סודאן מתרחקת מהמצרים ומתקרבת אל הסעודים / ד"ר יבגני קלאובר

סודאן מוגדרת על ידי ישראל כ"מדינת אויב". בעשורים האחרונים הקהילה הבינלאומית ביקרה בחריפות את המשטר בסודאן: כך, למשל, מזכיר המדינה האמריקני לשעבר קולין פאוול (שכיהן בתפקיד זה במהלך כהונתו הראשונה של הנשיא ג'ורג' בוש הבן) גינה את הזוועות בסודאן והאשים את המשטר בביצוע פשעי ג'נוסייד. המשטר בסודאן הינו הוכחה נוספת ליכולתם המוגבלת – אם בכלל – של מוסדות בינלאומיים להביא להפסקת אלימות. לאחר כישלון הקהילה הבינלאומית להביא להפסקת האלימות בסודאן, מומחים לזכויות אדם – ביניהם סמנתה פאוור (שגרירת ארה"ב באו"ם בתקופת נשיאותו השנייה של ברק אובמה) ומורטון אברמוביץ – כתבו ב-2004 כי האו"ם הפך להיות "מערכת שבורה" [broken system]. עם כל זאת, שליטה האכזר של המדינה המוסלמית, עומר אל-בשיר, מנסה כיום להכשיר את דעת הקהל ליצירת קשר עם ישראל. ישראל מצדה מעוניינת לפתח קשרים עם סודאן. במהלך העשור האחרון ישראל נאלצה להתמודד עם תנועת הגירה רחבת היקף מאפריקה, בעיקר מאריתריאה וסודאן. עשרות אלפי מסתננים חדרו לשטח ישראל דרך הגבול עם סיני – רובם מהגרי עבודה. סודאן, כאמור, מוגדרת כ"מדינת אויב", ומצב זכויות האדם בה חמור ביותר, ולכן לא התאפשרה החזרה כפויה של המסתננים למדינות אלו. עם זאת, יש לראות את ההתקרבות בין ישראל לסודאנים בקונטקסט גיאו-פוליטי רחב יותר.

כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן מהווה תמריץ חזק למדינות במזרח התיכון למצב את עצמן מחדש. הסעודים תולים תקוות בממשל טראמפ, והנשיא החדש טרם אכזב. טראמפ ויועציו, ובמיוחד חתנו היהודי ג'ארד קושנר, מפתחים אסטרטגיה חדשה בחתירתם לעבר שלום באזור: גיוס סעודיה ומצרים – המדינות הסוניות הגדולות המתמודדות עם ההתפשטות האיראנית – ראשית במגמה לקדם שלום בין ישראל והפלסטינים. בשיחת טלפון עם מלך סעודיה סלמאן בן עבד אל-עזיז, הבטיח טראמפ שלא לפגוע בכוחות הפרו-סעודיים הפועלים בסוריה בפרט, והבטיח לפתח יחסי ידידות עם הממלכה בכלל. בתגובה הצהירו הסעודים, כי טראמפ עשוי להיות חבר טוב של הממלכה. טראמפ ניצב, יחד עם הסעודים, כנגד האיראנים. היחסים בין ערב הסעודית לאיראן התדרדרו במהלך השנה האחרונה לשפל המדרגה, לאחר שהממלכה ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם איראן בעקבות ההתקפה על השגרירות הסעודית באיראן, לאחר הוצאתו להורג בתחילת 2016 של השייח' השיעי נימר א-נימר. בהקשר זה יש לציין כי שורה שלמה של נסיכים סעודיים נכחו באירועי הכניסה של דונלד טראמפ לבית הלבן. נדמה כי הנשיא האמריקני "מכין את שיעורי הבית" שלו היטב: לאחר ששוחח עם שורת מנהיגים ערביים ונפגש עם עבדאללה מלך ירדן, נראה שטראמפ מוכן לבנות את הקואליציה הסונית שלו יחד עם ישראל. הוא מוכן אף לוותר לסודאנים, על מנת שאלה יחברו אל הקואליציה הסעודית המתגבשת כנגד איראן.

