סוריה מאשימה את ירדן בסיוע לארגוני הטרור

סוריה מאשימה את ירדן, כי התפקיד שהיא ממלאת במשבר הנוכחי בסוריה מחמיר את סבלם של הסורים.

סוכנות הידיעות הסורית סאנ"א דיווחה אתמול, כי משרד החוץ הסורי שלח שני מכתבים זהים – למזכ"ל האו"ם באן קי-מון ולנשיא התורן של מועצת הביטחון –  ובהם טען, כי בעוד המשטר הירדני מצהיר על תמיכתו בפתרון פוליטי למשבר בסוריה, הוא מעניק בגלוי סיוע לוגיסטי שיטתי – בנשק, ציוד וכוח אדם – לארגוני הטרור הפועלים על אדמתה, ובראשם "ג'בהת א-נוסרה". לדבריו, מדובר ב"הפרה חמורה" של אמנת האו"ם, החוק הבינלאומי והחלטות מועצת הביטחון למאבק בטרור.

בניין האו"ם בניו יורק (צילום: Steve Cadman, flickr, CC BY-SA 2.0)
מפה תבוא הישועה? בניין האו"ם בניו יורק (צילום: Steve Cadman, flickr, CC BY-SA 2.0)

עוד מוסיף המכתב ומאשים, כי ירדן מאפשרת לארגוני הטרור להשתלט על מעברי הגבול בין שתי המדינות ולהקים בשטחה מחנות אימונים עבור הטרוריסטים. על פי הטענה הסורית, כך התאפשר לאחרונה לאלפי אנשי "ג'בהת א-נוסרה" לחצות את הגבול מירדן ולהיכנס לעיר בסרה א-שאם שבמחוז דרעא.

משרד החוץ הסורי משמיע במכתבו אזהרה למשטר הירדני, כי עליו להפיק את הלקחים מהעבר ולהבין כי איום הטרור לא יישאר אך ורק בגבולות סוריה אלא יגיע "לכל מדינות האזור והעולם, החל ממדינתו המטפחת את הטרור, והתומכת והמאמנת את הטרוריסטים".

המכתב מסיים בקריאה למועצת הביטחון של האו"ם לנקוט בקו קשוח כנגד ירדן ולאכוף את החלטותיה נגד הטרור.

ואילו שר התקשורת הירדני מוחמד אל-מומני, המשמש כדובר ממשלת ירדן, הגיב אתמול – בהצהרה שמסר לאתר "אל-ראד" – על האשמותיה של סוריה. אל-מומני אמר, כי ירדן אינה מוכנה שיוטל ספק "בעמדותיה הלאומיות התומכות בעם הסורי" ומביעה שוב את תמיכתה בפתרון פוליטי למשבר בסוריה.

אל-מומני הוסיף, כי לירדן יש אינטרס ב"סוריה בטוחה ויציבה, היכולה להשאיר את בעיותיה בתוך גבולותיה". הוא הדגיש, כי המשבר המתמשך בסוריה מהווה נטל כלכלי, בטחוני וחברתי עבור ירדן – אשר קלטה כמיליון וחצי פליטים סורים – נטל שעלותו השנתית מגיעה לכ- 9.2 מיליארד דולר.

אל-מומני הזהיר מפני שפת ההאשמות של דמשק, שאין לה כל קשר למציאות, וציין כי סוריה צריכה למקד את מאמציה בהצלחת התהליך הפוליטי ובמניעת שפך הדם של עמה במקום להפנות האשמות כלפי מדינות אחרות.

אל-מומני סיים את דבריו באומרו כי הגורם לבעיותיה של סוריה הוא כשלונו של המשטר בה לשכנע את עמו לשבת לשולחן המו"מ.