פובליציסט ירדני על משפט מורסי ושקיעתה של מדינת הלאום הערבית

ממשלת מצרים נתונה בימים האחרונים לגל גינויים מרחבי העולם, וזאת בשל עונש המוות שהטיל בית משפט פלילי בקאהיר בסוף השבוע על הנשיא האח'ואני המודח מוחמד מורסי ועל למעלה מ- 100 נאשמים, ביניהם בכירי אח'ואן אחרים (כדוגמת המדריך הכללי מוחמד בדיע, סגנו ח'יירת א-שאטר, ויוסף אל-קרדאוי – פוסק ההלכה הסוני המקובל כסמכות ההלכתית הבכירה של האח'ואן, והיושב כיום בקטר). בין המורשעים גם אנשי חזבאללה וחמאס.

גזרי הדין ניתנו בשני כתבי אישום: בתיק המכונה "הריגול הגדול", בו הואשמו מורסי ואחרים בתכנון קשר עם החמאס, חזבאללה ומשמרות המהפכה האיראניים; ובתיק המכונה "הפריצה לבתי הכלא", בו הואשם מורסי (יחד עם רבים נוספים) באחריות לניצול המהומות שהתחוללו במדינה בתחילת 2011 כדי לארגן פריצה לבתי כלא ובריחה המונית של אסירים (מורסי עצמו שהה אז בכלא, והיה בין האסירים הבורחים). רוב הנאשמים כלל אינם נמצאים במצרים, והם נידונו בהיעדרם (בתוכם איימן נופל, בכיר בזרוע הצבאית של  החמאס).

על פי הפרוטוקול הנהוג במצרים, בית המשפט העביר את התיקים לעיונו של המופתי המצרי שאוקי עלאם, האמור לחוות את דעתו האם לאשר את גזרי הדין. ישיבה נוספת בעניין נקבעה ל- 2 ביוני.

העיתונאי הירדני מען אל-ביארי טען שלשום – במאמר שהתפרסם בעיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד" – כי ישנו קו המחבר בין משפטו של מוחמד מורסי ובין משפטו של השר הלבנוני לשעבר מישל סמאחה, שהורשע בשבוע שעבר על ידי בית משפט צבאי בלבנון בניסיון לבצע פיגועי טרור בלבנון כדי להצית תבערה בין העדות במדינה. העונש הקל יחסית שקיבל סמאחה – ארבע וחצי שנות מאסר – עורר ביקורת חריפה בלבנון, והתובע הצבאי כבר הגיש עליו ערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים. אל-ביארי סבור, כי גזרי דין מעוררי הגיחוך (כהגדרתו) בשני המקרים מעידים על תופעה אחת: התפוררותה של מערכת המשפט במדינה הערבית דהיום.

לדעת הכותב, במצרים של השנתיים האחרונות "המערכת המשפטית [בה] איננה כשהיתה, התקשורת אינה תקשורת, הפוליטיקה איננה פוליטיקה". את האשמה בקריסתם של מוסדות חיוניים אלו הוא תולה בנשיא א-סיסי – "האדם שלא עשה דבר מאז עלה לשלטון לאחר ה- 3 ביולי [2013] שייחשב להישג מועיל וברור לטובתם של מצרים ותושביה". פסיקותיהם של בתי המשפט האזרחיים והצבאיים בתקופה זו הוזילו את ערכי הצדק, האמת והחוק, אך הגינויים הרבים שהוציאו ארגונים בינלאומיים לזכויות אדם כנגד שופטי מצרים כלל לא השפיעו עליהם: "עורם של אנשי קרקס משפטי זה עבה".

הגורמים לביזיון המשפטי במצרים ולבנון – כפי שמתאר זאת הכותב – שונים: במצרים הדבר נובע בשל חוזקה של המדינה. בלבנון, לעומת זאת, קלות עונשו של סמאחה, כמו גם העונשים הרכים עמם יצאו משתפי פעולה שונים עם ישראל, נובעים משיקולים הקשורים למאזן הכוח הבין-עדתי במדינה. עם זאת, קובע אל-ביארי, הניוון והשחיתות שפשו במערכת השיפוטית בשתי מדינות אלו מהווים עדות להידרדרותה של מדינת הלאום הערבית ולהסתלקותה ממילוי חובתה להגן על זכויות אזרחיה.