השינויים הגיאו-פוליטיים לאחר כניסתו של טראמפ לבית הלבן מייצרים בריתות חדשות במזרח התיכון, וסודאן משנה כיוון. היא עמדה לצידה של מצרים בכל הקשור ל"סכר התחייה", פרויקט אתיופי הנמצא עדיין בהקמה ועלותו מוערכת בכארבעה מיליארד דולרים. הסכר נועד לספק 6,000 מגה וואט של חשמל לאזרחי אתיופיה, שרק כ-10% מהם נהנים מאספקת חשמל סדירה. הקמתו יצרה משבר של ממש בין מצרים וסודאן מצד אחד לאתיופיה מצד שני, ובשנת 2013 אף נחשף דו"ח של חברת המודיעין האמריקנית "סטראטפור", בו נאמר: "לפני הדחתו של הנשיא המצרי חוסני מובארכ ב-2010, שקלה ההנהגה בקהיר לצאת לפעולה צבאית נגד אתיופיה, ולהפציץ סכרים קיימים לאורך הנילוס". הסודאנים, יחד עם המצרים, חששו בעבר מהפרויקט האתיופי. עתה הסודאנים מתרחקים מהמצרים – למרות האינטרס המשותף שהם חולקים בהתנגדותם לפרויקט. מטרת ההסכם שנחתם בדצמבר 2015 בארמון הנשיאות בחרטום בירת סודאן בין ממשלות אתיופיה, מצרים וסודאן הייתה לעכב את בניית הסכר. היום עומר אל-בשיר מוכן להסיר את התנגדותו למיזם. הוא מוכן להגיע לפשרה, לפיה חברות חיצוניות הן שתקבענה את אופן חלוקת המים באזור, כמו גם את הקריטריונים למתן פיצויים.

"סכר התחייה", לכשיקום, עלול לגרום לאסון כלכלי במצרים. החוקר האמריקני דניאל פייפס טוען, כי למרות הצמיחה האיטית בכלכלת מצרים בתקופתו של עבד אל-פתאח א-סיסי, הנשיא המצרי עומד בפני שורה של אתגרים. לדידו של פייפס, "אתיופיה מקימה סכרים על הנילוס וזה מוביל להתפתחות של משבר מים ומזון במצרים" וכתוצאה מזה "א-סיסי בזבז המון כסף על חיזוק הצבא". מי מתכוון לתקוף את מצרים? מדוע זקוקה מצרים לספינות מלחמה צרפתיות? המצרים התנגדו תמיד להסכם לשינוי חלוקת מי הנילוס לטובת אתיופיה. הסכם זה מתבסס על מו"מ שהתקיים בין מדינות הנילוס, עוד בזמן השלטון הבריטי במצרים, במסגרתו ניתנה למצרים הזכות להטיל וטו על כל פרויקט הקשור לנהר. בשנת 1959 המצרים והסודאנים חתמו על מסמך אשר מסדיר את חלוקת מי הנילוס ביניהם. היום הסודאנים מוכנים לנקוט בצעד הנוגד הסכם זה, ובכך לתמוך באתיופים מחד ולהרגיז את המצרים מאידך.

מים לא שקטים: הנילוס בגבול בין סודאן ומצרים (Ninaras, wikicommons, CC BY-SA 4.0)
מים לא שקטים: הנילוס בגבול בין סודאן ומצרים (Ninaras, wikicommons, CC BY-SA 4.0)

בשנת 2010 נחתם הסכם "מדינות עמק הנילוס", שבו החליטו ארבע מדינות – אתיופיה, אוגנדה, רואנדה וטנזניה – לנצל את מי הנהר על פי צורכיהן, מבלי להתחשב עוד בהסכם מ-1959  אשר העניק למצרים מונופול על אופן חלוקת מי הנילוס. חוסני מובארכ ערב להסכם 1959, אך עם תחילת האביב הערבי והיעלמותו של מובארכ מהזירה הפוליטית, מדינות הנילוס חתמו על הסכם המבטל, הלכה למעשה, את ההסכם של 1959. למרות שבקאהיר היו "נחושים לשמור על הסטטוס-קוו בעניין, במה שכבר הוגדר בעיתונות הערבית כ'מלחמה שקטה' על ההסדר הישן המאפשר לה ולסודאן לנצל כ-87 אחוזים מהמים הזורמים בו", המציאות החדשה בימי הנשיא מוחמד מורסי אפשרה ויתורים רבים מצד המצרים לטובתה של אתיופיה. מאז שמובארכ נעלם מהזירה הפוליטית, המדינות היושבות על הנילוס יכולות ומעוניינות לממש את הפרויקטים שלהן על הנהר.

הנשיא א-סיסי אינו מוותר: הוא תומך בקבוצות טרוריסטיות באתיופיה על מנת לאתגר את הממשל מבפנים. ראש ממשלת אתיופיה, היילמריאם דסלן, האשים את מצרים בתמיכה בארגונים אופוזיציוניים הנמצאים מחוץ לחוק. באוקטובר 2015 נשיא אתיופיה מולטו טשומה (Mulatu Teshome) האשים בגלוי גורמים מצריים בתמיכה בקבוצות אופוזיציה חמושות בארצו, על מנת למנוע מאתיופיה את בניית הסכר המדובר. דובר ממשלת אתיופיה לשעבר, גטאצ'יו רדה (Getachew Reda), אמר כי יש בידיו ראיות למעורבות של גורמים מצריים במתן תמיכה והדרכה פיננסיות לקבוצות טרור, במטרה לערער את היציבות במדינה. במצרים, כמובן, שבו והכחישו את ההאשמות שהעלו האתיופים; גורמים רשמיים במצרים הדגישו לא פעם כי ארצם מכבדת את ריבונותה של אתיופיה, וכי היא אינה מתערבת בענייניה הפנימיים.

לסודאנים יש מנגנוני השפעה משלהם על האתיופים: השטחים שבמחלוקת. לאתיופיה גבול משותף עם סודאן, שאורכו הוא כ-725 ק"מ. איכרים אתיופיים התעמתו בשנים האחרונות עם איכרים סודאניים באזור אל-פשאגה (Al-Fashaga). אזור זה נמצא בדרום-מזרח של מדינת גדאריף (Gedaref) שבסודאן. האזור השנוי במחלוקת משתרע על שטח של כ-250 קמ"ר וגודלו כ-600,000 דונם. את האזור חוצים שלושה נהרות חשובים. הרשויות בסודאן הכריזו לא פעם שהן עובדות בתיאום עם הממשל האתיופי על מנת לייצב את המצב. הסכסוך הטריטוריאלי יכול להתפרץ במלוא עוצמתו, ברגע שהסודאנים יחליטו לנקום באתיופים.

הסעודים – שבתקופה האחרונה היחסים בינם לבין המצרים אינם מתנהלים על מי מנוחות – מעוניינים עתה "לתת כתף" ולקחת חלק בהקמת "סכר התחייה", הפרויקט האתיופי על הנילוס שכאמור מדאיג מאוד את מצרים. עם השלמתו המתוכננת עוד השנה של חלקו הראשון של הפרויקט, המצרים יתחילו "להפסיד בין 11-19 מיליארד מ"ק מים בשנה, הפסד שיגרום גם להקטנה של יכולת תפוקת החשמל שלה בכ- 40-25 אחוזים". ההשתלטות האתיופית על הסכר הנדון נחשבת לאיום כה משמעותי, עד שהנשיא המצרי המודח מוחמד מורסי, איש "האחים המוסלמים", אף איים להרוס אותו. הסעודים הציעו לאתיופים את עזרתם – אקט שאינו יכול לחמוק מפני סדר היום המצרי. וכך, אחד מחברי הפרלמנט המצרי הצהיר כי "מצרים לא תכרע ברך בפני אף אחד, יהיו התנאים הכלכליים אשר יהיו". הסעודים אף מוכנים לעזור לסודאנים באמצעות העברת כספים על מנת להבטיח שהם ינקטו בעמדה אנטי-מצרית.

ד"ר יבגני קלאובר הוא פרשן פוליטי, חוקר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בסכסוכים אתניים, בדמוקרטיות בהתהוות ובפוליטיקה השוואתית