טורקיה לא מכניסה לשטחה את האוניות הרוסיות המגיעות מחצי האי קרים: לקראת התקררות חדשה? / ד"ר יבגני קלאובר

טורקיה הודיעה לפני עשרה ימים (ב- 13 באוקטובר) כי לא תתיר לאוניות רוסיות המגיעות מחצי האי קרים להיכנס לשטחה, וכי אוניות טורקיות לא ייכנסו לנמל קרים. בשנת 2014 הכריז הפרלמנט של קרים על עצמאות מאוקראינה לאור תוצאותיו של משאל עם שנוי במחלוקת, ודרש במקביל להצטרף לפדרציה הרוסית. על פי התוצאות, שפורסמו ב-17 למרץ 2014, יותר מ-97% מתושבי חבל המריבה על חופי הים השחור הצביעו בעד התנתקות מהממשל בקייב. כמעט ארבע שנים לאחר המעשה, ארצות הברית והאיחוד האירופי מחריפות את הסנקציות נגד רוסיה בעקבות סיפוח חצי האי קרים בחודש מרץ 2014; אקט זה נתפש על ידי המערב כמאמץ רוסי לחתור תחת ריבונותה של אוקראינה, וזאת באמצעות מתן גיבוי לבדלנים הפרו-רוסיים ותיגבורם בחיילים ובנשק. כך הפכה קרים לסלע המחלוקת המהותי ביותר בין רוסיה למערב. נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שהראה בשנה האחרונה סימני התקרבות לעמיתו הרוסי ולדימיר פוטין, לא היסס לאמץ את העמדה המערבית, לפיה קרים שייכת לאוקראינה וסיפוחה על ידי רוסיה מנוגד לחוק הבינלאומי. למעשה, ארדואן אומר לפוטין: "חצי האי קרים אינו שלך!". היחסים בין טורקיה לארה"ב ולמערב הידרדרו בשנה האחרונה, בעקבות ניסיון ההפיכה הכושל ביולי 2016 נגד ארדואן, אשר התנגד לחימוש האמריקני של הכורדים בסוריה. במצב שתואר לעיל, הפנייה לרוסים נראתה כטבעית. יחד עם זאת, באמצעות מדיניותו ביחס לחצי האי קרים, ארדואן מחליט להראות לרוסים כי התקרבותו אליהם הינה אסטרטגית בלבד והוא ממשיך ליהנות מה"טוב" המערבי, בהיותו נשיאה של מדינה שהיא חברה בנאט"ו.

אלא שעמדתו של ארדואן בנוגע לקרים לא הייתה תמיד כה נחרצת. ב-16 ליוני 2014, לאחר סיפוחו של חצי האי האוקראיני, הטילה אוקראינה איסור על שיוט בינלאומי בתחום המים הטריטוריאליים של קרים בטענה שהשטח סופח באופן בלתי חוקי לרוסיה. כתוצאה מכך, ארה"ב והאיחוד האירופי אסרו על אוניות להיכנס לנמל קרים עד שהשטח המדובר לא יוחזר לאוקראינה. אולם למרות האיסור, אוניות רבות נכנסו לקרים. טורקיה שלחה לשם לא מעט אוניות, תוך התעלמות מוחלטת מההנחיה המפורשת של ארה"ב והאיחוד האירופי. עד כה ארדואן הסתפק בהשמעת ביקורת כלפי הרוסים בגין סיפוחה של קרים, תוך מתן הבטחות לנשיא אוקראינה פטרו פורושנקו, לפיהן טורקיה אינה עומדת, בשום נסיבות שהן, להכיר בחצי האי קרים כשטח בריבונותה של רוסיה. במילים פשוטות, ארדואן אמר לפורושנקו: "קרים – שלכם!". יצוין, כי הטורקים הפעילו סטנדרטים כפולים, על מנת לקיים יחסים טובים בו זמנית הן עם אוקראינה והן עם רוסיה. לפתע ארדואן משנה את דעתו: הוא קובע באופן נחרץ וחד-משמעי כי האוניות הטורקיות לא ייכנסו יותר לנמל קרים.

ארדואן מצויד בכלים מתאימים ללחץ על פוטין. הפעילים הפרו-טורקיים בקרים, הכוללים את בני המיעוט הטטרי, עשויים לקבל ממנו תמיכה מוגברת – דבר שעלול להוביל לחוסר יציבות בחצי האי, אותו סיפחה רוסיה בתחילת 2014, לאחר שכבשה אותו מידיה של אוקראינה. הפעילים הפרו-אוקראיניים – המתנגדים לסיפוחו של חצי האי – ואיתם בני המיעוט הטטרי הפרו-טורקיים, עיכבו לפני כשנה את תיקון עמודי החשמל, אשר נהרסו בעקבות פיצוץ שנגרם על ידם, והשאירו כשני מיליון בני אדם בחצי האי ללא חשמל למשך שבוע ימים לפחות. כך שכבר היינו עדים להידרדרות המצב בחצי האי. מוסטפה דז'מילב, מנהיג המיעוט הטטרי בקרים, אמר בזמנו כי תהליך חידוש אספקת החשמל לקרים יוכל לצאת לדרך רק במידה וישוחררו כל "האסירים הפוליטיים" בחצי האי. יש לזכור, כי סיפוחה של קרים נתקל בהתנגדות חריפה מצד הטטרים – מוסלמים ממוצא טורקי המתגוררים בו – ועד כה הם קיימו הפגנות רבות נגד שלטונות רוסיה. חוקרים מעריכים כי לטטרים "יש סיבה טובה מאוד לפעול נגד רוסיה, אחרי שזו גירשה [בתקופת שלטונו של סטאלין] המונים מהם מחצי האי קרים". ההתעוררות האתנית בקרים תשמש בעתיד כקלף הרתעה בידיו של ארדואן. הנשיא הטורקי הודיע בסוף נובמבר 2016, כי בכוונתו לבקר בקרים לקראת פתיחת מסגד חדש במקום. משלחת דיפלומטית טורקית בראשות חסן ג'נגיז (Hasan Cengiz) ביקרה באתר הבנייה של המסגד בסימפרופול (Simferopol) והבטיחה לשנס מותניים על מנת להביא את הנשיא ארדואן לאירוע פתיחת המסגד. בתחילת 2017 יצא שר החוץ הטורקי מבלוט צ'בושולו בהצהרה חריפה כנגד דיכוי המיעוט הטטרי בחצי האי: הוא האשים את רוסיה בכך שלאחר הסיפוח של קרים היא אינה מאפשרת זכויות יסוד למיעוט אתני זה.

מצד אחד, ארדואן גאה בשיפור היחסים עם רוסיה ואף הכריז באמצע החודש על קיום מבצע משותף רוסי-טורקי בסוריה. ב-14 לאוקטובר נכנסו כוחות קומנדו טורקיים לצפון סוריה, שם הם צפויים להקים עמדות תצפית בהתאם להסכם שנחתם עם איראן ורוסיה. כמה עשרות לוחמים טורקיים נכנסו לסוריה, והם עומדים להמשיך ולהתבסס באזור בתקופה הקרובה. במהלך התקופה הנדונה, "טורקיה תצטרך לוודא כי אין לחימה באזור עליו הופקדה, וכן להתמודד בזהירות עם הקירבה הפיזית לאזור בו שוהים הכוחות הכורדיים, המוגדרים בטורקיה ארגוני טרור". הפרשנים מזהים את הסיבה האמיתית לכניסה לסוריה, והיא – מניעת התבססות של כוחות כורדים באזור. המאמץ להקים אזור חיץ במחוז אידליב, אשר נשלט על ידי אנשי "תחריר א-שאם" (לשעבר "ג'בהת א-נוסרה", שלוחת אל-קאעדה בסוריה), הינו מאמץ משולב טורקי-רוסי-איראני חסר תקדים, המחייב תיאום ושיתוף פעולה בסדר גודל נרחב ביותר בשטח. מדינות נאט"ו התייחסו אל המבצע הנדון בחשש רב, עקב ההתקרבות חסרת התקדים בין טורקיה לרוסים המתרחשת לנגד עיניהן. יחד עם זאת, במזרח התיכון לא מתקיימות "חתונות קתוליות", ובמקביל לניצולם של הרוסים בסוריה למטרותיו של ארדואן – הוא מכריז כי סיפוחו של חצי האי קרים הינו אקט בלתי לגיטימי.

לא "חתונה קתולית": פוטין וארדואן באנקרה, 28 בספטמבר 2017 (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
לא "חתונה קתולית": פוטין וארדואן באנקרה, 28 בספטמבר 2017 (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

טורקיה מתקרבת לרוסיה גם במישור של עסקאות הנשק ההולכות ומתגבשות. לפני כמה חודשים טורקיה חתמה על הסכמים לפיהם היא התחייבה לשלם 2.5 מיליארד דולר לרכישת מערכת ההגנה מפני טילים המתקדמת ביותר של רוסיה. בעסקה השנויה במחלוקת, המעידה על ההתרחקות מהברית הצבאית של נאט"ו, טורקיה אותתה לעולם המערבי על התקרבותה אל הרוסים. טורקיה אמורה לקבל מרוסיה שתי סוללות טילים מסוג S-400 כבר ב-2018, ולאחר מכן היא תייצר בשטחה שתי סוללות טילים נוספות בכוחות עצמה. בחודש שעבר העניינים התקדמו לעבר מימוש העסקה; ב-12 לספטמבר אמר ארדואן כי הוא חתם על הסכם סופי עם רוסיה לרכישת מערכת הנ"מ S-400, על אף אי שביעות רצונה של נאט"ו. לדברי הטורקים, אנקרה העבירה כבר למוסקבה תשלום ראשון לביצוע העסקה. ולדימיר קוזין, יועץ צבאי של פוטין, אמר כי העסקה משרתת היטב את האינטרסים האסטרטגיים של רוסיה, ולכן "מדינות המערב מפעילות לחץ על טורקיה". ככל הנראה, טורקיה נכנעה ללחצים המערביים ולכן הזדהתה עם העולם המערבי בנושא של חצי האי קרים. דברי ארדואן בדבר קרים מהווים איתות לרוסיה ולמערב – הצדדים שטורקיה מתמרנת ביניהם מזה זמן רב.

ארדואן יכול ללחוץ על הרוסים גם באמצעות התקרבותו לאוקראינה, מדינת האויב של רוסיה. הוא ביקר לפני כשבועיים (ב-9 לאוקטובר) באוקראינה במסגרת הפסגה לשיתוף פעולה אסטרטגי (High-Level Strategic Council meeting). במהלך הביקור הוא נפגש עם נשיא אוקראינה פורושנקו, והם החליטו להגדיל את המסחר ההדדי מ-3.8 מיליארד דולר לשנה ל-10 מיליארד דולר לשנה. בנוסף, על מנת "לעצבן" את הרוסים, החברה הטורקית "אסלסאן" (.ASELSAN A.S) החתימה את אוקראינה על הסכמים בשווי 43.6 מיליון דולרים; ההסכמים הללו נועדו להחדיר את מוצרי התקשורת שהחברה מייצרת למסגרת הצריכה של כוחות הביטחון של אוקראינה. במהלך הביקור שני האישים דיברו לא רק כלכלה אלא גם פוליטיקה: ארדואן, ככל הנראה, הבטיח להעלות את הנושא של חצי האי קרים לסדר היום, ואכן עמד בהבטחתו: החדשות בדבר האיסור על חברות השיט הטורקיות להשתמש בנמל קרים פורסמו מספר ימים לאחר מכן. לא במקרה פורושנקו הביע שביעות רצון מוחלטת מהשיחות. נחת רוחו של פורושנקו נובעת מהצהרתו של ארדואן, לפיה טורקיה לא תכיר בסיפוחו של חצי האי קרים על ידי הרוסים. ארדואן הוסיף כי אנקרה מתכוונת להמשיך ולעקוב אחרי מצבם של הטטרים, והודה לאוקראינה על כך שהיא מנסה להגן על זכויותיהם.

הרוסים ביקרו בחריפות את דברי ארדואן. השר הממונה על היחסים עם הקבוצות האתניות בממשלה הרוסית, רוסלאן בלבק (Ruslan Balbek), הציע לארדואן להקים ועדה מיוחדת לזכויות הטטרים ולהעבירה לקרים על מנת לוודא שזכויות המיעוט המדובר אינן נרמסות. בלבק הציע לאנשי ועדה זו לשבת עם אנשי דת ועם משפחות המיעוט הטטרי ולברר האם מבחינת זכויות האדם, החיים בקרים תחת ריבונות רוסית הם טובים יותר או פחות טובים מהחיים תחת ריבונות אוקראינית. לרוסים חשוב מאוד לשמר את היחסים התקינים עם טורקיה, מכיוון שהים השחור הוא המוצא היחידי שיש להם לים התיכון. ארדואן מבין זאת היטב: מכך נובע, להבנתו, שמוסקבה לא תנתק את היחסים הדיפלומטיים עם אנקרה בעקבות האיסור על כניסת אוניות מקרים לשטח טורקיה. בנוסף, לתפיסתו של ארדואן, אם יוסיף ויקבל אוניות מחצי האי קרים – הוא ייאלץ לספוג גם ניתוק יחסים עם אוקראינה ונזיפה נוספת מצד העולם המערבי. ארדואן הוא אסטרטג מתוחכם שביצע חשבון של עלות ותועלת, ובחר להיות עם המערב בכל הנוגע לחצי האי קרים. כל מה שרוסיה יכלה לעשות הינו להצהיר כי האיסור להשתמש בנמל קרים הוא אקט לא ידידותי; אבל "בגדול", היא נאלצה להבליג.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית