מינוי ליברמן כסוגיה גיאופוליטית? / ד"ר יבגני קלאובר

מינויו של אביגדור ליברמן לתפקיד שר הביטחון מעורר ויכוחים רבים מבית ומחוץ. בשיחת טלפון עם יונית לוי בערוץ 2, אמר בני בגין כי "מינוי אביגדור ליברמן לכהונת שר הביטחון הוא צעד "הזוי"". זאת, מפני ש"בגין ראה את ליברמן קצר-רוח ומרבה לצאת את החדר בדיונים רבים וארוכים בקבינט הממשלתי שעסק במלחמה ובשלום, והוא מכיר את ההתלהמות המילולית השטחית וחסרת הרסן של יו"ר ישראל ביתנו". תומס פרידמן, עיתונאי חשוב ביותר ב"ניו-יורק טיימס", קרא למינויו של ליברמן "שעה חשוכה" ו"איום על הדמוקרטיה". דויד אסינג טען, באופן ציורי למדי, שנתניהו משחק ברולטה רוסית כשהוא מקריב את האינטרס הלאומי של מדינת ישראל למען האינטרסים הפרטיקולריים שלו, כגון הרחבת הקואליציה והישרדות פוליטית. לעומתם, פרשנים ופוליטיקאים אחרים חושבים שעצם המינוי הוא דבר חיובי, ומשימונה לשר הביטחון ליברמן "לא ייתן לאצבעות על ההדק להקשיב לליברמן האופוזיציונר", וכי הוא יפגין דווקא מתינות ושיקול דעת.

"רולטה רוסית"? ליברמן (מקור: המכללה האקדמית ספיר, CC0 1.0)
"רולטה רוסית"? ליברמן (מקור: המכללה האקדמית ספיר, CC0 1.0)

מינויו של ליברמן מעורר מחלוקת גם בקרב אנשי אקדמיה. היו אקדמאים שדיברו על המינוי הנדון כ"הכרעה לטובת ישראל המידרדרת"; והיו כאלה, כגון פרופ' זאב חנין, שאמרו שליברמן יידע להתנתק מהאמוציות המאפיינות את יחסי אובמה-נתניהו, ויוכל לגשת באופן פרגמטי לפתרונן של הבעיות האזוריות. המגזין "טיים" (Time) ניסה להיראות נייטרלי בסוגיה: במאמר על השינוי בצמרת השלטונית בישראל, הסתפק בשימוש בביטוי "מינוי מעורר מחלוקת"; אלא שבסוף המאמר טרח לצטט, מחוץ לקונטקסט, את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שקרא לתופעה "פשיזם זוחל". בפועל, ברק אמר כי "הממשלה נדבקה בניצנים של פשיזם".

יצוין, שהמגזין "פוריין פוליסי" (Foreign Policy) פרסם בסוף השבוע שעבר – מיד לאחר פרסום הידיעה על הרחבת הממשלה – "חמישה דברים שעלינו לדעת על אביגדור ליברמן". אחד הדברים, לדידו של הכותב יוכי דרייזן (Yochi Dreazen), הוא: "ליברמן אוהב את פוטין". דרייזן מאשים את ליברמן בהכרה בבחירות של 2009 לנשיאות רוסיה כבחירות דמוקרטיות, ומתן לגיטימציה למשטרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. הוא גם מצביע על הימנעותה התמידית של ישראל מתמיכה בהחלטות של האו"ם בדבר סיפוח חצי האי קרים על ידי הרוסים.

נתן גוטמן (Nathan Guttman) – פרשן מרכזי נוסף, בעל השפעה רבה בארה"ב, איש המגזין "פורוורד" (Forward) – פרסם מאמר שנקרא "שש סיבות מדוע מינוייו של ליברמן מעניין כל כך את האמריקאים". במאמר הזה, גוטמן אומר במפורש כי ליברמן, מבחינת האידיאולוגיה שלו, התרחק מארה"ב והתקרב לרוסיה. לדידו של גוטמן, לא מדובר בשינויים קואליציוניים בלבד, אלא בהתרחקותה הצפויה של ישראל מארה"ב לטובת התקרבותה לרוסיה. גוטמן, כאמור, מונה שש סיבות לכך שמינוייו של ליברמן הוא עניין כה חשוב: (1) בתקופת כהונתו כשר חוץ, הוא היה "פרסונה נון גרטה" (person-non-grata) בוושינגטון עקב דעותיו בנוגע לסכסוך האזורי; (2) מינוי ליברמן לתפקיד שר הביטחון עלול לערער את יחסי וושינגטון-ישראל בתחום הבטחוני; (3) שר הביטחון היוצא משה יעלון ידע להתגבר על מכשולים ולהשליט יחסים טובים עם הבית הלבן; (4) נוסח מסמך המגדיר את הסיוע האמריקאי לישראל, כלל הבנות בעניין המו"מ ו"דיפלומטיה עדינה" שעל ישראל לנקוט – דבר שלא בהכרח מתיישב עם האידיאולוגיה של ליברמן; (5) ליברמן התרחק מארה"ב והתקרב לרוסים; (6) לליברמן אין קשר מסורתי ליהודי ארה"ב, ולכן ספק אם הם יתמכו בו במהלכים דרמטיים. לסיכום, האמריקאים ללא ספק מודאגים מהמינוי.

הפרשנים בארץ מוטרדים גם הם מהמינוי. חמי שליו חושש מההערצה הרבה שחש ליברמן כלפי פוטין. לדידו של שליו, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מנוהלים על ידי פוטין, "ידיד של טראמפ ומורה רוחני של ליברמן." במינויו של ליברמן, רה"מ נתניהו "מאכיל" את תנועת ה- BDS, הרואה בישראל מדינה מיליטריסטית ולא דמוקרטית. לדעת מבקריו, שליו אינו בוחן את היתרונות מבחינתה של ישראל, הטמונים בהתקרבות של ליברמן לפוטין. גיא רולניק, לאחר הערכה של ההשלכות הכלכליות למינויו של ליברמן, אומר כי "מינוי אלוף חברות הקש בקפריסין לתפקיד שר הביטחון, החולש על תקציבים של עשרות מיליארדי שקלים ומאשר את כל עסקות רכישת הנשק, צריך לעורר חלחלה לא רק אצל כל אם עבריה ששולחת את בנה לצה"ל, אלא אצל כל משלם מסים". העמדה האידיאולוגית של רולניק ברורה. גם החשבונות שהוא עורך, במאמר על הנזק הצפוי לישראל עקב המינוי, הם לוגיים למדי. עם זאת, המבקרים ה"פרו-ליברמניים" טוענים, כי הוא שכח לציין, כי דווקא ההתקרבות של ראש מפלגת "ישראל ביתנו" לרוסיה הובילה למתן הקלה בקבלת ויזות בקרב התיירים משני הצדדים, והחייתה את ענף התיירות הישראלי. עקב הסכסוך שלה עם טורקיה, רוסיה תעביר כעת את תנועת התיירים לישראל – אקט חיוני מאוד לכלכלה שלנו. ישראל, שבניגוד לרוב דמוקרטיות המערביות לא נקטה בסנקציות נגד רוסיה, נהנית עכשיו ממעמד מועדף בסחר של התוצרת החקלאית הרוסית. גם הרוסים נהנים משפע של תוצרת ישראלית – דבר שפוטין אינו מעוניין להפסיק.

אבל קיים נושא מהותי יותר מכלכלה ומתיירות – והוא, כמובן, בטחונה של מדינת ישראל. על ההתעסקות בדוחות של מבקר המדינה בנושא השחיתות השלטונית והקשר לליברמן, יש להוסיף שיקול קיומי. בשעה שרוסיה נכנסה בכל כוחה לזירה המזרח-תיכונית, ליברמן, כמו שרק ליברמן, יכול ללחוץ על פוטין במגמה לצמצם מכירת נשק לאיראנים שמגיע לחזבאללה. ליברמן יכול לפתח סדרה של תובנות עם הנשיא פוטין, לפיהן הנשק הרוסי שנמכר לאיראנים לא יהווה איום עבורנו בגבול הצפוני. האם אנחנו צריכים להתמקד ב"מה יחשבו עלינו אנשי תנועת ה- BDS", כפי שמציע חמי שליו, או להיות מוטרדים מהאיום האיראני?

פוטין ומינויו של ליברמן

תיאוריות קונספירציה מזהות במינויו של ליברמן מהלך, אשר היה מוסכם מראש בין הרוסים לבין נתניהו. לפי תיאוריות אלו, הרוסים מנסים לשמור על ישראל בתור מאחז במזרח התיכון. פוטין הבטיח לנתניהו לפקח ביתר שאת על הנשק הרוסי שמגיע לחזבאללה באמצעות האיראנים, ממשיכים הקונספירטולוגים; בעוד שראש הממשלה, בתמורה לכך, יוצר את "ההצגה הכי טובה בעיר", בפנותו ל"מחנה הציוני", בעודו מתכנן את מינויו של ליברמן. למרות שבוושינגטון לחצו על הרחבת הקואליציה עם "המחנה הציוני", נתניהו בחר באופציה של קואליציה צרה וימנית יותר, אבל עם ערובה בטחונית מצד הרוסים, אשר הבטיחו לשים עין על האיראנים. פוליטיקאים רבים בשמאל הישראלי אכן אמרו שמדובר בקונספירציה, ואילו ח"כ זהבה גלאון הרחיקה לכת כהרגלה ואף אמרה כי "במשרד הביטחון הישראלי יושב סוכן שתול". יצוין, כי מנהיג החזבאללה חסן נסראללה השתמש ברטוריקה דומה לזו של גלאון, וקרא למינוי "קונספירציה בינלאומית". השימוש בתיאוריות קונספירציה ובמושגים כגון "סוכן זר" או "שתול" מעיד על צרות ראייה וחוסר הבנה בתהליכים גיאופוליטיים בעולם ובמזרח התיכון. איננו יכולים לדעת מה באמת נאמר בשלוש הפגישות בין נתניהו לפוטין בשנה האחרונה, והאם נאמר שם במרומז, או שלא במרומז, כי מוסקבה הייתה שמחה לראות את ליברמן במשרד הביטחון. יחד עם זאת, בחינת המינוי, תוך התחשבות בגורמים גיאופוליטיים, מבהירה היטב מדוע רוסיה זקוקה באמת לליברמן בתוך הקבינט המדיני בישראל, ומדוע ישראל "חייבת" את רוסיה כערובה נוספת לבטחונה באזור.

"קונספירציה"? נתניהו בפגישה עם פוטין, ספטמבר 2015 (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
"קונספירציה"? נתניהו בפגישה עם פוטין, ספטמבר 2015 (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

פוטין צריך את ליברמן בממשלת נתניהו מכמה סיבות: ראשית, ליברמן ימשיך ללחוץ על ראש הממשלה והקבינט המדיני שלא להביע עמדה ביחס לסנקציות הכלכליות שהמערב הטיל על רוסיה עקב סיפוח קרים. בהיותו שר החוץ, ליברמן הקפיד שלא לקחת צד בסכסוך הזה, כדי לנסות ולשמור על יחסים טובים עם שתי המדינות (רוסיה ואוקראינה). עמדה זו לא השתנתה מאז ההתבטאות של ליברמן, עוד בהיותו שר החוץ, ב- 27 לינואר 2015. רוסיה מעוניינת בישראל נייטרלית לחלוטין בסוגיות של מזרח אוקראינה וסיפוחו של קרים. נחיה ונראה, האם שאיפותיו האימפריאליסטיות של פוטין במולדובה – מולדתו של ליברמן – ישאירו גם הן את שר הביטחון בעמדה הנייטרלית. רוסיה יכולה לחתור תחת שלטון מולדובה, באמצעות המשך תמיכתה בחבל הבדלני – טרנס-דניסטריה. בקרמלין, התרחיש האוקראיני ("הכתום") כבר מוכן לטרנס-דניסטריה שבמולדובה, ובהקשר זה יהיה מעניין לעקוב אחרי התגובה הישראלית וההשפעה של ליברמן על ניסוחה.

שנית, לפוטין יש מטרה לפלג את אירופה, והוא מחפש שותפי דרך אידיאולוגיים למימוש מטרה אסטרטגית זו. במאמר בשפה הרוסית שלו ב- 24 למרץ השנה עבור "קורסור-אינפו" (Cursor-Info), ליברמן ניסח את משנתו המדינית ביחס ליכולותיה של אירופה להילחם באסלאם הרדיקלי. במאמר בשם "מועד ב' עבור הנכשלים", ליברמן מאשים את האירופים בכלל, ואת ארגון נאט"ו בפרט, בחולשתם ובכשלונם במלחמה נגד הטרור הג'יהאדיסטי. בדומה לפוטין, ליברמן רואה בדאע"ש איום של ממש, ומוכן להציע פתרונות גיאופוליטיים לבעיית הטרור. בניסוח של ליברמן: "זה לא יועיל לרדוף אחרי יתושים, והעיסוק הבלתי פוסק של גורמי ביטחון באירופה הוא לרדוף אחרי יתושים. יש צורך בלייבש את הביצות. אחת הביצות היום היא המדינה האסלאמית… על המערב לאחד כוחות ולנצח את דאע"ש". בשונה מהממסד הבטחוני הישראלי, שעד כה טען כי ישראל נהנית מהסטטוס קוו במלחמת האזרחים בסוריה, ובשונה מדוקטרינת "תנו לכל הצדדים בקונפליקט הסורי לנצח", לליברמן יש עמדה יותר תקיפה – להכריע במלחמה. כאן משנתו של ליברמן משרתת את האינטרס הרוסי: מלחמה בטרור במזרח התיכון, פילוגה של אירופה, החלשת שחקנים אזוריים אחרים והכרעה בסוריה לטובת משטרו של בשאר אסד.

שלישית, פוטין מתכוון באמצעות ליברמן ללחוץ על הטורקים. אכן, ליברמן ופוטין שונאים את ארדואן ואינם מנסים להסתיר זאת. בינואר 2016 אמר ליברמן כי נשיא טורקיה הוא אנטישמי, וכי הוא "החוליגן של השכונה". ליברמן השווה את ארדואן להיטלר, ואת הקהילה האירופית למקבילתה בשנות ה- 30 של המאה ה- 20, כשהעולם סירב לגנות את מנהיג הנאצים. באמצעות ליברמן, פוטין ילחץ על ממשלת ישראל להתרחק מארדואן; הוא ינסה להגיע לבידודו של ארדואן, אשר מפריע לו להגשמת מטרותיו בסוריה. זאת, בעוד ארדואן, אשר מנסה להתקרב לישראל, ייתקל בקו נוקשה יותר. ליברמן היה תמיד ניצי יותר בכל הקשור להתנצלויות בפרשת ה"מרמרה" ובשאלת הפיצויים. אין צורך לציין מה יהיה גורלה של הדרישה הטורקית להסרת המצור מעזה, כשליברמן יהיה שר הביטחון. חשוב לא פחות: ליברמן יפעל לחיזוקה של "דלק קידוחים" על מנת לצמצם את ייצוא הגז הטבעי מישראל לטורקיה כדי להפוך אותה לתלויה ביתר שאת בגז הרוסי. באופן לא מפתיע, מגזין "דה-מרקר" דיווח, כי ערב מינויו לשר הביטחון נפגש יו"ר "ישראל ביתנו" במסעדה בירושלים עם מנכ"ל "דלק קידוחים" יוסי אבו. לפי כתב "דה-מרקר" אבי בראלי, "ליברמן תמך במשך יותר מעשור באינטרס של חברות הגז, וחבירתו לקואליציה סיכלה את שינוי מתווה הגז כפי שדרשה סיעת המחנה הציוני".

בהמשך לכך: פוטין, המעוניין כאמור לבודד את טורקיה, התלויה בגז הטבעי הרוסי והאיראני, היה שמח אם ישראל הייתה מנווטת את הגז שלה ליוון או למצרים, ולא לטורקיה. דווקא מהסיבות הבטחוניות, לפיהן לא יהיה נכון להפקיר את צינור הגז הישראלי בידי ארדואן, ליברמן יכול לממש את החזון הזה של פוטין – ולבודד את ארדואן. ליברמן יהווה, ללא ספק, קול מכריע בקבינט החדש, אשר יאט את ההתקרבות לטורקיה, כל עוד ארדואן מעניק חסות למנהיגי חמאס. האטה זו תהיה טבעית מהשיקול הבטחוני, אשר ליברמן עומד להיות אמון עליו. לאחרונה, נתניהו, עקב הלחץ האמריקני, הראה סימני התקרבות כלפי טורקיה; ובניסוחו: "תמיד רצינו יחסים תקינים עם טורקיה ולא אנחנו אלה שפעלנו לשנות את הכיוון הזה. אם הדבר יתאפשר, ננרמל את היחסים. יש מגעים, הם מתקיימים, הם גם מתקדמים. יהיה בוודאי בקרוב מפגש נוסף. אני מקווה שהוא יוביל לתוצאה חיובית שהיא שיקום מלא של היחסים". על ישראל להיות מאוד זהירה בנרמול יחסיה עם טורקיה. המשטר של טורקיה אינו דמוקרטי, ומדיניות החוץ של ארדואן היא פרובוקטיבית וחתרנית. ארדואן סוחט את האירופאים בנושא של המהגרים, וממשיך לפעול בסוריה על מנת להפיל את משטרו של אסד. בהיותו מבודד בזירה הקרובה וגם בזירה הגלובלית, יש לנו קלף מיקוח ותזמון נוח לקבל מארדואן יותר.

רביעית, ליברמן מזדהה עם הקריאה של פוטין למלחמה ללא פשרות בטרור האסלאמי. מבחינתו של פוטין, ובמובנים רבים גם לדידו של ליברמן, צמד המילים "מלחמה בטרור" הוא מקור לתמיכה פוליטית, וחסר משמעות משפטית מוגדרת. עבור פוטין הביטוי "מלחמה בטרור" משמש ככלי לגיוס תמיכה של כל אלה המתנגדים ל"דמוקרטיה ליברלית בנוסח מערבי", אשר זרעה כאוס ואנרכיה במזרח התיכון. בדומה לכך, מבחינתו של ליברמן הביטוי "מלחמה בטרור" הוא חסר הגדרה משפטית ברורה – זהו כלי סנטימנטלי חריף, שמטרתו לגייס תמיכה פוליטית בקרב אלה שמתנגדים ל"יד החלשה" של השלטון הנוכחי, אשר אינו מסוגל לטפל ביעילות באיומים הבטחוניים בישראל. לכן, באופן לא מפתיע, העיתונים הרוסיים (אלה שרואים אור ברחבי הפדרציה הרוסית) ראו בכניסתו של ליברמן לממשלה צעד חיובי: העיתון "גזטה-רו" (Gazeta.ru) הדגיש, כי ליברמן "מבין היטב את רוסיה, בעוד שרוסיה מבינה אותו היטב בכל הקשור לסוגיית הטרור". ולמרות שהמושג האמורפי "מלחמה בטרור" מתפרש באופנים שונים על ידי פוטין ועל ידי ליברמן – מבחינתו של פוטין, ההתערבות המונעת בסוריה היא דוגמה למלחמה בטרור; ואילו מבחינתו של ליברמן מדובר במאבק באיום הפלסטיני שמבפנים – לשניהם יש תדמית של מנהיגים חזק שנלחמים ב"כוחות החושך".

חמישית, הרוסים מעוניינים להחליש את הקטארים, אשר לדידם מממנים את דאע"ש ואת הסעודים, הלוקחים גם הם חלק פעיל במלחמת האזרחים בסוריה בצד "הלא נכון". הלחץ על הסעודים יבוא לידי ביטוי כשהממלכה הסעודית תורחק מהיוזמות המדיניות. זו הסיבה לכך שמצרים נכנסה לתמונה בשבועות האחרונים, כמדינה המסוגלת להוביל יוזמה לשלום אזורי. במהלך המגעים להרחבת הקואליציה, עלתה היוזמה המצרית לשלום אזורי, אשר הוצגה על ידי הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי. לפי עמית סגל מערוץ 2, נתניהו שוחח מיד לאחר ההחלטה על המינוי של ליברמן עם נשיא מצרים, ואמר לו ש"ליברמן לא יפריע, ואף יסייע ביוזמה". רוסיה, שהתקרבה לאחרונה ביתר שאת למצרים מאשר לסעודים, יוצאת גם פה מרווחת מהמהלך: (1) משולש פוטין-א-סיסי-ליברמן מצטייר כיעיל במלחמה מול דאע"ש; (2) רוסיה חתמה עם המצרים על עסקאות רבות בשווי מיליארדי דולרים השנה, והעצמת מצרים תניב רווחים גם לרוסים; ו-(3) רוסיה מציבה עובדה חדשה לפיה שום פתרון אזורי לא יכול להתממש ללא נוכחותה ואשרורה.

שישית, לליברמן יהיה גם הכוח לעצור, או לפחות להאט, את הפרויקטים הקטאריים ברצועת עזה. טורקיה וקטאר מעוניינות לסייע במאמצי השיקום של רצועת עזה לאחר מבצע "צוק איתן". לפי חדשות 2, בתקופה האחרונה נחתמו הסכמים רבים לבנייה ושיקום של פרויקטים רבים ברחבי הרצועה, בעוד אחרים צפויים להיחתם בתקופה הקרובה. לפי אותו מקור, "ישראל אישרה את כל המיזמים שממומנים על ידי קטאר ברצועה". הרוסים רואים ביוזמה זו בעיה אשר תקדם את האינטרסים הכלכליים של קטאר ומכאן התמיכה של הקטארים בקיצוניים (דאע"ש) במלחמת האזרחים בסוריה. לליברמן יש כוח עצום לעצור את הפרויקטים האלה מהסיבות הבטחוניות, ומוסקבה מקווה "לגזור מזה קופון".

 

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית.