים (לשכת התקשורת שלו, עמוד הפייסבוק)
חושש מהטורקים: אל-עבאדי, אתמול במסיבת עיתונאים (לשכת התקשורת שלו, עמוד הפייסבוק)

רוסיה מחוץ למוסול?

רוסיה משקיפה על "מבצע מוסול" מהצד. מעורבותה המוגברת בחלב הסורית בספטמבר האחרון הייתה מענה להתקפה האמריקנית באזור העיר דיר א-זור שבצפון מזרח סוריה. בזמנו, שגרירת ארה"ב באו"ם סמנתה פאוור המחישה את החרפת המשבר בין הרוסים לבין האמריקנים באמירתה, כי "רוסיה אימצה דפוסים חמורים והפציצה בתי חולים, מחנות פליטים ושווקים מבלי להביע חרטה". כמו כן, לארה"ב היה עניין להעתיק את מוקד העימות מחלב הסורית – בה רוסיה, לדידה, גרמה לאסון הומניטרי – למוסול העיראקית, בה האמריקנים מדווחים על נצחונות. לארה"ב יש אינטרס להסתייע ב"מבצע מוסול" על מנת להוציא משם את הג'יהאדיסטים, ולאפשר להם מעבר חופשי לסוריה, שם ימשיכו להילחם במשטרו של אסד וברוסיה. האמריקנים שואפים ליצור רקע לפתרון משולב לשתי החזיתות. הם מעוניינים להעצים את נצחונותיהם במוסול, ובו זמנית להדגיש את האסון ההומניטרי בחלב, על מנת ללחוץ על הרוסים באמצעות דעת קהל העולמית.

בהקשר זה, רוסיה עומדת להיתקל בקשיים רבים בדרכה לגבש פתרון למשבר בחלב, הן במישור הצבאי והן במישור המדיני: היא מעוניינת להיפטר מארגון "ג'בהת א-נוסרה" (בשמו החדש: "ג'בהת פתח א-שאם"), על מנת ליצור מציאות חדשה לפיה קיימות שתי אופציות בדבר עתידה של סוריה: (1) שלטון דאע"ש (הבלתי מקובל בעליל), או (2) משטר אסד. רוסיה מעוניינת לקבל לגיטימציה בינלאומית להמשך שלטונו של אסד למשך כמה שנים, ולהציבו בפני העולם המערבי כאופציה "הטובה יחסית" לאלטרנטיבה המנוגדת – שלטון דאע"ש. האמריקנים מבינים זאת היטב: היעלמותה של "ג'בהת א-נוסרה" מהמפה הסורית תקרב את רוסיה להשגת מטרתה האסטרטגית – יצירת שתי אלטרנטיבות לסוריה. לכן האמריקנים – גם אם אינם אומרים זאת בפה מלא – מתעקשים לשמר את "ג'בהת א-נוסרה": הם טוענים, כי ארגון זה משתף פעולה בחלב עם המורדים המתונים, ובשל פעילותו השזורה בפעילותם של הארגונים המתונים לא ניתן מבחינה מעשית לבצע את הדרישה הרוסית להפריד בינו ובינם ולהפציץ את אנשיו – לפחות בשלב זה. המעורבות הצבאית של כוחות הקואליציה במוסול יוצרת עבור רוסיה מציאות אסטרטגית שונה מזו שמולה ניצבה קודם לכן. במערכת המדינית-בטחונית הרוסית נשמעות תהיות בדבר מהותה והשלכותיה של המעורבות האמריקנית במוסול. האמריקנים, אשר ביקשו לצמצם את חופש הפעולה האווירי של רוסיה בחלב, לאור הפעילות ההומניטרית, הוסיפו להציג את המעורבות הרוסית כאסון הומניטרי, דבר שמהווה אתגר לאינטרסים הרוסיים בזירה.


בחודשים האחרונים הנשיא פוטין – שזכה לתמיכה רחבה בבחירות לפרלמנט הרוסי – התעמת עם מדיניות נאט"ו, ובעיקר עם זו של ארה"ב, בעודו טוען כי האמריקנים מזלזלים בו וכי מאז תחילת האביב הערבי הם לא התחשבו באינטרסים של רוסיה. פוטין כועס במיוחד על "גניבת אוקראינה", ועל כוונות ארה"ב לבנות בסיסים המיועדים עבור מערכות הגנה נגד טילים לאורך גבולותיה של רוסיה במדינות הבלטיות ובמדינות חברות בברית ורשה לשעבר, כמו צ'כיה ופולין. יתר על כן, פוטין מכנה את מדיניותה של ארה"ב "חד-צדדית", ובשיח התקשורתי המובנה היטב לטובתו הוא מבקר בחריפות את התנהלותה של ארה"ב במוסול. לאחרונה, הוא דחה את ביקורו בצרפת עקב הביקורת החריפה של הנשיא הצרפתי פרנסואה הולנד על פעילותה של רוסיה בחלב. צרפת וארה"ב האשימו את רוסיה כי "היא אחראית לתקיפה של שיירת האו"ם שהובילה סיוע הומניטרי סמוך לעיר חלב בסוריה". יתירה מזאת, הולנד כינה את מעשי הצבא הסורי הנתמך על ידי הרוסים "פשעי מלחמה".

בעוד האמריקנים עשו צעד אחד קדימה במוסול, הרוסים מצידם עומדים לנקוט בפעולה. לאחר שהיו בצל במשך השבועיים האחרונים והסתפקו במתיחת ביקורת כנגד האמריקנים על האסון ההומניטרי במוסול, הם מוכנים עתה להכות שוב בחלב. הרוסים כועסים על ארה"ב על כך שלא אפשרה להשוות את פעילותה במוסול לפעולה שלהם בחלב. לפני יותר משבועיים הכריזו הרוסים והסורים על שבעה מסדרונות למעבר בטוח של חמושים ושל אזרחים למילוט ממזרח חלב הנצורה. למרות המאמצים האלה להציל אזרחים חפים מפשע, הרוסים זכו לביקורת נוקבת מצד האו"ם וארה"ב על כך שנסיונות אלה כשלו. לטענת הרוסים, מאחר והאזרחים במקום אינם סומכים על השלטון הסורי והצבא הרוסי מחד, ואינם רוצים להתפנות מאידך – הם משחקים לידי הג'יהאדיסטים של "ג'בהת א-נוסרה", אשר משתמשים בהם בתור מגן אנושי. הרוסים אינם יכולים לסבול עוד את הניצול של הפסקת האש ההומניטרית על ידי אנשי "ג'בהת א-נוסרה", והודיעו היום כי הם חייבים להתפנות מחלב עד ליום שישי בערב. במסגרת זו רוסיה הכריזה על שני מסדרונות למעבר בטוח של אזרחים ממזרח חלב, אשר יהיו פעילים ביום שישי הקרוב. רוסיה הפסיקה את פעילותה מעל שמי חלב ב- 18 לאוקטובר, והיא מוכנה לחדשה במלוא הכוח. אין לדעת איך הדברים יתגלגלו אם וכאשר שחרור מוסול יתרחש, אך ברור לכולם שהקרב על מוסול הוא קרב על ההשפעה במזרח התיכון ובעולם כולו.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית