נגורנו-קרבאך: זירת עימות ישנה-חדשה בין טורקיה לרוסיה / ד"ר יבגני קלאובר



במהלך השבת, ה- 2 לאפריל, התחדשו הקרבות בין ארמניה לאזרבייג'ן בחבל נגורנו-קרבאך. לאחר שב- 5 לאפריל הוכרזה הפסקת אש שברירית, ולאחר הניתוח הראשוני של האירועים האחרונים, ניתן להסיק במובהק כי טורקיה שיחקה תפקיד מפתח בקונפליקט הנוכחי.

בשעה שנשיאי אזרבייג'ן וארמניה היו בוועידת הגרעין (Nuclear Security Summit) בוושינגטון, מספר גנרלים אזריים הורו לפתוח באש. הארמנים הגיבו מניה וביה באמצעות טנקים, רקטות וארטילריה. בהמשך, הותקפו יחידות צבאיות של אזרבייג'ן על ידי הכוחות של הבדלנים הארמנים המרוכזים בחבל. הטורקים ניסו – ולא בפעם הראשונה – ליצור הסלמה באמצעות הגנרלים האזריים, וזאת על מנת ללחוץ על ארמניה, מדינה חברה ב"ארגון האמנה לביטחון משותף" (Collective Security Treaty Organization) ובעלת בריתה של רוסיה. הסכסוך בנגורנו-קרבאך גבה עד כה את חייהם של יותר מ- 30 אלף בני אדם והותיר מאות אלפי פליטים.

קשה לקבל מידע אמין מהאזור, מכיוון שהתקשורת המערבית תומכת באזרבייג'ן, בשעה שהתקשורת הרוסית מעדיפה באופן טבעי את הארמנים הנוצרים. הדבר מקשה לברר מי עומד מאחורי ההסלמה הנוכחית. הצדדים גם מוסרים נתונים סותרים על כמות הנפגעים ומצבם. כל צד מנסה, באופן טבעי, לערפל את הכישלונות ולהבליט את ההצלחות. מאז יציאתם של המשקיפים הבינלאומיים מאזור הקונפליקט, המידע שזורם אלינו הוא מאוד חלקי, וכאמור אינו נטול אידיאולוגיה. בשלב זה, במשרד הביטחון הארמני האשימו את השכנים האזריים בהסלמה הנוכחית – זאת מכיוון שאזרבייג'ן העבירה טנקים, כלי רכב משוריינים, תותחים כבדים ומסוקים לגבול עם נגורנו-קרבאך. המידע החלקי מגיע אלינו, בין היתר, מכיוון שהתקשורת באזרבייג'ן נשלטת ברובה על ידי נשיא המדינה הכוחני אילהם אלייב. גם התקשורת הארמנית מספקת מידע מוטה.

חבל נגורנו-קרבאך מהווה מובלעת ארמנית באזרבייג'ן, אשר הכריזה על עצמאותה בשנת 1992, ונהנה מתמיכתה הפוליטית של ארמניה בזירה הבינלאומית. הרקע לסכסוך הוא היריבות הישנה בין הארמנים הנוצרים והאזרים המוסלמים השיעים. הסכסוך מגלם את המשך תהליכי הפירוק של ברית המועצות, אשר השאירה בחבל ארץ זה – הנמצא בתוך שטחה הריבוני של אזרבייג'ן – רוב ארמני, המבקש להצטרף לארמניה, "מדינת האם" שלו.

תמונת מצב שברירית: נגורנו-קרבאך (ארכיון, Nina Stössinger, flickr, CC BY-SA 2.0)
תמונת מצב שברירית: נגורנו-קרבאך (ארכיון, Nina Stössinger, flickr, CC BY-SA 2.0)

בחודשים האחרונים נרשמה הסלמה בין באקו (אזרבייג'ן) לבין ירבאן (ארמניה). חלפה כבר שנה מאז הציבו האזרים את הכוחות המזוינים שלהם בגבול עם נגורנו-קרבאך, דבר שהגביר חששות שהועלו עוד קודם בקהילה הבינלאומית. אזרבייג'ן הודיעה על הכוונה להשתלט על החבל הבדלני ולהדיר משם את הארמנים הרדיקליים, בשעה שהארמנים מצידם הכריזו על נכונותם להילחם למען אחיהם היושבים במובלעת והנמצאים בסכנה. חשוב לציין, שבשעה שמנהיגי אירופה, ארה"ב ורוסיה גינו את המתרחש בחבל, רק נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן לבדו העז להשתמש בביטוי "נילחם עם הצד האזרי עד הסוף!". למעשה, ארדואן הינו המנהיג היחיד המצדד בגלוי בפתרון צבאי. ובמילים שלו: "נגורנו-קרבאך צריכה לחזור לבעליה המקורי [original owner] – אזרבייג'ן"[1]. טורקיה, מדינה חברה בנאט"ו, מרשה לעצמה לנהל שיח של ח'ליפות. רק בח'ליפות אומות מסוימות נמצאות ב"בעלותן" של אומות אחרות, חזקות יותר.

המתיחות של החודשים האחרונים עלתה מדרגה בחודש ינואר 2016. מנהל המודיעין הלאומי של ארה"ב, ג'יימס קלפר, התייחס לסכסוך והזהיר כי מדובר באזור הנתון לפורענות[2]. טענה זו התחזקה לאור התרגילים המשותפים אשר ביצעו האזרים לצד הטורקים מ- 7 ועד ל- 25 למרץ. דובר הממשל בבאקו אף הצהיר על הכוונות המשותפות להם ולטורקים, והזכיר את קיומה של התכנית המשותפת – "טור-אז" (TurAz Program). התכנית נולדה בספטמבר 2015, והיא כוללת שיתופי פעולה רבים, בעיקר בתחום הביטחוני. במקום לגנות את האזרים והטורקים בגין ההסלמה, קלפר בחר לשתוק.

אזרבייג'ן, התלויה בהכנסות ממכירת הנפט שלה, סובלת גם היא מהירידה העולמית במחירי הנפט. המטבע האזרי, מאנאט, איבד בשנה שעברה כמחצית מערכו אל מול הדולר האמריקני, למרות מאמציה של באקו לייצב אותו – מהלך שעלותו מוערכת בכ- 9 מיליארד דולרים. בתחילת 2016, סוכנות דירוג האשראי "סטנדרד אנד פור'ס" (Standard and Poor's) הורידה את דירוג האשראי של אזרבייג'ן, והזהירה מפני ההתדרדרות של הכלכלה האזרית, אשר צמחה פלאים במהלך העשור האחרון בעקבות מחירי הנפט הגבוהים במדינה. הטורקים, המסוכסכים עם רוסיה, מחפשים מקורות אנרגיה חדשים על מנת להתנתק מהתלות ברוסים ובאיראנים. לאחר קנייתו של נפט לא-לגלי מדאע"ש, ולאחר ניסיונות רבים להתקרב לישראל בתור מקור לאספקת הגז הטבעי, ארדואן חושב על פרויקט משותף עם אזרבייג'ן, על מנת להדוף את הרוסים ואת האיראנים מהשוק. הרוסים, אשר הקפיאו את פרויקט "הזרם הטורקי" בגלל המלחמה בסוריה, יכולים גם הם ללחוץ על ארדואן, וזאת, כמובן, באמצעות חיזוקם של הארמנים. היריבות על מקורות האנרגיה משחקת, גם היא, תפקיד חשוב בהסלמה הנוכחית.

המלחמה הקרה בעיצומה. הפוליטיקאי הבריטי רוברט וולטר (Robert Walter) ביקש כבר בחודש דצמבר 2015 מהגוף המחוקק של המועצה האירופית (Parliamentary Assembly of the Council of Europe) לחוקק תקנה המוקדשת ל"הסלמה בין ארמניה לאזרבייג'ן," ובדו"ח שפרסם הוא ביקש להכיר בשליטה המלאה של האזרים בנגורנו-קרבאך[3]. התקנה לא אושרה, מכיוון ששבעים מחברי המועצה הצביעו נגדה[4]. הצד הארמני פעל רבות למניעת אשרור התקנה. הארמנים טענו, כי בזמן הכנת הדו"ח רוברט וולטר אף לא ביקר במובלעת הארמנית וכי אינו אובייקטיבי.

הטורקים מוסיפים עוד אש למדורה: בנובמבר 2015 שר החוץ הטורקי מבלוט צ'בושאולו ביקר בבאקו. הוא אמר, כי יעשה כל מה שביכולתו על מנת לשחרר את נגורנו-קרבאך מהבדלנים הארמנים. במהלך ההסלמה הנוכחית, צ'בושאולו גינה את ההתקפות הארמניות, וביקש שוב לשחרר את האזור הבדלני מפני הארמנים, השולטים בו דה-פקטו מאז 1994[5]. צ'בושאולו גם הזכיר, כי טורקיה היא מדינה-חברה בתוך "קבוצת מינסק של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה" (OSCE Minsk Group). קבוצה זו נוסדה לשם מציאת פתרון פוליטי לסכסוך בנגורנו-קרבאך, והקו המנחה שלה הוא שמירה על שלמותה של אזרבייג'ן. בינתיים, נשיא טורקיה ארדואן וראש הממשלה דבוטאולו – אשר פועלים באופן הרסני – התקשרו אל נשיא אזרבייג'ן אלייב. השניים הבטיחו לו, כי יעמדו מאחוריו במשבר הנוכחי. ארדואן גם מתקרב לעבר אוקראינה – דבר שיוצר גוש של הים השחור כנגד רוסיה. יש לזכור את נוכחותה של מדינת נאט"ו, טורקיה, בתוככי הגוש של הים השחור – עובדה שעלולה לדרדר את הברית ההגנתית הזו לסכסוך אלים.

גם הלובי הטורקי באזרבייג'ן הוא חזק ביותר, במיוחד בקרב אנשי כוחות הביטחון האזריים. באזרבייג'ן הזכירו בתקופה האחרונה לא פעם את האפשרות של התערבות צבאית חד-צדדית על מנת להחזיר את החבל לשליטה אזרית.

שיתוף פעולה רוסי-ארמני: נשיא ארמניה סרז' סרקיזיאן בביקור בקרמלין בחודש שעבר (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)
שיתוף פעולה רוסי-ארמני: נשיא ארמניה סרז' סרקיזיאן בביקור בקרמלין בחודש שעבר (אתר הקרמלין, CC BY 4.0)

הרוסים מתייצבים בצד הארמני: ירבאן קיבלה מהרוסים אשראי של 200 מיליון דולר, המיועד לרכישת מערכת נגד טילים וכלי נשק מתקדמים[6]. זו עסקה חשובה מאוד עבור הרוסים – הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אסטרטגית. מבחינה כלכלית, העסקה תפיח רוח במפרשי התעשייה האווירית הרוסית; ואילו מבחינה אסטרטגית, חימושם של הארמנים יאפשר להרתיע את טורקיה וללחוץ על ארדואן, הסובל מהתייקרותם של מקורות האנרגיה ומההחלשה של דאע"ש. למוסקבה יש תכניות משותפות עם ירבאן, וכבר בתחילת 2016 שלחה לארמניה מטוסים מתקדמים כדי לחזק את ברית ההגנה האווירית בין שתי המדינות. לפי מקורות מוסמכים, הארמנים יקנו מהרוסים משגרי רקטות מסוג "סמרץ" (Smerch), מערכות ליירוט טילי אויב מסוג "איגלה-אס" (Igla-S), מערכות קרקעיות לשיבוש והטעיה מסוג "אבטובאזה-אמ" (Avtobaza-M), משגרים מסוג "טוס-1איי" (Tos-1A), וטילים נגד טנקים מסוג קונקורס (9M113M). הרוסים מרחיבים את שיתוף הפעולה עם הארמנים גם לתחומי התקשורת הצבאית. זאת, בתגובה להתפשטות נאט"ו במזרח אירופה. הפסקת האש של ה- 5 לאפריל 2016 נראית היום מאוד שברירית.
[1] Moscow Times (05/04/2016) Erdogan: Azerbaijan to Regain Nagorno-Karabakh Region.
[2] Azbarez (10/02/2016) U.S. Intelligence Chief Warns Of Karabakh Escalation.
[3] Robert Walter (11/12/2015) Escalation of Violence in Nagorno-Karabakh and the other Occupied Territories of Azerbaijan, report by Parliamentary Assembly of the Council of Europe.
[4] APA (26/01/2016) PACE (Parliamentary Assembly of the Council of Europe) Disapproves Robert Walter’s report on Nagorno-Karabakh.
[5] Daily Sabah (03/04/2015) Turkey Backs Azerbaijan, Urges Armenia to Stop Attacks on Karabakh.
[6] Interfax (19/02/2016) Russia grants $200 million loan to Armenia for purchasing weapons.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית.