יום הנכבה 2016: לקט קריקטורות

לאחר שישראל חגגה בשבוע שעבר 68 שנים לעצמאותה, הפלסטינים (וכן ברחבי העולם הערבי) ציינו בתחילת השבוע את יום הנכבה – לא רק בעצרות ובהפגנות, אלא גם באמצעים אמנותיים, ובכללם קריקטורות.

בימים האחרונים התפרסמו ברשת קריקטורות רבות בנושא הנכבה, שהמוטיב הבולט והמרכזי בהן הוא השימוש שעושים יוצריהן ב"מפתח השיבה" הסמלי, המבטא את הרצון הפלסטיני לממש את "זכות השיבה". אמנים רבים נותנים כבוד ביצירותיהם לדור המבוגר – לדוגמה, הקריקטורה של הקריקטוריסט הירדני מחמוד הינדאוי (פורסמה בעיתון הסעודי "אל-וטן"):

חלק מהקריקטורות מבטאות את אווירת הנכאים השוררת בעולם הערבי בשל האסונות הכבדים (בערבית: נכבאת) העוברים על האזור בשנים האחרונות – במיוחד בסוריה – ויוצרות זיקה של יאוש בין אסונות אלו ובין הנכבה הפלסטינית. הקריקטוריסט הירדני עימאד חג'אג' מציג את החיבור באמצעות 'השקת' מפתחות בין יושבת האוהל, המייצג את נכבת פלסטין, ובין המהגרת על הסירה המייצגת את נכבת סוריה.

הקריקטוריסט העזתי עלאא אל-לקטה מתייחס אף הוא לאקטואליה – והפעם במישור הפוליטיקה הפנים-פלסטינית, החווה בשנים האחרונות קרע עמוק בין הפת"ח והחמאס. סמל מפתח השיבה משמש במקרה זה כדי להמריץ לאחדות פנימית. כותרת היצירה: האיחוד – כוח.

ועוד מעטו של אל-לקטה: קריקטורה המבטאת את אורך הרוח ההיסטורי של הפלסטינים, המוכנים להמתין עד תום טעינתה של סוללת השיבה.

ואיך אפשר בלי הקשר הסימביוטי בין ארה"ב וישראל, כפי שמשתקף בהתייחסותו של הישאם א-שמאלי:

ולסיום, קריקטורה נוספת שאינה עושה שימוש במפתח השיבה: הילד היהודי שואל כיצד נוסדה ישראל, והילד הפלסטיני שואל כיצד אבדה פלסטין. התשובות (המאוירות באמצעות בועות הדיבור) ששם הקריקטוריסט העזתי בפיהם של שני האנשים הבוגרים מבטאת באופן מזוקק ביותר את הנרטיב הפלסטיני אודות המלחמה ב- 1948 והקמתה של מדינת ישראל.

[תמונת הנושא: pixabay, CC0 Public Domain]